מטולה על הגדר: "יש פה הרבה יותר מאובדן הרתעה"

בימים שלאחר "נאום השיעולים" של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, ביום שלישי שעבר, הופנתה תשומת הלב אל מצבו הרפואי. ברשתות החברתיות בלבנון התפשט השבוע גל שמועות על מותו של המנהיג משפעת, היו שטענו שחלה בקורונה, ואחרים דיווחו שהוטס לטיפול רפואי באיראן.

"בפעם הראשונה בחיי אני מקנאת במי שלא אוהב את נסראללה", צייצה בטוויטר פאטמה מורנייה, בתו של עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה שחוסל בדמשק בשנת 2008. מי שלא אוהב את מנהיג חיזבאללה, הסבירה, אינו צריך לחוש "כאילו הנשמה שלנו יוצאת מדאגה". בנו של נסראללה, ג'וואד, ביקש להרגיע את ההמונים וכתב בטוויטר כי מצבו של אביו טוב. ברובע הדאחייה חילקו אנשי חיזבאללה מים ולחם, כסגולה להחלמתו.

הנאום המדובר נישא לאחר תקופה ארוכה שבה נסראללה לא נראה פומבית ולא דיבר אל אנשיו, ככל הנראה בשל מצבו הרפואי. אך  על הנאום המסורתי בחגיגה השנתית לרגל יום יציאת צה"ל מלבנון, נסראללה לא יכול היה לוותר. בנאומו, שנמשך שעה וארבעים דקות, ביקש נסראללה לקשור בין "שני הניצחונות" שאירעו בחודש מאי – ניצחון "ההתנגדות הלבנונית" במאי 2000, עם נסיגת צה"ל, וניצחון "ההתנגדות הפלסטינית" כעת, במאי 2021. "ההתקפות על ירושלים ועל אל־אקצא לא יעצרו בגבולות ההתנגדות מעזה", הבטיח.

"התזמון של הנאום היה הגרוע ביותר מבחינת נסראללה", אומר לנו טל בארי, ראש מחלקת המחקר במרכז "עלמא" לחקר אתגרי הביטחון של ישראל בצפון.  "נסראללה היה מעדיף לשאת את הנאום כשהוא במיטבו, אבל אי הופעתו הייתה עלולה לגרום נזק תודעתי גבוה יותר. אנחנו לא יודעים מה מצבו הרפואי האמיתי אבל ברור שלו היה מת, היינו שומעים על כך מכל השופרות של חיזבאללה". להבנתו, מתוך המידע שנצבר בשבועות האחרונים עולה כי נסראללה חלה בשפעת עונתית.

במקום להפגין בפני מעריציו נחישות וביטחון, הופעתו של נסראללה גרמה להם פחד ודאגה. נעים קאסם, סגנו, הצהיר לאחר הנאום כי "בריאותו של נסראללה טובה", והסביר כי "הוא היה צריך לנוח אך לא רצה לאכזב את כל תומכיו שחיכו לנאומו".

הדעות בישראל חלוקות באשר לעתיד חיזבאללה לאחר ירידת נסראללה מהבמה. למותו של האדם העומד בראש ארגון הטרור שכוחו הצבאי זהה לזה של מדינה, עלולה להיות השפעה על המציאות האזורית, לטוב ולרע. "בכלל לא בטוח שטוב שהוא ימות", סבור בארי, שהשתחרר לאחרונה מצה"ל בדרגת רס"ן, לאחר שירות של שני עשורים באגף המודיעין שבו התמחה בגזרת לבנון וסוריה. "יש טוענים שנסראללה מתפקד דווקא כמבוגר האחראי בחיזבאללה. במצב כזה אתה מעדיף להתמודד עם האויב המוכר, כי לא ידוע מי יהיה המחליף. לנסראללה אין יורש פורמלי בינתיים, אך עלו כמה שמות של מועמדים בולטים".

לעומתו, ד"ר דן שיפטן, ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, סבור כי מותו של נסראללה אכן יהיה סיבה למסיבה. "המשמעות של מותו, לו הייתה נכונה, היא בראש ובראשונה משמחת, אבל גם מצערת כי לא אנחנו גרמנו לזה", הוא אומר. "נסראללה מנהיג מוכשר מאוד עם יכולות תעמולה מרשימות, אבל קשה לדעת מה מותו יעשה לארגון, כי לפעמים רק אחרי מותו של אדם מתברר כמה גדול היה משקלו. אני מניח שנתוני היסוד לא ישתנו, וחיזבאללה לא יחטוף זעזוע גדול מדי. אבל טוב שהוא ימות".

המפגינים הופתעו מהאיפוק

ב־21 במאי הוסכם על הפסקת אש בין ישראל לחמאס בתום מבצע שומר החומות בעזה. גם בגזרה הצפונית, לאורך הגבולות עם לבנון ועם סוריה, המתיחות גברה לאורך ימי הלחימה בעזה, ובצה"ל ביקשו למנוע כל התפתחות ביטחונית בגליל ובגולן. למרות המאמץ הזה, נרשמה גם שורה של תקריות מצפון. גורמי טרור ניסו להבעיר את הגזרה באמצעות אירועי חדירה למטולה, פגיעה בגדר הגבול ובאמצעי ביטחון, ירי טילי גראד לעבר הקריות – בפעם הראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה, הטסת מזל"ט נפץ לשטח ישראל, וירי רקטות לאזור שלומי בגליל המערבי. האירועים הללו כמעט לא זכו לתשומת לב, אך בלב תושבי הצפון הם הותירו דאגה רבה.

ביום שלישי יצאנו לסיור רכוב לאורך גבול לבנון. בניגוד לקלישאת "שקט מתוח", הצלם אייל מרגולין ואני נהנינו מנסיעה יפה ונעימה. במקומות לא מעטים הנוף הפסטורלי מנוקד בדגלי חיזבאללה, לבנון והרשות הפלסטינית, שנתלו לציון יום הנסיגה הישראלית מלבנון. בגזרת הר דב, כוח צבאי גדול מצויד ברובוט נשלח באותו יום להוריד דגל חיזבאללה שנתלה על גדר הגבול, בשטחנו. לפחות בזירת מלחמת התודעה על הגדרות, חיזבאללה נוחל הצלחות. בצה"ל טענו השבוע כי כל האירועים הביטחוניים היו "פלסטיניים" והתקשרו למבצע הצבאי בעזה, אך ברור כי בחיזבאללה – הטוען לשליטה מלאה על דרום לבנון – ידעו עליהם ואפשרו את קיומם.

טל בארי, איש אמ"ן שהתמחה בגזרה: "לכאורה חיזבאללה לא היו הפעם במשחק של הירי לצפון, אבל ברור שהם אפשרו לגופים ולכוחות אחרים לפעול בלי הפרעה. בירי התגובה של צה"ל נהרג פעיל חיזבאללה"

"לכאורה חיזבאללה לא היו במשחק הזה של ירי לעבר יישובי הצפון במבצע שומר החומות, אבל ברור שהם אפשרו לגופים ולכוחות אחרים לפעול בלי הפרעה", אומר בארי. "אם נדרשה הוכחה לכך שהפעילים שחתכו הגדר וחדרו לשטח ישראל ביום שישי 14 במאי הם אנשי חיזבאללה ולא פלסטינים, אפשר למצוא אותה בתמונה של פעיל חיזבאללה שנהרג בירי התגובה של צה"ל. התמונה הזו מתנוססת כעת במקום שבו נהרג ועליה דגלי חיזבאללה".

תושבי מטולה, שהתמודדה עם שלושה אירועי חדירה של לבנונים מעבר לגבול, מביעים דאגה ומותחים ביקורת על תפקוד הצבא בימי המתיחות.

ממרפסת ביתם בקצה מטולה צפו אמיר ואורלי שושני ביום שישי לפני שבועיים  על הפגנת ההמונים שהתקיימה כמה עשרות מטרים אוויריים מביתם, וראו כיצד כעשרה מפגינים חצו את קו הגבול הבינלאומי שבין ישראל ללבנון. משנוכחו שלא קרה להם דבר, החלו הללו ליידות אבנים לעבר הגדר. "עמדתי פה ושאבתי עלים מהמרפסת, ואורלי צעקה אליי להסתכל מה קורה מול הבית ועל כמות כלי הרכב ודגלי חיזבאללה. הוצאתי מיד את המצלמה וצילמתי את ההתרחשות בווידאו, ובמקביל הרמתי טלפונים לראש המועצה ולרכז הביטחון", משחזר אמיר שושני. בין השנים 1987 ל־2015 שימש שושני רכז הביטחון של המושבה, ומאז פרישתו מפקד על כיתת הכוננות של התושבים. לדבריו, הוא מעולם לא היה עד לאירוע כזה.

"בשלב מסוים ירדו כשמונה מפגינים אל הגדר והתחילו לחתוך אותה בקאטר, ולאחר מכן נכנסו לתוך שטח ישראל והתחילו להצית את הצמחייה כאן", ממשיך שושני. "ביקשתי שוב ושוב אישור לפתוח בירי באוויר כדי להרחיק אותם, אבל בשיחה עם ראש המועצה הוא אמר לי כי המפקדים שאחראים על האזור לא מוכנים לאשר. אחרי שראיתי שהם נמצאים בשטחנו, הבנתי שהתפקיד שלי כ'צלם אירועים' נגמר והקפצתי את כל חברי כיתת הכוננות. סגרנו את הכביש לכניסת רכבים אזרחיים ועליתי על ציוד צבאי. רק אחרי כרבע שעה, ובסך הכול כ־28 דקות מתחילת האירוע, הגיע הצבא, והמג"ד אישר לבצע ירי אזהרה של נשק קל ושני פגזי טנק כדי להבריח אותם בחזרה ללבנון. הפורעים רצו בחזרה ואחד מהם נפגע ומת".

שושני מראה לי את הסרטון הארוך שצילם ובו נראים פרצופיהם המופתעים של הלבנונים, שלא האמינו כי יצליחו בקלות כזו לפגוע בגדר הגבול ולהיכנס לשטח ישראל. "הם נראים כמו ילדים שיודעים שהם עושים משהו רע ומצפים לעונש ותגובה, אבל זו לא מגיעה", הוא ממחיש.

האלות של צבא לבנון

הביקורת במטולה על מדיניות ההגנה של הצבא החלה לפני כחודש, כאשר בשיחה עם תושבים סיפר מפקד החטיבה כי החליט להתמקד בהגנה על היישוב באמצעים טכנולוגיים. הוא ביקש לשכנע את התושבים ביתרונות שבמהלך, אך אלה מחו וטענו כי גם הם יוצאי צבא ולדעתם הפתרון הזה אינו בטוח דיו. "הוא היה מאוד נחרץ", התרשם אז שושני. "אנחנו לא באים לומר להם איך לעשות את המשימות, אלא שלא ייתכן שישאירו את היישוב ללא עתודת כוחות. בעת אירוע הצירים ליישוב יהיו תחת אש, ולא יוכלו להגיע ולהגן עלינו".

חבר כיתת הכוננות של היישוב, יניב אלחדיף, סיפר לנו כי בצבא לא שיתפו את חברי כיתת הביטחון בתחקיר שנעשה לאחר האירוע ההוא, וגם לא בתחקירים שבוצעו לאחר שני ניסיונות חדירה נוספים. "אף אחד לא שאל אותנו ולא פנה אלינו בתחקיר, בניגוד למקרים אחרים שבהם הקפיצו אותנו", הוא מציין. "עובדה שבאירוע החדירה ביום שישי, שבעקבותיו הגיעו כנראה גם הניסיונות הנוספים, לקח לצבא יותר מעשרים דקות להגיב. הדבר הזה מדיר שינה מעיניי, כי בשעת האמת אני וחבריי התושבים נשארים לבד להילחם במחבלים וזה לא הגיוני. אני לא צריך להיות הקו הראשון, ביני לבין האויבים צריך להיות צבא. כל תפיסת ההגנה השתנתה. חייבים להחזיר את הכוחות למה שהיה, ואפילו לעבות אותם. אם דאגתי לפני כן, עכשיו אני דואג הרבה יותר".

בעקבות האירועים האחרונים הצבא עיבה באופן מיידי את כוחות ההגנה על היישוב, אך התושבים טוענים כ העיבוי היה זמני, והיקף הכוחות פחת שוב. "מפקדי הצבא לא חיים כאן, ואני עם הילדים שלי נמצאים עשרים שניות ריצה מהגדר. עם כל הכבוד לאוגדונר שמגיע ובעוד שנתיים־שלוש ממשיך הלאה, אנחנו נמצאים כאן", אומר אלחדיף, ותובע להקשיב לתחושות ולחששות של התושבים. "כחבר בכיתת הכוננות אני חלק מהצבא ורוצה מאוד לסמוך על הצבא, אבל אני זוכר כמה גיחכו עלינו כשאמרנו להם שוב ושוב שאנחנו מרגישים שחופרים מנהרות לידינו, ובסוף ראינו את פרויקט המנהרות שנחשף ב־2019. הזחיחות מדאיגה. אחרי שהפתיעו אותנו בהפגנות האלו, מה יבטיח לנו שבעתיד הצבא יגיבו מהר יותר? עשר דקות לתגובה הן המון זמן, קל וחומר 28 דקות". ביקורת דומה שמענו מתושבים נוספים.

אמיר שושני מבין את מאמצי הצבא "להכיל" את האירועים בגבול הצפוני כדי לא להפריע למאמצי הלחימה ברצועת עזה, אך בטווח הארוך, לדעתו, המדיניות הזאת מסוכנת. "בשם התסכול וההכלה מוותרים על הכבוד הלאומי ומאפשרים לתושבי מדינת אויב לחדור למדינה שלנו. הייתי מצפה שהתגובה לכל ניסיון כזה תהיה בעוצמה גבוהה פי עשרה, כדי שהם יחשבו טוב טוב אם שווה להם לעשות זאת. בכל מקרה אנחנו נתפסים בעיני העולם כבריון באזור. איך ייתכן שאדם יודע שהוא קורע את גדר הגבול ויוצא חי מהאירוע?"

לאורך האירועים בגבול נראתה בקרב המפגינים בגבולות לבנון וירדן תעוזה רבה בהתקרבות לגדר ובטיפוס עליה. הם פגעו בציוד מעקב של צה"ל, ותלו דגלי חיזבאללה על הגדר ועל החומה בתוך שטחנו.

"לטעמי, יש פה הרבה יותר מאובדן הרתעה", אומר לנו תושב האזור. "באירועי המתיחות לפני שנה ושנתיים צה"ל נמנע מלנוע על הגבול, בעוד האוכלוסייה האזרחית המשיכה בשגרה כביכול. מסבירים זאת כרצון לשמור על חיי החיילים שהיו על הכוונות, אבל זו מדיניות איומה שתעלה לנו ביוקר, ותוצאותיה ניכרות בשטח".

תופעה חדשה שהתושבים במטולה מבחינים בה מעבר לגבול, היא ניסיון של צבא לבנון לבלום את המפגינים. לדבריהם, זה מתחיל בחסימה של שיירות האוטובוסים כבר במרג'־עיון ובהמשך ליד מטולה, ועד להתייצבות מול המפגינים במארון א־ראס, הפעלת כוח עם אלות לפיזור וגם ירי הרחקה. לדברי תושבים, הם מופתעים לטובה לראות שצבא לבנון עושה כל שביכולתו למנוע ירידה לגדר. "זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו כגורם שמנסה למנוע עימות. אבל הסבירו לנו שיותר ממה שהם שונאים אותנו הם שונאים את הפלסטינים, ולכן לא רצו לתת להם לעשות פה יותר מדי בלגן".

"אנחנו רואים באירועים בצפון, המשיקים לדרום, שינוי משמעותי מהזירה שפגשנו בה בצוק איתן", אומר טל בארי. "ההשפעה של הציר השיעי הרדיקלי רק עולה, ואירוע פלסטיני בעזה הוא בעיניהם הזדמנות טובה להגביר את המתח בכל החזיתות; מאוד יכול להיות שבפעם הבאה, העילה הפלסטינית בעזה תשמש את הציר הרדיקלי לשבור את הכלים ולצאת לעימות עם ישראל".

להערכתו, באירועי לחימה רב־זירתיים בעתיד אנו עלולים להיתקל גם בניסיונות ירי טילים מצד כוחות החות'ים בתימן. "השותפות בין הזירות מתהדקת. בסבב האחרון ראינו פתאום הגעה של שיעים לגבול עיראק־ירדן במטרה להיכנס לירדן ולהגיע לגבול עם ישראל. ב־16 במאי הייתה חדירה של שני מחבלים חמושים בסכינים מירדן, שנתפסו בגלבוע כשבכוונתם להגיע לירושלים ולפגע. מזהים בפירוש מגמת עלייה, וגם הכוונה ומעורבות של איראן, שמובילה את הציר הרדיקלי ומשחקת בכל המגרשים – בלבנון, בסוריה, בעיראק ועוד".

מארבים חשאיים

בפיקוד הצפון דוחים את טענות התושבים ואומרים כי הכוחות הגיעו לנקודת החדירה בתוך זמן קצר. גורם בכיר בפיקוד טען כי תגובת הצבא לאירוע הייתה אגרסיבית וכללה ירי לעבר החשודים וכן ירי של פגזי טנק לשטח לבנון (בפעם הראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה, י"ק). "גם הברחנו את הלבנונים שחצו, וגם העברנו מסר חד וברור לצד השני שאנחנו לא משחקים. ביטחונם של תושבי הצפון הוא משימתנו העיקרית".

הגורם הבכיר הסביר כי שיטת האבטחה של צמצום נוכחות הכוחות לאורך הגבול, נועדה לתת מענה לאיומים המרכזיים ועיקרם ירי תלול מסלול מלבנון. "שיטת ההגנה חייבת לקבל מיקוד אחר – זמינות אש ויכולות אגרסיביות בהפעלה שלהם. אירועים מסוג זה (התקהלות סמוך לגדר ופגיעה בה, י"ק) לא מאפיינים את גבול הצפון", הוא קובע. לדבריו, בצה"ל למדו מיד את פרטי האירוע החמור של חדירת הלבנונים לתוך מרחב מדינת ישראל וכי "מאותו יום הייתה השתנות מהירה בחטיבה. בתוך שלוש שעות ידענו להביא גדוד שלם לתוך מטולה וליצור מרחב ביטחון שאיש לא יכול לעבור. יישמנו את הלקחים לאירועים הבאים. בניסיון החדירה הבא כבר היו מארבים לאורך כל הגבול של מטולה".

הוא מבקש להבהיר כי "תושבי הצפון לא בהכרח רואים את כוחותינו, וזה אומר שאנחנו עושים את תפקידנו וגם המחבלים לא רואים. לאחר שכוחותינו זיהו את המחבלים, הצלף הממוקם במארב הפתיע אותם ופתח באש. לתושבי מטולה ולכל תושבי הצפון מגיע לחיות בשקט ובביטחון. בגלל זה אנחנו כאן, ולא נעצום עין כדי שתושבי מטולה יוכלו לישון בשקט".