פרשת האסיר האנונימי שנמצא מת בתאו מחייבת את המדינה לקבוע נוהל מוסדר בחוק לטיפול בטרגדיות מהסוג הזה.
ראשית, צריך להגיד שאף אחד מחוץ למערכת הביטחון לא יודע באמת מה מסתתר מאחורי הסיפור הטראגי של הקצין באמ"ן שנמצא במצב קשה בתאו ומאוחר יותר מת בבית החולים.
מה שאנחנו יודעים זה שהוא נכלא לפרק זמן של כמה חודשים בגלל עבירות חמורות ולפני כחודש נמצא בתאו במצב קשה. החקירה לגבי נסיבות מותו נמשכת ויתכן כי ביממה הקרובה, או לכל המאוחר עד לסוף השבוע, צה"ל יוכל להשלים את התמונה של החקירה, לבשר למשפחה והם יחליטו האם לשתף את הציבור.
באשר לנסיבות מעצרו, בית המשפט התיר לפרסם שהוא לא נאשם בעבירות ריגול, סחר במידע או קשר עם סוכן זר וכל שאר הפרשנויות של כתבי וצייצני הרשת.
אולם, הסיפור הזה מחזיר את החברה בישראל לשיח סביב השאלה האם לא הגיע הזמן שמדינת ישראל תחוקק חוק שמסדיר את זכויות האסירים האנונימיים. אין חולק שביטחון המדינה קודם לכל, ולצד זה יש לשים לב לזכות המשפחה לדעת מה קרה לבנם שמת בעקבות שירותו הצבאי.
הסיבה שההליך בעניינו ישאר עלום לנצח נובעת מכך שבעצם לא הוגש נגדו כתב אישום. לכן צריכה המדינה, בין השאר, להחליט איך מטפלים באירועים כאלו, להכשיר את ההחלטה בחקיקה כדי שלהבא סיפורים מהסוג הזה, נדירים ככל שיהיו, לא יהפכו לנושא שיח וספקולציות ברשתות זרות וברשתות החברתיות.
