במשך שבע שנותיו כשגריר ישראל בארה"ב נמנע רון דרמר בעקביות מלהתראיין לעיתונות הישראלית. בינואר האחרון סיים את כהונתו בבירה האמריקנית ושב ארצה. הוא יליד ארה"ב, ועלה ארצה ב־1997. אביו שימש במשך שתי קדנציות ראש עיריית מיאמי־ביץ' מטעם המפלגה הדמוקרטית. השבוע העניק ריאיון ראשון לתקשורת הישראלית, במסגרת ועידת "עם עולם" של מקור ראשון. הריאיון התקיים בשפה האנגלית.
עמית סגל: אדוני השגריר, יש שתי שמועות שהייתי רוצה לשאול אותך עליהן. הראשונה טוענת שבתקופת ממשל אובמה לא הורשית להיכנס לבית הלבן. השנייה היא שבתקופת ממשל טראמפ ניהלת את העניינים בבית הלבן ומשכת בכל החוטים שם. אנא אשר.
דרמר: "זה נשמע כמו משהו שמתאים לעיתונאי ישראלי לומר. לגבי ממשל אובמה, התחלתי לכהן בתפקיד שגריר ישראל בארה"ב באוקטובר 2013. שבועות ספורים לאחר שהגעתי, ממשל אובמה הגיע להסכם מקדים עם איראן, שלאחר כשנה וחצי הפך להסכם הגרעין. זה היה מסוכן מאוד לישראל, ולהבנתי היווה סיכון קיומי של ממש בעבורה. אין ספק שלו הייתי יכול להודות לאנשי הממשל על עמידתם האיתנה נגד איראן, זה היה עושה את עבודתי פשוטה הרבה יותר. אבל זה לא מה שקרה, וכנציג של ישראל נאלצתי להימצא בעמדה שמתנגדת לצעד שממשל אובמה ראה כאחד החשובים ביותר בתחום מדיניות החוץ שלו, אבל היה סכנה קיומית לישראל. אז אם מישהו בבית הלבן לא רצה אותי בסביבה בגלל זה, ואם הפסדתי כמה מסיבות קוקטייל והרווחתי עוד קצת זמן עם ילדיי – שיהיה".
אז אכן פספסת את המסיבות הללו?
"לא. פשוט לא צייצתי בטוויטר אחרי כל ביקור שלי בבית הלבן. אבל הייתי שם כמה פעמים, והיו לנו אפילו כמה הישגים חשובים, למשל במלחמה ב־2014 (צוק איתן) הצלחנו בתוך ימים, בעזרת מזכיר המדינה הנוכחי אנתוני בלינקן (אז יועץ של ביידן) להגדיל את התקציב לכיפת ברזל. חתמנו גם על הסכם חדש לסיוע צבאי עם ממשל אובמה.
"מזכירת המדינה דאז סוזן רייס וסגן הנשיא באותם ימים ג'ון ביידן, הגיעו לאירוע שקיימנו לרגל יום העצמאות, והנשיא עצמו הגיע לשגרירות ישראל בוושינגטון. זו הייתה הפעם היחידה במשך שמונה שנות כהונתו שבה הנשיא אובמה הגיע לשגרירות ישראל, וזה היה כדי לחלוק כבוד לחסיד אומות העולם שהיה חייל אמריקני. המטרה כשגריר היא להגן על מדיניות המדינה שלך, ולמצוא את המשותף כדי לעבוד עם הממשל הקיים.
"עם ממשל טראמפ אכן היה פשוט יותר, כי נקודת המבט שלנו על שלל סוגיות הייתה דומה מאוד. התמזל מזלי לעבוד עם אנשים שהיו תומכים גדולים של ישראל. לא רק הנשיא עצמו, גם סגן הנשיא פנס, מזכיר המדינה פומפאו, ג'ארד קושנר, אבי ברקוביץ' והשגריר המצוין בישראל דיוויד פרידמן. אם הצלחתי לתרום משהו להישגים המשותפים שלנו במשך ארבע השנים הללו, אני מרוצה מכך ומרגיש שעשיתי את העבודה שלי".
במהלך השנים האחרונות נראה שנתניהו העדיף להעניק תשומת לב יתרה לקהילה הנוצרית הפרו־ישראלית בארה"ב, ולא ליהודים הרפורמים או הליברלים למשל.
"אני סבור שאנחנו לא מקדישים מספיק משאבים ליחסים עם הקהילה האוונגליסטית. הם עמוד השדרה של התמיכה בישראל בארה"ב. זה נכון מבחינה מספרית, וגם מבחינת רמת התמיכה הבלתי מתפשרת שלהם בישראל. מבחינה מספרית, כ־25 אחוז מהאמריקנים הם אוונגליסטים, ופחות משני אחוזים יהודים. הזכרת את הרפורמים, לא הייתי מחלק את היהודים לקבוצות, רובם היום לא מזוהים עם שום זרם, אבל הרפורמים הם כשליש מאותם שני אחוזים. אז אפילו רק מבחינת המספרים, נכון להשקיע הרבה יותר באוונגליסטים.
"ומעבר לכך, מבחינת רוב האוונגליסטים בארה"ב ישראל היא אחד הנושאים החשובים ביותר. כשהם נשאלים על הסוגיות החשובות בעיניהם, ישראל נמצאת באחד המקומות הראשונים, לצד העיסוק בהפלות ובחופש דת. הם תומכים נלהבים במדינת ישראל. לעומת זאת, מבחינת היהודים, עבור רובם הגדול ישראל אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות. אם יתבקשו לדרג את הנושאים החשובים להם, סביר שישראל תידחק אל מחוץ לעשירייה הראשונה. אז אם מדברים על פוליטיקה – אם אתה רוצה להניע את מרכז התמיכה שלך אתה צריך להתרכז באוונגליסטים".
"אני סבור שאנחנו לא מקדישים מספיק משאבים ליחסים עם הקהילה האוונגליסטית. הם מהווים עמוד השדרה מבחינת התמיכה בישראל בארה"ב. זה נכון מבחינה מספרית, וגם מבחינת רמת התמיכה הבלתי מתפשרת שלהם בישראל"
האם אנחנו עוסקים בפוליטיקה או בערכים? לא מדובר בנכס אסטרטגי, אלא באחים שלנו. האם אתה הרגשת שהם אחים? לנו כישראלים קשה להבין מדוע הם לא תומכים בישראל.
"זה נוגע לנקודה השנייה שהזכרתי, רמת התמיכה של האוונגליסטים בישראל, שהיא בלתי מתפשרת. הם מגינים עלינו בחירוף נפש. זה נכון לגבי גורמים בממשל, כמו סגן הנשיא לשעבר פנס ומזכיר המדינה לשעבר פומפאו, שהם אוונגליסטים, ויש סנטורים אוונגליסטים שהם חברים מצוינים שלנו. וגם בציבור – בארגון CUFI, הארגון הנוצרי הגדול ביותר למען ישראל, יש יותר חברים ממספר היהודים באמריקה. נדיר מאוד לשמוע נוצרי אוונגליסט מותח ביקורת על ישראל. ומצד שני, אם מסתכלים על היהודים, אמנם חלק מתומכיה הגדולים של ישראל הם יהודים, כפי שהיה שלדון אדלסון ז"ל, שמותו הוא אבדה גדולה; בין היהודים, דמוקרטים ורפובליקנים, יש אחוז גבוה שמגינים על ישראל, אבל יש גם אחוז גבוה מאוד שמבקרים את ישראל בחריפות".
אומר זאת בבוטות: בכל פעם ששמעתי שביידן גייס עוד יהודי לצוות שלו, הפכתי מודאג יותר. האם גם אתה?
"אתה שואל אותי אם ישראל צריכה להקדיש זמן רב יותר כדי להגיע ליהודים בארה"ב, או פחות זמן. והאמת היא שאנחנו מושיטים אליהם יד מסיבה אחרת, משום שזה הדי־אן־איי של המדינה שלנו. ה'רזון דטרה' (סיבת הקיום) לקיומה של ישראל היא הקשר עם יהודי התפוצות. חובתנו ותפקידנו לחזק את הקשר, ואנחנו עושים זאת, למרות כל מה שאמרתי קודם.
"אף שהקהילה האוונגליסטית גדולה יותר ותומכת נלהבת יותר, השקעתי את אותו הזמן בחיזוק הקשר עם הקהילה היהודית, כמו עם האוונגליסטים. הקונסולים של ישראל בבוסטון, שיקגו, יוסטון, לוס־אנג'לס וסן־פרנסיסקו משקיעים יותר זמן ביהודים שגרים שם מאשר בנוצרים. אבל התמיכה של הנוצרים בישראל היא משמעותית. למשל, המאבק שהיינו צריכים לנהל כדי להתנגד להסכם עם איראן, הובל בידי האוונגליסטים. הכוחות שעובדים ברחבי ארה"ב כדי להילחם ב־BDS, הם אוונגליסטים. הם חוקקו חוקים נגד חרם על ישראל ב־33 מדינות, שבחלקן אי אפשר למצוא מניין של יהודים. ההחלטה להכיר בירושלים בירת ישראל ולהעביר את השגרירות לא הייתה נתונה במחלוקת בקרב האוונגליסטים, הם תומכים בזה באופן מלא. כשטראמפ הגיע לעצרות במהלך הקמפיין שלו ודיבר על ירושלים, עשרות אלפי אנשים מחאו לו כפיים, והם היו אוונגליסטים. עם זאת, יש לנו כמובן קשר ייחודי עם היהודים, וחובה מוסרית להמשיך לחזק אותו".
יש לכך מחיר. התמיכה בישראל היא כבר לא דו־מפלגתית, מכיוון שהאוונגליסטים הם רפובליקנים.
"אני לא מסכים שאין לישראל תמיכה דו־מפלגתית, התברכנו בחברים בשתי המפלגות".
יש לישראל יותר חברים בקרב הרפובליקנים, וכאשר החברים הדמוקרטים שלנו רואים את הרומן המתמשך הזה עם הרפובליקנים, אולי הם בוחרים להיות זהירים יותר בקשר מול ישראל?
"לא, הכול עניין של מדיניות".
זה לא קשור לפוליטיקה?
"לא. יש אנשים שמנסים להפוך את זה לפוליטי. כפי שאמרתי קודם, הייתי שמח לשבח את אובמה על כך שהוא ניצב מול איראן, אבל זה לא מה שקרה, ולכן זה קשור למדיניות. כאשר יש לך נשיא רפובליקני שהמדיניות שלו תומכת בישראל, ישראל תתמוך בנשיא הזה. כאשר לנשיא דמוקרטי תהיה מדיניות שתומכת בישראל, אנחנו נתמוך בו. אם למשל הנשיא יהיה נגד אויבי ישראל, אם הוא יתמוך בזכות שלנו להגן על עצמנו מפני אויבינו, אם הוא ייתן לנו גיבוי באו"ם, ימשיך את הסיוע הצבאי ושיתוף הפעולה המודיעיני, אז לא משנה אם יהיה מדובר בנשיא רפובליקני או דמוקרטי – זה עניין של המדיניות שהוא ינקוט.
"בסוף ימי ממשל בוש התקיים סקר על התמיכה בו בעולם, וישראל הייתה המקום היחיד, אם אני זוכר נכון, שבוש קיבל בו תמיכה מלאה, כפי שקיבל גם הנשיא קלינטון, משום ששניהם נתפסו כתומכי ישראל. בישראל לא מסתכלים על מדיניות הפנים, ואילו היהודים האמריקנים כן עוסקים בה. כפי שאמרנו, בעבור רבים מהם ישראל אינה בעדיפות עליונה. אגב, יש לכך יוצא דופן: בזמן מלחמה. כשיש סכנה לישראל, רואים כיצד יהודים בכל העולם שמים את דעותיהם בצד ומביעים תמיכה בישראל".
המשפחה שלך רפובליקנית, לא?
"לא, דמוקרטית. אבל זה בסדר, התקשורת הישראלית לרוב לא מדייקת".
האם הקשר ההדוק של נתניהו עם הרפובליקנים פגע בישראל?
"הנה משהו שאולי יפתיע אותך. הפער בשיעור התמיכה בישראל בין הרפובליקנים והדמוקרטים החל לפני 40 שנה, והוא מתרחב בכל עשור. רובו נוצר מכיוון שהאוונגליסטים הצטרפו לרפובליקנים, והתמיכה בישראל עלתה באופן ניכר בתוך המפלגה הרפובליקנית. בנוסף, בסוף ימי ממשל אובמה, התמיכה בישראל בקרב הדמוקרטים הייתה באותה רמה כפי שהייתה בתחילת ממשל אובמה. אלה הם הנתונים היבשים, אבל זה לא התאים לנרטיב. מה שישראל מנסה לעשות, וראש הממשלה נתניהו מנסה לעשות, הוא להיות בקשר עם שני הצדדים. הוא נפגש עם סנטורים וחברי קונגרס משני הצדדים.
"אספר לך סיפור נוסף שאולי אנשים לא מכירים. ב־2002, נתניהו, שהיה אז אזרח פרטי, נסע בתמיכת שרון לוושינגטון. זה היה בזמן חומת מגן, שישראל יצאה אליו לאחר הטבח בליל הסדר במלון פארק. ממש אחרי שהמבצע החל בוש קרא לישראל לסגת, והוא היה חבר של ישראל. אז נתניהו טס לוושינגטון. הוא העניק עשרות ראיונות ושוחח עם עשרות חברי סנאט כדי לשכנע אותם להתנגד למדיניות של נשיא רפובליקני. הוא אמר להם 'אתם עושים טעות, אתם נלחמים בטרור בעיראק ובאפגניסטן, וצריכים לאפשר לישראל להילחם למען ביטחונה'. זה תמיד עניין של מדיניות. אם יהיה ממשל דמוקרטי שיהיה חזק מול איראן ולא יאלץ את ישראל להגיע לוויתורים מסוכנים, תהיה לו אותה מידת התמיכה כמו שיש לרפובליקנים".
נתניהו מחשיב את עצמו כנכס לישראל בכל הנוגע לגבעת הקפיטול. אם למשל נפתלי בנט יהיה ראש הממשלה, או יאיר לפיד, האם משהו ישתנה באופי היחסים בין ישראל לוושינגטון?
"בהחלט. משום שבישראל יש כעת ראש ממשלה שהאמריקנים מכירים. הוא היה על מסך הטלוויזיה שלהם במשך ארבעים שנה. אני גדלתי בארה"ב, ואגלה לך סוד: רוב האמריקנים לא באמת חושבים על מנהיגים זרים. נדיר מאוד שמנהיג זר נוכח בשיחות של האמריקנים, הם מכירים מעט מאוד שמות של מנהיגים זרים. אבל נתניהו הצליח להיכנס לדעת הקהל. זה בגלל הוותק שלו – הוא עבד בוושינגטון והוא היה באו"ם – ומעבר לכך, הוא הדובר הכי רהוט שיש לישראל והוא מדבר בשפה שהאמריקנים מבינים.
"אז נכס כזה הוא חשוב מאוד. מעולם לא זכינו לנכס כזה, אולי אבא אבן, אבל זה היה לפני עידן הטלוויזיה. נתניהו הוא דמות, הוא אישיות שבאמת השפיעה על דעת הקהל בארה"ב. סיפרתי לך מה קרה ב־2002. נתניהו נתן המון ראיונות ביום אחד, ואני זוכר שזפזפתי בין הערוצים וראיתי את נתניהו מופיע בכחמישה ערוצי טלוויזיה שונים. יש לו היכולת הזאת והכוח הזה להשפיע על הדיון הציבורי, וזה לא קשור רק למה שהוא אומר לנשיא בחדר הסגלגל, או לקונגרס מאחורי דלתות סגורות, אלא האם אתה מביא את העמדה שלך בפני הציבור האמריקני. הוא מבין את כוחה של דעת הקהל בעיצוב מדיניות. הוא דמות ייחודית בכל הקשור לעיצוב דעת הקהל, וליכולת לגרום לאמריקנים להבין את האתגרים של ישראל".
לגבי איראן. יש אומרים שהפרישה של ממשל טראמפ מההסכם עם איראן, בעצם קידמה את איראן בדרך לפצצה. מה אתה חושב?
"זה אבסורד. אנשים חייבים להבין מה ההסכם עם איראן עשה. ההסכם הציב מגבלות מסוימות על תוכנית הגרעין האיראנית, למשך כמה שנים. לאחר תקופת הזמן הזאת – המגבלות מוסרות אוטומטית. אז כל מה שאיראן צריכה לעשות כדי להגיע לפצצה, הוא לקיים את ההסכם. אומרים עכשיו שאיראן קרובה יותר לגרעין משהייתה כשטראמפ פרש מההסכם, כי עכשיו הם במרחק של שישה חודשים, ולפני הפרישה היו במרחק של שנה. אבל צריך להבין – מה שההסכם הזה עושה, הוא שזמן הפריצה שלהם לגרעין עומד על אפס זמן. אפילו הנשיא אובמה אמר את זה ברגע של כנות. הוא אמר בריאיון שאכן, בתום 12 שנות ההסכם, נקודת הפריצה תהיה אפס.
"השאלה החשובה לישראל היא לא בתוך כמה זמן האיראנים יצליחו להגיע לפצצה, אלא אם הם בכלל יצליחו להשיג פצצה גרעינית. כיום, בגלל טראמפ, האיראנים נתונים לעיצומים רבים. ההפרות שלהם אינן חוקיות. אבל אם הם חוזרים לעסקה, כל ההפרות הללו יהפכו לחוקיות בתוך כמה שנים.
"ההחלטה של הנשיא טראמפ לצאת מההסכם ולהשית סנקציות, היא לדעתי ההחלטה החשובה ביותר לביטחון מדינת ישראל. הוא הטיל על איראן סנקציות כלכליות, שמנעו מהם את סכומי העתק ששימשו אותם לחימוש גורמי טרור באזור. טראמפ לקח מהם את כל הכסף הזה, ובנוסף שלל מהם את שביל הזהב לפצצה. זה לא פתר את הבעיה, אנחנו עדיין מתמודדים עם הבעיה שאיראן מציבה, אבל לחזור להסכם שבעצם סולל בעבורם את הדרך לארסנל גרעיני שלם בתוך כמה שנים? אני חושב שזה פשוט טירוף. ועכשיו זה אפילו חמור יותר מ־2015, משום שב־2015 היו סימני שאלה, ועכשיו יש סימני קריאה. אנו יודעים בדיוק מה איראן עשתה אחרי שהם חתמו על ההסכם".
אז תסביר, מדוע הם עושים את זה? ביידן לא רואה את זה? הממשל שלו לא רואה את זה? אובמה לא ראה את זה?
"מדוע התרחשו האירועים בשנות השלושים? למה התרחשה מלחמת העולם השנייה? האם צ'מברליין לא היה אינטליגנטי? אתה יודע למה זה קרה? בגלל מלחמת העולם הראשונה. 16 מיליון איש מתו במלחמת העולם, דור שלם נמחק. ואז נבחרו מנהיגים כדי לעשות כל שביכולתם כדי להימנע מעימות. כל המידע היה שם, אבל הם לא רצו לראות, לא רצו לשמוע, משום שהם לא רצו להתמודד עם אפשרות של עימות. הסיבה להסכם הגרעיני היא אפגניסטן ואיראן. הם לא רצו עימות".
ולמה חוזרים להסכם ב־2021?
"משום שמדובר באותה עסקה, והאנשים שיצרו אותה סבורים באמת שזה יגביר את ביטחונה של ישראל. אני חושב שהם שוגים, אבל הם באמת מאמינים בזה. אני חושב שהנשיא אובמה היה כן. כששרון התנתק מעזה, הוא היה כן בנוגע לכך שזה ישפר את ביטחון ישראל? הוא באמת האמין בזה?"
אבל הוא לא הואשם כמישהו שפעל נגד ישראל. אובמה כן.
"אני חושב שאובמה באמת חשב שהעסקה הזאת תהפוך את אמריקה וישראל לבטוחות יותר. שפעולה צבאית תעכב את האיראנים רק לשנתיים, ואז הם יחזרו לזה. אני לא מטיל ספק בכנות של אובמה או של ביידן. ביידן הוא חבר ותיק של ישראל, הוא ראה בה נכס אסטרטגי הרבה לפני שנעשה פופולרי לחשוב כך. יש לו סימפתיה עמוקה לישראל. אבל הנשיא ביידן מתקדם עכשיו עם מדיניות שהיא מסוכנת לישראל. אז הוא חבר שלנו, ועדיין אפשר לא להסכים איתו. האמריקנים אומרים לנו כל העת שלפעמים צריך לומר לחברים שלך את האמת, אז אני אומר להם – חזרה להסכם הגרעין עם איראן היא טעות וסכנה גדולה.
"ויש דבר נוסף שאני רוצה לומר, והוא חשוב. יש טענה שעולה כעת בוושינגטון, כי מדיניות 'מקסימום לחץ' של ממשל טראמפ בנוגע לאיראן לא הצליחה. צריך להבין, כאשר טראמפ נכנס לתפקיד בינואר 2017, הוא לא פרש מהגרעין במשך שנה וחצי. הוא גם לא הטיל סנקציות עד מאי 2019. כך שמדיניות 'מקסימום לחץ' הופעלה כלפי איראן רק במשך כשנה וחצי, לפני שהוא עזב את התפקיד. והלחץ במסגרת המדיניות הזאת היה באמת אדיר.
"הלחץ האמיתי הוא חוסר היכולת שלהם למכור נפט בשוק הבינלאומי. איראן מוכרת 2.8 מיליון חביות נפט ביום, אבל מתחילת 2020 הם התחילו למכור רק כמה מאות אלפי חביות נפט ביום. זה הבדל של כ־2.5 מיליון חביות ליום, והמחיר של חבית נפט הוא בערך 70 דולר. הם מפסידים בערך 150 מיליון דולר ביום, שהם בערך 5 מיליארד דולר בחודש, 60 מיליארד בשנה. זה כסף שהם משתמשים בו כדי לממן את מכונת המלחמה האזורית שלהם. טראמפ לקח להם את הדלק למכונת המלחמה הזאת, וגם את המוביל שלה, כשאישר לחסל את קאסם סולימאני.
"למה איראן לא ירדה על הברכיים בעקבות זאת? הסיבה היא, ואנשי מודיעין בארה"ב ובישראל יודעים זאת, שבמהלך השנה וחצי האחרונות איראן קיוותה שהמדיניות האמריקנית תשתנה אחרי הבחירות. אם ביידן היה נכנס לתפקיד ואומר – ואני עדיין מפציר בממשל האמריקני לעשות זאת – אנחנו לא מתכוונים לשנות את המדיניות הזאת, נחזור להסכם הגרעין רק אם הוא יפרק את היכולת להגיע לפצצה – זה היה יכול להצליח.
"נתניהו הוא גוליבר, לא מקבלים גוליבר כל יום. אני לא רוצה לבקר פוליטיקאים אחרים, אבל מה שקורה בשנים האחרונות הוא ליליפוטים שמנסים להפיל את גוליבר. אני מקווה שגוליבר ימשיך להנהיג את ישראל עוד שנים"
"אני לא יודע מהי המילה המתאימה לכך, אולי 'חוצפה', כאשר גורמים בוושינגטון אומרים שמדיניות מקסימום לחץ לא עבדה, בזמן שאותם גורמים שנמצאים כעת בממשל בארה"ב, שכנעו את האיראנים לאורך כל התקופה הזאת שהעזרה נמצאת בדרך, שהמדיניות הזאת תשונה עם שינוי הממשל. אנו חייבים להימנע מכך, עלינו להיות נחושים מאוד להשליך את הממשל האיראני הנוכחי לפח האשפה ההיסטורי שאליו הוא שייך".
וזה מה שעשו 11 אלף קולות חסרים באטלנטה.
"אני לא יודע בוודאות מה המדיניות של טראמפ הייתה יכולה להיות. הוא דיבר על משא ומתן עם האיראנים. אבל אני יודע מה הוא עשה, ומה שהוא עשה הפך את ישראל לבטוחה יותר, הפך את המזרח התיכון לבטוח יותר. זה העניק לנו את ההזדמנות להגיע לשלום עם השכנים הערבים שלנו. מדוע הסכמי אברהם נחתמו? משום שבאמירויות ובבחריין ראו את טראמפ מתעמת עם האויב הגדול ביותר שלהם, עם איראן, וזה עזר לפתוח את הדלת לשלום. אני חושב שאם נפעל כדי לרצות את איראן, נשיג בדיוק את ההפך".
אם טראמפ היה נבחר שוב, היה נחתם הסכם שלום בין ישראל לסעודיה?
"ללא ספק. אם לא היה לנו המשבר הפוליטי שחווינו בישראל במשך שנתיים, זה כבר היה קורה. יוזמת השלום הייתה אמורה להיות מושקת ב־2019, לאחר הבחירות בישראל. ואגב, לקח לנו זמן רב לוודא שהממשל של טראמפ אכן הבין את האפשרויות של השינוי. נתניהו דיבר על זה מהפגישה הראשונה עם טראמפ. הוא דיבר על אפשרות לעשות שלום עם מדינות ערב, אמר שהן נמצאות במקום אחר, שהוא לא ראה אצלן לפני כן. הוא דיבר על זה בפומבי באו"ם, ולקח שנתיים עד שממשל טראמפ באמת הבין את זה. ואני מוכרח לתת קרדיט לצוות של טראמפ, לא רק לנשיא עצמו, גם לג'ארד קושנר והחברים האחרים, שזיהו את האפשרות הזאת, והם באמת הקשיבו למה שאמרו במדינות ערב.
"אנחנו קיווינו להשיק את זה ב־2019, להתחיל נורמליזציה עם מדינות ערב, אבל נדרשה לנו כמעט שנה נוספת לעשות את זה. אם היינו מתחילים את זה שנה קודם, היינו מגיעים לשלום עם סעודיה. אבל אני חושב שאפשר להגיע לזה בעתיד, משום שהם רואים את האתגרים באזור כפי שאנו רואים אותם.
"פקטור נוסף וחשוב מאוד הוא הנסיגה של ארה"ב מהאזור. זה משותף לנשיא אובמה, לנשיא טראמפ ולנשיא ביידן – אף אחד מהם לא רצה להשאיר נוכחות צבאית במזרח התיכון. מדינות ערב רואות את הנמר האיראני שהוא סכנה אמיתית בעבורן, הן רואות את דאעש או כל ביטוי של רדיקליות סונית שיבוא במקומם, והן רואות את העוצמה האמריקנית נסוגה מהאזור. אז הן אומרות אוקיי, אולי כדאי לנו לעבוד עם העוצמה האחרת פה, כלומר עם הישראלים.
"ועוד עניין, ישראל היא מרכז החדשנות השני בגודלו בעולם. אם יש מנהיגים ערבים שרוצים באמת לקדם את המדינות שלהם, יחסים עם ישראל הם חשובים מאוד בעבורם. החרם הערבי המסורתי הגיוני כמעט כאילו אורגון, יוטה ונבדה יחרימו את עמק הסיליקון. זה לא הגיוני. השגשוג שלהן תלוי בישראל.
"הממשל האמריקני הקודם התעמת עם איראן וקירב את ישראל, הכיר בירושלים בירת ישראל, הכיר בריבונות ישראל בגולן. דברים שגרמו לאליטה לומר שהם יעכבו את תהליך השלום, אבל לא. המסר שזה העביר למדינות הערביות הוא שאם הן מתקרבות לישראל הן מתקרבות לאמריקה. והעניין האחרון הוא הפלסטינים, משום שעכשיו לפלסטינים אין כוח וטו בכל מה שקשור ליחסים שלנו עם מדינות ערב אחרות".
התחלנו עם שתי שמועות, בוא נדבר על השמועה השלישית. לפי השמועה, ראש הממשלה נתניהו רואה אותך ואת ראש המוסד יוסי כהן כממשיכי דרכו. האם תצטרף לפוליטיקה?
"לא. ואני מקווה שממשיך דרכו של בנימין נתניהו יהיה בנימין נתניהו. אנחנו אומה עם הרבה מעלות, הכרת תודה אינה אחת מהם. לפני שנים אמרתי לו, תראה מה קרה למשה רבנו. אנחנו אנשים שקשה למשול בהם. אף פעם לא מרוצים מהמנהיג שלנו. עבדתי עם נתניהו במשך עשרים שנה, ואני מרגיש שבורכנו בו. הוא הפך את ישראל לבטוחה יותר, משגשגת יותר, והוא עמד מול לחצים של הקהילה הבינלאומית. נתניהו הוא הסיבה שאנחנו יכולים לקיים את השיחה הזאת כאן באולם ולא בזום. הייתי נוכח באותן 30 שיחות שלו עם מנכ"ל פייזר, ואני יודע כמה אובססיבי הוא היה כדי להשיג חיסונים. ישראל בורכה במנהיגות שלו. הוא גוליבר, לא מקבלים גוליבר כל יום. אני לא רוצה לבקר פוליטיקאים אחרים, אבל מה שקורה במהלך השנים האחרונות הוא ליליפוטים שמנסים להפיל את גוליבר. אני מקווה שגוליבר ימשיך להנהיג את ישראל עוד שנים".
