במציאות הביטחונית המורכבת של ישראל במזרח התיכון עם איומים מול איראן המתבססת בסוריה, חיזבאללה בלבנון, טרור מיהודה ושומרון – הזירה ברצועת עזה היא הזירה הכי פחות יציבה.
בעוד הפעולות מול איראן מנוהלות במסגרת המב"ם (המערכה בין המלחמות) ושומרות על רף פעולה שלא מוביל למלחמה, בלבנון נסראללה לא רוצה עימות ושומר על גבול יציב באופן יחסי כבר 15 שנה, ביהודה ושומרון חיים במשוואה יחסית יציבה ובטח היציבה ביותר בעשורים האחרונים – רצועת עזה היא זירה לא צפויה. פוטנציאל הנפץ של רצועה עם שני מיליון אזרחים וארגון טרור שמנהל אותה מייצרת את כאב הראש הביטחוני הכי לא יציב של ישראל. ממשלת נתניהו היוצאת כשלה בניהול האסטרטגיה מול רצועת עזה. גם הניסיון להביא לשקט ארוך טווח בתמורה להסדרה ושיקום עזה נכשל והיום כבר ברור לכולם, או כפי שאמר אתמול הרמטכ"ל אביב כוכבי בנאומו בכנס לזכרו של אמנון ליפקין שחק ז"ל – "מה שהיה לא יהיה".
כמה שעות מאוחר יותר נאם הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט בכנס דגן לביטחון ואסטרטגיה במכללה האקדמית נתניה, "נשאלת השאלה מה האסטרטגיה הישראלית? הזירה הפלסטינית? אנחנו מדברים בצורה עקיפה או רואים בו אויב מר שצריך למוטט?" שאל אייזנקוט ובעצם הציף את סימני השאלה בדילמה הישראלית של מה עושים עם עזה. עוד הוסיף אייזנקוט כי "חלק גדול מהבעיה זו העובדה שהמדיניות והאסטרטגיה שלנו לא מספיק ברורות בזירה הפלסטינית בכלל ובזירה של עזה בפרט". אגב גם אייזנקוט כרמטכ"ל לא הצליח להשפיע על הדרג המדיני להחליט מה אנחנו רוצים מרצועת עזה.
היום ברור לכולם שישראל לא יכולה יותר להיות תלויה במתווכים צד שלישי למעט אולי מצרים שהיא היום הידידה הכי גדולה ואולי האמיתית שחולקת עם ישראל אינטרס משותף. לצד זה ההשפעה של מצרים על חמאס קיימת אבל לא משנה מציאות. קשה יהיה לישראל לשכנע את עזה שהמשוואה שעובדת כל כך טוב על יהודה ושומרון יכולה לפעול גם שם. כל עוד חמאס מחזיק באידיאולוגיה שלו לפיה אין למדינת ישראל זכות להתקיים. במציאות, רצועת עזה היא רצועה שנשלטת על ידי ארגון טרור עם אידיאולוגיה חדה ברורה למדינת ישראל. "מאז שחמאס לקח את השלטון היו 4 סבבים גדולים והמציאות שם מורכבת מאוד" חידד אתמול איזנקוט עד כמה חשוב לה למדינת ישראל לבנות אסטרטגיה מול עזה.
אחרי שהבינו כל השחקנים שמשוואת ההסדרה לפיה שקט יענה בשיקום כבר לא רלוונטית, כעת נשאלת השאלה מהן האופציות: האחת, השארת חמאס מוחלש ומורתע תוך הבנה שאחת לכמה זמן, חודשים או שנים, יתקיים סבב לחימה דומה לזה שחווינו במבצע שומר החומות.
אופציה שנייה היא מיטוט הארגון עד תום. ישראל יכולה להרעיב את עזה הומניטרית ולהפוך את חיי הארגון לגיהינום עד שיוביל להסלמה נוספת ובזמן הזה להיערך למבצע למיטוט הארגון, גירושו מעזה והעברת ניהול הרצועה לפת"ח. זה בנמצא וזה אפשרי אבל צריך דרג מדיני שיקבל החלטה, כולל החלטה על קבלת ביקורת ציבורית ובינלאומית וזו תהיה לא פשוטה להכלה. לנתניהו לא היה רצון להתמודד עם זה.
האופציה השלישית היא חזרה למתווה השיקום וההסדרה. כשאבק ההרס ברצועה ישקע, כשהממשלה החדשה תושבע ותחזור להילחם על קיומה אז היא תוכל לשבת ולנסות להעמיד אסטרטגיה חדשה מול רצועת עזה. אם צריך בצניעות רבה להמר מה יבחרו שם בירושלים, אני מעריך שהחזרה להסדרה תמורת שיקום תהיה האופציה שתיבחר ואז שוב ישראל תמשיך להסתכל על רצועת עזה מהצד ולהתכונן לסבב הבא.
