ביתן השמירה בכניסה לבית שבראש־העין עומד ריק. על השולחן במטבח שבבית פנימה נותר השבוע עותק ממכתב התודה שכתבו בני משפחת רגב למאבטחים שהיו פה חלק מהנוף, לצד שי אחרון שטרם חולק. כששרת התחבורה היוצאת מירי רגב נשאלת אם היא חשה צביטה בלב, היא משיבה שהיא לא אדם שנצמד לסמלי סטטוס. "מעולם לא הייתי".
בשבת האחרונה באו כמה חברות לשבת איתה, לראות איך היא מרגישה. "חברה הזכירה לי איך השתחררתי מצה"ל כתא"ל, עם רכב של תא"ל ונהג. יום אחרי השחרור, ברכב פשוט, נסענו יחד לטיולים. נהגתי לצפון, לדרום, חרשנו את הארץ. אני מאמינה בעשייה ממקום נכון. בהבנה שמה שצריך לקרות קורה, ואם זה קורה ככה, אני צריכה לקחת משהו מזה ולהתפתח", היא אומרת על הישיבה הצפויה באופוזיציה.
"אני רואה את התקופה הזאת כעוד הזדמנות. ללמוד ברמה האישית, להבין מה קרה ברמת המדינה והמפלגה שלי, ולהמשיך בעבודה. לא כל החיים נהיה באותם תפקידים, אבל תמיד נהיה בני אדם. נסתכל בעיניים לאחרים ולעצמנו, ונגיד שלא בגדנו בערכים שלנו. לא שיקרתי לעצמי. אולי יום אחד אצטער שלא השקעתי מספיק זמן בבית, בדברים אחרים שהייתי רוצה לעשות, אבל לא אצטער על הדרך שהלכתי בה שהיא לא דרך של נוכלות וקומבינה, לא כמו ששת הנוכלים שבראשם בנט", היא עולה למתקפה שתימשך במהלך השיחה. "אבל לא מרימים ידיים. מרימים את הראש וממשיכים להתמודד, לשמור על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל, בכל תפקיד שבו נהיה".
בטקס חילופי השרות במשרד התחבורה השבוע דיברה רגב בין היתר על המסילה המזרחית, זו שבעבר נסעו בה מצפון לדרום דרך השומרון, ועל החשיבות שיש בה כדי לחבר תחבורתית את חלקיה של ישראל. "למדנו מההיסטוריה, שבכל מקום שיש רכבת יש חיים", אמרה במהלך הדברים. ליאור שליין, בן־זוגה של השרה הנכנסת מרב מיכאלי, לעג לאמירה הזאת ברשתות החברתיות.
"שליין הוא אדם נבזי שמנותק מהערכים שאני מייצגת", היא אומרת בתגובה, למודת הכפשות ולעג להתבטאויות שלה, לדמותה. "להוציא את המשפט הזה מתוך קטע שלם, זה סמל ומשל לדרך שבה השמאל עובד כל השנים. נתתי בנאום משנה סדורה של מה שעשיתי בשנה החולפת במשרד התחבורה. דיברתי על צדק תחבורתי לפריפריה וליהודה ושומרון. אז לקחת את המשפט הזה, ולרמוז כאילו הייתה איזו כוונה לפגוע בזכר השואה – זו נבזות, זה רוע ושיסוי. זו הבעיה שלנו בימין. לימין אין הכוח לקום ולהתאגד כמו שהשמאל עושה. בהפגנות הגדולות, בשירים שלהם. יש להם חונטה של עיתונאים, שמחוברים לבתי המשפט. תראי איזה שקט יש עכשיו כשהם רוצים חודש ימים לא לאפשר חקיקה פרטית. מה זאת אומרת לא לחוקק? אנחנו הרי נציגי ציבור, לשם כך נבחרנו לכנסת. אם הימין היה עושה דבר כזה, אין סיכוי בעולם שזה היה עובר בשקט".
ומול כל הטענות משמאל על חברי כנסת מהימין, למה היה צריך לחולל מהומה באולם המליאה בזמן הנאום של בנט? זה לא גול עצמי?
"ממש לא. כשהשמאל התנהג ככה לאורך כל הדרך מול נתניהו, אף אחד לא קרא להם בבונים ולא כינה אותם בשמות. אתם תמשיכו ליפול לתוך הסטריאוטיפים שהשמאל מאכיל אתכם. לא יסתמו לנו את הפה. הפרלמנט הוא המקום שבו אפשר להשמיע את הקול שלנו, לצעוק מול בנט שעשה פה שוד מוסרי. הציבור לא בחר בו להיות ראש ממשלה, הוא הגיע לשם בקומבינות. בדרך כשרה אבל מסריחה מאוד. הם אומרים שלא יקדמו את ערכי הימין, שאין אג'נדה – כלומר, הוא מכר הכול בשביל שנה וחצי בתפקיד ראש הממשלה. יחד עם שקד וכהנא ואורבך המאכער הגדול, וסילמן עם הפאר שיש לה על הראש. באמת, כיסוי ראש בעיניי הוא סימן של מלכות, איך עם כל זה את הולכת ומוכרת את הערכים שלך? אני לא מכרתי את בוחריי, לא מכרתי את ערכיי. מה שעשיתי במליאה היה אמיתי. הם הונו את הימין. אתה רוצה ללכת עם השמאל? אהלן וסהלן. תחזיר את המנדט ותודיע שאתה הולך עם ברית האחים החדשה שלך".
עריקים היו באים
לרגב יש מנהג קבוע: הפרשת חלה עם חברות, פעם בחודש, "עם כל הברכות והנרות", כדבריה. "השבוע מישהי הייתה פה ממש בדמעות על כך שהצביעה לבנט. שלא תיארה לעצמה שזה מה שיקרה. אמרתי לה 'אבל אמרתי לך שהוא ישקר'. וזה לא רק היא. המון אנשים בוכים איך הצביעו לבנט והוא נתן את הקולות שלהם למנסור עבאס. איך הוא נשען על טיבי שמודיע שהוא הולך לשלוט בממשלה הזאת.
"ואז בנט יושב במליאה בטקס השבעה שהוא לא שלו, לתפקיד שהוא לא נבחר אליו. אז אני אשב גם במליאה ואמשיך לומר דברים קשים, בדיוק כמו שאמרו עלינו – רק שאז אף אחד לא נזעק. זה תפקידנו, להיות אופוזיציה לוחמת. להביך אותם. איך לא נצעק? בואי נראה כמה זמן זה יחזיק, מה הוא עומד לעשות. אני לא מאמינה למילה שהוא אומר".
הייתה ברירה פוליטית אחרת מלבד בחירות חמישיות?
"בוודאי. ממשלת ההונאה תביא את הבחירות יותר מהר מאשר ממשלה שאנחנו היינו בונים. אם בנט לא היה משחק משחקים והיה הולך עם הימין, היו באים עוד אנשים".
מול הסקפטיות על הצפי בליכוד לעריקים, שלא הוכיח את עצמו, היא משוכנעת כי הם היו באים. "אם בנט היה אומר שהוא הולך עם הימין, אם הוא היה שם באמת עם הלב שלו והערכים שלו, זה לא היה קורה. היו מגיעים השניים הנוספים מגדעון סער, היינו היום בממשלה לאומית ולא היינו הולכים לבחירות. הם יודעים שבבחירות הם יתרסקו, והיו באים. אבל ברגע שבנט ושקד יחד עם שלום שלמה סגרו קומבינה עם לפיד, זה לא קרה".
אחד הרגעים לקראת הבחירות האחרונות שבהם היה ברור שנפל דבר, היה הנאום החריף של זאב אלקין נגד נתניהו, כשהוא חבר לתקווה חדשה. את מבינה על מה הוא דיבר?
"לא. אני מבינה שהוא דיבר מהכאב שלו. מבינה שהוא היה צריך שישה מיליון שקלים לחוב שנותר לו מהקמפיין לעיריית ירושלים, ושהוא נפגע בגלל שקיבל את תפקיד שר המים. אבל אני מצטערת, אני לא חושבת שעוזבים מפלגה בגלל אדם, פרסונה. אתה במפלגה בגלל שאתה מאמין בערכים שלה, בדרך. יכולת לא להסתדר עם נתניהו, יכולת לא לאהוב אותו, לא להסכים אותו, אבל לא עוזבים בית שהוא ערך".
בימים האחרונים נשמעו אמירות קשות של פעילי ליכוד נגד מגזר הציונות הדתית. את חשה שיש כעס אמיתי?
"יש תחושה בליכוד שהייתי קוראת לה חרפת השתיקה. אנחנו יודעים שאנשי הציונות הדתית, לא המפלגה, המגזר, יודעים לעשות מאבקים, להילחם על מה שלא מתאים להם. יודעים לומר 'לא עוד'. אני מאוד אוהבת את המתיישבים ואת הציונות הדתית, הוכחתי את זה במעשים. התחושה היא שבוודאי אלה שהצביעו לימינה מתוך הציונות הדתית, ובוודאי אלה שיש להם השפעה על אותם שישה וגם על אלקין וחלק מהחברים אצל גדעון סער, לא פעלו מספיק. הרבה ליכודניקים חשים שאצל חלק מהציונות הדתית יש הפניית גב, שמביאה אותנו שוב למצב של 92' שהעלה את רבין והביא את אוסלו. חלקים בציונות הדתית כן כתבו ואמרו, אבל אנחנו יודעים מה העוצמה שלהם, והעוצמה שלהם לא באה במלוא תפארתה. אולי הם לא מבינים את גודל האסון שהולך להיות פה".
מה גודל האסון?
"אסון ענק. מבחינת ההתיישבות אולי תהיה קצת בנייה פה ושם, אבל ברור שזו ממשלה חלשה. ממשלה שלא מסוגלת לעשות כלום בלי האמריקנים, ממשלה שנמצאת על חודו של קול, שתהיה תלויה באחמד טיבי. שמנסור עבאס שהוא חלק ממנה אמר שתפקידו יהיה להחזיר חלק מהזכויות של הפלסטינים. אז עכשיו יש קצת שקט כי כולם מחזקים אותם, אבל אתם תתגעגעו אלינו. ואנחנו נחזור בגדול, בעזרת השם. יש שיעורים שצריך ללמוד. כל הימין וגם הציונות הדתית צריכים ללמוד".
פיילוט בין תפוח לאריאל
השרה היוצאת מפרטת את שלל המיזמים הגדולים שקידמה במשרד התרבות והספורט ובמשרד התחבורה, ביהודה ושומרון. רגב מציגה תמונה של אולם התרבות ההולך ונבנה בבית־אל, ומתרגשת. "זה פשוט כיף. נתתי לחילי טרופר שהחליף אותי מספריים, אמרתי – רק תגזור את הסרטים. בתרבות נתתי תמריצים ליהודה ושומרון, עשיתי מהפכה. בתחבורה עשיתי ריבונות דה־פקטו ביו"ש, עשיתי דברים שאף אדם מהציונות הדתית לא עשה".
גם לא סמוטריץ'?
"גם לא סמוטריץ'. שמתי יותר ממיליארד וחצי שקלים על יו"ש. באל־ערוב, בכביש 55, בעוקף חווארה, בשיקוע קלנדיה, בכביש אדם־חיזמה, במודיעין־עילית, בצור־הדסה. תאורה בכבישי שומרון. והדבר הכי גדול הוא תוכנית־אב אסטרטגית לתחבורה".
היא התחילה בזמנך?
"היא הייתה, אבל אני קיבעתי אותה. נכנסתי לתפקיד, עשינו פגישות עם כל ראשי הערים וכל ראשי המועצות. קיבלתי החלטה, ויש תוכנית־אב מסודרת שאמורה לחבר את כבישי יו"ש לכל מדינת ישראל. שנה בלבד בתפקיד, ותראי כמה עשיתי. אמרתי שלא יכול להיות שיש תקציבים שתקועים, שיש פרויקטים שתקועים. עכשיו, כל פרויקט שבו הביצוע כבר החל יימשך בעזרת השם, כמו כביש עוקף חווארה. אבל יש פרויקטים שהשרה מיכאלי יכולה לעצור. כמו כביש אדם־חיזמה למשל. או כביש 55 מאלפי־מנשה לקדומים. התוכנית האסטרטגית מוכנה ומתוקצבת, אבל היא יכולה לא להעביר אותה. אמרתי לה בנאום הסיום ששמעתי שאמרה שהיא מתכוונת לקצץ בכבישי יו"ש, ואני רוצה לומר לה שמדובר בכבישי מרקם חיים שמשרתים לא רק אוכלוסייה יהודית אלא גם את הפלסטינים. ואני מאוד מקווה שלפני שהיא מקצצת, שלפחות תחשוב עליהם".
ובכל זאת, איך את מרגישה היום עם אנשי ליכוד שכותבים למתיישבים "לא נבכה כשיפנו אתכם מהבתים"?
"אני מרגישה עם זה רע מאוד, אני לא אוהבת את זה. אני אוהבת את ההתיישבות. יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, התקשר אליי הבוקר וממש ריגש אותי. אמר לי שתמיד אשאר חברת אמת של ההתיישבות, שמה שעשיתי לא עשה אף אחד לפניי. תמיד אעשה למען ההתיישבות. אמשיך לבקר במערת המכפלה ובשילה ובאריאל. נכון, יש אכזבה בחלק מהימין מחלק מההתיישבות, ואפשר להבין את זה. אני לא שופטת, עושה את המקסימום שאני יכולה".
בפגישות עם ראשי המתיישבים עולה לפעמים הנושא של תפקידך כדוברת צה"ל בהתנתקות?
"לא, זה לא עולה. וגם – הייתי קצינה בצבא. לא יזמתי את המהלך, לא הצבעתי בעדו. אני גם מצפה היום שכל החלטה מדינית שמתקבלת על פי חוק, הצבא יבצע. הסתובבתי בהתנתקות כמו הרבה אחרים עם כובד בלב. ומרגע שיצאתי לחיים הפוליטיים, פעלתי לפי האג'נדה שלי. למען ארץ ישראל, למען ההתיישבות. בכל תפקיד שהייתי תמכתי בהתיישבות מבחינת משאבים ומבחינה ציבורית.
"עשיתי כל מה שאפשר כדי לצמצם את הפקקים", ממשיכה רגב למנות את פעילותה כשרת תחבורה. "שאטל ימי מחיפה לתל־אביב, המכרז עוד מעט כבר נפתח. אוטובוס קומתיים נגיש שחנכנו. רכבת על גלגלים שנוסעת על כביש ויכולה לשאת יותר מ־300 אנשים. הודעתי שהניסוי שלה יהיה מתפוח לאריאל ומאריאל לכיוון תל־אביב, כי באריאל יש הרבה סטודנטים, ורכבת כבדה או קלה מי יודע מתי תגיע ליו"ש.
"כל תוכנית תשתיתית מחייבת תכנון ואז יוצאת לביצוע. יש תכנונים שמיכאלי יכולה להחליט שלא להוציא לביצוע. אנשים לא מבינים מה הולך להיות בממשלה הזאת. ממשלה שהיא שמן ומים, קרח ואש. איך הם מכרו את הנגב ככה? לתת לעבאס את תפקיד יו"ר ועדת הפנים שעוסקת בכל תחום ההגירה, כל הכניסה והיציאה. הם פשוט רוצים מדינת כל אזרחיה. מכרו את כל הערכים בשביל שנה וחצי".
ואולי גם ראש הממשלה היוצא נתניהו היה יכול להתנהל אחרת, לעורר יותר אמון?
"מי שפירק את הממשלה זה לא אנחנו אלא אבי ניסנקורן. ובגלל מה? בגלל ויכוח על הוועדה למינוי שופטים. לא הצלחנו להעביר שום שופט של הימין. ביקשנו שתהיה זכות וטו שווה לי ולניסנקורן. למה לא יכולים להיות שופטים מימין? כולם צריכים להיות חלק מאותו שמאל. לא מגיע לנו ייצוג? על זה הם פירקו את הממשלה. הגענו איתם להרבה הסכמות, לא רצינו בחירות".
"לעשות כבוד לנוכל?"
חלק מהדאגות שלך לעתיד הקרוב נובעות מכך שהיית חברת קבינט?
"ברור. אני לא יכולה לפרט הכול, אבל יש דברים שנתניהו אמר בנאומו. אני מאוד מודאגת משלישיית הרופסים – גנץ, בנט ולפיד שרוצים למצוא חן בעיני האמריקנים, ואני לא בטוחה שהם יצליחו לשמור על האינטרסים של מדינת ישראל. לומר להם למשל שהסכם הגרעין הוא רע, שישראל לא תסכים לקבל קונסוליה לפלסטינים בשטחה, שישראל שומרת על היכולת לתקוף בכל מקום".
על כל הנושאים החשובים הללו נתניהו ובנט הספיקו לשוחח בחצי שעה של חפיפה? למה בעצם הוא לא יושב איתו כמו שצריך?
"הוא עשה לו חפיפה בדיוק על מה שצריך. מי אמר שמי שצמצם את הזמן זה לא בנט? הוא ישב עם ראש הממשלה ועם ראש המל"ל, עם המזכיר הצבאי, עם ראש המוסד. נתניהו נתן לו את התפיסה שלו, אבל היא נוגעת לאומץ. ואומץ אי אפשר לחפוף. מי שמכר את הערכים שלו לא יוכל להיות אמיץ. בנט היה שר ביטחון, הוא ישב בקבינט, הוא כתב ספר על קורונה שהוכח כלא נכון. בסדר, ישב איתו, העביר לו את הדברים העיקריים. אז על מה הטענה? זה פייק ניוז, רדיפה. המשך של הדה־לגיטימציה. בדיוק כמו שאמרו שלא נעביר את המשרדים ושתהיה הסתערות על הקפיטול. העברתי חפיפה מסודרת, עשיתי טקס יפה".
אז למה נתניהו לא עשה טקס?
"בשביל מה? לעשות כבוד לנוכל? טקס עושים כשדברים עוברים יפה, מסודר. אני עשיתי טקס, ניצלתי אותו בשביל עצמי כי ידעתי שיבואו כל עיתונאי השמאל, אז לפחות שישמעו מה עשיתי. כמה עבדתי למען טיפול נכון בסוגיות התחבורה של מדינת ישראל. אחר כך עליתי עם מיכאלי למשרד, ישבתי איתה 45 דקות, נתתי לה ספר מסודר, והיא המשיכה לשבת עם המנכ"ל. סמוטריץ' אגב עשה לי חפיפה קצרה מזו. כל הסיפורים האלה הם סתם עוד המצאה נגדנו. למה לא לכבד את העשייה שלנו? עשר שנים של עשייה שהיו בה הרבה הישגים. אפילו זה שמדינת ישראל יצאה ראשונה מהקורונה, ששוכחים פה מה המצב בעולם.
"אולי באמת בגלל ששליין ישב ושמע את כל ההישגים שלי הוא הרגיש צורך לקחת איזה משפט כדי להגחיך אותי. אבל הוא זה שיצא מגוחך. קידמתי רפורמות שלא היו שנים. קיבלתי החלטה על שדה תעופה שלישי, עשר שנים המשרד הגברי הזה לא הצליח לקבל החלטה כי היה ויכוח עם משרד הביטחון. החלטתי על שדה תעופה בנבטים, פתאום ליברמן מאמץ את זה להסכמים הקואליציוניים שלו.
"והמלחמה שלי מול חלוקה לא צודקת של משאבים. למה במטרו אני צריכה לשים 200 מיליארד שקלים, כשאני שמה עכשיו 60 מיליארד על שלוש רכבות קלות? כשצריכה להתחנן על 70 מיליון שקלים לשבילי אופניים לפריפריה וליו"ש? זה מהותי כי זו התפיסה של הקישוריות. אני רוצה שאדם יצא מהבית על אופניים, יגיע להאב תחבורתי גדול, יקנה כוס קפה, ייסע ברכבת. שבילי אופניים הם המוצר הזול יותר, במקום תחנות שייכנסו לכל מקום. זה שינוי תפיסת עולם".
תחזרי להיות שרת תחבורה?
"אני לא יודעת. את שואלת אותי אם אחזור להיות שרה בכלל? כן, ועם נתניהו. אנחנו נחזור. נתניהו הוא יו"ר המפלגה שלנו, כל מי שילך נגדו לפריימריז היום נתניהו ינצח אותו.
"אני אדם שמתייחס ברצינות למה שהוא עושה. בכל משרד, אחרי שלושה חודשים אף אחד לא היה יכול לעבוד עליי. משרד התחבורה הוא אחד המשרדים הגדולים, הכלכליים. לא ידעתי אם יש לי שרירים שמתאימים לזה", היא אומרת בגילוי לב.
"כשנכנסתי לשם, הכול היה נראה שם גברי כזה, אפילו פיזית. ריהוט שחור, כבד. כל החלונות ממוגנים. מיד ביקשתי חלון שאפשר לפתוח. קצת שטיח, עציצים. למדתי את כל השפה התחבורתית. אני תלמידה טובה. לומדת, מיישמת ולא פוחדת לקבל החלטות. הנה עכשיו עם שכחת ילדים ברכב, תראי מה עושים לי בדה־מרקר בשם הליברליות". רגב מתכוונת לביקורת הקשה נגד תקנות משרד התחבורה שיחייבו הורים לילדים עד גיל 4 להתקין מערכת למניעת שכחת ילדים ברכב. החובה תיכנס לתוקף באוגוסט הקרוב.
"ראינו כולנו את הטרגדיות הנוראיות של שכחת ילדים ברכב. נכנסתי לתפקיד בחודשי הקיץ, וזמן קצר אחר כך היה עוד אירוע כזה, אמרתי שזה לא יכול להיות. אנחנו אחראים לרישוי, לכבישים, כל מה שקשור ברכב. איך יכול להיות שלא נמצא פתרון שיגן על ההורים והילדים? הסברה פה לא מספיקה, כי הרי אין שום הורה שרוצה לשכוח חלילה את הילד שלו באוטו. העברתי את התקנות, אז התחילו לצעוק – זה מס הורים, זה עולה 500 שקל. אז לא, זה עולה בין 150 ל־250, וכשתהיה תחרות, המחיר ירד. איזה מאבקים עשו נגדי. גם על 'מחירון העם', שישקף באמת את המחירים של מכוניות יד שנייה. אבל אני קידמתי. למה? כי אכפת לי.
"הייתי אחראית למרכז ההסברה במשך חמש שנים. שינינו את הטקס של יום העצמאות. זה היה טקס מורם מעם, ועכשיו זה טקס של הציבור, של כולם. מי היה מביא פעם את לינור אברג'יל עם כיסוי הראש? את ישי ריבו לשיר, מי היה מכניס פיוטים לטקס המשואות? לא היה שם חיבור למסורת ולא למזרחיות ולא ייצוג של מגוון האוכלוסייה הישראלית. כל השינויים האלה הם דברים שאני גאה בהם. אז אני מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי – מירי, עשית כל כך הרבה, עכשיו זו תקופת המְתנה שהיא מתנה. נמשיך לפעול מהאופוזיציה, ואני לא יודעת כמה זמן, אבל אנחנו נחזור. הממשלה הזאת לא תחזיק מעמד".
ביום שני היא ישבה עם ראש הממשלה היוצא במעון שבבלפור. "ישבתי איתו שעה וחצי, שתינו קפה. ישבתי עם שרה, פגשתי אותם. הבן אדם עשה יומם וליל למען מדינת ישראל, למען שמירת עוצמתה של ישראל. שלא לדבר על הקורונה. מגיעה לו הרבה הכרת הטוב על מה שעשה. אני יושבת איתו, העיניים שלי דומעות, הלב שלי איתו והוא זה שנותן לי כוח. אומר שרוב העם הוא ימין, שלא ירפו את ידינו. אני מרגישה שזכיתי ללמוד ממנהיג גדול ואני נשארת נאמנה אליו. רק ביום שאחרי, כשהוא יחליט שמספיק לו – המשחק פתוח".
