הצהרתו של יחיא סינוואר אתמול (ב') לפיה הוא וארגון הטרור שלו, חמאס, מוכנים להיכנס למשא ומתן בנושא השבויים והנעדרים סיפקה לא מעט כותרות. סינוואר ניסה להסית את השיח סביב מצב הרצועה הרעוע והפריח לאוויר בלון חם שכולם מבינים שזו רק שאלה של זמן עד שיתפוצץ. בהצהרתו אמר סינוואר, "תזכרו את המספר 1,111" תוך שהוא רומז כי זה המחיר שישראל צריכה לשלם בתמורה להשבת גופות חללי צה"ל מהרצועה.
בשבוע הבא, משלחת ישראלית תצא למצרים לשיחות בנושא שבויים ונעדרים ובישראל לא תולים תקוות גדולות. לקראת השיחות יש לציין שתי נקודות: האחת חיובית, השנייה שלילית. לגבי החיובית, בפעם הראשונה סינוואר לא מדבר על שלבים בעסקת השבויים. עד אתמול סינוואר הבהיר לישראל כי הדרך לעסקת שבויים עוברת בשחרור אסירים בתמורה למידע על גורלם של שבויים ונעדרים. השלילית: הדרישה לשחרור 1,111 מחבלים חלקם עם דם על הידיים, חלקם משוחררי עסקת שליט.
אם ישראל אכן תשחרר מחבלים, זו תהיה הצלחה עצומה לחמאס. סינוואר יוכל להגיד שהשחרור הזה הוא תוצאה של מבצע שומר החומות ובניגוד לישראל, שמתהדרת במבצע שאמנם מוצלח אבל התוצאות שלו ייראו רק בעוד חודשים או שנים, סינוואר יוכל לנופף בניצחון כבר עכשיו.
עמדת מדינת ישראל היא כי לא ישוחררו אסירים בעסקת חילופים. זו גם לא הדרישה של משפחות החללים. לצד זה, ממשלה חדשה בפתח והערכות הן כי ממשלה חדשה עשויה להציג עמדה חדשה. בהקשר הזה, עמדת הצבא הייתה ונשארה שעסקת שחרור בקשירת שחרור מחבלים היא לא מומלצת. אבל הקולות הנשמעים מהרצועה לפיהם ישראל הסכימה לדבר על שחרור מחבלים במספרים קטנים מעידה שכל דבר, גם אם היה חלק בלתי נפרד ממדיניות של מדינת ישראל, ניתן לשינוי.
ברמה העובדתית חשוב לומר: אין שום תרחיש שסינוואר יסכים לשחרר את החללים בתמורה לשיקום הרצועה. סינוואר הוא אסיר לשעבר ששוחרר בעסקת שליט ובצאתו מהכלא הישראלי אמר באופן ברור כי היעד שלו הוא שחרור מחבלים גם אם זה יעלה לו בדם. אין כזה דבר שסינוואר יסכים לשחרור בתמורה לשיקום. הוא יודע שזה יהיה הסוף שלו.
עוד עובדה שצריך לציין: כרגע ישראל מעמידה ברף גבוהה את תנאי עסקת החילופים בשיקום מהרצועה. בניגוד לחוסן העזתי, שם מילה זו מילה, בצד הישראלי, איומים והבטחות הם לא הצד החזק שלנו.
