המוח שלי נוטה להיטשטש כשאני מתרכזת יותר מדי זמן. כדי להגן על יכולתי להתרכז, ארגנתי מחדש את חיי והחלפתי משרה קבועה של כתבת טכנולוגיה בגמישות של כותבת עצמאית המתמקדת בבריאות. אני עובדת פחות, ולא יותר, וזה המפתח ליעילות שלי. את עיקר עבודתי אני עושה בארבעה או חמישה נתחים של 55 דקות לאורך היום. אני לוקחת ביניהם הפסקות של חצי שעה כאשר מוחי מתחיל לנדוד.
אני בחברה טובה: אין הרבה ראיות מדעיות חזקות לכך, אך מומחי יעילות רבים מקדמים את הרעיון שאנחנו עושים את העבודה הטובה ביותר שלנו בארבע או חמש שעות ממוקדות ביום. הם הסיקו זאת בין השאר ממחקר "כלל עשרת אלפים השעות" הידוע, שערך הפסיכולוג ק' אנדרס אריקסון. הרעיון, שהפיץ בין השאר הסופר מלקולם גלדוול, הוא שדרושות לפחות עשרת אלפים שעות תרגול כדי לייצר מומחיות בתחום כלשהו (אריקסון, שערך את המחקר בלימודי נגינה, טען שזה ניסוח פשטני מדי). מה הקשר בין הכלל הזה לארבע או חמש שעות ריכוז? זה משך האימון היומי של התלמידים שהצליחו יותר מכול במחקר של אריקסון.
לוח זמנים כזה אינו נדיר בקרב אנשים מצליחים, לדברי אלכס סוז'ונג קים פאנג, כותב ויועץ בעמק הסיליקון, המתמחה ביעילות. לאליס מונרו, לצ'רלס דרווין ולגבריאל גרסיה מרקס, הוא אומר, היו הרגלים דומים: "במקום לעבוד שעות רבות מאוד, הם השקיעו יותר בשעות הריכוז היומיות שלהם, וארגנו מחדש את היום כך שיהיו להם ארבע או ארבע וחצי שעות של עבודה נמרצת".
העיקרון הזה נשמע נכון לקלינה מיכלסקה, נוירולוגית התפתחותית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בריברסייד. אך היא מהססת להחיל את המספרים האלה על כולם. בין אנשים יש הבדלים פרטניים מבחינת הקשב והמקצב, היא טוענת.
לפי בורנה בונאקדרפור, נוירולוג התנהגותי באוניברסיטת נורת'ווסטרן, האשמים העיקריים ביכולת הריכוז המוגבלת שלנו הם עומס יתר קוגניטיבי וניצול אנרגיה: "כשאתה מגביר את חילוף החומרים במוח, מגיעות תופעות לוואי שצריך לטפל בהן", הוא מסביר. "המוח צריך לנוח". מחקרים מראים שבכל שעתיים של עבודה מאומצת "אנחנו צריכים בין עשרים לשלושים דקות של הפסקה".
כמובן, העבודה אינה דורשת תמיד מאה אחוז מתשומת ליבנו, הוא מוסיף. "לכן אנחנו יכולים לעבוד גם כשאנחנו עייפים והמוח שלנו מתפקד ברמה נמוכה יותר". מחקרים מראים שככל שהריכוז שלנו פוחת, כך פוחתת גם המוטיבציה שלנו, אנחנו מועדים יותר לטעויות, ודעתנו מוסחת בקלות רבה יותר.
אם יש לנו רק ארבע או חמש שעות של תשומת לב ביום עבודה רגיל, כיצד נוכל לייעל אותן? הנה כמה עצות.
חלקו את היום לנתחים. מיכלסקה "מנסה לעבוד 45 דקות ואז לוקחת הפסקה".
קבעו את ההפסקות שלכם. חוץ מהפסקות של חמש דקות, מיכלסקה מוודאת שהיא משאירה זמן לארוחת הצהריים. היא ממליצה להכניס את ההפסקות ללו"ז כבר בתכנון השבוע, "אחרת לעולם לא תעשו את זה".
הימנעו מעבודה בזמן ההפסקה. בונאקדרפור יוצא לטיול בהפסקותיו, מכיוון שפעילות גופנית מגבירה את זרימת הדם ותפקוד המוח.
בדקו מתי אתם יעילים במיוחד, והגנו על הזמן הזה. במהלך היום יש מועדים שבהם אתם יצרניים יותר. במידת האפשר, תכננו את העבודה הנמרצת ביותר לשעות האלה. "אני לא יעילה במיוחד בין אחת לשלוש אחר הצהריים", אומרת מיכלסקה. לכן היא קובעת לזמן הזה עבודה שלא דורשת ממנה חשבה רבה.
עקבו אחר היעילות שלכם. אתם יכולים לחשוב על הזמן שלכם כמו שחושבים על תקציב, וליצור רשימת "הוצאות" שמפרטת כיצד השתמשתם בו. "בכל רבע שעה תכתבו מה עשיתם בפועל", מציעה מיכלסקה. זה יכול להיות מייגע בהתחלה, אבל כך תגלו באיזו תדירות אתם קמים לקחת חטיף או מסתכלים ברשת החברתית בשעה שנדמה לכם שאתם עובדים.
תרגום: אלחנן שפייזר
