רב טבחים: הכירו את הר"מ בישיבת ההסדר שהוא גם שף של אירועי בוטיק

בכל פעם שמאיר בראל יוצא לאירוע, הוא בודק היטב שלבש את הבגדים המתאימים. אם הוא מגיע להפיק ארוחה פרטית, הוא צריך לצאת מהבית בחליפת שף, אבל אם הוא מוזמן לחתן זוג צעיר, הוא אמור להיות חמוש בחליפה שחורה ועניבה תואמת, כיאה לרב בישראל.

בראל, כפי שהבנתם, הוא גם וגם. רב המושב ביצרון (בהתנדבות), ר"מ בישיבת ההסדר ברחובות ומוסמך לרבנות מטעם הרבנות הראשית לישראל. במקביל הוא שף פרטי, מתמחה במטבחי פיוז'ן ובבישול מולקולרי, שמארגן אירועי יוקרה קולינריים כמעט מדי ערב. או במילים אחרות: ר"מ בימים, שף בלילות.

אנחנו נפגשים בבית הוריו בגבעת־שמואל. "בבית הזה היה מרחב הניסויים שלי", הוא מספר, "מגיל שבע אני זוכר את עצמי במטבח, עומד ליד אמא. היא פחות אהבה את זה, כי הייתי שורף לה דברים במהלך הניסויים האלה. לא מעט כתמים שנוצרו מעל הגז כאן וסוידו במשך השנים, רשומים על שמי.

"תמיד אהבתי לאכול, הייתי ילד שמן ונער שמן. בבית ההתעסקות באוכל הייתה אישיו. סבי וסבתי מצד אמא עלו לכאן מארגנטינה, ועסקו כל הזמן באוכל – בשר, כמובן, אבל גם בצקים וגבינות. הרבה מאוד דברים גם בהשראה איטלקית. אני זוכר אותם מכינים בעצמם פסטות לכל הנכדים. ומהצד של אבא, הסבא והסבתא הגיעו ממרוקו, וכל הזמן סבתא עסקה בבישולים. כלומר, חוויתי את כל נושא האוכל והמטבח בבית בצורה מאוד חזקה".

ומתי אתה נכנסת למטבח באופן מקצועי?
"בגיל 15, בכיתה י', התחלתי לעבוד כמלצר באולמי וגשל בבני־ברק. החשיפה הזו לתוככי המטבח, לעבודה עם האוכל, מאוד גירתה אותי, ועם הזמן יצרתי קשר עם הטבחים, ביניהם מנהל המטבח בסופי שבוע, אלי קליין. הוא היה אחראי מטבח באולמי הדר דימול במשך השבוע, ובסופי השבוע עבד בווגשל, ונתן לי קצת להתקשקש במטבח, נניח לעשות עיצוב מאבטיח. דברים כאלה. הוא זיהה את המשיכה שלי למטבח, ויום אחד שאל אותי: למה שלא תבוא לעבוד איתנו במטבח בדימול? וזו הייתה הפריצה המקצועית הראשונה שלי".

"בגיל 17 התחלתי לבשל למשפחות מהעשירון העליון, בסביון, הרצליה פיתוח, כפר־שמריהו. השתחלתי לברנז'ה. עשיתי ליו"ר בורסת היהלומים דאז, מוטי גנץ, אירוע מטורף אצלו בהרצליה פיתוח ביום העצמאות. כל זה לפני שהיה לי אפילו רישיון נהיגה"

אחד הימים הראשונים שלו בעבודה בדימול היה לחוץ במיוחד. "קליין הביא אותי ליום שהיה בו סרוויס לא נורמלי, אירוע גדול עם לחץ מטורף. הגעתי לשם והוא אומר לי: 'תפוס פיקוד'. מבחינתי בעצם הייתי במבחן, כביכול הוא אומר לי: 'תן את המיטב שלך, בוא נראה אותך'. התחלתי לעבוד בקצב מטורף, אבל ראיתי שחלק משאר העובדים האחרים במטבח לא עושים את העבודה כראוי, אז פשוט התחלתי לפקד עליהם, להסביר לכל אחד מה לעשות. אחד העובדים עמד והסתכל עליי מהצד, אז אמרתי לו: 'בוא, אין זמן! יש סרוויס!' אחרי זה התברר לי שהוא הטבח הראשי. הוא קרא לי אליו למשרד ואמר: 'תקשיב, אני השף כאן, ואליי צריך לדבר בצורה מכובדת'. אבל הוא גם ראה את הפיקוד שלי במטבח, וביקש שאתחיל להגיע לשם בבקרים כסו־שף. תוך ימים הפכתי לחלק מצוות המטבח, וכל זה בזמן הבגרויות, בסוף כיתה י"ב".

כבר אז, בגיל 17 בלבד, החל בראל לקבל הזמנות לאירועים פרטיים. "האירוע הראשון היה למשפחת אלון מסביון. הייתי מדריך בבני עקיבא של אחת הבנות שלהם, היא ידעה שאני יודע לבשל והציעה אותי לתפקיד גריל־מן. אני זוכר שנסעתי מגבעת־ שמואל לסביון באופניים. הכנתי להם שם סלטים מיוחדים, ושילבתי בפעם הראשונה בין מנגו, חסה וגרעינים של רימון. בקיצור, אלתרתי סלט, וזו הייתה הצלחה. המושג של מטבח פיוז'ן עוד לא היה מוכר אז, ואנשים עפו על הטעמים.

"מאז, נהייתי השף הפרטי שלהם. אירוע הוביל לאירוע, והתחלתי לבשל לעוד ועוד משפחות מהעשירון העליון, בסביון, הרצליה פיתוח, כפר־שמריהו וקריית־קריניצי. השתחלתי לברנז'ה. באותה תקופה עשיתי ליו"ר בורסת היהלומים דאז, מוטי גנץ, אירוע מטורף אצלו בהרצליה פיתוח ביום העצמאות, ל־60 איש. כל זה לפני שהיה לי אפילו רישיון נהיגה. הייתי שולח למזמינים רשימת קניות, הם היו קונים הכול, ואז הייתי בא לבשל אצלם, כי אמא שלי לא נתנה לי לבשל אצלה במטבח. היא פולנייה כזאת, וכל פעם שאלה: איך תצליח? איך תבשל ל־80 איש? איך תבשל ל־120 איש?"

וכשהשף צעיר כל כך, זו מן הסתם אטרקציה לאורחים.
"כן, הייתי ממש צעיר, ואנשים לא האמינו שנער צעיר מרים כזה אירוע. ראיתי לא מזמן את הכתבות על 'ילד הפלא של הבשר' (עידו בטצייג בן ה־18, שפתח השנה מסעדת בשרים בתל־אביב; ח"ב) וצחקתי, כי אני בגיל שלו כבר הייתי בצרפת, אחרי אירועי ענק וכשאני לומד לימודי שף".

למלא את החלל

בקיץ של אותה שנה, פנה אליו קליין והציע לו להצטרף אליו לצרפת, לאתר הנופש אלפ ד'ואז, לעבודה במלון כשר. "הוא הציע שאבוא לשם כעוזר שלו, ליולי־אוגוסט. ההורים כמובן חששו, אבל לבסוף הסכימו. טסתי לצרפת, במשך חודשיים עבדתי צמוד לקליין, ששחרר לי את הרסן, ונתן לי לעבוד חופשי כמנהל המטבח. הוא הסביר לי איך הכול מתנהל, איך עושים הזמנות, איך בונים תפריטים, יצירתיות במטבח. יום אחד הוא אפילו אמר לי שהוא נוסע לגבול איטליה לכמה ימים, ושעכשיו אני אנהל לבד את המטבח, וכך היה. אחרי זה, החברה הביאה קבוצה נוספת למלון סמוך, עד שבשלב מסוים הוצאנו אלף מנות בכל ארוחה.

"עבדתי קשה, אבל היה שם צוות גדול מאוד של 27 עובדי מטבח, שעזרו לי לכוון ולהגיע לרמה מאוד גבוהה. הרב יונתן זקס ז"ל היה אחד האורחים, ואני זוכר איך הוא חיפש את השף ונתן לי טיפ של מאה פאונד, בערך 700 שקל בזמנו. התקופה הזו גם שינתה לי פאזה בראש. עבדתי מסודר, כתבתי תפריטים, למדתי והבנתי מה התהליך לעשות סרוויס לכזאת כמות של אנשים. כאן, אגב, שף נמדד. אתה יכול להכין את האוכל הכי טוב בעולם, אבל אם אתה לא יודע לעשות את הגימור, לדייק את הטמפרטורה של המנה כשהיא יוצאת, אתה יכול ליפול".

"הגעתי לישיבה בדיוק בתפילת מנחה. הנה אני בתוך בית מדרש ענק עם 400 בחורים, שואל את עצמי: מה אני עושה פה? אני כבר שף. ממש חטפתי סטירה. הסתיימה התפילה, ומתברר לי שגם אין לי חברותא. התיישבתי במקום והתחלתי לבכות"

בשלב זה החליט בראל להעשיר את הידע שלו באחת השלוחות של בית הספר הצרפתי המפורסם לקולינריה, "הקורדון בלו". אלא שרגע לפני הפריצה הבאה שלו, הגיע הברקס: הלימודים בישיבה. "נרשמתי ללימודים ב'כרם ביבנה', שנה א', אלא שאוגוסט נמשך באותה שנה לתוך חודש אלול, כך שאיחרתי לישיבה בשבוע שלם. משגיח הישיבה התקשר ואמר שזה לא מקובל לאחר בשבוע. ואני שאלתי את עצמי: מה אני בכלל צריך את זה? כבר יש לי עבודה, ואני מרוויח מה שאף נער בגילי לא מרוויח, אז מה זה חסר לי?

"אני זוכר שבסוף הגעתי לישיבה בדיוק בתפילת מנחה. הנה אני בתוך בית מדרש ענק עם 400 בחורים, שואל את עצמי: מה אני עושה פה? בגילי הצעיר אני כבר שף, אחרי חודשיים במלון, ומה אני עושה פתאום בבית המדרש. ממש חטפתי סטירה. הסתיימה התפילה, ומתברר לי שגם אין לי חברותא, כי הכול נסגר בשבוע שהחסרתי. התיישבתי במקום והתחלתי לבכות.

"עם הזמן נשאבתי ללימודים בישיבה. הרב בן־ציון אלגאזי, הר"מ שלי, שידע על הרקע שלי, נתן לי בחודשים הראשונים לבשל אצלו בבית ארוחות לשבת, עם אשתו. אני חייב להודות שהיו לי עליות וירידות איתו, אבל המעשה שלו, שבו נתן לי לבטא את הכישרון שלי בדרך כלשהי, הציל אותי והשאיר אותי בישיבה. גרם לי להתאזן".

הכוונה הראשונית שלו, מספר בראל, הייתה להגיע לישיבה לחודש ומיד לאחר מכן להתגייס. "אבל אז הגיעו הימים הנוראים, ראש השנה ויום כיפור, ואתה כולך ב'אורות', אז אמרתי לעצמי: נדחה קצת את הגיוס, לחודש מרץ. אלא שאחרי יום כיפור הגיע 'בין הזמנים', שהנחית אותי בחזרה לבישולים ולחיי כשף. שוב הגיעו ההזמנות, ומיד נשאבתי לזה בחזרה. גם כשחזרתי לישיבה ל'זמן חורף', כבר לא הצלחתי לעזוב את זה. הייתי יוצא בערבים לאקסטרות בהדר דימול, ובבוקר מגיע לכרם ביבנה כאילו לא היה כלום בלילה. תקופה ארוכה העברתי כך, אבל בשלב מסוים הרב אלגאזי קלט את זה וקרא לי. הוא אמר לי: 'אי אפשר לשלב בין חיי הישיבה לבין עבודה כטבח באולם. אני יודע שיש בך את החלק היצירתי, אבל אתה צריך להחליט, או זה או זה'.

"גם המשגיח לא בדיוק ראה בעין יפה את מה שאני עושה בערבים, ושלח אותי לשבועיים הביתה. ובשבועיים האלה חל אצלי שינוי. בימים הלכתי ללמוד בישיבת 'כסא רחמים' בבני־ברק, ולמדתי שם כל כך טוב, עד שהר"מ שם אמר שהוא רוצה אותי אצלו. הוא סיפר על כך למשגיח של כרם ביבנה, והמשגיח יום אחד אומר לי: 'בערב אני אוסף אותך בחזרה אלינו לישיבה'. מהנקודה הזאת, עשיתי סוויץ' בראש לגמרי, עזבתי לחלוטין את כובע השף, ונכנסתי לחיים של לימוד תורה. אני זוכר שהיה לי סכין שף, והכנסתי אותו למגירה עם שני כיסויים מעליו. הסכין הזה שכב במגירה במשך שש שנים, לא נגעתי בו בכלל. גם כשהתחתנתי, הבאתי אותו לבית החדש, והשארתי במגירה, עטוף בשתי מגבות".

ולא דגדג לך כל השנים האלה לחזור למטבח? לבשל?
"תראה, אני מאוד אוהב לבשל, אבל האהבה ללימוד ולתורה, הפכה אצלי לחזקה יותר. אני 'היפר' בטבעי, אבל הצלחתי לרסן את עצמי וסיימתי במהלך השנים בישיבה גם את מבחני הרבנות. אף אחד לא האמין, אבל נשארתי ברציפות בישיבה במשך 12 שנים, משנה א' עד י"ב. למדתי לסמיכה לרבנות, כושר לרב אזורי, ואז לרב עיר, וגם לימודי מוהל ושוחט. עשיתי גם שני מבחני דיינות. כשהתחתנתי, קיבלתי דירה מהישיבה והייתי אברך לכל דבר".

ברכה מראש הכולל

היום בראל נשוי ואב לשישה (בני שנה עד תשע) ומתגורר במושב גני־טל. רק בפגישה השלישית עם אשתו סיפר לה על עברו כשף. "סיפרתי בחשש. היא רצתה בעל שישב וילמד תורה, אז מיד אמרתי לה: אין לך מה לדאוג, זה מאחוריי. הסברתי לה במפורש שאני לא מתכוון לעסוק בזה יותר. הייתי כולי שקוע בלימודים בישיבה, ובאמת, בשנים ההן לא עסקתי כלל בבישול".

במהלך מבצע "צוק איתן" מונה כרב המושב ביצרון בהתנדבות. זה הגיע בעקבות שיעור שמסר אצל משפחה במושב מישר, וכשהמשפחה עברה לביצרון – השיעור עבר גם הוא כתובת. כשהתושבים במושב החילוני הכירו אותו, החלו להפנות אליו שאלות הלכתיות. "בשלב מסוים הכריזו עליי שם כרב הקהילה בביצרון, ועד היום אני משמש שם רב הקהילה, שמאוחדת בעיקר בשבתות, סביב בית הכנסת". למושב הוא מגיע בעיקר בחגים, בחנוכה, בפורים ובהקפות שניות, וגם מקיים יחד עם התושבים אירועים גדולים.

בנוסף, כאמור, הוא מכהן כר"מ בישיבת ההסדר ברחובות, לשיעור ג', בוגרי צבא בני 21־22. בערבים, הוא יוצא לאירועים בכובעו כשף.

מתי בעצם חזרת למטבח?
"בקיץ 2015. חבר ותיק שלי מגבעת־שמואל, שזכר שאני טוב במטבח, צלצל אליי. הוא סיפר שהוא עובד בחברה גדולה, והם כולם יוצאים לטיול בקפריסין מטעם החברה, ומחפשים אדם שהוא גם רב, גם נותן כשרות וגם שף. החברה מנתה 60 עובדים, מתוכם 20 אוכלי כשר, ולהם הייתי צריך לדאוג. היינו אז במצוקה כלכלית, ובעצה אחת עם אשתי סיכמנו שאני אקח את האירוע הזה. התחלתי מחדש לעשות את כל מה שאני יודע. יצרתי קשר עם בית חב"ד והזמנתי מהם הרבה חומרי גלם, ודאגתי לשחיטה של בשר כשר. הגעתי לשם, ודאגתי להכול, מאל"ף ועד תי"ו. זה היה הפרויקט הראשון שגירה אותי לחזור להיות שף".

חלות בסתר

אחרי האירוע בקפריסין, אותה חברה הזמינה אותו לעשות את אירוע הרמת הכוסית לפני ראש השנה, הפעם לכל העובדים. "ופתאום הכול חזר להיות כמו שהיה. חברות אחרות שמעו עליי דרכם, והזמנה רדפה הזמנה. ופתאום הגיעה גם חברת תיירות שרצתה אותי, והתחלתי לעבוד בצורה מסודרת. יצאתי שוב ושוב לגיחות לחו"ל. עבור אברך שהרוויח עד אז 800 שקל בחודש, זה פתח בפניי פתאום עולם חדש. הכסף יצר סדק בהתנגדות של אשתי שאעסוק בזה, כי הגיעה הבנה שיש פה אפשרות להכנסה טובה ומצד שני כמובן שמירה על הבית התורני שהקמנו כל השנים, בלי להזניח את הלימוד ואת מסירת שיעורי התורה. וכך זה מאז ועד היום. באירוע הראשון שעשיתי בארץ, אשתי הייתה בשוק טוטאלי. לא הבינה איך הבעל האברך והעדין שלה יודע להרים אירוע כזה".

ומה קרה בתקופת הקורונה?
"רגע לפני הקורונה הייתה עלייה מטורפת בביקושים לצאת לחו"ל. פנו אליי חברות כמו 'מגלים עולם', 'גשר', ועוד הרבה חברות פרטיות וגם משפחות, כי יצא שבשנים האחרונות התברגתי בכל הנושא הלוגיסטי של אוכל כשר בחו"ל, הקמת מטבחים מאפס, לקחת מטבח טרף לחלוטין ולהפוך אותו למהדרין עם כל החומרות. אבל כשהגיעה הקורונה, בום, הכול נבלם. אין יותר חו"ל.

"במקביל, הישיבות נסגרו בסגרים ואנחנו נשלחנו לחל"ת, וגם את אשתי, שעובדת בהייטק, פיטרו בתקופה הזו. אז יש מצוקה כלכלית. חשבתי מה לעשות כעת, והתייעצתי עם היועץ העסקי שלי, אהרן סולומון, חסיד בעלזא. בעצתו, התחלנו למכור חלות לשבת מהבית, בכל שישי. כאן באזור, כולם הכירו אותי רק כרב, אז הכול נעשה תחת המעטפת של אשתי, והיא שיחקה את המשחק שהיא אופה את החלות, כדי לא לפגוע בתדמית שלי כרב. ואז היועץ אמר לי, לך תעבוד במאפייה, תראה את כישוריך. והתחלתי לעבוד במאפייה של חלות יוקרה בבית־שמש, הייתי אופה חלות מ־200 קילו קמח בשבוע. הבעיה הייתה שהייתי מאבד את השבת שלי, מגיע גמור. וגם הילדים כולם בבית, בזמן הסגרים, והיה מאוד קשה.

"אז התחלתי בייעוץ קולינרי, ואז באירוע פה ושם, וזה גדל וגדל. בהתחלה, הייתי נכנס לרכב ליד הבית עם חליפת הרב, ורק ביעד, מחליף לבגדי השף. לאט־לאט גם נהיה באזז, אנשים התחילו לטעום מה אנחנו עושים. באוגוסט האחרון כבר קניתי ג'יפ ונגרר כדי שיהיה לי איך להביא את הציוד לכל האירועים. היום יש לי כבר ארבעה צוותים, והזמנות לחמישה אירועים בשבוע, אם כי אני מקפיד לקחת בדרך כלל רק שלושה, וגם לא ביום ראשון, כדי לא לפגוע בערנות שלי בהכנת השיעורים בגמרא לישיבה, שבינתיים כמובן חזרה לפעול, ואני חזרתי ללמד".

כשאתה היום מביט במראה, אתה רואה מולך רב או שף?
"רב. בעיני עולם הישיבות, רב זה אדם שהוא מאה אחוז רב. רב בישיבה זה רב בישיבה. אין שטיקים. מצד שני, הייתי בחל"ת כאמור עד ט"ו בשבט השנה, ובמצב כלכלי לא פשוט, אז הבנתי שאין ברירה".

אבל היום אתה חי עם שני הכובעים בשלום.
"ב־95 אחוזים כן. עדיין, כלפי התלמידים שלי בישיבה חשוב לי לשדר תדמית של רב. אחד התלמידים שלי, שראה אותי עובד כשף באחד האירועים, ניגש אליי למחרת בישיבה ואמר לי: ראיתי אותך אתמול עם המדים. לא התבלבלתי ומיד עניתי לו: גם אתה תלך בצבא עם מדים. אני לא מסתיר בישיבה באופן אקטיבי את זה שאני שף, אבל גם לא רוצה לחשוף בפניהם את זה יותר מדי".

לפעמים, הוא מספר, שני העולמות דווקא מתלכדים. "פעם הזמינו אותי לבשל לאיזו חתונה, והרב איחר לחופה, פשוט לא הופיע, אז שאלו אותי אם אני יכול לקדש. הבנתי שאין ברירה, והכנתי את הכתובה ושאר הדברים, כשאני בכלל בחולצת שף, והעובדים שלי במקביל מכינים את האוכל. איך שאני מסיים לעבור עם הזוג על הכתובה, הרב נחת באולם, ואמר לי: 'תמשיך, הרב בראל'. אמרתי לו: 'הלוואי, אני חייב לרוץ למטבח, להכין את האוכל'".

מה השאיפה הבאה שלך?
"לפני הכול לגדול בתורה. אבל אם אתה שואל מבחינה קולינרית, המטרה שלי היא להביא את האוכל מרחבי העולם למטבח הכשר, בצורה הכי מדויקת, איכותית וגבוהה, עם הכשרויות הכי טובות וחומרי הגלם הכי איכותיים שאפשר".