"הבעיה שלי היא עם הנחישות של צה"ל להשיב את החיילים", אמר לנו השבוע שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין שנהרג ונחטף בפעולה לאיתור מנהרות במהלך מבצע צוק איתן ב־2014. "תמיד יש בנו תקווה, אך גם הפעם לא נראה שזה הולך לקרות".
גולדין מתכוון למאמץ שריכזה השבוע המשפחה יחד עם משפחתו של סמ"ר אורון שאול, שנפל אף הוא בצוק איתן, במטרה לשכנע את מדינת ישראל שלא תסכים להפסקת אש במבצע שומר החומות כל עוד חמאס אינו משיב את הנעדרים.
הקריאה הזו נשמעה בימים האחרונים גם משלל פוליטיקאים, גנרלים ואישי ציבור. הגדיל לעשות ועד עובדי חברת החשמל, שהכריז כי לא יתקן את קווי החשמל לעזה עד להשבת הנעדרים. אלא שכל עוד רועמים התותחים לא ברור אם הדרישה הזו אכן ישימה, שהרי אם מדינת ישראל מתקשה לגרום לחמאס להפסיק לירות, ספק אם תצליח להכריח אותו להשיב את הבנים, הנחשבים לנכס שמנהיג חמאס בעזה יחיא סנוואר שומר באדיקות.
"השבת הבנים היא שאלה קשה", אמר ביום שלישי ראש המל"ל לשעבר אלוף במיל' יעקב עמידרור בריאיון לגל"צ. "אני מתלבט אם בשביל החזרת שתי גופות, בהנחה שחמאס מחזיק בהן בכלל, נכון להמשיך את המבצע". מהריאיון המשיך עמידרור לפורום חשיבה ביטחוני שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו. התבטאותו קוממה את המשפחות, אך כנראה שיקפה את עמדת ראש הממשלה, שהרי נכון לעכשיו הנושא אינו נכרך בידיעות על הסכם הפסקת האש.
בכיר לשעבר במערכת הביטחון, המלווה מאחורי הקלעים את נושא השבויים והנעדרים כבר שנים רבות, לא הסתיר השבוע מפנינו את תסכולו הרב. "אני מאשים את מערכת הביטחון, את אמ"ן ואת צה"ל", הוא אמר. "גובשה קונספציה שלפיה חמאס דבק בשבויים ובנעדרים ומתעקש עליהם כל כך, שאם נתנה או נכרוך את החזרת השבויים בכל דבר אחר – זה בהכרח יביא למתיחות ביטחונית ולהסלמה. ראש הממשלה והקבינט אימצו את הקונספציה, ובכך ישראל אימצה למעשה את האסטרטגיה של סנוואר עצמו, שאומר שיש ערוץ נעדרים ויש ערוץ הסדרה והם לא נפגשים. מדינת ישראל פשוט התמסרה לתנאים שחמאס מציב.
"ישראל בעטה בשתי ההזדמנויות הגדולות שנקרו בפניה לאחרונה להחזיר את הבנים. אם גם הפעם לא יכרכו את החזרת השבויים במנגנוני הסיום של המבצע – אין סיכוי שיחזירו אותם בשנתיים הקרובות, לכל הפחות".
גם ליאור לוטן, שהיה מתאם לנושא השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה מאוקטובר 2014 ועד שפרש מתפקידו בקיץ 2017, סבור שהגיע הזמן לאמץ הסתכלות רעננה על הנושא. "חמאס התרגל לכך שיש נושאים שהם חד־צדדיים", הוא טוען. "חמאס דורש ואנחנו מבצעים. זה צריך להשתנות בחסות ההצלחה הצבאית של המבצע".
האם נכון בעיניך לעשות זאת בזמן שהמבצע מתרחש?
"כשהמבצע קורה אין מה לעשות, צריך לתת לשיקול הצבאי להכריע. אני מדבר על דקה אחרי. אני לא חושב שנכון להשתמש בפטיש של חיל האוויר כדי להחזיר אותם מהשבי. זה לא יקרה כי השחיקה של חמאס לא הגיעה לכדי כניעה, וגם כי השבויים והנעדרים הם נכס שהם לא יוותרו עליו.
"אבל מיד לאחר שעוצרים את האש מתחילים מגעים שנועדו לשקם את עזה ולספק צרכים הומניטריים של האוכלוסייה באזור המערכה. משפחות החיילים, החללים והאזרחים, גם הן אוכלוסייה באזור המערכה, המערכה שהתחילה בקיץ 2014, וגם הצרכים ההומניטריים שלהן צריכים לבוא לידי ביטוי.
"לא צריך לחשוש מחמאס, זה לא הצבא האדום של האימפריה הסובייטית. יחיא סנוואר הוא לא הו צ'י מין הווייטנאמי. אנחנו חזקים, אנחנו מכים, ועלינו לממש את היתרונות שהמצב המיוחד הזה יוצר לנו".
החשאיות לרעתנו
באוגוסט ימלאו שבע שנים למבצע צוק איתן. משפחותיהם של שני החיילים ושני האזרחים שנכנסו לעזה לאחר המבצע ידעו מפחי נפש רבים בתקופה הארוכה שהן ממתינות לשובם, אך הבכיר לשעבר במערכת הביטחון מגלה כי לא מזמן נוצרה הזדמנות להשיבם.
"המערכה הנוכחית קטעה את זה. להערכתי, גם אם תבשיל עסקה בחודשים הקרובים, בהנחה שאפשר להמשיך מאותה הנקודה, אני לא רואה מצב עתידי שבו ראש ממשלה כלשהו יסכים לתת לחמאס הישג של שחרור אסירים, ואני מניח שישראל לא תקשור את המשך ההסדרה בעזה בהתקדמות בשאלת השבויים והנעדרים, כפי שלא עשתה את זה עד כה.
"אני חושב שמדינת ישראל עושה טעויות רבות במשאה ומתנה עם האויב. היא לא עומדת על אף עיקרון, ותמיד מגיבה ולא יוזמת. ישראל שואלת את חמאס מה המחיר שהוא רוצה. נניח שאני זורם לרגע עם הפרדיגמה שדורשת לשחרר אסירים, מה ההיגיון בלשאול את הצד השני מה הרשימות שהוא רוצה, במקום להגיש לו רשימה של אסירים שצפויים להשתחרר בקרוב בלאו הכי מהכלא הישראלי, ולומר שזו ההצעה של ישראל, Take it or leave it?"
מצד אחד, ישראל התרגלה לחשוב שתשיב את בניה רק באמצעות עסקת שבויים, אך בה בעת מקבלי ההחלטות והציבור כולו שרויים בטראומת העסקה לשחרור גלעד שליט בשנת 2011 תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים, ובהם רוצחים רבים "עם דם על הידיים". לא מעטים מהם שבו לדרך הטרור, והתוצאה היא ישראלים נוספים שקיפדו את חייהם. אחד ממשוחררי שליט הוא סנוואר עצמו.
גם הבכיר וגם לוטן סבורים שיש להשתחרר מהמשוואה שהחזרת שבויים כרוכה בהכרח בשחרור מחבלים. "הדילמה העומדת בפנינו עכשיו היא אם להמשיך במתודה שהיא כולה לרעתנו, א־סימטרית לטובת האויב", אומר לוטן. "לא היו לנו מנופים להפעיל על חמאס בנושא הזה, בגלל הרצון לא לדרדר את המצב, אבל כעת, לאחר ההסלמה, אני מציע לשנות את כל רכיבי המשוואה. לדוגמה, העיסוק בהשבת אנשינו יהיה רק פומבי, ולא חשאי.
"בכל הפרשיות מאז 'מבצע ליטני', לא השפענו על האויב להסכים לדרישות שלנו בזה שקיימנו איתו תהליך חשאי. ההפך, האויב הצליח למנוע מעצמו את כל הביקורת ואת כל הלחצים הפנימיים כי התהליך היה חשאי. תמיד התנהלנו מולו באמצעות מתווך בעל אינטרסים, והאויב השתמש בתהליך התיווך כדי לקדם את ענייניו האחרים.
"העיסוק בשבויים ובנעדרים אינו ביטחוני, הוא הומניטרי. צריך לכרוך הכול יחד: אוכל, רפואה, בינוי, וגם את הנושא ההומניטרי שלנו. לא הגיוני שחמאס ימשיכו לחיות במשוואת לוקסוס שבה רק צרכיו ההומניטריים נידונים, וצרכינו ההומניטריים לא נידונים. את הכול יש להתנות בהתקדמות מהצד השני במה שחשוב לנו".
הבכיר ניסה לדבריו במהלך השנים להגות דרכים יצירתיות לקדם את החזרת הנעדרים, בלי להידרש לשחרור מחבלים "כבדים". אך הוא זיהה במערכת הביטחון מה שהוא מכנה "בעיות מתודולוגיות במציאת היש מאין", וגישות שונות מאשר לאופן הטיפול בסוגיית השבויים והנעדרים.
מעל לכול, הוא חש שישראל לא עושה די להשבת נעדריה. כאשר ניסה לשים את הדברים על השולחן, הוא "נהדף הצידה" לפי תיאורו, עד שהחליט שהוא כבר לא רוצה להיות חלק מהמערכת. "המערכת הצבאית היא כמו פס ייצור בקוקה קולה", הוא קובל. "כשמייצרים בקבוקים, פחית אחת תוקעת את המכונה".
מאליה עולה השאלה אם מבצע להשבת הנעדרים, ששניהם נחשבים לחללים, לא עשוי לסכן חיילים חיים. "ידעתי שהסלמה או מבצע ברצועת עזה הם רק עניין של זמן. אז גם אם זה ייקח עשור, אם תהיה לנו נקודת ציון נוכל לתמרן דרכה", מתאר הבכיר לשעבר. "לא דיברתי בכלל על מבצע של שגרה, לא אמרתי שנסכן חיים, אבל אם כבר נכנסים פנימה, תמונת ניצחון היא כשאתה מחזיר לבד את האנשים שלך".
גם לוטן אומר ש"השיח בנושא השבויים והנעדרים עסק בשחרור מחבלים תמורתם כי לא הצלחנו לבסס חלופה – מבצעית או אחרת – לכל המקרים האלה".
הבכיר בדימוס מתקומם גם על כך שהשבויים והנעדרים מטופלים כנושא מדיני, ולא תחת צה"ל. לדעתו, התפיסה הזו גורמת לצה"ל ולרמטכ"ל להיות מעורבים פחות מהמתבקש. "חייל שנשבה מתנדף בבת אחת מצה"ל, והופך לחייל של ראש הממשלה. אני חושב שהכול מתחיל ונגמר באחריות שהצבא מרגיש על חייליו, ואני מרגיש שאין אחריות. קיבלתם ילד בן 18, הולכתם אותו לשדה הקרב, האם יכול להיות שנגמרה אחריותכם? מהו בסופו של דבר אירוע שבי? אירוע צבאי שהשתבש. זה לא כמו מקרה אלחנן טננבאום שעשה עסקת סמים ונחטף. אז איך בבת אחת חייל כזה הופך לבעיה מדינית?
"הדיונים בנושא השבויים והנעדרים מתקיימים לפרוטוקול בלבד, כדי שתהיה סטנוגרמה. כמה פעמים לשכת ראש הממשלה הוציאה תגובה לכל מיני אירועים על בסיס הנוסח הקבוע ש'מדינת ישראל עושה את כל המאמצים, ויש פעילות חשאית שמטבע הדברים אי אפשר להתייחס אליה'? אני הייתי הפעילות החשאית".
ומה הרגשת?
"שהם משקרים. זה אולי נכון מילולית, יש פעילות חשאית, אבל זה חלול, אין שם כלום".
לנצל את הלב"חים
גם משפחת גולדין נאבקת במשך השנים כדי למנוע עסקת שבויים: תחת זאת היא מעדיפה שישראל תפעיל מול חמאס מנופי לחץ הומניטריים. הכוונה היא לא רק לאספקה ולכסף שזורמים לרצועה באין מפריע וללא תנאים, אלא גם לגופות מחבלים שישראל נוהגת להשיב לחמאס.
ה"יוזמה" הישראלית הזו נבלמת לעתים במסגרת הפינג־פונג בנושא בין בג"ץ לקבינט, אך בתקופה האחרונה חזרה ישראל להשיב גופות מחבלים. בשבועות האחרונים הושבו לחמאס שתי גופות כאלה לפחות. גם במקרה הזה לא דרשה ישראל את השבת הבנים, ופניותיה של המשפחה לרמטכ"ל בנושא לא נענו.
שמחה גולדין קרא בינואר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת רשימה של אסירים פלסטינים ששוחררו מאז מבצע צוק איתן בטרם סיום ריצוי עונשם, ואמר כי המדינה מסרבת להעביר לידי המשפחה מידע על סיבת השחרור, וגם בבג"ץ טוענים שהמידע סודי. גולדין מצידו סבור שתמורת שחרורם היה על המדינה לדרוש את השבת הנעדרים.
אכן, אחד הכלים המשפטים והחוקתיים העומדים לרשות מדינת ישראל במקרה הזה הוא חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ("חוק הלב"חים"). "החוק מאפשר לישראל להחזיק אנשים בשל מסוכנות וכן בשל עצם חברותם בארגון אויב", מסביר לוטן. "אבל מערכת המשפט, הצבאית וגם האזרחית, מעדיפה עד היום להפעיל רק את הכלי הראשון, של מסוכנות.
"כרגע אין לישראל כלי משפטי לכך, ויש איסור להחזיק אסירים ולוחמי אויב כנכסי מיקוח להשבת אנשינו. אני סבור שנכון לפתח כלים משפטיים נוספים שיאפשרו להגדיל את היכולות שלנו להחזיק כאן לוחמי אויב, כדי לא להיקלע תמיד למציאות של ברירות רעות בלבד: או עסקה של שחרור מאות אסירים, או חיים במשך שנים ללא השבתם".
הבכיר לשעבר אומר ש"זו תהיה החלטה לגיטימית מצד ראש הממשלה לומר: 'בכל מלחמות ישראל יש חללים שמקום קבורתם לא נודע, וזה מחיר שאני לוקח את האחריות עליו בנוגע לחללי צוק איתן'. לא מעט פעמים שמעתי אומרים שהחזרת שבויים היא ערך אבל יש אינטרסים ביטחוניים מעליו. בעיניי זו אמירה שמעידה על פשיטת רגל ערכית, ואני בטוח שהסקר שהראה ירידה באמון הציבור בצה"ל קשור לזה. אתה לא יודע מתי זה יתפוצץ לך בפנים".
מתאם השבויים והנעדרים הנוכחי, ירון בלום, סירב לפנייתנו להתראיין. מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל מייחס חשיבות רבה לנושא השבויים והנעדרים, ופועל בנושא בשיח למול הדרג המדיני".
מדוברות משרד ראש הממשלה נמסר: "חייל שנשבה מתנדף בבת אחת מצה"ל, והופך להיות חייל של ראש הממשלה. זה גורם לרמטכ"ל להיות מעורב פחות בהחזרתו".
