באוקטובר 2013 הכול עדיין נראה אחרת. ברחובות קהיר ניכרה תחושה של תקווה והתחדשות. סיסי־מניה קראו לזה. בני משפחת גלאל, יצרני שוקולד בוטיק, קלטו את האווירה. בחלון הראווה של החנות המשפחתית הוצבו מסגרות שוקולד שעליהן הוטבע דיוקנו של הגנרל עבד אל־פתאח א־סיסי. בעקבותיהם הגיעו גם עוגיות סיסי, בצורת האות C האנגלית. תינוקות שנולדו נקראו על שמו. אבל יותר מכול זכור סרטון החתונה הוויראלי שבו נראו הכלה ושושבינותיה לובשות שמלות צבאיות, בעודן נושאות בגאווה את תמונתו של סיסי.
שנה אחרי ההפיכה הצבאית, שבה הדיח שר ההגנה א־סיסי את מוחמד מורסי מכס הנשיאות ושם קץ לשלטון האחים המוסלמים במצרים, הפופולריות שלו הייתה בשיאה. תקופת הנשיאות הקצרה של מורסי הייתה כל־כך גרועה, שהעם המצרי היה מוכן למחול לסיסי על הדרך הבלתי־דמוקרטית שבה הגיע לשלטון. באותו שלב "הגנרל סיסי", כינוי שדבק בו עוד בצעירותו, אפילו לא היה מועמד רשמי לנשיאות. אבל הפופולריות שלו הייתה כל־כך גדולה, שאף פוליטיקאי מצרי לא ההין להציג את מועמדותו במקביל.
בתחילת החודש, ארבע שנים אחרי בחירתו הראשונה לנשיאות במארס 2014, ולאחר מערכת בחירות שכללה מעצרים פוליטיים, פיטורי עיתונאים שהביעו התנגדות למשטר ואיומים על התקשורת – נבחר סיסי לכהונה שנייה. הוא עדיין פופולרי, אבל לגל האהדה העממי שהציף את מצרים לפני ארבע שנים אין זכר. הפעם היו דווקא מועמדים לא מעטים שחשבו להתחרות בו, בהם הרמטכ"ל לשעבר סמי ענאן שהאשים את סיסי בכישלון בטיפול במשבר המים וברמת החיים הנמוכה במדינה, אולם פרש מהמרוץ לאחר שנחשד בעבירות זיוף והסתה; ואחמד שפיק, ראש הממשלה האחרון תחת מובארק, ששב למצרים לאחר גלות ארוכה באיחוד האמירויות אך ויתר על מועמדותו בצל שמועות על חטיפתו ומעצרו עם שובו. מועמד אחר, עורך הדין והמומחה לזכויות אדם חאלד עלי, שעמד בראש ההפגנות נגד העברת איי טיראן וסנפיר לריבונות סעודית, קלט את הרמז לאחר מעצרו של ענאן, ופרש מהמרוץ. בסוף נותר איש העסקים מוסא מוסטפה מוסא, ראש מפלגת 'המחר', מועמד קש שמצעה של מפלגתו זהה למדיניות שמוביל סיסי.
האתגרים העומדים בפני סיסי עצומים. אוכלוסיית מצרים מתקרבת במהירות למספר שיא של 100 מיליון נפש, ועליו לטפל בו־זמנית ברמת החיים הנמוכה מאוד, במשבר המים ובמצב הביטחוני – בעיקר בסיני, שם הוא מנהל קרב ארוך ומר נגד שלוחת 'המדינה האסלאמית' (דאעש).
מה שמאפיין יותר מכול את משטרו של סיסי זו השניוּת. לצד הפרה בוטה ומתמשכת של זכויות האדם והאזרח במצרים, הכוללת רדיפת מתנגדי משטר, עיתונאים והומוסקסואלים, סיסי הוכיח עצמו בשורה של מהלכים פוליטיים, כלכליים ומדיניים, שייצבו את מעמדה הפנימי והחיצוני של מצרים. הבולט שבהם הוא חפירת תעלת מים עמוקים מקבילה לתעלת סואץ, המאפשרת מעבר דו־סטרי של כלי שיט גדולים. התעלה, שנחנכה בשנה שעברה, נחפרה בזמן שיא והוכיחה את יכולתו של סיסי לנצח על פרויקטים ענקיים בעלי ממד היסטורי ומשנה־מציאות. הוא גם התמודד בהצלחה עם התנגדות עממית רחבה להעברת איי טיראן וסנפיר לריבונות סעודית. הצעד הזה נעשה במסגרת ראייה מדינית וכלכלית ארוכת־טווח של שיתוף פעולה עם הממלכה הסעודית, והזנקת האזור כולו באמצעות הקמת עיר עתידנית חדשה בדרום סיני – פרויקט שעלותו מוערכת בכעשרה מיליארד דולר. באחת מהופעותיו הטלוויזיוניות אמר סיסי כי "בניית מדינה לוקחת 16 עד 20 שנה. אני מקווה לסיים את זה בשמונה שנים, אינשאללה".
הברית בין סיסי ליורש העצר הסעודי, מוחמד בן־סלמאן, היא מאבני היסוד של המציאות המזרח־תיכונית העכשווית. מהזווית הישראלית, סיסי הוכיח עצמו מעל ומעבר במדיניותו התקיפה אך מכילה כלפי חמאס ובמלחמתו נגד דאעש בסיני.
תרופה מרה
עבד אל־פתאח חליל א־סיסי, 63, נולד וגדל בשכונת אל־גמאליה בקהיר, סמוך למסגד אל־אזהר. הוריו היו מתונים מבחינה דתית, והוא היה השני משמונה אחים ואחיות. אביו ניהל חנות עתיקות לתיירים בשוק חאן אל־חלילי. ברובע שבו גדל התגוררו יחד מוסלמים, יהודים ונוצרים, עניין שהשפיע רבות על תפיסת עולמו. פעם תיאר כיצד שמע בילדותו את קול הפעמונים של הכנסיות, וראה את היהודים נוהרים לבית הכנסת. כנער העדיף את ספסלי הספרייה המקומית על משחקי הכדורגל בשכונה. הוא נחשב נער שקט, ממושמע ומעמיק, תכונות שהובילו אותו עם סיום התיכון לאקדמיה הצבאית המצרית. עם סיום לימודיו נשא לאישה את בת דודו, אינתיסאר אל־עמר. סיסי התקדם בצבא במהירות. ב־2005 נסע לשנת השתלמות במכללת זרוע היבשה של הצבא האמריקני בפנסילבניה. בהמשך התמנה למפקד הפיקוד הצפוני באלכסנדריה, ולמפקד מודיעין השדה.
לראשונה נכנס סיסי לתודעה הלאומית בשלהי 2012, כאשר נשיא מצרים דאז מוחמד מורסי, שהתרשם מאוד מכישוריו, הדיח את שר ההגנה מוחמד טנטאווי ומינה במקומו את סיסי. זה גם היה הרגע שבו כרך מורסי במו ידיו את חבל התלייה סביב צווארו שלו. 11 חודשים מאוחר יותר, ביולי 2013, הדיח סיסי את מורסי בהפיכה צבאית. באופן אירוני, באתר 'מפלגת הצדק והחירות' של מורסי תואר סיסי כ"שר ביטחון בעל גישה מהפכנית". בדיעבד, התיאור הזה הצדיק את עצמו. להדחת מורסי קדם כזכור גל של הפגנות. מורסי נעצר, וסיסי האשים אותו כי לא שעה להפצרות הצבא להימנע משורת מהלכים שפגעו במוסדות המדינה המצרית.
סיסי לא הותיר אבן על אבן מהמשטר הקודם. מורסי הועמד לדין יחד עם 14 מבכירי האחים המוסלמים במצרים, והואשם בקריאה לרצח, בהסתה נגד המפגינים נגדו ובהדלפת סודות מדינה לקטאר. האשמה נוספת הייתה קשירת קשר עם חמאס – תנועה־בת של האחים המוסלמים – לשם ערעור היציבות במצרים, וארגון בריחה המונית מהכלא של אנשי האחים המוסלמים במהלך הפגנות הענק של 'האביב הערבי' ב־2011, שהובילו להפלת מובארק.
מכאן קיבלה הקריירה של סיסי תפנית מטאורית. במארס 2014 התפטר מתפקידו כשר ההגנה כדי להתמודד בבחירות לנשיאות. הפופולריות שלו האמירה שחקים ודיוקנו הונצח על כל מוצר אפשרי – משוקולדים ומחזיקי מפתחות ועד פוסטרים, שלטי חוצות ובלונים. הוא נבחר ברוב של 97 אחוזים. עם כניסתו לתפקיד החל סיסי להתמודד עם האיום מספר אחת על מצרים: מצבה הכלכלי הרעוע. בעזרת הלוואה בסך 13 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית, החל במהלך רחב יריעה לקיצוץ הסובסידיות במזון ובאנרגיה, שאיכלו כרבע מתקציב המדינה. הוא פעל בנחישות אך בזהירות. מהומות הלחם של 1977, השנה שבה נישא סיסי, הותירו חותם עמוק על מצרים. אותה התקוממות עממית נרחבת, שבמהלכה נהרגו כ־79 איש, פרצה במחאה על החלטת השלטונות להפסיק את התמיכה הכספית במוצרי מזון בסיסיים.
בנאומיו הסביר סיסי לעמו כי הקיצוץ הוא כמו תרופה מרה אך חיונית. והעם קיבל את דבריו. הנשיא קרא לאזרחים להקריב מעצמם, והודיע כי הוא מוותר על מחצית משכרו ומירושתו. בכך קיבל לגיטימציה לשורת צעדים כואבים שכללו עלייה במחירי הדלק והתחבורה הציבורית, והעלאת המיסים על סיגריות ואלכוהול. הממשל המצרי שילם סכומי עתק לחברות זרות כדי שישקיעו בתעשיית הנפט המצרית, צעד שכעת מוכיח את עצמו היטב. ממצאי שדה זוהר מזניקים את מצרים לעידן חדש של ייצוא אנרגיה לאירופה, ומצרים נמצאת בדרכה להפוך למעצמת אנרגיה מקומית. במבט רחב יותר, גילויי שדות הגז במצרים, בישראל, בקפריסין וביוון, מניעים מהלכים רחבי יריעה במזרח התיכון לשיתוף פעולה מדיני וכלכלי חסר תקדים. ההסכם הטרי בין ישראל למצרים על ייצוא גז למצרים יאפשר למצרים להניע בבטחה את גלגלי הכלכלה ללא חשש מהפסקות חשמל משתקות, עד לשלב שבו תתחיל מצרים לייצא גז טבעי לאירופה. הקשרים האנרגטיים החדשים בין מצרים, ישראל, קפריסין ויוון הם מקור חשוב ליציבות במזרח התיכון, מול תהליכים מערערים כמו מדיניות החוץ הטורקית והמלחמה בסוריה.
מי שלא מפרגן לסיסי למרות הצלחותיו הם האחים המוסלמים, המנצלים כל הזדמנות להכפישו. לאחר מות אמו בקיץ 2015 הפיצו שמועה כי היא הייתה יהודייה שמוצאה בקזבלנקה, ולפיכך גם בנה הוא יהודי. הסיפור נשען כנראה על אלמנטים בסיפור על אמו היהודייה של שליט לוב, מועמר קדאפי. זה היה אחד המקרים הבודדים שבהם סיסי, השומר בקנאות על פרטיות וריחוק בכל הקשור למשפחתו, סיפר כי התפלל לרפואתה והראה טבעת כסף שקיבל ממנה במתנה.
אשתו של סיסי באה ממשפחה דתית מתונה. היא החלה לעטות רעלה בעת לימודיה, ונוהגת לעטות חיג'אב. ילדיו של א־סיסי קשרו גם הם את גורלם עם הצבא המצרי. מוסטפה הוא קצין בצנזורה הצבאית; מחמוד משרת במודיעין השדה, שאביו פיקד עליו בעבר; והבת איה היא בוגרת האקדמיה של חיל הים המצרי. רק הבן השלישי, חסן, בחר בקריירה אזרחית כמהנדס נפט, אך ב־2010 נישא לבתו של ראש המודיעין הצבאי דאז, מחמוד חיג'אזי, כך שגם הוא מחובר לצבא.
אובמה החרים, טראמפ חבר
הסממן המוביל של המדיניות המצרית תחת שרביטו של סיסי הם הפרויקטים הלאומיים הגדולים, החיוניים לא רק לכלכלה המצרית אלא מהווים יסוד מכונן ומעצים בלכידות החברתית ומקור לגאווה לאומית. תעלת סואץ החדשה נחפרה במהירות שיא של שנה אחת בלבד, וכעת היא כמעט מכפילה את הקיבולת של תעלת סואץ. המשמעות היא תוספת של 250 אחוז להכנסה השנתית המצרית. במקביל הציג סיסי תוכנית לפיתוח אזורי של תעלת סואץ, הכוללת חמישה נמלי ים במחוזות המקיפים את התעלה, בניית אזור תעשייה חדש מערבית למפרץ סואץ, הקמת חוות דיג ענקיות במקביל לנתיב המים, ובניית עיר חדשה באסמאעיליה, שתכלול גם עמק טכנולוגי מתקדם. וזו רק ההתחלה. הפרויקטים הלאומיים, שסיסי כבר הוכיח שהוא לא רק מתכנן אלא גם מוציא לפועל, כוללים תוכנית לבניית עיר בירה חדשה מזרחית לקהיר, חיסול הדרגתי של שכונות העוני, בניית מאות אלפי יחידות דיור וסלילת רשת כבישים מתקדמת.
אבל לצד התנופה המרשימה מציג סיסי רקורד הרבה פחות מרשים בתחום זכויות האדם והאזרח. כך, מיוחסים לו עינויים נגד מתנגדי משטר, הקפאת נכסיהם ופגיעה בחופש התנועה שלהם, פגיעה באמצעי תקשורת ואיומים על עיתונאים, אפליית הומוסקסואלים ושימוש בצבא לפרויקטים כלכליים לטובת מקורבים למשטר. בתקופת ממשל אובמה היה סיסי מוחרם הלכה למעשה על ידי וושינגטון. מבת־ברית אסטרטגית של ארה"ב הפכה מצרים למדינה מוקצית, ואספקת הנשק והטכנולוגיה המתקדמת אליה נפסקה כמעט לחלוטין. קריסת היחסים עם הבית הלבן גרמה לסיסי להתקרב לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בדצמבר האחרון הגיע פוטין לביקור במצרים והתקבל בכבוד מלכים. מלבד ההסכמים הכלכליים שנחתמו עוד קודם, שכללו אספקת חיטה למצרים ועסקת נשק ענקית בסך 3 מיליארד דולר, חתמו שני המנהיגים על הסכם להקמת כור גרעיני ואזור תעשייה רוסי על שפת תעלת סואץ החדשה.
עם עליית טראמפ עברו היחסים עם ארה"ב סוג של אתחול מחדש. סיסי וטראמפ נפגשו מאז שלוש פעמים, ונשיא מצרים הוא עתה שותף מרכזי למהלכים האמריקניים במזרח התיכון, בעיקר בגיבוש הקואליציה של המדינות הערביות הסוניות נגד איראן. חלק חשוב במהלך הזה הוא החזון הכלכלי עם סעודיה להקמת מרחב כלכלי עתידני בדרום סיני. ככלל, הפלת שלטון מורסי ובניית הקואליציה נגד איראן יצרו תשואה כלכלית משמעותית למצרים. על פי אל־ג'זירה, מצרים של סיסי קיבלה מסעודיה סכום מצטבר של כ־20 מיליארד דולר. ב־2016 אף ביקר המלך סלמאן במצרים, ואז גם נחתמו הסכמים כלכליים בשווי 25 מיליארד דולר, כולל ההסכם להעברת איי טיראן וסנפיר לשליטה סעודית. סיסי הוכיח עצמו כבעל ברית נאמן. מצרים תרמה את חלקה לטובת הסעודים במלחמה בתימן, והצטרפה לחרם של מדינות המפרץ על קטאר.
היחסים בין ישראל למצרים עוברים בשנים האחרונות סוג של רנסנס. אחרי שנים ארוכות של קריירות נרשמים יותר ויותר שיתופי פעולה. האחרון שבהם הוא ההסכם הנזכר לייצוא גז ישראלי למצרים. השנתיים האחרונות כללו סדרת מהלכים מדורגים, בהם ביקור רשמי במצרים של דורי גולד, אז מנכ"ל משרד החוץ וכיום נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ופתיחתה מחדש של שגרירות ישראל בקהיר. הרנסנס הזה מתאפשר בראש ובראשונה הודות לזהות אינטרסים בין ישראל למצרים מול איומים משותפים: האיום האיראני והאיום הדאעשי־חמאסי. מכאן נגזר שיתוף הפעולה הצבאי הגובר בין ישראל למצרים. מה שהחל כהצפת מנהרות חמאס במי ים על ידי המצרים, כפי שנטען לבקשת ישראל, התפתח על פי פרסום בניו־יורק טיימס בפברואר השנה, לשיתוף פעולה צבאי נרחב במלחמה נגד דאעש בסיני, כולל שימוש במל"טים ורחפנים. ישראל מגיבה בסובלנות גם לקשיי הקליטה הסלולרית באזור עוטף עזה, כתוצאה מהשיבושים האלקטרוניים שהמצרים מבצעים כחלק מהמלחמה בדאעש.
אבל בשורה התחתונה, הגורם המעצב את היחסים העכשוויים בין ישראל למצרים היא מדיניות האנרגיה האזורית. ישראל ומצרים רוצות זו את זו בברית אזורית עם יוון וקפריסין לא רק לייצוא גז לאירופה, אלא כחלק משיתוף פעולה מדיני מול האתגרים המשותפים שמציבות טורקיה ואיראן. בכירים ישראלים המבקרים בוושינגטון, שבים ומדגישים באוזני עמיתיהם האמריקנים את חשיבות שיתוף הפעולה עם מצרים במלחמה בטרור.
היחסים בין המנהיגים נמצאים גם הם על מסלול חיובי. על אף ההתנגדות שמביע הציבור המצרי לכל מה שקשור בישראל, סיסי חשף כי הוא נוהג לשוחח עם נתניהו בטלפון לעתים מזומנות, והוסיף כי ככל שישראל תתקדם בנושא הפלסטיני – כך תהיה יותר פתיחות כלפיה. במאי 2016 השמיע קריאה פומבית מיוחדת לישראל לחדש את תהליך השלום עם הפלסטינים. "שלום כזה ישנה את פני האזור", הבטיח. "רק לפני כמה ימים ציין צד אחד את יום העצמאות שלו, והאחר את הנכבה. אנו קוראים לשני הצדדים לאמץ את ההזדמנות ולעשות שלום ממש כמו שעשו ישראל ומצרים, ומצרים מוכנה להיות חלק מהמאמץ. אנו מבינים את הצורך בביטחון ואת התסכול שיש בישראל".
כשנה לאחר מכן, במארס 2017, נחשף מה עמד מאחורי הכרזה ייחודית זו של נשיא מצרים. מסמך עקרונות חשאי שחובר על ידי נתניהו והועבר לעיונו של יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, אמור היה להתניע יוזמת שלום אזורית ולהוות בסיס להקמת ממשלת אחדות של הליכוד והמחנה הציוני. המסמך היה אמור להיות מוצג בפסגה בשארם א־שייח בנוכחות א־סיסי ועבדאללה מלך ירדן, כתחילתה של יוזמת שלום אזורית. נתניהו נסוג מהיוזמה על רקע המשבר הפוליטי סביב פינוי עמונה.
גם עתה צפוי למצרים מקום מרכזי בהרגעת המתיחות הנוכחית בעזה, בעקבות אירועי "צעדת השיבה". במצרים מבינים היטב את אפקט הבומרנג הפוטנציאלי של האירועים בעזה ואת השלכותיהם האפשריות עליהם ועל מדינות נוספות. הגנרל שהיה לנשיא ומכלכל את צעדיו כשחקן שחמט מיומן וקר רוח, ייקרא בקרוב לפעול שוב.
