אולי משום שצולם מטלפון נייד מתקדם ולא ממצלמת אבטחה בגווני אפור לבן, סרטון הלינץ' הברברי ביפו הפך לאחד מסמלי מאורעות תשפ"א. מתוך האספסוף שביצע את הלינץ', הגיעה המשטרה לארבעה נאשמים: מוחמד אבו רמדאן, מוחמד כריים, תורק חיכמת ורמי לוטפי.
כתב אישום, מטבע הדברים, אינו מביא את ריח הדם, את הכאב הצורב ואת אימת המוות בעיניים. האירוע עובר רדוקציה לתיאורים יבשים כמו "בעודו שרוע על הכביש… הנאשמים המשיכו לחבוט ולבעוט במתלונן בכל חלקי גופו". אך מה שעורר סערה ציבורית לא היה התיאור העובדתי, אלא סעיפי החוק שבגינם הואשמו הפורעים: "תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, סעיף 380 לחוק העונשין", ו"גניבה, סעיף 384 לחוק העונשין" (בשל נטילת הטלפון הנייד של הקרבן).
הביקורת הציבורית התעוררה על מה שלא הופיע בכתב האישום – המניע הגזעני (סעיף 144ו, "העובר עבירה מתוך מניע של גזענות… דינו כפל העונש הקבוע לאותה עבירה"), וסעיפים מחוק המאבק בטרור, המטילים עונשים חמורים במיוחד על פעילות טרוריסטית.
זהו לא המקרה היחיד. בשבוע הראשון של המאורעות נסעו שלושה תושבי חוות־יאיר כדי להתנדב בחמ"ל האזרחי שהקימו התושבים היהודים בלוד. לאחר שחלפו על פני מחסום מג"ב שהוצב בכניסה לעיר הותקפה מכוניתם בידי עשרות פורעים ערבים. המחבלים ירו לעבר הרכב, ואחד הכדורים חדר לקרסולו של הנהג ופצע אותו. סעיף האישום שבחרה הפרקליטות לכלול בכתב האישום היה "היורה מנשק חם שלא כדין… בירי שיש בו כדי לסכן חיי אדם". שוב, ללא ייחוס מניע גזעני או חשד לטרור.
בפרקליטות מתעקשים שהאירועים הללו הם יוצאים מן הכלל – ושההנחיה הגורפת לתובעים היא לצבוע את כתבי האישום בצבעים מתאימים לאירועים הקשים, ולייחס מניעי גזענות או אישומים בפעילות טרור בכל מקום שהראיות מאפשרות זאת.
אבל הנתונים שנחשפו ביום חמישי בוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית בכנסת, בראשות ח"כ מנסור עבאס, משרטטים תמונה עגומה. לפי ניצב משנה יגאל עזרא, ראש מחלקת סיכול פשיעה באגף הסי"ף במשטרה, אגף ייעודי שהוקם למיגור הפשיעה במגזר הערבי, מאז החלו האירועים ועד 23 במאי נעצרו 1,590 איש, ובהם 183 יהודים, כאשר מתוך כלל העצורים שוחררו 1,093. עוד אמר נצ"מ עזרא, כי 1,299 מהעצורים הם בגירים ו־291 קטינים.
מהדיון עלה כי הפרקליטות טיפלה עד כה ב־348 תיקי מעצר, וב־175 מהם הוגשו כתבי אישום נגד 263 אנשים, ש־233 מהם ערבים ו־30 יהודים. רק 15 כתבי אישום הוגשו בשל מעשים עם מניע גזעני, ותשעה כתבי אישום הוגשו בעבירות טרור. רוב העבירות בכתבי האישום הן של הפרת הסדר הציבורי, תקיפות שוטרים, יידויי אבנים וכדומה.
נציגת פרקליטות המדינה, עו"ד גלית שהם, אמרה בדיון שמדיניות הפרקליטות היא שוויונית. ראש תחום הביטחון ותפקידים מיוחדים בפרקליטות, עו"ד שלומי אברמזון, הוסיף ש־15 מהנאשמים קשורים למעשי לינץ', וכתבי האישום שהוגשו נגדם הוגשו בגין מעשי טרור. ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) שאל אם יש כוונה להאשים אנשים שהשתתפו במהומות במרד בזמן לחימה, ואברמזון השיב: "לא הגיעו אלינו תיקים כאלה".
בשיחה עם מקור ראשון מספק אברמזון הצצה אל אחורי הקלעים של החלטות הפרקליטות לגבי המניע בהגשת כתבי האישום. "כבר מההתחלה, מאירועי הטיקטוק וההתפרעויות בשער שכם, הגדרנו את המדיניות. אישום בגזענות או בטרור חשוב כדי לייצר הרתעה והוא חלק מארסנל הכלים שלנו. הערבי שסטר לחרדי ברכבת הקלה ופרסם את הסרטון בטיקטוק הואשם בתקיפה ממניע גזעני. כך גם הנאשם ששפך כוס קפה על חרדי בשער שכם. כתבי אישום שכללו מניע גזעני הוגשו גם נגד מבצעי הלינץ' ברוקפלר, נגד המעורבים בלינץ' שהסתיים בירי באוויר של השוטר אמיר בן־ קיקי, באירוע התקיפה של הצעיר שרכב על אופניו באזור שמעון הצדיק, בתקיפת הנכד של השר זאבי וכן בתיק הלינץ' בבת־ים".
אז מדוע ביפו לא?
"בסוף אנחנו עובדים על בסיס המסד הראייתי, ומגישים כתבי אישום רק כשיש סיכוי סביר להרשעה. במניע גזעני צריך להוכיח את המניע, והוא צריך להיות הדומיננטי. במעשה טרור הרף אף יותר גבוה וצריך להוכיח מניע, מטרה וגם שהמעשה ייכנס לאחת הקבוצות בסעיף, למשל של סיכון ממשי לחבלה חמורה או פגיעה בקודשי דת.
"המניע הוא מושג חמקמק, ולא תמיד קל לחדור לנבכי נפשו של אדם. דוגמה להמחשה: במהלך הפגנה של יהודים באזור באר־שבע נזרקו אבנים על מכוניות ערביות. בפועל שום ערבי לא התלונן, אך ההיגיון אומר שבהפגנה של יהודים שנערכת תוך כדי מלחמה הם חיפשו כלי רכב של ערבים בדווקא. אלא שלא תמיד קל להוכיח את זה, ומכיוון שלא הצלחנו לא ייחסנו מניע גזעני.
"דוגמה נוספת: תיק ישן עסק בחבורת ערבים שהגיעו לרמת מגרון והותקפו בידי נערי גבעות. הם שתקו בחקירה, ולפרקליטות הייתה רק גרסה של הערבים. נגד הנערים הוגש כתב אישום עם סעיף מניע גזעני, אבל הם שכנעו את בית המשפט שהם לא פעלו ממניע גזעני אלא במסגרת מאבק על קרקע. הם טענו שגם אם יהודי היה מגיע לגרש אותם מהקרקע הם היו תוקפים אותו. קשה להוכיח מניע אם אין ראיה ישירה או נסיבתית חזקה".
מהי ראיה ישירה?
"אמירה מפורשת של המבצע תוך כדי התקיפה או הודאה בחקירה. אם אין כזאת, צריך ללמוד זאת מהנסיבות וזה לא תמיד פשוט. למשל, אם רואים במצלמות האבטחה בעיר העתיקה יהודי חרדי הולך לתומו, ופתאום משום מקום מתנפל עליו ערבי ותוקף אותו והוא לא מוסר הסבר לתקיפה, אני יכול לטעון שאין מניע אחר חוץ ממניע גזעני".
זה לא מה שקרה ביפו?
"לא, שם התעורר ספק. האיש לא היה עם סממנים חיצוניים מובהקים שיכולים ללמד על מוצאו, הוא הסתובב עם אלה וצילם בטלפון שלו. כשהם דיברו איתו הוא ענה להם באנגלית. הם יכולים לטעון שהם תקפו אותו כי הוא צילם. אם אתה זוכר, יומיים לפני כן הותקפו עיתונאים באירוע שברור שאי אפשר להחיל עליו סעיף של מניע גזעני. כשיש גרסה אלטרנטיבית אני בבעיה בבית המשפט. הגרסה הזו תמיד תעלה שם. לדוגמה, בתקיפה שנראתה ללא סיבה וממניע גזעני, טען החשוד שקודם לכן המותקף פגע בו. למזלנו היו במקום מצלמות אבטחה שהוכיחו שהוא משקר, וגם גרסאות חבריו שללו את טענתו. אם לא הייתה מצלמה כזו, לא היה פשוט להגיש כתב אישום עם מניע גזעני".
מעבר לדיני הראיות, לסעיף המניע הגזעני ולהאשמה בפעילות טרור יש השלכה של ממש לגבי הנפגעים. עו"ד ענת קאופמן, יו"ר ועדת הביטוח הלאומי בלשכת עורכי הדין, טוענת שההחלטה לא להאשים את מבצעי הלינץ' ביפו במניע גזעני עלולה לפגוע כלכלית בקרבן. "החלטה כזו עשויה להקשות מאוד על קבלת פיצוי כנפגע פעולות איבה. הוא יגיע לביטוח הלאומי ושם יגידו לו 'אין לך הוכחה שנפגעת באירוע לאומני'.
"כתב האישום במקרה הזה בעייתי מאוד. גם עובדות כתב האישום וגם סעיפי החוק המאשימים לא מזכירים אפילו ברמז שמדובר באירוע לאומני ולא באירוע פלילי. העובדה הזו עשויה לשלול מהקורבן את זכותו לפיצויים מהמדינה. לצערי המדינה בכובעה כתובעת משפיעה לרעה על המדינה בכובעה כמפצה. נכון שרף ההוכחה בדין הפלילי גבוה מהרף האזרחי, אבל העובדה שהפרקליטות מיהרה לקבל החלטה עשויה להיות בעוכרי הקרבן".
אברמזון טוען בתגובה שלפרקליטות דווקא חשוב לייחס ממד מחמיר לעבירות שמצדיקות זאת, כדי לייצר הרתעה. "אנו יודעים שיש לנו תפקיד חשוב במערכה על המשילות ושלטון החוק אל מול הפרעות, אבל אסור שהחשיבות הזאת תגבר על העבודה המקצועית, על בחינת הראיות. אסור שרגש הזעזוע שאנו שותפים לו, כמו כל הציבור, יחליף את האמת והצדק. זה בבחינת 'ודל לא תהדר בריבו'. קשה לי שהציבור לא מבין את המורכבות בעבודת הפרקליטות, וששפטו את עבודת הקודש שהרבה אנשים עושים פה סביב השעון בביקורת ציבורית הנוגעת לתיק אחד מורכב שעורר ספק, לעומת עשרות כתבי אישום אחרים. התיק ביפו אינו משקף את השימוש הרב והמוצדק באישומי טרור ומניע גזעני בתיקים רבים".
