"כשטיל ששיגר חמאס נופל במרכז רמת־גן, כמה מאות מטרים מהשגרירות שלך – זה לא משהו שאתה יכול להתעלם ממנו. התחושה היא שאתה נמצא בלב זירת מלחמה – משהו שכשגריר לא חוויתי מעולם". את התיאור הזה, מספק לנו אחד השגרירים הזרים המוצב בישראל, והוא מתמצת בחלקו את הסיפור של ישראל והזירה הבינלאומית במלחמה הנוכחית ברצועת עזה, ולמה היא הייתה בחלקה שונה כל כך מצוק איתן והמבצעים בשנים האחרונים.
עד היום, בסבבי לחימה קודמים בין ישראל לארגוני הטרור בעזה, תל־אביב והמרכז היו רק לעיתים רחוקות יעד לטילים של ארגוני הטרור. וגם אז, כשזה קרה, היה מדובר לרוב במטח בודד ועיקר האש התמקד בדרום, מה שגרם לשגרירים הזרים להיות מחוץ לשדה הקרב ולהתייחס, לעיתים בצורה סימטרית, לירי של חמאס לעומת התקיפות של ישראל. הפעם המטחים לעבר המרכז ותל אביב היו הרבה יותר עוצמתיים, האזעקות בלתי פוסקות וטווח השעות לספיגה היה בין 14:00 בצהריים לאמצע הלילה. "בפעם הראשונה, אני ושגרירים נוספים פשוט העדפנו לישון במקלט, ואתה הופך לחלק מהסיפור", מספר לנו שגריר אחר המוצב בישראל. "וכשזה קורה, ואתה קם בבוקר וצריך לכתוב את הדו"ח היומי למשרד החוץ שלך, זה אירוע שאתה לא יכול להתעלם ממנו. אתה כמובן נותן דיווח מלא ומדויק, אבל כשאתה כותב את זה מהזירה עצמה, וכשהבית שלך והשגרירות שלך הם חלק מקו האש, זה אירוע שמשפיע על ההתנהלות ועל מה שאתה חושב על מה שקורה כאן". כך יצא שבמבצע הנוכחי היו לא מעט ציוצי הזדהות מצד שגרירים זרים, שהתעסקו נטו בירי לעבר ישראל ודיברו על זכותה להגן על עצמה – בלי לחפש את הסימטרייה או צורך להראות איזון מדיני.
שגריר המוצב בישראל: "אני ושגרירים נוספים העדפנו לישון במקלט, וכשהבית והשגרירות שלך הם חלק מקו האש אתה הופך לחלק מהסיפור. זה משפיע על מה שאתה חושב"
אבל יש לומר, גם אם השגריר עצמו חווה את האירוע, לא תמיד הדברים האלה מצליחים להיות מתורגמים להישג מדיני, אי שם במדינת הבית שלו. "גם אם השגריר פתאום רואה את זה בצורה חיובית, בסוף קשה לו לשנות מדיניות בבירה עצמה", אומר לנו שגריר זר אחר המוצב בארץ. "בסופו של דבר לכל מדינה יש עמדה ביחס לסכסוך הישראלי פלסטיני, והעמדה הזאת נובעת מאינספור שיקולים – ולכן, גם אם אני כשגריר חווה את האירוע אחרת מאשר בעבר, בסוף בסוף הסיכוי שזה ישנה את העמדה או האצבע שתניף המדינה שלי בעד ישראל בהצבעה כזו או אחרת בפורום בינלאומי הוא קלוש".
סולידריות אוסטרית
חוץ מהשגרה של גינויים, הקשיים וההפגנות האנטי ישראליות שבחלקן הפכו לאנטישמיות – הפעם ישראל זכתה לקצת נחת בזירה המדינית. הודעות תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה מצד ראשי מדינות, שרי חוץ ופוליטיקאים, אתרים מרכזיים בערים ברחבי עולם שהוארו בצבעי דגלי ישראל וגם דגלי ישראל שהונפו בכמה מקומות, בהם הבניין של CDU, מפלגת השלטון בגרמניה, ומעל לשכתו של קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ – הפעם הראשונה שבה דגל ישראל מונף מעל משרד ראש ממשלה זר, כדי להביע הזדהות עם ישראל. בשבוע שעבר, בשיחה עם קנצלר אוסטריה קורץ הוא הסביר לי את ההחלטה האמיצה והאמירה החד משמעית: "ברור לנו שכאשר ארגון הטרור חמאס יורה יותר מ־3,000 רקטות לעבר יעדים אזרחיים בישראל, זה לא הזמן לשתוק. לישראל כל זכות להגן על עצמה מפני אותם מחבלים. תמיד נתנגד לטרור ונפגין סולידריות עם נפגעי הטרור".
שעבר. צילום: AFP
אבל עם כל ההישג, אוסטריה היא רק מדינה אחת באיחוד האירופי. בדיון של 27 שרי החוץ של האיחוד האירופי לדוגמה הושמעו מגוון דעות, שהראו כי ההתייחסות למצב בארץ אינה אחידה, ובטח ההתייחסות לשאלה האם זכותה של ישראל להגיב בעוצמה לירי מצד ארגוני הטרור. הונגריה מנעה הצעת החלטה שקרא לישראל לנצור את האש, צרפת הודיעה שהיא מקדמת החלטה של מועצת הביטחון שכללה גינוי לאש הישראלית ברצועה, ואירלנד קראה בדיון ליישם בתגובה לאירועים את החרם על מוצרים ישראליים מההתנחלויות וצעדים נוספים. בבריטניה, שכבר אינה חברה באיחוד, הסבב הנוכחי הוביל לגילויי אנטישמיות שלא נראו בעבר. שיירות של פעילים פרו־פלסטינים נסעו בלב ליבן של השכונות היהודיות בלונדון וקראו קריאות לאנוס נשים יהודיות, וגרמו לזעזוע בממלכה. היו גם אירועים של תלישת מזוזות מבתים של יהודים, וגם תקיפה של יהודים. ראש הממשלה בוריס ג'ונסון ובכירים נוספים גינו, והאירוע הזה הדגיש שוב לאירופים את מה שהם רוצים לשכוח: עד כמה מהירה הזליגה מאנטי ישראליות לאנטישמיות.
האמון נסדק
האירועים של שבוע שעבר היו בליל זירות, שגם התקשורת העולמית התקשתה לעמוד בהן. בהתחלה, כשהזירה המרכזית הייתה שייח' ג'ראח ושער שכם – ישראל הייתה האשמה במצב. אחר־כך כשהזירה הדרימה לעבר עזה, וחמאס פתח באש – דיברו על ישראל שמגיבה על הירי של חמאס. אבל כמו אירוע בינלאומי בשלב מסוים, גם אם היה קרדיט – זה נגמר. בין אם זה נבע מהפצצת רבי הקומות, או מספר ההרוגים בעזה שהחל לעלות – רוב התקשורת העולמית החל לראות את ישראל כאשמה המרכזית במצב. מכת ההסברה הכואבת ביותר שספגה ישראל, לא הגיעה מהתקשורת העולמית, אלא דווקא מהקומיקאי המפורסם ג'ון אוליבר, שפרסם סרטון ובו במשך כמעט 10 דקות טען שישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה, טענה שחזר עליה פעם אחר פעם. אוליבר גם העיר כי "לתושבי עזה אין כיפת ברזל כמו לתושבי ישראל", טענה שזכתה ללא מעט תהודה עולמית.
הפלת בניין התקשורת בעזה, שבו ישבו סוכנות AP וגם משרדי חמאס ובהם יחידת המודיעין הטכנולוגי שבין היתר פיתחה טכנולוגיית שיבוש מערכות GPS, הייתה הרגע שבו הסיקור התקשורתי שעוד איכשהו הצליח להכיל את זכותה של ישראל להגן על עצמה, עבר מהפך – להתמקדות בתמונות בעזה עצמה. "ישראל מסלימה את התקיפות נגד עזה", הייתה הכותרת של הוושינגטון פוסט, "ההפצצות נגד עזה מתגברות" הייתה הכותרת של הניו־יורק טיימס. בלי זכר לירי הבלתי פוסק נגד ישראל.
אם הפצצת בניין התקשורת גרמה למהפך לרעה בסיקור התקשורתי, תחילת המבצע נגד מנהרות חמאס, "המטרו", בצפון רצועת עזה, היא גם הרגע שבו לפחות חלק מהעיתונאים הזרים מתארים פגיעה אנושה ביחסי האמון בינם לבין דובר צה"ל. ביום חמישי שעבר, בחצות, הוציא דובר צה"ל הודעה לקונית על כך שחיל האוויר וחיילים תוקפים ברצועת עזה. זאת גם הגרסה שהופיעה מצד דובר צה"ל באנגלית, מה ששלח לא מעט כתבים זרים לברר מה הכוונה במילים "חיילים תוקפים". יונתן קונריקוס, דובר צה"ל לתקשורת זרה, נשאל בפירוש על ידי אותם עיתונאים זרים האם החל המבצע הקרקעי, והתשובה הייתה קצרה ופשוטה: כן. עד מהרה הפושים של כלי התקשורת הגדולים בעולם, יצאו בכותרות של ברייקינג ניוז: צה"ל החל בכניסה קרקעית לרצועת עזה. וכך, בעוד הכתבים הצבאיים הישראלים יושבים באולפן ואומרים שלא קורה דבר – כלי התקשורת בעולם מדווחים אחרת לגמרי. "אני מאמין שהוא הטעה אותנו, מאה אחוז, אין לי שום ספק", אומר לנו אחד העיתונאים הזרים שביקש להישאר אנונימי. "כשאתה שואל את דובר צה"ל במפורש האם נכנסו קרקעית, והוא עונה לך 'כן' אין כאן מקום לטעות. זאת פגיעה מוחלטת ביחסי האמון, כשמראש מערכת היחסים היא עדינה". ההתנצלות של דובר צה"ל לתקשורת הזרה לא עזרה, וגם לא מכתב של דובר צה"ל בעברית הדי זילברמן, לעיתונאים הזרים. הנזק כבר נעשה. "כשצה"ל טוען אחר כך שבבניין התקשורת שהופצץ ברצועה היו אנשי חמאס, איך אפשר להאמין לזה? אני מאמין שצה"ל הוא צבא מוסרי, והוא לא סתם תקף – ובכל זאת, אם הוא שיקר לנו על המבצע הקרקעי, אז למה שנאמין לו שבבניין שהוא תוקף ברצועה היו מטרות טרור?". ההערכה, בקרב כמה עיתונאים זרים ששוחחנו איתם, היא שבעקבות האירוע הזה והעובדה שצה"ל מסרב לשחרר את החומר המודיעיני שהוביל לתקיפה, לדובר צה"ל ייקח זמן לשקם את היחסים והאמון עם הכתבים המוצבים בארץ – מה שאמור לגרור בעיות בסיקור, הרבה מעבר למבצע כזה או אחר.
אורך נשימה
בכל הנוגע לזירה האמריקנית, האירוע הזה סימן את מה שישראל הולכת לחוות החל מעכשיו בכל הנוגע למערכת היחסים בין הממשל, חלקים במפלגה הדמוקרטית וישראל. יש מי שאומרים, שהמפלגה הדמוקרטית הפכה למעשה לשעון החול המדיני האמיתי של ישראל, והשאלה כמה זמן ניתן יהיה להמשיך במבצע – גם כאשר הממשל בטוח שהמטרה ראויה, תלוי בה. "ביידן לא שינה את עמדתו שזכותה של ישראל להגן על עצמה, אבל אותם גורמים במפלגה הדמוקרטית שמתבטאים בחריפות נגד ישראל היא בסופו של יום אחת הסיבות שהובילו אותו ללחוץ להפסקת אש", אומר לי גורם מדיני. כשזה מגיע ליחסי ישראל והמפלגה הדמוקרטית עזה היא תמיד נקודה רגישה, אבל כשעולה לשידור חבר הקונגרס הדמוקרט רוק קהאנה מקליפוניה, אחד שלא נחשד בהשתייכות לשמאל הרדיקלי, ואומר כי ביידן צריך לומר לנתניהו 'עצור עכשיו, אנחנו לא מאחוריך', זה מראה עד כמה הביקורת על ישראל התרחבה מעבר לאותה קבוצה מצומצמת של חברות קונגרס דמוקרטיות ששייכות לשמאל הקיצוני, ואף קוראות לחרם על ישראל, שגם הפעילו לחץ על יושב ראש ועדת החוץ בבית הנבחרים האמריקני, גרגורי מיקס. מיקס, דמוקרט משכונת קווינס בניו־יורק, שכונה של יהודים חרדים יצא בעבר נגד התניית מכירת נשק לישראל ועדיין פלירטט השבוע עם הרעיון לשלוח מכתב לנשיא ביידן ובו בקשה לעצור משלוח נשק של טילים מדויקים לישראל. גורם בממשל אמר לי שאירועי השבוע דווקא הוכיחו כמה זה טוב, למעשה, שביידן בבית הלבן: "המזל שלכם שביידן בבית הלבן, ומאזן איכשהו את הקריאות מצד חברי המפלגה הדמוקרטית. אם היה רפובליקני בבית הלבן, הייתם צריכים להתמודד עם כל המפלגה הדמוקרטית, ולא רק עם חלקים ממנה".
ובכל זאת, מילה טובה. המבצע הזה התחיל מבחינת ישראל הכי רע שאפשר. כותרות על כך ש"מתנחלים יהודים מגרשים פלסטינים משייח' ג'ראח", ומאבקים בין יהודים לערבים בירושלים הביא לכך שהסיכוי שישראל תנצח בקרב על התודעה היה קלוש. אבל בסוף מתברר, כשצה"ל מגיע לדיוק מבצעי גבוה במיוחד וכשדי ברור מי התחיל באש, ושורת תמונות של ירי ארגוני הטרור מרצועת עזה למול מיירטי התמיר של כיפת ברזל – הצליחו להביא לישראל הישגים בזירה הדיפלומטית, שכבר זמן רב לא ראינו. אותם הישגים, חשוב לומר, הביאו לישראל אורך נשימה מבחינת היכולת להמשיך במבצע – זאת אף שתמיד בישראל נוהגים לומר שאנחנו לא תלויים בתמיכה בינלאומית. ולכן ייתכן מאוד, שבמבצע הזה דווקא נזרעו זרעים ראשונים של שינוי בתודעת היחס לישראל – גם כשמדובר בעימות בזירת הלחימה הכי בעייתית מבחינה בינלאומית.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי
