שר החינוך יואב גלנט נפרד בשבוע שעבר ממערכת החינוך בסימן הגדלת העצמאות של מנהלי בתי הספר. בכנס איגוד מנהלי החינוך ברשויות המקומיות, הכריז גלנט על הפעימה השנייה של תוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית וניהולית), שמאפשרת למנהלים "לנייד" כ־30 אחוזים משעות הלימוד בין המקצועות, ולא להיצמד למערכת השעות שמכתיב מערך הפיקוח של המשרד.
"למנהל בית הספר יש אחריות גדולה בצד הפדגוגי, החינוכי, הערכי והביטחוני, אבל יש לו מעט סמכויות, וככה קשה לעבוד", אמר גלנט. ימים אחדים לפני עזיבתו את המשרד הכריז שר החינוך על השלב השני, שיעניק למנהלים גם גמישות בתקציבים. "ניתן למנהלים שוברים בסך אלפי, ובהמשך עשרות אלפי שקלים, ותהיה להם עגלת קניות כך שיוכלו להחליט אם הם רוכשים שעות תגבור לתלמידים, מחשבים, שעות תרבות או טיול שהם רואים בו חשיבות".
בינתיים אותתו השלטון המקומי והסתדרות המורים, כל אחד בדרכו, על המאבקים שהם מכינים לשרת החינוך המיועדת, יפעת שאשא־ביטון ממפלגת תקווה חדשה. מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן־דוד, אמרה בכינוס המנהלים ששוחחה עם שאשא־ביטון כמה פעמים, "והיא אמרה שמה שייעשה, ייעשה בשותפות. אם כך יהיה, כולם ירוויחו. הרבה שרים רצו לעשות עלינו סיבוב ונשארו בסיבוב".
בן־דוד מתכוננת כבר כשנתיים למשא ומתן על ההסכם הקיבוצי של הסתדרות המורים, וההשבעה הצפויה של ממשלת בנט־לפיד מסמנת עבורה את חידוש המאבק להעלאת שכר המורים. הסכם השכר עם הסתדרות המורים, המייצגת את כלל הגננות והמורות בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, פג כבר ב־2019. מאז, בהעדר ממשלת קבע זה יותר משנתיים, מועסקים המורים ללא הסכם שכר. בן־דוד ציינה את התנאים שהיא מתכוונת לדרוש במשא ומתן: "הערכה בלבד אינה מספיקה, צריך גם תגמול כספי, וזאת נעשה איתכם ועם השלטון המקומי. חובתנו וחובת המדינה לדאוג להעלאת שכר למורה החדש, כך שיהיה בין 9,000 ל־10,000 שקלים בחודש".
בשלטון המקומי, מנגד, מתכוונים לדרוש מהממשלה החדשה שתעביר אליהם את סמכויות הניהול במערכת החינוך. "השנה האחרונה הוכיחה שככל שמעבירים יותר סמכויות ניהול לשלטון המקומי, כך הדברים מגיעים יותר לתושבים, למערכת החינוך ולתלמידים עצמם", אמר לנו השבוע חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות ויו"ר מרכז השלטון המקומי. "אם רוצים להביא את מערכת החינוך לקפיצת המדרגה שאחרי הקורונה, אסור לחזור לבינוניות של ימים עברו".
בזמן משבר הקורונה במיוחד, אומרים ברשויות המקומיות, הוכח שהניסיון להחיל מתווים אחידים על המערכת, תוך התעלמות מההבדלים בין האוכלוסיות, נחל כישלון. לכל אורך המשבר ביקר השלטון המקומי את מאמצי משרד החינוך, וביקש לקבל את סמכויות ההחלטה בדבר אופן הפעלת בתי הספר. בחלק מהמקרים סירבו רשויות מקומיות לקבל את מתווי משרד החינוך, והחליטו באופן עצמאי ומקומי על התנהלות המוסדות שתחת אחריותם.
ביבס דורש שמדינת ישראל תשחרר את סמכויות ניהול מערכת החינוך ל־67 רשויות עצמאיות וחזקות, שאינן תלויות במדינה. "במודיעין אני לא צריך את משרד החינוך", אומר ביבס, "אני מעדיף שלא יפריעו. אני מעביר מיליונים רבים למערכת החינוך מתקציבים עירוניים, כמו שקורה ברשויות רבות, ואני צריך לקבל גם את הסמכויות לנהל. משרד החינוך צריך להבחין בין רשויות שיודעות להתנהל ומביאות תקציבים מהבית, ובין רשויות פריפריאליות שצריכות את התמיכה והמשאבים של משרד החינוך".
על פי ביבס, הדבר יכול לפנות את משאבי משרד החינוך לעסוק ברשויות שדרושים מאמצים רבים יותר לניהולן ולקידומן. "ב־67 רשויות נמצאים 65 אחוזים מתושבי מדינת ישראל. ב־190 הרשויות הפריפריאליות חיים בסך הכל 35 אחוזים מהתושבים. הענקת סמכות הניהול לרשויות המקומיות תיתן למשרד יכולת להתמקד בדבר האמיתי".
שרת החינוך המיועדת יפעת שאשא־ביטון התייחסה לכוונותיה באשר למשרד החינוך. ביום עיון של סמינר הקיבוצים אמרה: "שנים מדברים כאן על למידה אחרת, על פדגוגיה אחרת. אנחנו צריכים לנתב את המאמץ כדי לבנות משהו חדש. צריך לתת יותר אוטונומיה לבתי הספר, יותר אוטונומיה למנהלים ויותר אוטונומיה למורים. יש לשחרר סמכויות. פשוט לפרק את הריכוזיות. אני חושבת שאם היו נותנים יותר סמכויות לשלטון המקומי, הדברים היו נראים אחרת".
אם אכן ייענה משרד החינוך לדרישה לבזר סמכויות למחלקות החינוך ברשויות המקומיות, צפויה התנגדות ניכרת מהסתדרות המורים. בן־דוד התייחסה השבוע להתנגדות המורים להשפעתן של הרשויות על המערכת בדבריה בכנס איגוד מנהלי החינוך ברשויות המקומיות: "אנחנו עובדי מדינה ולא רוצים להיות נתונים לשיקולים פוליטיים של ראשי רשויות. אנחנו חייבים להישאר ממלכתיים, אחרת רשויות חזקות יעופו למעלה והחלשות יתרסקו. פיזור של סמכויות רבות עלול להביא לקריסה".
