לעומת הוויכוחים הקולניים באולפני הטלוויזיה ובעיתונים בעברית סביב הסימטריה הלא קיימת בין האלימות הערבית לזו היהודית, בכלי התקשורת בשפה הערבית התמונה בשבועיים החולפים הייתה חד־ממדית ברובה: תמיכה במאבקם של ערביי ישראל וסיקור מורחב של צעדות התמיכה בתושבי רצועת עזה, והתעלמות כמעט מוחלטת מהנפגעים היהודים מירי הטילים של חמאס או ממעשי הלינץ' שביצעו צעירים ערבים משולחי רסן בערים המעורבות.
עכו ולוד, שהיו דגם לקיום משותף, מסמלים כעת את קץ התקווה לדו־קיום. בפרעות בעיר העתיקה של עכו נגרמו נזקים אדירים לחנויות, עסקים ומלונות של יהודים. אלעד ברזילי, תושב העיר, נפצע קשה בלינץ' שבוצע בו. אבי הר־אבן, חתן פרס ביטחון ישראל, נפגע אף הוא קשה בהצתת מלון האפנדי. בעוד התקשורת הישראלית דיווחה על האירועים וציינה גם את הלינץ' שנעשה בבת־ים תוך הצגת האירועים כהתפרעויות הדדיות, בתקשורת בשפה הערבית תפס האירוע בבת־ים נפח משמעותי, ואילו שמות הנפגעים היהודים בעימותים כמעט לא הוזכרו. המיקוד היה בעימותים שהתפתחו בין המשטרה לצעירים לאחר הפרעות והמעצרים שנערכו בעקבותיהם.
גם בנוגע לעיר לוד, שבה החלו האירועים האלימים, התמקד הסיקור התקשורתי בערבית בנפגעים הערבים. נקודת השיא של הסיקור הייתה מותו של מוסא מאלכ חסונה – שוב, בלי לציין את הנסיבות שבהן נורה, יידוי אבנים מסיבי לעבר יהודים. מעשי הפוגרום בעיר, שכללו שריפת בית המדרש של המכינה הקדם־צבאית ובית הספר הסמוך, הצתת מכוניות והשלכת בקבוקי תבערה על תושבים, נצבעו כולם בשיח על המשטרה התוקפת את הערבים ובתצלומי "נוער הגבעות", שלפי הנטען הגיעו לעיר והכו את המקומיים.
מותו של יגאל יהושע, שפורעים ערבים עשו בו שפטים בלוד, הסתכם בדיווח יבש על כך ש"צעיר יהודי מת מפגיעה בראשו כתוצאה מאבנים שהשליכו צעירים בלוד על מכוניתו". יהושע הוגדר יהודי, אך מיידי האבנים נותרו בדיווח "צעירים", וזהותם הערבית לא צוינה.
אל מול הדיווח הלקוני על אודות יגאל יהושע ז"ל, האתר "arab48" המזוהה עם מפלגת בל"ד קיים תחקיר מצולם על אירועי לוד וריאיון מיוחד עם אלמנתו של חסונה, שטענה כי בעלה נרצח בדם קר על ידי "מתנחלים". התחקיר נפתח בשורת תמונות מלוד, על רקע מוזיקה דרמטית. על המסך חלפו מכוניות שרופות, אנשי משטרה ומג"ב, מתנחלים בלבן ובציציות מתנפנפות.
ההרס שהמיטו הפורעים הערבים על העיר קיבל בתחקיר פרשנות קונספירטיבית מפי ח'אלד אזבארגה, חבר "הוועד העממי" של לוד. "מה שקורה בלוד", קבע אזבארגה, "הוא תוכנית ממשלתית שעושה שימוש בקבוצות יהודיות מההתנחלויות בגדה והופכת אותן למיליציות שנכנסות לתוך הקהילות הפלסטיניות בלוד, רמלה, יפו, עכו וחיפה. אותן קבוצות רוצות לשנות את המצב הקיים ולהחדיר פחד בחברה הערבית. הן נשלחו לשכונות הערביות כדי לשרוף עשרות מכוניות של הערבים ובתים של ערבים. יש כעת קבוצות שמירה על בתי האזרחים במהלך הלילה, וביום ישנם סיורים בעיר".
בתחקיר נטען כי מתנחלים ירו לעבר מסגד בעיר. השריפה וההשחתה של עשרה בתי כנסת בלוד הוזכרו רק בעקבות ביקורו בעיר של יו"ר רע"ם ח"כ מנסור עבאס, והמפגש שקיים עם ראש העיר יאיר רביבו.
בעיתון א־סנארה, הנחשב למוביל בעיתונות הערבית המודפסת בישראל, הופיע דיווח מכובד על הביקור שנועד להנמיך את הלהבות, וצוטט הגינוי שהשמיע עבאס לאירועים האלימים: "פגיעה במקומות הקדושים מנוגדת לאסלאם. חייבים לשקם את המקומות הקדושים ואת מערכת היחסים בין היהודים והערבים".
בסאם ג'אבר, בעלי קבוצת פנורמה: "הרשתות החברתיות הן אסון. בזמן שאנחנו העורכים מתלבטים איך להתבטא, שם יש שיח משתלח שלדעתי גרם לשינוי ההתנהגות בחברה הערבית"
באתר arab48, לעומת זאת, התייחסו למחווה של עבאס באופן שלילי. הם ציטטו את הודעת סניף לוד של הרשימה המשותפת, שהוקיעה את הביקור, וכינו את ראש העיר רביבו "המסית הראשון נגד הערבים, שאחראי למותו של השהיד מוסא מאלכ חסונה בדם קר בידי מתנחל". בהודעה צוין כי "האוכלוסייה הערבית בלוד עוברת קמפיין טיהור אתני שלא נראה 73 שנים, על ידי המתנחלים ובתמיכה של ראש העיר וכוחות הביטחון".
באתר צוטטה גם הודעת "הוועד העממי" בלוד, ובה נאמר כי "עבאס נכנע לדרישות היהודים לפתח את לוד לטובת מתנחלים יהודים קיצוניים המשתייכים לציונות הדתית, שבאים מחוץ ללוד כדי לייהד אותה באמצעות הגרעין התורני".
גם בעיתון אל־איתיחאד, המזוהה עם חד"ש, צוטטה הודעת הגינוי לביקור. עוד עסקו שם במצב החירום שהוכרז בלוד ובמעצרם של צעירים ערבים בידי המשטרה, כמו גם במחאתם של שמונה ראשי רשויות מקומיות ערביות נגד ה"הסתה" של ראש העיר רביבו. בתמונות שנבחרו להציג את המתרחש בעיר נראו יהודים חובשי כיפות גדולות ובעלי פאות ארוכות. המונח "מתנחלים" שובץ בקביעות בסיקור העימותים בלוד ובערים המעורבות בכלל, במטרה להציג את התושבים היהודים כנטע זר שהובא לערים הערביות מבחוץ על ידי בעלי אינטרסים.
מודעת התמיכה בהרוגי עזה העולים בעשן. צילום מסך
האירוע שבו ילד בן 12 נשרף ביפו לאחר שבקבוק תבערה הושלך אל ביתו, סוקר בהרחבה בשל החשד הראשוני שלפיו יהודים הם שביצעו את המעשה. בהמשך עצרה המשטרה חשוד ערבי תושב יפו, וגורמים במשטרה העריכו כי המצית טעה בזיהוי הדירה ובלבל בינה ובין דירת יהודים סמוכה. עם זאת, יו"ר בל"ד סאמי אבו־שחאדה המשיך לפמפם את אשמת היהודים במקרה הקשה, בסרטון שאיגד רצף מעשי פגיעה של יהודים בערבים. גם בכלי התקשורת הערביים דיווחו על מעצרו של החשוד הערבי כמעצר שווא, וצירפו את תמונת הילד השרוף.
הסלמה בשירות חמאס
ממקום מושבו הנוח בקטאר, הרחק מהפיצוצים וההרס בעזה, ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה כינס עצרת ובה הכריז על "ניצחון". זאת, לדבריו, בזכות אחדות השורות בין אל־אקצא בירושלים, רצועת עזה ו"ערביי 48'", הם ערביי ישראל. "לא נאפשר לכיבוש אחיזה בירושלים, ובסוף הציונים יסתלקו מהארץ הזאת", הצהיר.
עם זאת, בריאיון לערוץ "הלא TV" הבהיר יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה: "אנחנו לא מקבלים את הקריאות של חמאס, שקורא לנו לצאת לעימות כשהוא המגן שלנו. אם היינו שומעים בקולם, לא היינו שורדים. אנחנו, האנשים שנבחרו על ידי עמנו, אנחנו החרב והמגן של הציבור שלנו".
אך למרות ההתנערות של עודה מחמאס, פרץ האלימות בין ערבים ליהודים בישראל שירת את השאיפות שבשמן פתח ארגון הטרור העזתי במלחמה, וגם את אלה של פטרוניו בטהרן. הודעת ועדת המעקב של ערביי ישראל ביום שלישי האחרון על שביתה כללית של הציבור הערבי, באותו יום שבו חמאס הכריז על יום זעם ביהודה ושומרון, יצרה גם היא חיבור בין המאבקים.
"לנוכח הנסיבות וההסלמה אנו קוראים לשביתה שנועדה לדחות ולגנות את התוקפנות נגד עמנו בכל מקום", נאמר בהודעת ועדת המעקב. "הצגת אחדותנו והרצונות שלנו כאינדיבידואל וכקולקטיב היא הדרך היחידה לעבור את האתגרים שבפנינו, ולהעביר את המסר שלנו בכל מקום שבו הוא צריך להישמע".
במפלגות מק"י וחד"ש הוסיפו כי "יש להסיג את הכנופיות הפשיסטיות מהערים ולהגיש נגדם כתבי אישום, לשחרר את מאות העצורים הערבים ולחקור את אלימות המשטרה נגד אזרחים ערבים. האחריות לאירועים האלימים בישראל מוטלת על נתניהו ועל הממשלה שמבקשת לרצות את הימין המתנחל הפשיסטי. השביתה מתקיימת במחאה על המלחמה בעזה ועל המתקפה על הפלסטינים בירושלים, בשייח' ג'ראח, במסגד אל־אקצא ובערים המעורבות".
בכלי התקשורת הערביים בישראל סיקרו בהרחבה את השביתה הכללית וראיינו אישים שעודדו לקיימה. ברדיו א־נאס, המשדר מנצרת, ראיינו את עו"ד אמל עוראבי מעמותת "סיכוי" שהציג את מחאת הפועלים כנשק נגד המבצע הישראלי בעזה. "ניסיון העבר לפצל את החברה הערבית בישראל מהפלסטינים נכשל", הצהיר. "אנחנו לא נלך למקומות העבודה שלנו כאשר יש מלחמה עם עמנו בעזה. ישראל תרגיש את הפגיעה בשוק העבודה ותלמד לקח". עוראבי הרגיע את חששותיהם של העובדים מתגובת המעסיקים להצטרפותם לשביתה, והבטיח שעורכי הדין הערבים יסייעו להם.
המקרים שבהם עובדים ערבים פוטרו על רקע הצטרפותם לשביתה זכו לכותרות ראשיות. אחת מכוכבות המחאה הייתה מהנדסת בשם איה בידרוסי מכפר קרע, שהפיצה את התכתבותה עם הבוס שפיטר אותה בגלל רצונה להשתתף בשביתה. היא עלתה לשידור באתר פאנט, וגוללה את פרטי המקרה. סיפורה הופיע גם באתר העיתון א־סנארה.
בעוד מחאת הציבור הערבי בישראל התמקדה השבוע במגזר העסקי, ביהודה ושומרון יצאו 5,000 פלסטינים להתעמת עם חיילי צה"ל. התקרית המרכזית התרחשה במחסום איו"ש, כאשר כאלפיים איש צעדו מרמאללה לכיוון בית־אל ומתוכם נורתה אש על קצינה וחייל. החיילים נפצעו, ובחילופי האש נהרג פלסטיני. מוקד עימותים נוסף היה שוב בשייח' ג'ראח, אחרי ימים שקטים יחסית. חמאס שוב ניכס לעצמו את האחריות למראות מירושלים ומרמאללה ואת השביתה הכללית של ערביי ישראל.
עוד קודם לשביתה הכללית התקיימו בקרב המגזר הערבי בישראל כמה כינוסי תמיכה ברצועת עזה ובחמאס. אחת העצרות המרכזיות שזכו לסיקור נרחב בתקשורת הערבית ואף לשידורים חיים התקיימה בכפר כנא שבגליל. המפגינים מחו על המתרחש בעזה ועל מעצרו של כמאל ח'טיב, סגן ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. "אנחנו נשבעים באללה להגן על אל־אקצא, ברוח ודם נפדה את אל־אקצא, נמות ותחיה פלסטין", צעקו.
מבצע שומר החומות בעזה נתפס כאמור כאירוע משני מבחינת התקשורת הערבית בישראל, אך הוא סוקר בהיקף מסוים. את המידע מרצועת עזה העבירו כלי התקשורת בסיוע הרשתות הלווייניות בערבית. אתר מפלגת בל"ד, arab48, שיתף בדף הפייסבוק שלו את השידורים החיים מעזה של ערוץ "אל־ערבי" שמשרדיו בלונדון. במהלך השידורים נעשה שימוש גובר במסך מפוצל, שנועד להבהיר לצופה את המערכה הכוללת המתנהלת בשטח, וחיבר שוב בין עזה, רמאללה, ירושלים והערים המעורבות.
בעיתון אל־איתיחאד, שאחת העורכות שלו בעבר הייתה חברת הכנסת עאידה תומא־סלימאן, פרסמו מודעה שכותרתה זועקת "הרימו ידיכם למען עמנו". ברקע המודעה נראים בתי עזה ההרוסים ומעליו דמויות עולות בעשן השמיימה. הקורבנות היהודים מטילי חמאס נעדרו כמובן מהמודעה.
בתחנת רדיו נאס אפשר היה לשמוע רק לפני כחודש סיקור של האסון שהתרחש במירון ואפילו הזדהות עם הנספים. אך כעת, סביב המבצע ברצועת עזה והפוגרומים בלוד או בעכו, זווית השידור הייתה מסוימת מאוד. באחד השידורים העלו כתב מרצועת עזה בשם מוחמד א־סאופי. בשונה ממרואיינים עזתים בתקשורת הישראלית, שדיברו על המצב ההומניטרי הקשה ברצועה, א־סאופי הכריז על ניצחונו של חמאס. "למרות 15 שנות המצור והכיבוש על רצועת עזה", הצהיר, "הצליח הארגון לייצר נשק שהפתיע את ישראל, כמו צוללת שיכולה לשאת מטען נפץ של 50 קילוגרמים – נשק שמשנה את המשוואה". לטענתו, "ישראל לא יכולה לצאת מנצחת אחרי הסבב הנוכחי. חוקי המשחק השתנו".
בשיחה עם מקור ראשון אומרת וידא משעור, עורכת העיתון המרכזי א־סנארה, כי היא מאמינה בתפקידה של העיתונות להציג את התמונה האמיתית באופן אובייקטיבי ולמסור את העובדות כהווייתן, ללא פרשנות מוטה. בעיתונה, ציינה משעור, ניתנת במה לדעות מגוונות. לטענתה התקשורת הערבית בישראל נחשבת מקצועית ואובייקטיבית. "בגיליון האחרון שלנו לדוגמה היה ריאיון על המתרחש עם עיתונאי מעזה, ולצידו ריאיון עם עיתונאי מ'הארץ'. זה הקו שלנו לא רק בתקופות חריגות". לפני כמה חודשים, הוסיפה, פורסם בעיתון ריאיון עומק עם פרשן חדשות 12 עמית סגל.
משעור ביטלה את סוגיית הסימטריה שעליה התעכבו בכלי התקשורת הישראליים בעברית. "סוגיית הסימטריה שעלתה לא רלוונטית ואף מגוחכת בעיניי. הרשת והאנשים מביאים בתמונות ובסרטונים את האמת, משני הצדדים, טוב יותר מהתקשורת הכללית".
לטענתה, התקשורת העברית תרמה בתחילה לליבוי המתח בין יהודים לערבים בישראל. "זה לא כל התקשורת הישראלית, אבל התמונה הכוללת הייתה שבימים הראשונים של המתח הסיקור היה מאוד אנטי־ערבי. אחרי כמה ימים הם לקחו את עצמם בידיים והתחילו להיות יותר אובייקטיביים. אבל הנזק כבר נגרם".
"לחשוב על המחר"
בסאם ג'אבר, הבעלים של קבוצת פנורמה הכוללת את העיתון פנורמה, אתר האינטרנט והרדיו "פאנט" וערוץ הטלוויזיה "הלא TV", התייחס גם הוא לשאלת הסיקור התקשורתי. "השאיפה היא לאובייקטיביות, יושר וצדק, אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר, מה שלא תעשה תמיד תמצא צד שיראה את הסיקור שלך כלא אובייקטיבי", הוא סבור. "אנחנו משתדלים להביא קולות שינסו להפחית את המתחים. שוחחנו בשידור הטלוויזיה שלנו ארוכות עם ראש עיריית תל־אביב רון חולדאי, שביקש לעלות לשידור להפיג מתחים. הראיונות האלה ואחרים יכולים להשפיע לטובה על המצב הקשה".
לדברי ג'אבר, מחאת המגזר הערבי איננה קשורה לחמאס אלא לעניינים פנימיים שהתפרצו כעת. "מיגור הפשיעה והטיפול בבעיות החברתיות הם נושאים שזעקו עליהם כבר לפני עשור ולא זכו למענה. רק לפני המבצע בעזה היה שיח שקיבל את החברה הערבית, העריך את תרומתה במישורים רבים כמו רפואה, ובפרט בקורונה, ואפילו חיזר אחריה מבחינה פוליטית. כעת החברה הערבית נחשבת מוקצה".
לרשתות החברתיות, סבור ג'אבר, יש חלק משמעותי ושלילי בהסלמה. "הרשתות החברתיות הן אסון. בזמן שאנחנו העורכים מתלבטים איך להביא שידור הוגן ולהתבטא באופן ענייני ולא פוגעני, שם יש שיח משתלח שלדעתי היה זה שגרם לשינוי ההתנהגות בחברה הערבית ולהגברת המתח עם הציבור היהודי. אני מקווה מאד שהשינוי הזה זמני וניתן לריפוי".
ג'אבר מגן על השידורים החיים בתקשורת הערבית מאירועי המחאה שהיו רוויים בשנאה לישראל. "אני חושב שטוב שאנחנו עושים שידור חי מסכנין. אנשים רוצים להתפרק, ועדיף לי שיתפרקו שם בהפגנה חוקית, ולא בחסימת כבישים ובמעשים לא חוקיים אחרים. הפגנה היא זכות אלמנטרית במדינת ישראל; לציבור הערבי מותר להפגין, אבל לא לפגוע, לתקוף, להשחית ולהשחיר את הציבור הערבי כולו בעיני השכנים היהודים".
הוויכוח בין עמית סגל לאילנה דיין בחדשות 12, שעסק בסימטריה בסיקור האירועים בתקשורת, לא נעלם מעיניו של ג'אבר. גם הוא ביקש להוריד מסדר היום את העניין: "אם אנחנו רוצים להתקדם בדרך לחיים משותפים, אנחנו צריכים להתייחס לאירועים השליליים משני הצדדים. לא להישאר ברמה של ההאשמות הדדיות. צריך לחשוב על המחר, שהשמש תזרח והציבור הערבי והיהודי יעבדו יחד ויחיו יחד".
