אירוע החרמת כלי הטיס של ידידיה משולמי נוהל בחתימה תקשורתית גבוהה. דוברות המשטרה הסריטה ביום חמישי שעבר את כוחות מג"ב בדרכם להחרמת הכלים – שני מסוקים ומטוס אולטרלייט – מהחווה בגבעת אלומות שבאיתמר, והפיצה את הסרטון לכלי התקשורת. לטענתה, ההחלטה התקבלה לאחר שמשולמי נחת במסוקו בשדה התעופה הנטוש בעטרות, שם נתפס על ידי סיור מג"ב שגילה כי הטייס איננו אוחז ברשיון טיס בתוקף, וכי הטיסות שהוא מבצע בשמי יהודה ושומרון אינן מאושרות על ידי רת"א (רשות התעופה האזרחית).
נגד משולמי הוגש כתב אישום בגין הסגת גבול, והמשטרה ביקשה שבעה ימי מעצר לצורך השלמת חקירה. התיק הגיע לדיון אצל שופט בית המשפט המחוזי רם וינוגרד, שם טען בא כוחו של משולמי עו"ד נתי רום שאין צורך בחקירה שכן כל העובדות ידועות ומרשו אינו כופר בהן. עוד טען רום שבדין הפלילי אין בסיס לאישום על הסגת גבול, כשמדובר בשדה תעופה נטוש שאיש איננו מחזיק בו או מנהל אותו.
זוהי החקירה השמינית הנפתחת נגד משולמי בגין טיסה לא מורשית בשמי יו"ש, אך עבור טייס חיל האוויר לשעבר מדובר במאבק עקרוני. כדי להבין את מורכבות הסוגיה צריך ללכת אחורה, אל המאה שעברה. שדה עטרות שימש אז לסירוגין כשדה התעופה של ירושלים. טיסות פרטיות, מסחריות וצבאיות יצאו ממנו, ובתחומו פעל גם בית ספר אזרחי לטייס בשם 'כנפי ירושלים'. העוברים ושבים בכביש 60 הישן שחלפו מתחת למסלול ה'פיינל' זוכרים עד היום את הנהיגה מתחת לגחוני המטוסים הנוחתים. לא רק שדה התעופה היה פעיל, אלא גם כל המרחב האוירי שמעל שמי יו"ש היה פתוח לתעופה אזרחית: טיסות אימונים, טיסות תצפית, טיסות סיור וטיסות מסחריות עברו בנתיבי אוויר מוכרים מעל אזורי לב הארץ.
המצב השתנה באחת עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. רת"א וצה"ל חששו מפגיעת מחבלים פלסטינים בכלי טיס הממריאים מהשדה וסגרו אותו בן לילה. האינתיפאדה הסתיימה אולם השדה נותר בשיממונו, אך לא רק השדה אלא גם כל המרחב האווירי שמעל יהודה ושומרון. הנתיבים היחידים שנותרו פתוחים מעל אזור יו"ש הם בגובה רב מאד, על הגבול בין "טיסת ראייה" ל"טיסת מכשירים". גם במסלולים הללו הטיסה מותנית בהגשת מרשה מיוחד התלוי בהחלטות שרירותיות של פקידים.
ההחלטה חיסלה דה־פקטו את התעופה האזרחית הקלה מעל אזורי לב הארץ, וצמצמה מאוד את נתיבי האוויר שהיו פתוחים לטייסים פרטיים בישראל. 18 שנים חלפו מאז, וממשלות ישראל לא עשו דבר כדי לשנות את ההקפאה של המרחב האווירי ביו"ש.
המאבק של משולמי לא מתנהל בכלים ציבוריים תקשורתיים, משפטיים או פוליטיים, אלא בקביעת עובדות בשטח, מה שמסביר אולי את הכישלונות החוזרים ונשנים שלו לשינוי המצב. משולמי הקים מנחת מאולתר ליד ביתו ורכש כלי טיס שהוא הטיס ללא היתר. לדבריו, חוק התעופה הישראלי אינו חל בשטחי יו"ש, ומכיוון שכלי הטיס שלו אינם רשומים כישראליים אין לרת"א סמכות לגביהם. הטענה הזו אינה מקובלת על הרשויות.
בעקבות החקירות נגדו שללה רת"א את רישיון הטיס של משולמי, ומפקד חיל האוויר השעה אותו משירות מילואים בחיל. משולמי, שאחיו נפל במלחמת לבנון השנייה, עתר לבג"ץ נגד החלטת מפקד חיל האוויר, אך עתירתו נדחתה על הסף על ידי השופט נעם סולברג. "אין מדובר אך ורק בעשיית דין עצמית בניגוד לחוק. בפעולות הללו טמון פוטנציאל ממשי לסיכון חיי אדם בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת", כתב שופט בית המשפט העליון, בלי להתייחס לעיוות המערכתי של הקפאת התעופה האזרחית ביו"ש.
"אדם רגיל שנתקל בכתבות בטח חשב שאבא שלי הוא עוד מתנחל שמצפצף על החוק, אבל בא לי להסביר שנייה את החוק, מה בכלל כל הסיפור המטורף הזה של יו״ש, ולמה הכול פה עובד קצת הרבה אחרת", פרסמה אלומה משולמי, בתו, פוסט שעורר גלים בפייסבוק. "בשבעת התיקים שנפתחו עד כה בהוראת הפרקליטות לא הוגשו כתבי אישום אפילו. ברור לו שעדיף, והוא גם מנסה, שיוגדר נוהל תיאום בינו לבין חיל האוויר. איך זה הגיוני ששום דבר לא משתנה כל כך הרבה זמן?". המענה לשאלותיה של משולמי נמצא בדרג הפוליטי, שכן החלטת ממשלה אחת יכולה לשנות את המצב מקצה לקצה.
