מעטים הנופים במדינת ישראל שיכולים להתחרות בנוף הנשקף מהיישוב מורשת בגליל התחתון, הצופה למפרץ חיפה. בעין בלתי מזוינת אפשר לראות מכאן סירות שטות בים בשלווה, שמשתלבת היטב באווירה הפסטורלית והרוגעת ביישוב עצמו. כ־350 משפחות גרות כאן בלב הטבע. אלא שהפסטורליה הזו הופרה בגסות עם פרוץ מאורעות תשפ"א.
בשלב מסוים, היישוב היה נצור ומכותר בידי מתפרעים ערבים מכל שלושת עבריו. רק לאחר ימים ארוכים של מצור, חלקו מצור לילי שהתושבים התבקשו לשמור עליו פן יבולע להם, ולא לפני התערבות של התקשורת בנעשה, הושב לעת עתה השקט. היינו שם ביום רביעי שעבר, תיעדנו את תוצאות ההתפרעויות הערביות בצמתים בסביבה, נפגשנו עם תושבים, ושני דברים היו ברורים כשמש: השקט שהשתרר בימים האחרונים מתוח ושביר מאוד, ובמורשת כועסים מאוד על התנהלות המשטרה והמועצה האזורית משגב, שהיו אמורות לטפל במצב בנחישות רבה יותר, לטענתם.
אורית שפיץ, המתגוררת במורשת כבר רבע מאה כמעט, היא מראשוני המתיישבים במקום. נפגשנו בביתה שבמרכז היישוב. היא מספרת שהכול התחיל במוצאי יום ירושלים, כשאוטובוס של תלמידים נחסם בכפר מנדא. "שינו את המסלול והעבירו אותו בשפרעם, ושם הוא נרגם באבנים. אוטובוס שני, שחזר מטבריה, נרגם באבנים בזרזיר. צריך להבין שאנחנו מוקפים בכפרים ערביים גדולים, ובכל אחד מהם עשרות אלפי תושבים. בחלקם יש קינים של חמאס. אם הם מחליטים לסגור יחד את שלושת הצירים שמובילים אלינו, אנחנו פשוט נצורים".
למחרת התפשטו ההתפרעויות בכל האזור, ודוברות המועצה האזורית הודיעה לתושבים שהם מתבקשים להגיע הביתה עד ארבע אחר הצהריים, כי בחמש צפויות להתחיל הפגנות והם "לא מעוניינים בחיכוך".
שפיץ כועסת על ראש המועצה דני עברי, ועל טיפולו במהומות האלימות. "אני מבינה את הרעיון הכללי שלו, הוא רוצה להיות בסדר עם כולם", אומרת שפיץ. "אבל כשאתה רוצה להיות בסדר עם כולם אתה לא בסדר עם אף אחד. הוא הלך ועשה סולחה עם ראשי הכפרים. אבל איזו מין סולחה זו אם לא עוצרים את המתפרעים? אמרנו לראש המועצה שאנחנו דורשים הגנה, ולא מוכנים להסתגר בבתים כשהערבים נוסעים חופשי. איפה נשמע דבר כזה?
"בערב שבת היה פה ניסיון לינץ', בחור שבנס הצליח לברוח ממארב שהכינו לו. התגובה של ראש המועצה לאירוע הייתה 'כל הכבוד שהוא נהג בקור רוח ובאיפוק, שלא השתמש בנשק אלא ברח'. תגיד לי, זו תשובה? זה מה שאומרים על אירוע כזה? אני מצפה ממנו לומר ברורות שדבר כזה לא יכול לקרות במועצה שלי, ושמרגע זה ואילך יש כאן כוח מג"ב צמוד שימנע יציאת פורעים מהכפרים, כדי שהיהודים יוכלו לנסוע בבטחה.
"יש פה משטרה, ואם היא הייתה מקבלת מסר נכון הכול היה בסדר. אבל כשאומרים למשטרה להשתפן, היא הופכת לשפן. ג'יפ אחד של מג"ב שפועל נכון היה מסדר את העניין. זה קרה רק אחרי שיצאנו לתקשורת ביום חמישי בלילה. כל עוד לא יצאנו לתקשורת וחשפנו את אוזלת היד של המועצה והמשטרה, לא קרה כאן כלום. והנה, מאז, כבר כמה ימים יש שקט בכבישים".
מה אתם מתכננים לעשות מעכשיו?
"הדיבור כרגע הוא על חרם כלכלי לתקופה מסוימת. שהערבים יבינו שיש מחיר להתנהגות הזו. אבל אהיה כנה ואגיד שברור שהחרם הזה לא יהיה הרמטי וגם לא יימשך לנצח. בסוף הדו־קיום פה אמיתי ולא רק סיסמה. אין מה לעשות, נצטרך לחזור לחיות יחד".
גם במהומות 2000 היישוב היה נצור במשך כמה ימים. נדמה שזו גזירת גורל – אחת לכמה שנים הערבים סביבכם מתפרעים ואתם צריכים להוריד את הראש.
"זו לא גזירת גורל. אם נשתמש בכוח שלנו כמו שצריך, ויש לנו כוח, זה לא יקרה. אם ברגע שמתחילה התפרעות יגיע לכאן כוח מג"ב או יס"מ ויעצור אותה, אני מבטיחה לך שלא יהיו כמה ימי התפרעות בכל כמה שנים, אלא אולי חצי שעת התפרעות.
"למה זה לא קורה? ועדת אור סירסה את המשטרה. הם באמת מפחדים. עם הרוג יהודי הם חיים בשלום, לצערנו הרב. הרוג ערבי – חס וחלילה. אבל זו מלחמה, ובמלחמה יש הרוגים. זה כואב, אני לא רוצה הרוגים מאף צד, אבל גם לא מוכנה שהמתפרעים יטופלו בכפפות של משי והילדים הטובים – אנחנו – נידחק לבתים שלנו. איך אמר ראש המועצה, שגם כינה 'מיליציה' את שיירות החילוץ שארגנו להסעת התושבים? 'כמה ימים של איפוק וקור רוח וזה יעבור'. תגיד לי, השתגעת?"
את ממשיכה להאמין בדו־קיום כאן?
"התשובה מורכבת. ברור שההתפרעויות האלה יעברו. אבל בשבוע האחרון אנחנו עומדים עם דגלי ישראל בצומת למטה בכל ערב בין שש לשמונה, ושרים. שמענו כל הזמן שמי שעושים את המהומות הם קומץ נערים שאי אפשר להשתלט עליהם, אבל כשאתה עומד שעתיים בכביש אתה מבין כמה זה לא נכון. לפחות מאחת מכל חמש מכוניות ערביות יוצאת לעברנו אצבע משולשת. יש יריקות, השלכת פחיות, קללות. זה לא נוער – מבוגרים ונשים צועקים עלינו 'תמותו'. זה מתסכל מאוד. בחוויה שלי, השנאה כלפינו תהומית ומושרשת עמוק. לא שחיינו בסרט לפני כן, אבל לאמון ייקח הרבה זמן להיבנות מחדש. מצד שני – אין לנו הרבה ברירה. ברור שצריך להגיע להידברות".
שבתאי שירן, בן 69, הוא מורה דרך המתגורר במורשת זה עשרים שנה. גם הוא מצביע על פער בין תחושות אנשי מורשת לתחושות אנשי המועצה; לדבריו, חלקו נובע מכך שמורשת הוא היישוב הדתי היחיד במועצה שבה 35 יישובים, וכתוצאה מכך גם אופיו מיליטנטי מעט יותר מהממוצע. "מורשת הוקם בתוכנית המצפים, ששתלה יישובים יהודיים בתוך שטח ערבי", הוא מסביר. "זה נתון שצריך לחיות איתו: אנחנו מיעוט יהודי בתוך רוב ערבי. התשתיות משותפות.
"מורשת במיוחד לכוד בין שלושה יישובים – אעבלין ממערב, מנדא מדרום וכאוכב אבו אל־היג'א מצפון. בסנכרון ביניהם שלושתם חסמו את הצירים אלינו, ולמשטרה לא היה כוח אדם או רצון לפתוח אותם, ולכן היא חסמה אותנו מלהגיע לחסימות של הערבים. התלונה העיקרית שלנו היא שלא ייתכן שחוסמים שלושה צירים בו־זמנית. לפחות ציר אחד חייב להיות פתוח. בדיעבד ראש המועצה הסכים איתנו, אבל במועצה לא רוצים לעשות עניין גדול ממה שקרה, אלא למתג את המצור כאירוע חד־פעמי שנכיל אותו ונמשיך כרגיל. יש בכך היגיון.
"המציאות בשטח היא שהחיים שלנו משולבים לגמרי: סוכנות הדואר שלנו נמצאת בכאוכב, חיסונים ורפואה מקצועית אנחנו מקבלים בטמרה או בשפרעם. אז זה בעייתי ללכת ראש בראש. מה שכן, ביישוב חושבים שצריך להסיק מסקנות לפעם הבאה ולא לטאטא כלום אל מתחת לשטיח. זו הרי לא הפעם הראשונה שאנחנו נצורים, ולא ייתכן שהיישוב יהיה חסום בפעם השלישית. המאבק הוא על הפעם הבאה".
ומה לדעתכם חייב לקרות בה?
"כוחות יס"מ ומג"ב צריכים להגיע מיד ולהתעקש בכל מחיר על ציר פתוח. המועצה משדרת מסר פחות חריף, ושמה דגש על דו־קיום. השאלה היא על מה אתה שם יותר משקל. היישוב מרגיש שלא ייתכן שדבר כזה יקרה שוב, והמועצה אומרת שהדבר החשוב ביותר הוא לחזור לשגרה. תראה, מי שבא לגור במורשת מבין שהוא יושב על חבית אבק שרפה. מי שמגיע לכאן מודע לעניין המספרי ולרוב הערבי המוחץ שיש באזור. זו לא הפתעה".
יש חשש מחדירה ליישוב?
"עלה חשש כזה. שאלנו מה נעשה אם מכאוכב, כפר שממש חולש עלינו, יגלשו לכיווננו אלפים עם לפידים. דיברו על זה, אבל לא ברמה של בהלה או פאניקה".
לתושבים יש עוד תלונות – חלקן כלפי המועצה וחלקן כלפי גורמים אחרים. לטענתם, אחרי מהומות 2000 נלקחו כל הרובים מנשקיית היישוב, ובכך למעשה נוטרלה פעילותה של כיתת הכוננות במורשת. הנשק היחידי שיש כרגע בידי חלק מהתושבים הוא אקדחים אישיים. הם מתלוננים גם על חברת החשמל, שדחתה במשך ימים ארוכים תיקון נזקי תשתית ביישוב אחר במועצה, אשחר, וכן על מקרה שבו סגן־אלוף בצה"ל נדרש להוריד את מדיו כדי שהמשטרה תאשר לו לנסוע הביתה בכביש המוביל למורשת.
תגובת מנכ"לית המועצה האזורית משגב, מירב בן־דע:
"הדבר החשוב ביותר שעומד לנגד עיני ראש המועצה דני עברי והמועצה כולה הוא לשמור על שלום התושבים, והם פועלים לשם כך 24 שעות ביממה.
"מעולם לא הורינו לאנשים להיות נצורים בבתיהם. אכן, אחרי שיחות עם המשטרה שהבהירה שיש צירים שאמורים להיסגר על ידה בגלל התראות לפגיעה בתושבים, הודענו שאנחנו ממליצים לתושבים – לא מורים ולא מנחים – שלא לעבור בצירים האלה. ראש המועצה דאג ודרש לפתוח את הצירים. הוא נפגש עם המפכ"ל ביום שישי בבוקר, ועוד קודם לכן היה בקשר הדוק עם כל גורמי המשטרה והביטחון באזור ודרש לפתוח את הצירים. ייתכן שאנחנו לא מצליחים לתווך מספיק טוב לציבור את כל העשייה שלנו".
"לגבי היעדר הנשקייה במורשת, הדבר קשור לאגף הביטחון במועצה. ראש המועצה בודק את העניין ברמות הגבוהות ביותר. בנוגע להאשמה בהקמת 'מיליציות', ראש המועצה מעולם לא האשים את התושבים. הייתי בשיחה המדוברת ואיני זוכרת אם הוא אמר מיליציה, אבל גם אם אמר הוא לא התכוון לדבר אלא לכך שההתארגנות הזו היא טעות שעלולה לגרום להם נזק".
