דווקא כשהמשק נחלץ ממשבר הקורונה, אחרי שנה של האטה כלכלית וירידה בתוצר, נוחתת עלינו המלחמה מול חמאס והמרד הערבי ברחבי הארץ. אחרי ארבעה ימי עימות ביטחוני, כבר ניתנים אומדנים לגבי הנזקים הכלכליים הישירים והעקיפים של הלחימה. אמש פרסמה התאחדות התעשיינים שהנזק למשק בימים האחרונים מוערך בכ־540 מיליון שקל, וזאת רק באובדן שעות עבודה ובהשבתת מפעלי תעשייה בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ולא בנזקים עקיפים אחרים או בפגיעות פיזיות.
מיום שלישי ועד ליום חמישי שעבר, הנחיות פיקוד העורף יצרו מצב של עבודה חלקית בלבד במחוזות הדרום והמרכז; באגף הכלכלה של התאחדות התעשיינים הגיעו למסקנה שכ־35 אחוזים מהמועסקים במרחב הדרום נעדרו מעבודתם, וכן כ־10 אחוזים מהעובדים במרחב המרכז. ההיעדרות הזו מסתכמת בסכום האמור לעיל, שאינו כולל נזקים פיזיים מפגיעות רקטות במפעלים, פגיעה ברווחיות או במוניטין מול לקוחות בחו"ל, ביטול עסקאות, אי עמידה בלוחות זמנים ועוד. אתמול הורגשה גם ירידה חדה בתנועת הקונים בחנויות, במרכזים המסחריים ובקניונים, ובהתאם נרשמה ירידה בפדיון הצפוי; גם לסגירת נמל התעופה בן־גוריון יש השלכות כלכליות שליליות.
מבחינת הנזקים הפיזיים, ברשות המיסים העריכו בסוף השבוע שעבר שהם ניצבים מול כ־2,000 "אירועי נזק" מכל דרגות החומרה; נזקי הטילים, וגם הנזקים שגרמו הפורעים הערבים ברחבי הארץ, נכללים לפי הרשות בהגדרה החוקית של פעולות איבה, המעניקה לניזוקים פיצוי מקרן הפיצויים של מס רכוש.
נזק רב נגרם גם לרכוש ציבורי ולתשתיות. לפי משרד התחבורה, מתחילת ההסלמה נפגעו למעלה מ־150 אוטובוסים של חברות התחבורה הציבורית – אוטובוס אחד בלבד מפגיעת טיל, והשאר מהתפרעויות ויידויי אבנים. ממעשי ההשחתה נפגעו כשישים אוטובוסים של חברות אגד וקווים, תשעה אוטובוסים של מטרופולין, חמישה אוטובוסים של סופרבוס, ארבעה אוטובוסים של נתיב אקספרס ושלושה אוטובוסים של אפיקים.
הנזק לתשתיות צמודות כביש – עקירת רמזורים ועמודי חשמל ותאורה, וכן שרפת תחנות אוטובוס ומרכזי תקשורת – נאמד בעשרות מיליוני שקלים. גורם בחברת נתיבי ישראל אמר בשבוע שעבר: "כביש 31 העובר באזורי הבדואים והושחת על ידם באלימות נחנך לפני שלוש שנים בעלות של יותר ממיליארד שקל. מזעזע ובלתי נתפס שאנשים משחיתים את הציוד שנועד לשמור על חייהם מפני הקטל בדרכים".
ערבים שהתפרעו סמוך לתחנת הרכבת בעכו פגעו בתשתיות ובמערכות תקשורת לניהול תנועת הרכבות. בלוד הם פגעו בתשתיות החשמל של קו הרכבת בין לוד לתל־אביב. מתפרעים פגעו גם בגדרות של העבודות לבניית הרכבת הקלה בשדרות ירושלים ביפו ובבת־ים, וניסו להצית חומרי עבודה בשטח.
אל שלל העלויות יש להוסיף כמובן את הלחימה בעזה ואת העלות של פעולות צה"ל, המשטרה ושאר כוחות הביטחון. "כוח האש שצה"ל הפעיל ברצועה הוא בקצב גדול פי כמה בהשוואה לצוק איתן", אמרו לנו גורמים המעורים בנושא. "יש גם גיוס מילואים, ומערכת כיפת ברזל, שעלות כל טיל שלה הוא כ־50 אלף שקל, עובדת שעות נוספות. קשה להעריך, אבל זה הרבה מאוד כסף".
האם המשק הישראלי יצליח להתאושש במהרה מהמלחמה? "בכל העימותים הקודמים המשק התאושש מהר וחזר למסלול", אומר לנו רונן מנחם, הכלכלן הראשי של בנק מזרחי־טפחות. "הפעם יש שני דברים ייחודיים שלא היו בעבר. הראשון הוא שרק לפני חודשיים יצאנו מסגר שלישי ומשנה של משבר, והשני הוא שהמערכה הפעם דואלית – מצד אחד חמאס ומצד שני בתוך החברה הישראלית. זה מחמיר את העימות ועלול להקשות על ההתאוששות, בהשוואה למשברים אחרים".
לדברי מנחם, גם העובדה שאין ממשלה בישראל, אין תקציב ואין מדיניות כלכלית, בשעה שהגירעון תופח, מקשה על סיכויי ההתאוששות. אבל דווקא מבחינת חברות הדירוג הבינלאומיות, שעל בסיס המלצתן נקבעת איתנותה הפיננסית של ישראל, לא מתרגשים במיוחד מאירועים ביטחוניים, לטענתו. שם חשובים בעיקר הממשל היציב והמדיניות הברורה: "חברות דירוג האשראי מודעות לשכונה שלנו. חשובה להן התוכנית הכלכלית המסודרת. זה הרבה יותר חשוב להם מהמצב הביטחוני, כי את זה הן כבר לוקחות בחשבון".
