שריפות סביב לה: מי מדליק את היערות הירושלמים?

שמעתי מטוסי כיבוי חגים באוויר. יצאתי החוצה והשמיים היו כתומים", מתארת דנה זיידס ממעלה־החמישה את השריפה הגדולה בצהרי יום רביעי שעבר. "האש חרכה את הכרמים של הקיבוץ, והבינו שהשריפה יוצאת משליטה ומתקרבת אל עבר הבתים. לפתע הודיעו בכריזה שנתפנה. מצאתי את עצמי דוחפת במהירות עגלולים עם תינוקות שפונו מגני הילדים. כשאספתי את הכלבה שלי ואת הכלב של השכנים מהבית חשבתי מה עליי לקחת, למקרה שהוא יישרף על תכולתו. לבסוף לקחתי את הלפטופ, ולקראת הפינוי של הילדים שלי, הבנתי שהכי חשוב שיהיו באמתחתי הרבה ממתקים וגם סיר הפסטה שבדיוק סיימתי לבשל".

"לפני שהתפניתי, היה לי חשוב בעיקר לאסוף תמונות ילדות שלי בשחור־לבן ואת ציוד הצילום שלי", מתאר ערן פלד, אף הוא תושב הקיבוץ. "לפתע נשבה רוח חזקה מאוד ושמעתי את אחד מקציני הכיבוי אומר: הנה, הלך עלינו. אבל לוחמי האש עבדו בחירוף נפש והצליחו להתגבר על השריפה ממש על קו הבתים, ובהמשך הורשינו לשוב אליהם", הוא אומר בהקלה. "מעציבה אותי מאוד ההתעללות בטבע, השריפה הזאת כילתה רכסים שלמים. בחודש וחצי האחרונים היו באזור שלנו כמה שריפות גדולות. אני איש הייטק וגם צלם חובב, ומצאתי את עצמי מתעד אותן. התחושה שלי היא שמה שקורה עכשיו שונה מבעבר. זה לא קורה סתם".

ואכן, לוחמי האש של מחוז ירושלים חווים בשבועות האחרונים, וביתר שאת בשבועיים האחרונים, אירועי שריפה כמעט בכל שעה, בעיקר בשטחים פתוחים שבהרי ירושלים. חוץ מהשריפה במעלה־החמישה, בהר הרוח, ביד־השמונה ובהר איתן, שריפה אחרת איימה על רחובות במבשרת־ציון והתפשטה לעבר ליפתא ומוצא, ושריפות נוספות היו בהר אדר, בצור־הדסה ועוד.

"זה חריג בעצימות, חריג בהיקף, חריג במשך", מתאר ניסים טויטו, מפקד כבאות והצלה של מחוז ירושלים. "בשבוע האחרון יש גל של שריפות, ואנחנו עושים מאמץ אדיר גם בהקשר החקירה וגם בהקשר המודיעין. ככל הידוע לנו כרגע, השריפה במבשרת־ציון נבעה מרשלנות של מטיילים, ואילו השריפות בצור־הדסה ובמעלה־החמישה, יד־השמונה, פאתי אבו־גוש וקריית־יערים – אנו יודעים שלאזורים האלה יש היסטוריה של הצתות. תמיד אנחנו אומרים שמדינת ישראל היא לא מדינה של ברקים או פגעי מזג אוויר שמחוללים שריפות. בשלב זה אנחנו לא שוללים דבר, גם אפשרות של הצתה וגם של רשלנות, ויש ממצאים לכאן ולכאן".

בשטח השריפה במוצא, שהמשיך לבעור חלקית גם ביום למחרת, אנו פוגשים את סגן טפסר שי נחמיה, מפקד תחנת האומה. "המתח המבצעי שלנו בשיאו כרגע", הוא מתאר. "אנחנו כל הזמן דרוכים, מגיבים בעוצמה לכל אירוע עם כוח אדם מוגבר, כולל הזנקה מיידית של מטוסים. אנחנו מקבלים תגבור משאר המחוזות, לא רק הקרובים אלינו, כדי לנסות למזער נזקים. ברור שיש פה עליית מדרגה. תחושת הבטן שלי אומרת שמשהו לא טוב קורה. התחלנו בהקמתו של צח"מ (צוות חקירה מיוחד; מ"פ) של גורמי משטרה וכבאות וגורמי מודיעין ובילוש שיצטרפו אלינו, כדי לראות באמת איפה זה פוגש אותנו.

בעוד אנו נוסעים ברכב הפיקוד, מגיע ברשת הקשר דיווח על שריפה ליד בית העלמין של מושב נחם. כוחות כיבוי ומטוסים מוזנקים למקום בתוך דקות, ואנחנו איתם

"אני לא זוכר תקופה כזו שבחלון זמנים מצומצם כל כך היו שריפות בסדר גודל של היקף ארצי בתא השטח של ירושלים רבתי. יכול להיות שמדובר באדם אחד חולה שמסתובב, זו יכולה להיות חוליה וזה יכול להיות צירוף מקרים ולא משהו מכוון. כי אם זה יהיה דפוס פעולה של מישהו – נהיה בבעיה".

חסרה פעולת מניעה

מושג ירוק (או מפויח) על מה שעובר על לוחמי האש של המחוז קיבלנו כשהתלווינו אליהם בעבודתם. הצוות שלנו עשה דרכו במורד הר תלול וחרוך עד שהגיע לשטח מישורי סמוך למוצא, שבו עמדו רכבי כיבוי והתיזו מים בזרנוקים לעבר האדמה השחורה, שעשן היתמר ממנה. תוך כדי שיחתנו ניצתו מוקדי אש, קטנים ולוחמי האש מיהרו לכבות.

"המקום הזה יקר מאוד לאנשים, אני רואה פה אנשים שבורים מכל השחור הזה", אומר רַשף רונן עזמה, מפקד משמרת בתחנת מעוז, בעודו משקה בזרנוק את האדמה החמה. כשהוא נשאל אם לדעתו אזור ירושלים והסביבה על הכוונת בשבועות האחרונים, הוא משיב: "יש בי תחושה כזאת. על השאלה אם הוא על הכוונת של מפגעים או גורמים אחרים – המשטרה צריכה לענות. אני לא יודע אם לשייך את זה לירושלים או לאזור הזה ספציפית, אבל בכל יום אתה יכול לצפות לאירוע גדול כי יש פה המון שטחים ולא חסר מה להצית: הר איתן, הר קדושים, כסלון, שטחים בין הבתים ביישובים, הכול פוטנציאל חם לבערה.

"מקדם התפשטות האש גדול מאוד בגלל התוואי הטופוגרפי. כשיש בשטח ואדיות או מדרונות – השריפה מתפשטת בהם במהירות הבזק. כיווני רוח הם הסכנה הכי גדולה שלנו. אנחנו יכולים לעמוד פה ולשוחח והכול בסדר, אבל אם תבוא רוח חזקה במיוחד היא יכולה לגרום לשריפה לשוב ולהתלקח. זה יהיה מתסכל אם נצטרך להתמודד עם ריבוי אירועים בגלל הצתות, כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להתגבר עליהן".

אל עזמה התלווה רשף שמעון אלקלעי, מפקד תחנת בר־גיורא, בכוח הסיוע. לדידם, כל שריפה כזו עלולה להתפתח לאסון הכרמל 2. "החשש מזה קיים תמיד, כי למרות שיש לנו כוח אדם מיומן וציוד זה לא אומר שנצליח לעמוד מול איתני הטבע. הם יכולים לעיתים לקחת אותנו למקומות קיצוניים ולאתגר אותנו בצורה קשה ואינטנסיבית מאוד", אומר אלקלעי.

עזמה: "דואגים לנו בבית, טלפונים לא מפסיקים להגיע, בגלל הסכנה שאנחנו נמצאים בה. רק אתמול כבאים נלכדו, האש סגרה עליהם משני כיוונים. הם ידעו איך להיחלץ, ובמקרה כזה המקצועיות והניסיון משחקים תפקיד קריטי. אנחנו אף פעם לא יודעים מתי יגיע האירוע הבא".

ואכן, בעוד אנו נוסעים ברכב הפיקוד של עזמה, מגיע ברשת הקשר דיווח על שריפה נוספת ליד בית העלמין של מושב נחם, הסמוך לבית־שמש. כוחות כיבוי ומטוסים מוזנקים למקום בתוך דקות, ואנחנו איתם. צינורות הכיבוי נמתחים מהנקודה המוגבהת שבה מצויים היישוב ובית העלמין אל תחתיתו, והכבאים מזרימים אותם בעוצמה ללא הרף. למעלה חגים מטוסי הכיבוי, בעוד האש מלחכת את שולי בית הקברות. בשיא האירוע אנו עומדים בין המצבות, ומטוס צהוב חולף מעלינו בגובה נמוך וממטיר נוזל כיבוי. התחושה היא שילוב של גשם ואש, ובשמש הקופחת של חודש יוני יש משהו כמעט מרענן ב"מקלחת" כזאת, אבל העשן כבד ואנו עוטים מסכות עם פילטר כדי שלא ניפגע בעצמנו משאיפת עשן.

סגן טפסר שי נחמיה: "המתח המבצעי שלנו בשיאו. אנחנו כל הזמן דרוכים, מגיבים בעוצמה לכל אירוע עם כוח אדם מוגבר. ברור שיש פה עליית מדרגה"

לוחמי האש מתגברים בהדרגה על השריפה, וגם אנשי קק"ל שותפים למאמצי הכיבוי. אחד מהם הוא גידי בשן, רכז קהילה ויער באזור ההר. "פה המתים לא סובלים, אבל במקרים אחרים נאלצנו לפנות אנשים מבתיהם", הוא אומר. "אני עובד בקק"ל 37 שנים ולא הייתה לנו שנה כזאת. אזור הרי ירושלים, מסיבה שאני לא יכול להבין אותה, על הכוונת. זה לא תמיד היה ככה. הגליל הוא בהחלט 'אטרקטיבי' וכמוהו ואדי ערה, השנה זה תורנו, ואני לא יודע למה. יש 'אינתיפאדת ירושלים', מה שנקרא, אולי זה הסיפור? אולי זה קורה גם משילוב של מזג אוויר מאתגר, עם רוחות חזקות מספיק כדי לשחק את המשחק, וכנראה יובש ועשבייה רבה שמלבים את האש, וגם מהעובדה שעם ישראל רשלן ולא מקפיד על המדורות שלו.

"בכיבוי אנחנו נהדרים, השתכללנו מאוד מאז אסון הכרמל, אבל פעולות מניעה רציניות – כולל סיורים בעזרת אמצעי צילום – אין מספיק, עובדה שזה ממשיך. המניעה היחידה שאני מכיר היא קווי חיץ שאנחנו יוצרים בכל היערות שלנו בהשקעות של עשרות מיליוני שקלים. הבעיה היא שברוחות מסוימות אפילו זה לא מספיק".

"שעון חיים" בתחנה

50 אלף שריפות מתרחשות בישראל בממוצע בשנה, רובן בשטחים פתוחים ו־99 אחוזים מהן מעשה ידי אדם. לא תמיד אפשר לקבוע בוודאות אם נגרמו מרשלנות או הוצתו במזיד, ואם במזיד – אם הכיוון פלילי, לאומני או אחר. חוקרי השריפות של הרשות הארצית לכבאות והצלה מגישים חוות דעת מקצועית ומפרטים מה לדעתם גרם לשריפה, אך מדובר בחוות דעת בלבד, ומי שרשאי להכריע סופית מה המניע הוא משטרת ישראל.

רק מיעוטן של השריפות נחקר, כ־6,700 מתוך רבבות שריפות שנתיות. חוקר שריפות יישלח לבדוק על פי פרמטרים המוגדרים בחוק: כל אירוע שריפה במבנה, כל שריפה שהיו בה נפגעים, וכן באירוע שיש בו חשד לפלילים. בשנים האחרונות, קטגוריית ההצתה היא אחת הנפוצות בסיבות להתלקחות שריפות בארץ.

מנתוני משטרת ישראל עולה כי בשנת 2019 נפתחו 3,080 תיקי חקירה בגין הצתות, בשנת 2020 נפתחו 2,958 תיקים, והשנה, שעוד לא הגענו לחצייה, 1,675 תיקים עד כה. אלא שיש להבהיר כי המספר הזה כולל את כל סוגי ההצתות, ובהן גם הצתות מכוונות של רכוש בידי בעליו – כדי לנסות לזכות בכספי הביטוח. ביקשנו פילוח של אירועי ההצתה שנעשו על רקע לאומני, אך זה לא היה בנמצא.

בשנים האחרונות התרחשו בישראל גלי שריפות. בחודש מאי 2019, למשל, טיפלו לוחמי האש ביותר מאלף שריפות בשטחים פתוחים. הן נגרמו משילוב של תנאי מזג אוויר, רשלנות והצתה, והמשטרה אף עצרה תושבי מזרח ירושלים בחשד להצתה ליד העיר.

בין היישובים שניזוקו קשות אז, זכור מבוא־מודיעים הסמוך ליער בן־שמן. במקרה זה הגישו חוקרי השריפות חוות דעת שקבעה כי מדובר בהצתה, אך המשטרה לא מצאה את האקדח המעשן והמקרה התגלגל לבתי משפט. ככלל, להחלטה אם הייתה זו הצתה ואם מדובר בהצתה על רקע לאומני, ישנה השפעה מכרעת על הפיצוי שיקבלו (או לא יקבלו) התושבים על הרכוש שנשרף.

המחוז שאותו מסמנים בדרך כלל כמועד לפורענות הוא דווקא מחוז הצפון, שרבים בו השטחים הירוקים והיערות. גם אזור יהודה ושומרון סובל משריפות, והבולטת בהן בימים האחרונים הייתה השריפה הגדולה באדורה, שאף היא הצריכה פינוי וגם בה החשד המיידי שנבדק היה הצתה. שריפות אירעו בשבוע החולף גם בנצרת וברמת הגולן.

ניסים טויטו, מפקד כבאות והצלה של מחוז ירושלים: "השב"כ בהחלט ישתתף במאמץ המודיעיני, כי אם יתפתח גל הצתות ברור שהוא יהיה קשור למה שמתחולל מעבר לגדר"

בירן רוכברגר, ממלא מקום רמ"ח חקירות ארצי, הממונה על מערך חוקרי השריפות ברשות לכבאות והצלה, בדק כמה חקירות של שריפות שאירעו בארץ בשטחים פתוחים, היו בין 23 במאי ל־10 ביוני השנה. הוא מצא 77 חקירות, 32 מהן במחוז הצפון. "נתונים אלה לא נותנים תמונה מלאה היות ואנחנו לא חוקרים את כל השריפות", מסייג רוכברגר. "אנחנו לא חוקרים בדרך כלל שריפות בשטחים פתוחים, אלא אם מדובר בסדר גודל נרחב שהצריך פינוי יישובים". ובכל זאת, לשם המחשה מספרית של מה שקורה באזור ירושלים, אפשר לספר על 55 כבאי תחנת האומה בירושלים, בפיקודו של שי נחמיה, שנלחמו בחודש מאי בלבד ב־1,300 אירועים.

"המאסה הגדולה של האירועים – הצתות או אירועי רשלנות – מתרחשת לרוב משעות הצהריים והלאה", מתאר נחמיה את מה שהוא מכנה "שעון החיים" בתחנה, "כי כולם כבר בבתים אחרי שחזרו מהלימודים ומעבודה. לעיתים, גם אם יש ממצאים בשטח, קשה לקבוע בוודאות מה גרם לשריפה. בשריפה בצור־הדסה למשל, הבחינו באופנוע שמתרחק מהמקום, אך קשה לקבוע אם היה לו קשר לאירוע. לבסוף מגיעים לתובנות בשיתוף פעולה עם המשטרה. לא חסרים אירועים שבהם קשה לקבוע, ואם לא נתפוס מישהו, קשה יהיה לומר מה היה. לא פעם אנו מחפשים ממצאים במצב שבו האש כילתה הכול".

ריח העשן נשאר

אם מדובר בהצתה על רקע לאומני, גם שירות הביטחון הכללי נכנס לתמונה. ניכר כי בשב"כ לא אדישים לשריפות האחרונות באזור ירושלים. טויטו: "עכשיו השב"כ בהחלט ישתתף במאמץ המודיעיני, בעיקר בתפר בין מוקדי החיכוך, כי אם יתפתח גל של הצתות ברור שהוא יהיה קשור לכל מה שמתחולל מעבר לגדר ומגיע לתפר העורפי של מדינת ישראל".

"ההבדל בין מצב שבו שב"כ מעורב למצב שהוא לא מעורב, הוא אם יש חשד סביר שהדברים נעשים כדי לפגוע בביטחון המדינה", מסביר עדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ. "זאת בדומה לכניסתו של שב"כ לטיפול בנושא ערביי לוד, שעד לאחרונה טופלו במשטרה במישור הפלילי. ברגע שהחלו מקרי הלינץ' וההסתה הדתית והלאומנית – כבר מדובר במקרים הדורשים מעורבות שב"כ וחקירה במתקני שב"כ. להערכתי, אם מדובר ברצף בלתי פוסק של הצתות – אפשרי לדבר על רשלנות רק עד רגע מסוים. יש לבדוק גם בדרכים אחרות, ואני מניח שעושים זאת".

לוחמי האש יודעים גם לספר כי בבואם לכבות שריפה ולהציל חיים, הם מצאו עצמם מותקפים פיזית באירועים באזור ירושלים. התופעה החלה כשבועיים לפני מבצע שומר החומות, וגברה בזמן המבצע ובמהומות בערים המעורבות. נחמיה: "תא השטח שלנו מורכב מאוד. אנחנו מגיעים להרבה אירועים גם בצד היהודי וגם בצד ערבי, ומוצאים את עצמנו מותקפים באבנים – גם באזורים חרדיים וגם באזורים ערביים. חטפנו אבנים באזור בית־חנינא, ובאזור שער שכם, בנווה־יעקב ובמאה־שערים. בשועפאט היה גם איום בנשק על אחד הלוחמים, שנקלע לריב חמולות שבו נשרפה דירה".

טויטו: "אימצנו דפוס פעולה משולב עם משטרת ישראל שבו אנחנו מרכזים מאמץ מודיעיני תוך כדי ההזנקה כדי להבין מה באמת מתרחש בזירה, וגם מרכיבים צוותי אבטחה של משטרת ישראל כדי לייצר תנאים מבצעיים לפעילות. כשלוחמי האש נמצאים בלב חיכוך – בשעה שהם ממלאים את המשימה שלשמה הגיעו – המשטרה מסייעת להם לטפל בשריפה ולא להתמודד עם בקבוקי תבערה או אבנים. תוך כדי מבצע שומר החומות יצאנו לחלק מהמשימות ברכבים ממוגנים. אך המבצע הסתיים, ולנו במחוז ירושלים לא הייתה אתנחתא או הפוגה. בירושלים קצב האירועים ממשיך ומתעצם ושומר על רצף חריג מכל בחינה".

בעוד במקרים האחרונים באזור ירושלים קשה לקבוע בוודאות שמדובר במניע לאומני, במקרים מסוימים אין ספק מהו המניע. דוגמה לכך היא השריפה שאירעה סמוך להר אדר ב־18 במאי. טויטו: "באירוע הזה ראינו בוודאות זריקה של בקבוקי תבערה בצרורות מעבר לגדר, מאזור הכפר קטאנה. השריפה הייתה נרחבת, ונאלצנו להפעיל מטוסים ולא מעט צוותי כיבוי. גם המשטרה נכנסה מיידית לתמונה ומג"ב עשה פעולות שיבוש ומניעה".

לצד הצורך שעולה מן השטח לבדוק אם במקרה של הצתות מדובר ברקע לאומני, השריפות מייצרות גם הזדמנויות לדו־קיום. "ביום רביעי בצהריים ראינו עשן של שריפה מאזור הר הרוח, מערבית אלינו, ולאט לאט זה התקדם עד שיכולנו להבחין בלהבות, ואפר נחת בתוך הכפר", מתאר ידידיה חזני, מנהל כפר הנוער קריית־יערים. "בעצה אחת עם הקב"טים החלטנו לפנות את כל הילדים. עברנו בבתים ובכיתות לוודא שלא נשאר אף אחד כי מאחורינו אין קו בניינים, אנחנו נמצאים אל מול היער. בתיאום עם מועצת אבו־גוש התמקמנו במתנ"ס שלהם, שם אנשי אבו־גוש דאגו לנו לאוכל ולהרבה תשומת לב והרגשנו נהדר. יש לנו יחסי שכנות טובים, והיה ברור לנו ולהם שאנחנו יחד בסיפור הזה".

כך או כך, הריח שנדבק לגוף מהשריפות, לא יורד בקלות. לוחמי האש מעידים שנדרשים בממוצע שלושה ימי מקלחת כדי לטשטש אותו, ובריבוי אירועים שכזה הוא לא מרפה מהנחיריים. "יש הנחיה שלא להביא את הביגוד שלנו לבית כדי שלא יתערבב עם הבגדים של הנשים והילדים", מתאר אלקלעי, "אנחנו שולחים אותו למכבסה מיוחדת. מה שלא עוזב הוא ריח הפיח מהידיים".

גם בדרום היה חם בימים האחרונים. ביום שלישי, היום שבו התרחשה צעדת הדגלים בירושלים, התמודדו כוחות הכיבוי באזור עוטף עזה עם לא פחות מ־26 שריפות. שם ברור היה שהרקע הוא לאומני מכיוון שמה שהצית אותן היה בלוני תבערה ששיגר חמאס מרצועת עזה. בתגובה, מטוסי קרב של צה"ל תקפו ברצועה.

"אנחנו לא מתיימרים להכריע או להגיד מה המניע של השריפות שאנחנו מטפלים בהן", מדגיש טויטו. "אין לנו הכלים, הידע או האמצעים. אנחנו חווים אירוע מתגלגל ומהדקים את התיאום עם כל גורמי המודיעין. המאמץ המודיעיני והחקירתי יצטרך מעתה לקבל דפוס פעולה מוסדר יותר תוך תיאום הדוק יותר, כדי לאפשר לנו להיערך מבעוד מועד. במקביל, בנושא השריפות הנגרמות מרשלנות, נצטרך להשקיע מאמץ הסברה, וגם הציבור וגם הרשויות יצטרכו לגלות אחריות מרחיבה".

במשטרת מחוז ירושלים סירבו להתייחס.