"הממשל הידידותי למיליארדרים פינק את החברים שלי ואותי מספיק זמן", התלונן לפני כעשור המיליארדר הנודע וורן באפט, שחברת ההשקעות שייסד, ברקשייר האת'וויי, היא מהתאגידים הגדולים בעולם. "הגיעה העת להעלות את המס על האנשים העשירים במדינה כדי לסייע בהקטנת הגירעון התקציבי", כתב אז, בטור מיוחד בניו־יורק טיימס. באפט היה עקבי בהצהרותיו בהמשך השנים, והתבטא לא פעם בדבר הצורך להגדיל את נטל נמס על המיליארדרים.
בממשל האמריקני – של ברק אובמה וגם של דונלד טראמפ – לא נענו לתחינתו של באפט למיסוי רב יותר. כך לפחות לפי תחקיר האתר האמריקני "פרופובליקה" , שבדק כמה מס שילמו 25 האנשים העשירים ביותר בארה"ב באמצע העשור שעבר. לפי הפרסום, בשנים 2014 עד 2018 צמח הונם של 25 האמריקנים העשירים ביותר בכ־401 מיליארד דולר במשותף, אך הם שילמו מס הכנסה פדרלי בסך 13.6 מיליארד דולר בלבד; לשם ההשוואה, הם שילמו על צמיחת הונם 3.4 אחוזים.
מתוך המיליארדרים הללו – מולטי־מיליארדרים, למעשה – את שיעור המס הנמוך ביותר שילם, למרבה הפליאה, וורן באפט עצמו. לפי הניתוח של האתר האמריקני, באפט שילם רק 0.1 אחוזים מהעושר שצבר ב־2014 עד 2018. עושרו של באפט, "האורקל מאומהה", צמח בשנים הללו בלא פחות מ־24.3 מיליארד דולרים, בעוד שווי המס המצטבר ששילם הסתכם ב־23.7 מיליון דולר. באפט באמת הצליח באופן מדהים לשלם מס אפסי, אך גם האולטרה־עשירים האחרים אינם טומנים ידם בצלחת ומקפידים על תשלום מס מזערי ביותר.
הונם המצטבר של עשירי־העל – ובהם ידוענים כמו איל ההון היהודי ג'ורג' סורוס, מייסד טסלה וספייס־אקס אלון מאסק, בעלי ענקית המסחר האלקטרוני אמזון ג'ף בזוס, ראש עיריית ניו־יורק לשעבר ואיש העסקים מייקל בלומברג ואחרים – הסתכם ב־2018 בלא פחות מ־1.1 טריליון דולר. מאז ועד היום עלו שוקי ההון, החברות שבבעלותם התעשרו וצמחו, והסכום הוכפל כמעט; ובכל זאת הם משלמים – באחוזים – פחות מס מרוב השכירים האמריקנים.
איך זה ייתכן? ראשית, רבים מהם לא משכו משכורות גבוהות מהחברות שהם מנהלים, אלא הסתפקו בכמה עשרות אלפי דולרים בשנה. 25 המיליארדרים הללו דיווחו על הכנסות משכר בסכום של 158 מיליון דולר ב־2018, סכום צנוע יחסית שעולה לכדי 1.1 אחוזים מצמיחת הונם. הם גם לא משכו מהחברה דיבידנדים, שמחייבים גם הם הפרשת מס נכבד. הרווחים העצומים המשיכו לתפוח בחברות ובמניות, בתיקי ההשקעות ובאפיקים אחרים שהם מוגנים ממס.
אז איך בכל זאת הם נהנים מתזרים של מיליארדים לרווחתם השוטפת? הם פשוט משתמשים בכסף שאינו שלהם, וכמעט בחינם – פריווילגיה ששמורה למיליארדרים כמותם. הבנקים מעניקים להם הלוואות ענק בריביות אפסיות, בהתאם לערבויות העצומות שבידיהם. על ההחזרים הם לא נדרשים להצהיר, או לשלם מס. לעיתים הם לוקחים את ההלוואות מהחברות שבבעלותם, ללא ריבית כלל.
גם אם חלק מהמולטי־מיליארדרים הללו מצהירים שהם בעד להעלות את המס על העשירים ולהגביר את השוויון בנטל, באותה עת הם ויועצי המס שלהם עושים הכול כדי למזער את תשלום המס לקופה הציבורית, בעזרת תכנוני מס מחוכמים. הכול חוקי וכשר, גם אם לא מריח טוב; כל מי שעומד לרשותו יועץ מס חכם דיו היה עושה זאת.
גם בקרב עשירי ארצנו המצב לא שונה מאוד, וגם אצלנו נשמעו לאחרונה כמה בעלי ממון שקוראים להעלות את המס גם על עצמם, אבל ספק אם הם יחדלו מתכנוני המס האגרסיביים ומהפעלת צבא לוביסטים מול קובעי המדיניות כדי שיוכלו לשלם כמה שפחות.
סוגיית העלאת המס על בעלי ההון בארה"ב עוררה פולמוס רב ערב עלייתו של הנשיא ג'ו ביידן לשלטון, והיא שבה כעת לכותרות. לאחר שנה של צבירת גירעונות עצומים בכל ממשלות העולם כמעט, כולל בארה"ב ובישראל, אין כנראה מנוס מעיסוק במנגנון המס ובשאלות של צדק חלוקתי. בעיני הציבור, המציאות שנקלענו אליה מחייבת את בעלי ההון לתת כתף. המחוקקים עשויים להידרש "לשכנע" אותם לעשות זאת, תוך התגברות על מאמצי השתדלנות והלחצים הצפויים. חלקם הרי הצהירו שזה מה שהם רוצים יותר מכל.
