בשנים האחרונות עולה בארה"ב תופעה המכונה "תרבות הביטול". כל מה שאינו מתיישר עם השיח הפרוגרסיבי, ה"פוליטיקלי קורקט", מוקצה ומוקע בניסיון לשכתב את ההיסטוריה. פוליטיקאים, זמרים, שחקנים, מדענים ואנשי תקשורת מוצאים עצמם מחוסרי עבודה בגין אמירה או מעשה מעברם הרחוק, שאינם מתיישבים עם האופנה הנוכחית בשמאל הליברלי והאנטי־שמרני. פסלים של אבות האומה, כמו ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון, עומדים בסכנת הסרה והשחתה תמידית משום שלפני 300 שנה הם סחרו בעבדים. ספרי צאן הברזל של ד"ר סוס, שדורות של ילדים אמריקנים גדלו עליהם, מורדים מהמדפים עקב אמירות גזעניות שמופיעות בהם. כל מי שהשמאל הקיצוני אינו מסכים עימו, כל מי שמחזיק בדעות שמרניות – נדחף ממעגלים חברתיים או מקצועיים ברשתות החברתיות, בעולם האמיתי או בשניהם.
לצערנו, התופעה פושה גם אצלנו. במשך שנים ישראל חווה בצורה עדינה ועדינה־פחות את תרבות הביטול. כאן היא לא מכוונת נגד האבות המייסדים בהיותם אדונים לעבדים או מחברי רבי מכר שהביעו דעות גזעניות לפני שנים, אלא נגד הדת היהודית, מסורת ישראל, והצדק ההיסטורי של התנועה הציונית. מתקפה כוללת מתנהלת מצד מי שמקדמים מדינה חילונית שתיתן גט כריתות לתורה ולמסורת ישראל, ושדוחפים לאג'נדה אוניברסליסטית הדורשת שישראל תהיה ותנהג ככל העמים.
הם עומדים על כך שצה"ל והממשלה ביצעו פשע גזעני והיסטורי נגד הפלסטינים ולקחו את אדמתם. הם מכחישים את זכותה של ישראל להתיישב בשטחי יהודה ושומרון, במזרח ירושלים ואפילו ביפו. הם תומכים ברעיון שישראל היא מדינת אפרטהייד ומספקים תמיכה לטיעונים האנטי־ישראליים והאנטישמיים ביותר. ממרומי מעמדם בתקשורת, באקדמיה ובתרבות, הם קוראים להחרים את ישראל ולהטיל עליה סנקציות, ושמחים על כך שגוף מוטה ומפלה כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם, עוסק בציד מכשפות גזעני נגד המדינה.
במשך אלפיים שנה חינכו יהודים את ילדיהם ונכדיהם לקיים את מצוות התורה ולא לסטות מהמסורת. הם התפללו שלוש פעמים ביום לחזור לארץ אבותינו. הם כיוונו את תפילותיהם לציון בכל יום ויום, ובחגים התפללו "לשנה הבאה בירושלים".
"אותה כמות אמצעים וכוח אדם שאנו מקצים להתגונן מפני האיומים הקונבנציונליים נגדנו, אנחנו חייבים להקצות למלחמה בהגנה על הערכים שלנו. זה איום ממשי על החיים שלנו, בדיוק כמו טונות של נפט שנשפכים על החופים שלנו"
אלא שכיום ההנהגה היהודית, לרבות הרבנים ומוסדות הדת והחינוך, הרימו ידיים. במקום ללמד את המסורת שלנו ולחנך לערכי הציונות, הם אפשרו לליברליזם לחדור ולכבוש כל חלקה טובה. הם החליפו את האמונה בדת היהודית באידיאולוגיה חילונית, ואת הכמיהה לציון בערכים אוניברסליים. כתוצאה מכך אנו מגדלים בארץ ובחו"ל דורות של יהודים שאינם מכירים דבר מדת ישראל, מהמסורת היהודית ומההיסטוריה של עם ישראל. זה כולל את ההנהגה הפוליטית שלנו, את אושיות התקשורת, את השופטים ואת המחנכים שלנו. אנו רואים את ההתבוללות המסיבית ואת נישואי התערובת של קהילות הפזורה ואין לנו תגובה, מכיוון שאנו בעצמנו נלחמים באנרכיה אידיאולוגית שמשתוללת אצלנו. תוכנית הלימודים הממלכתית מותירה את ילדי ישראל חפים מכל ידע אמיתי ביהדות וזורקת אותם לחלל הריק. וטבע, כידוע, אינו סובל ואקום. כך מתמלאים ילדי בית הספר בדחייה של דתנו וגורלנו, ובספקות לגבי ערכינו ומדינתנו.
הקושאן שלנו
ג'ורג' אורוול נהג לומר: "ככל שחברה מתרחקת מהאמת, כך היא שונאת יותר את אלה שאומרים אותה". אבל יש לומר את האמת, גם אם היא שמרנית ואולי לא פוליטיקלי קורקט, אחרת נאבד את הארץ שלנו ואת העם שלנו. והאמת היא שעם ישראל איננו עם ככל העמים. וארץ ישראל איננה ככל הארצות. האמת היא שיש להנחיל את מסורת ישראל כדי לשמור על הזהות היהודית. כדי לשמור על הזכות שלנו על הארץ שלנו, יש ללמוד את ההיסטוריה של עם ישראל. ילדי ישראל צריכים לקבל את מה שהבינו והכירו הסבים והסבתות שלהם במזרח אירופה ובמגרב שבאפריקה, כי זכותו של העם על הארץ איננה נובעת מהצהרת בלפור, מתוכנית החלוקה או מהשואה, אלא מתורת ישראל. כשבן־גוריון העיד בפני ועדת פיל הוא הצביע על התנ"ך ואמר: "זה הקושאן שלנו על ארץ ישראל". כל ניסיון להעדיף שיח ליברלי נטול קשר לדת ישראל, הוא ניסיון לשכתב את ההיסטוריה ולמחוק את המסורת.
עם המתכחש לעברו, גם עתיד אין לו. ואנו זקוקים לעתיד בטוח, כי עדיין, גם בדורנו, אורבות לנו סכנות מכל עבר. איראן ממשיכה להתגרען ולממש את שאיפות התפשטותה, הפלסטינים מעודדים ומאפשרים את הטרור נגדנו, אירופה מאפשרת אנטישמיות גלויה, ארה"ב משכללת בקמפוסים שלה את הדמוניזציה נגד ישראל, מוסדות האו"ם מחרפים את ישראל, ובית הדין הבינלאומי בהאג מאשים את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה. איומים אלו מטרתם אחת: לחתור תחת קיומה של מדינת ישראל, ותחת זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל. אם איננו מאמינים במסורת היהודית, במשפחה היהודית ובערכים היהודיים, לא נוכל לעמוד מול איומים אלו.
תרבויות, דתות ועמים שאינם יכולים להעביר לילדיהם את הייחודיות, החוכמה והיופי של הערכים שלהם, לצד הצורך החיוני והקיומי שלהם, חדלים מלהתקיים. אין מספיק אצבעות למנות את הדוגמאות של עמי ותרבויות עבר שלא יכלו להילחם על ערכיהם, ומשום כך נשכחו ונמחקו מדפי ההיסטוריה. הגישה הנוכחית של מדינת ישראל ושל הקהילות בפזורה להתעלם מהסכנה הזו, עלולה להוביל לאסון טרגי. אנו מאבדים אלפי יהודים בכל שנה באופן הזה. רק עיוור לא רואה שזה איום על הביטחון הלאומי שלנו. אותה כמות אמצעים וכוח אדם שאנו מקצים להתגונן מפני האיומים הקונבנציונליים נגדנו, אנחנו חייבים להקצות למלחמה בהגנה על הערכים שלנו. זה איום ממשי על חיינו בדיוק כמו טונות של נפט שנשפכים על החופים שלנו. כוחנו בעברנו. אסור לתת לתרבות הביטול למחוק אותו.
עו"ד ניצנה דרשן–לייטנר עומדת בראש ארגון שורת הדין, הנלחם בזירה המשפטית למען מדינת ישראל
