הסימנים הראשונים שמשהו לא טוב קורה הופיעו בשדה התעופה באתונה. העיתונאי רומן פרוטסביץ', 26, ממובילי המחאה נגד נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, היה מודאג. אדם לא מוכר נדחף לפניו בדיוק כשעמד להציג את מסמכיו לפקידת הטיסה, ואף ניסה לצלם אותם. פרוטסביץ' אמר לחבריו שהוא משוכנע כי מאחורי התקרית עמד איש סוכנות הביון של בלארוס. העיתונאי העריך שמדובר בניסיון מגושם להטריד אותו, אולי לזרוע בו פחד. אבל אפילו הוא לא יכול היה לדמיין את שיקרה בתוך כמה שעות.
פרוטסביץ' בא לאתונה כדי לסקר את ביקורה של מנהיגת האופוזיציה סבטלנה טיכאנובסקאיה. זה היה ביקור שלישי בבירה אירופית של המורה לאנגלית שצמחה למנהיגת תנועת המחאה בבלארוס. הביקורים הללו חיזקו מאוד את מעמדה הבינלאומי בחודשים האחרונים. בשלטונות בלארוס עוקבים מקרוב אחר מסעותיה, ולא אוהבים את המתרחש. לוקשנקו, המכונה "הדיקטטור האחרון באירופה" עושה הכול כדי לחבל בהצלחתה. עד כה נמנעו אנשיו מלפגוע ישירות בטיכאנובסקאיה. מבחינתם, היעד באתונה היה פרוטסביץ'.
רומן פרוטסביץ' הוא העורך הראשי ואחד ממייסדי "נקסטה לייב", ערוץ החדשות שליווה את המחאות הנרחבות בבלארוס בקיץ האחרון. הן פרצו לאחר שנשיא בלארוס הכריז על ניצחונו בבחירות, אולם אזרחיו לא קנו את הודעת הניצחון. אחרי 27 שנות שלטון, ההמון אמר ללוקשנקו די. מאות אלפים יצאו לרחובות במחאה על גנבת הבחירות. בתהליך הזה היה ל"נקסטה לייב" תפקיד מרכזי. המידע הרציף והמדויק שהעביר ערוץ הטלגרם העניק לו מעמד של כלי חדשותי אמין ומוביל. בין השאר היו פרוטסביץ' ונקסטה הראשונים שהציגו את הסרטונים שחשפו את האלימות שנקטו המשטרה ואנשי הקג"ב – סוכנות הביון של בלארוס, כלפי המפגינים. הזעזוע היה עמוק. אולם מה שהוציא את המשטר מדעתו אפילו יותר, היה מידע וסרטונים שהגיעו מתוך המשטר עצמו.
במהלך השבוע הופיע רומן פרוטסביץ' בטלוויזיה של בלארוס, בריאיון בסגנון סובייטי שבו הודה לכאורה בכל הפשעים שבהם הוא מואשם. אביו אמר כי ככל שאפשר לשפוט מן הטלוויזיה – בנו הוכה קשות, ואפו נראה שבור
הערוץ של נקסטה בטלגרם תפקד גם כמקור המידע שאפשר למאסה של מאות אלפי מפגינים לנוע ממקום למקום במסעות מחאה שנראו לכאורה מאורגנים להפליא, אולם בפועל לא הייתה מאחוריהם הנהגה או יד מכוונת.
פרוטסביץ' וחבריו הפכו לכוכבי־על בבלארוס ומחוצה לה. אבל החיים שם הפכו מסוכנים מדי בעבורם. תחילה עברו לפולין, שם קיבלו גם הגנה משטרתית מלאה, מעבר לתהילה. נשיא פולין עצמו הגיע לבקר אותם במשרדי נקסטה ולהביע את תמיכתו. בשנה האחרונה עבר פרוטסביץ' להתגורר בווילנה בירת ליטא כדי להיות קרוב למנהיגת המחאה טיכאנובסקאיה, שקיבלה שם מקלט מדיני. ועדיין, גם תחת ההגנה של שלטונות ליטא, מדינה החברה באיחוד האירופי, שום דבר לא נראה בטוח.
מעל ראשו של פרוטסביץ' ריחפה כל העת סכנת חטיפה ומעצר, לאחר שערוץ נקסטה הוצא בבלארוס מחוץ לחוק, והשלטונות האשימו את העיתונאי בערעור הסדר הציבורי והפצת שנאה. גרוע מזה, שמו הוכנס לרשימת החשודים בטרור, מה שאוטומטית הציב אותו בסכנת מאסר ל־12 שנים לפחות ואף הוצאה להורג. בתגובה העלה העיתונאי לערוץ וידאו את רשימת "החשודים בטרור" של המשטר, ולעג לאישומים נגדו. זה הגביר עוד את זעמם של אנשי לוקשנקו, שהתקשו לשים את ידם על המהפכן הדיגיטלי הצעיר. קרוב כל כך מבחינתם ועם זאת רחוק כל כך.
לפני שמונה חודשים עזבו גם הוריו של פרוטסביץ' את בלארוס. אביו, שהיה חייל מקצועי בצבא, איבד את דרגתו. בראיונות שנתן הודה כי בתחילה התנגדו ההורים לפעילות של בנם, בעיקר בגלל הסכנות הכרוכות בה. אולם השבוע אמר האב כי האירועים הוכיחו שבנו צדק. הוא סיפר כי לא ידע על הנסיעה ליוון והביע דאגה עמוקה לגורל בנו.
במהלך השבוע הופיע פרוטסביץ' הצעיר בטלוויזיה של בלארוס, בריאיון בסגנון סובייטי שבו הודה לכאורה בכל הפשעים שבהם הוא מואשם. אביו אמר כי ככל שאפשר לשפוט מן הטלוויזיה בנו הוכה קשות, ואפו נראה שבור. הכול היה מבוים, אמר. גם חפיסת הסיגריות שהונחה על השולחן אינה מסוג הסיגריות שבנו מעשן.
אז מה בדיוק קרה בטיסה FR4978 מאתונה לווילנה? לצד הרבה מידע שמקורו בנוסעים ובאנשי הצוות, נותרו גם לא מעט סימני שאלה. הגדול שבהם הוא סוגיית מעורבותה של רוסיה בחטיפה.
הדרמה החלה בשלבים הכמעט אחרונים של הטיסה. המטוס חצה את רוב שטחה של בלארוס והחל בהכנות לנחיתה בנמל היעד, וילנה. הכול נראה תקין ושלו. אולם אז פנה המטוס פנייה חדה בלי כל הודעה או הסבר מפיו של הקפטן. המטוס צלל בחדות ובמהירות, ובקרב הנוסעים פרצה בהלה. הם חששו כי המטוס עומד להתרסק. חמש עשרה דקות ארוכות חלפו עד להודעתו של הטייס כי הטיסה הוסטה ממסלולה, ותנחת במינסק במקום בווילנה. מבחוץ אפשר היה לראות מטוס קרב מסוג מיג 23 של צבא בלארוס, מלווה את טיסת ריינאייר בדרכה לנחות במינסק. ההסבר הרשמי שנתנה ממשלת בלארוס היה כי הגיע לידיהם מידע ולפיו במטוס נמצאת פצצה שהטמין ארגון חמאס, במחאה על המלחמה בעזה. אולם כבר מלכתחילה היה ברור שמדובר בתירוץ שקוף, שלא לומר עלוב. עד כדי כך, שחמאס אפילו לא טרח להכחיש בהמשך. גם ההתנהלות עצמה לא התאימה למצב החירום כביכול, מכיוון שהיו כמה וכמה יעדי נחיתה קרובים בהרבה משדה התעופה של מינסק.
הראשון שהבין מה באמת מתרחש היה פרוטסביץ' עצמו. על פי עדותו של אחד הנוסעים, העיתונאי קם מיד בעקבות ההודעה ופתח את תא המטען מעל מושבו. הוא החל להעביר לנוסעים אחרים את חפציו, כדי למנוע מהרשויות בבלארוס להגיע למידע חיוני שעלול היה להימצא בטלפון שלו או בחפציו האחרים. הטעות היחידה שעשה הייתה העברת המחשב הנייד שלו לחברתו, שהייתה עימו במטוס ונעצרה אף היא.
מרחב אווירי סגור
עם נחיתת המטוס נותרו הנוסעים כלואים בו עוד כחצי שעה, עניין שגם הוא לא תאם כלל את התירוץ כי יש לכאורה חשש שפצצה הוטמנה בו. בהמשך קיבלו הנוסעים הוראה לרדת בקבוצות של חמישה. רומן פרוטסביץ' נעצר מיד עם ירידתו בכבש המדרגות. הנוסעים בקרבתו דיווחו כי הצעיר רעד בכל גופו. כששאלו אותו מה קורה, השיב: "מחכה לי גזר דין מוות".
שבע שעות חלפו בטרם הורשה המטוס להמשיך בדרכו ליעדו המקורי. בכל אותו זמן היו הנוסעים שרויים באפלה מבחינת מידע על המתרחש. לאחר חיפושים שלא העלו שום ממצא חשוד, קיבל המטוס רשות המראה. בנקודה הזאת הכול כבר היה ברור. במהלך חסר תקדים הזניק המשטר בבלארוס מטוס קרב, במה שכעת מוגדר חטיפה בידי מדינה, כדי להכריח את טיסה FR4978 לנחות במינסק. כל זאת כדי לעצור עיתונאי צעיר אחד, מתנגד משטר. התברר כי הנשיא לוקשנקו מוכן לכל מהלך כדי להבטיח את שרידותו.
וזה מוביל אותנו לשאלה אם לרוסיה הייתה יד בחטיפה, ואם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ידע על כך. מה שידוע בשלב זה הוא שלוקשנקו עצמו הורה על הנחתת המטוס במינסק, וזאת על פי הודעה של ערוץ תקשורת בלארוסי ממלכתי. הגרסה הבלארוסית הראשונית על חשש לפצצה במטוס עברה בהמשך שדרוג. על פי הגרסה החדשה של לוקשנקו, מטוס ריינאייר אולץ לשוב על עקבותיו מסיבות ביטחוניות טהורות – משום שטס מעל תחנת כוח גרעינית. לדבריו, הוא כלל לא ידע שפרוטסביץ' נמצא במטוס, אבל היה מורה להנחית אותו אילו ידע על כך. פרוטסביץ', טען לוקשנקו, תכנן "מרד עקוב מדם בבלארוס".
ובאשר לפוטין, נאמר כי בשלב זה כל חשד למעורבות הוא בגדר הנחה. עם זאת, יש גם כמה נתונים מטרידים בהחלט, הרומזים אולי למעורבות רוסית. אחד מהם נוגע לשלושה נוסעים בעלי דרכון רוסי, שעלו לטיסה באתונה אך לא המשיכו לווילנה לאחר נחיתת האונס במינסק. שמותיהם, כולל צילומי הדרכון, נמצאים ברישומי הטיסה, ובימים הקרובים ייערכו בדיקות מודיעיניות נרחבות כדי לברר את זהותם. בין השוקדים על הבירור גם אתרים כמו "בלינגקט" שהצליח לחשוף את זהותם של סוכני החרש הרוסים שהרעילו את אלכסיי נבלני.
מעבר לכך, ההערכה היא כי לוקשנקו לא היה נוקט צעד דרמטי כל כך בלי לוודא שבקרמלין יש הסכמה לכך. היחסים בין פוטין ללוקשנקו אינם לבביים במיוחד. במשך שנים התאמץ פוטין להביא לאיחוד פורמלי בין רוסיה לבלארוס, ובפועל לספח את בלארוס. אולם לוקשנקו התנגד, ופעם אחר פעם מצא דרכים לתקוע מקלות בגלגלי מאמציו של פוטין, תוך שהוא מזגזג בין רוסיה למערב בהתאם לנסיבות.
אולם כעת, לוקשנקו תלוי בפוטין יותר מתמיד, לצורך שרידותו הפיזית והכלכלית. התלות הזאת כוללת בין השאר מענק של מיליארד וחצי דולר שקיבל מפוטין לייצוב הכלכלה, בשעה שרוסיה עצמה נתונה לסנקציות מערביות כבדות. הלוגיקה של המענק הזה ברורה. הדבר האחרון שפוטין זקוק לו הוא שהמחאה בבלארוס, שהיא עממית, עמוקה וחזקה – תחלחל לרוסיה עצמה, ועוד בשנת בחירות לפרלמנט. זו הסיבה ליד הקשה נגד אלכסיי נבלני וכעת גם נגד רומן פרוטסביץ'.
הפעולה האלימה של לוקשנקו כלפי טיסה אזרחית ומסחרית רגילה גרמה השבוע לזעזוע עמוק במערב בכלל ובאיחוד האירופי בפרט. רגולטור התעופה של האיחוד האירופי הורה לכל חברות התעופה האירופיות להימנע מטיסה במרחב האווירי של בלארוס. ואכן, ביום רביעי השבוע נראה המרחב האווירי באתרים מנטרי טיסות כמו "פלייט טרקר", ריק כמעט לחלוטין, למעט טיסות של מטוסים סיניים וטורקיים. האירוניה היא שלפחות בחלק מן המקרים, החלופה היא טיסה מעל שמי רוסיה.
