משטרת הר הבית מפעילה מערכת כללים בלתי כתובה על עולי ההר היהודים. תחת הטענה הקבועה "אתם כבר מכירים את הנהלים" אלה נתבעים לציות מוחלט, ממש כטירונים. כל חריגה גוררת הרחקה לשבועות ואף לחודשים, כאשר באופן רשמי האדם החשוד כ"מפר כללים" – שהוא כלל איננו יודע מהם – איננו מורחק מההר אלא רק נתבע לשיחת שימוע. אלא שכדי לזכות בשיחת שימוע כזו מקציני ההר הקשים להשגה, נדרש אותו אדם להתקשר שוב ושוב ללשכת מפקד יחידת המקומות הקדושים, להטריח את עצמו ממרחק, לפנות יום עבודה, וכל זאת רק כדי לקבל את הרשות לשוב ולעלות למקום הקדוש.
כך חולפים לעתים שבועות ואף חודשים של טרטור מתמשך שלא פעם טוענת אחריהם המשטרה להגנתה שהיא כלל לא מנעה את עלייתו של אותו אדם, אלא הוא עצמו אשם בכך שלא קבע שימוע. כל זה מנוגד כמובן לחוק ולנהלים שהמשטרה עצמה קבעה. בעבר כבר חייבו בתי המשפט את המשטרה לשלם פיצויים לפעילי ההר שספגו התעללות מעין זו, אבל המשטרה מוסיפה להתעמר בהם.
הנה תמליל שיחת שימוע שנערכה לפעיל תנועת סטודנטים למען הר הבית, אריאל ליבנה, שהורחק מההר בערב חג הפורים האחרון. ליבנה וכמה מחבריו לתנועה הורחקו מההר בשל הליכה שנחשבה איטית מדי לטעם המשטרה, וכן הליכה במסלול שיהודים חובשי כיפה אינם מורשים ללכת בו. ליבנה הורשה לשוב ולעלות להר רק כעבור כמעט חודשיים, כשהצליח סוף סוף לתאם מועד לקביעת שיחת נזיפה כזו. בחול המועד פסח הגיע ליבנה לשערי ההר כדי לעלות אליו אולם כניסתו נאסרה. במשטרה מנעו ממנו אז גם לקיים שיחת שימוע מיידית כדי שיוכל לעלות להר ולא ייאלץ לשוב כלעומת שבא, וזאת בטענה שמפקד היחידה עסוק מדי. חלק מחבריו של ליבנה לעלייה המדוברת עודם מורחקים מההר מכיוון שטרם הצליחו לתאם שיחה מעין זו.
קצין המשטרה אייל אברהם: "אל תיגרר אחרי אנשים שבעדינות אומר – יש להם אינטרס לשנות את המציאות בהר. אנחנו לא נאפשר את זה"
בשיחת השימוע שנערכה לבסוף היו שותפים מהצד הנוזף קצין המשטרה אייל אברהם – סגן מפקד יחידת המקומות הקדושים וכן שוטרת המוצבת דרך קבע בכניסה להר, יפה אסמרה. הרושם העולה מהתמליל הוא שה"כללים" שפעילי ההר "כבר מכירים" ונדרשים לציית להם כלל אינם קיימים. בשום מקום לא נשמע פירוט שלהם. בשום מקום לא נאמר לעולה היהודי ההרה שהוא נדרש ללכת במסלול כזה או אחר ובקצב כזה או אחר. למעשה, מהתמליל הזה עולה שאין בנמצא "כללים" אלא כלל אחד בלבד: ציות מוחלט לכל מילה של שוטר בהר. בתמליל אין שיחה בין שוטר לאזרח כפי שאנחנו רגילים לה, אלא מעמד משפיל שבו השוטר נוהג באזרח ש"הפר את הכללים" כפקוד ומדבר אליו בהתנשאות. הנה הדברים.
בתחילת השיחה טוען ליבנה להגנתו שאף שוטר לא טרח לומר לו ולחבריו שהתנהגותם בהר מפירה את הכללים בו.
אייל אברהם: "בשום שלב?"
ליבנה: "בשום שלב. עשינו את אותו המסלול בדיוק בחנוכה ובגלל זה לא ראינו בכך שום בעיה".
אברהם מתעלם מהטענה וממשיך: "בוא אסביר לך לשם מה השיחה הזאת. אנחנו נמצאים בסוג של מציאות טובה בהר הבית. אפילו פסטורלית".
ליבנה: "תלוי למי".
אברהם: "בניגוד אליך אני רואה את התמונה הכללית. אני רואה גם את התיירים, וגם את כל מי שמגיע ומבקר – יהודי חילוני או דתי, לא משנה – ואני רואה גם את הצד המוסלמי".
ליבנה: "וההסתובבות החופשית שלנו בהר היא זו שמאיימת על הפסטורליה?"
אברהם: "כשאנחנו מגיעים למציאות טובה זה בגלל כללים שהמשטרה קבעה בסמכות, והכל כדי שאתה תוכל לבקר בהר בשעות שנקבעו ובהתאם להנחיות, כדי שמוסלמי יבוא ויתפלל שם, וכדי שתייר יבוא ויבקר שם איפה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה בהתאם לשעות. אתה אולי מזווית הראייה שלך תראה מציאות אחרת שטובה לך, אבל אני רואה את התמונה הכללית".
ליבנה: "מציאות טובה זו מציאות נורמלית, שכפי שאני מסתובב בכל מקום בירושלים אוכל להסתובב גם בהר הבית".
אברהם: "יכול להיות שנגיע לשם, אבל כרגע צריך לעמוד ביעדים שקבענו. לא אתה ולא אף אחד אחר שמגיע להר הבית יפר את הכללים ויגרום לנו ללכת לאחור. בגלל אנשים שמפירים את הכללים אנחנו נסוגים לאחור".
ליבנה: "אבל כשעליתי בחנוכה הלכנו בדיוק באותו המסלול. בערב פורים ביקשנו בסך הכל לעשות את אותו המסלול שעשינו בחנוכה. שאלנו גם את השוטר והוא לא אמר לנו שאנחנו עושים משהו בעייתי. אם יש בעיה השוטר בשטח היה צריך להגיד לנו מיד 'אתם מפירים כללים'. לא הגיוני לגלות שאנחנו מוענשים בהרחקה ללא הגבלת זמן רק אחרי שאנחנו יוצאים משטח ההר. כל זה מצולם, אגב".
אולם אברהם מוסיף להתעקש שקבוצת הסטודנטים שליבנה נמנה עימה "הפרה את הכללים": "האחריות על שלום הציבור היא שלנו ולא של אף אחד אחר. אל תאתגרו את המשטרה".
ליבנה: "אז למה לא אמרו לנו? אף אחד לא אמר לנו שאנחנו מפירים את תנאי העלייה".
אברהם: "כל מה שאנחנו עושים שם הוא לשמור עליך ועל כל מי שנמצא שם".
בנקודה הזו מתערבת בשיחה השוטרת יפה אסמרה: "אלו הכללים הנהוגים במקום. גם אתה וגם שאר המעורבים במקרה הזה מכירים את הנהלים. אתה מכיר בדיוק את המסלול. אם יש לכם בקשה למסלול אחר, תעלו זאת מראש. אז מפקד יחידת המקומות הקדושים ומפקד המרחב ומפקד המחוז יבדקו אם זה בכלל אפשרי".
ליבנה מצטדק: "חשבנו ששיניתם את הכללים, כי בחנוכה נתנו לנו ללכת לשם ובפורים פתאום זה גרר הרחקה".
אברהם מקריא מהדו"ח המשטרתי בעניין אירועי פורים ביחס לקבוצה של ליבנה: "מהרגע שעברו את מסגד אל־אקצה, משלב זה התעלמו מכלל הנחיות המשטרה השגרתיות".
אסמרה לליבנה: "אם יש לך בקשה אתה יכול לבקש ממני בכניסה. לא בתוך ההר".
אברהם: "אדם שמתעלם מהוראות השוטר – באותו הרגע צריך להיות מורחק מההר. קיבלנו את המנדט לקבוע את המדיניות בהר הבית. תמיד יהיה מישהו שלא יהיה מרוצה ממנה וזה פחות מעניין, כי טובת הכלל עומדת לנגד עינינו, שההר לא יהיה מקום של מלחמה. כל הפרה מחזירה אותנו לאחור. תשאל את השוטר, אבל אל תפר את הכללים. יכול להיות שבשלב מסויים לא תצטרכו בכלל לראות שוטרים לצדכם בהר אבל בינתיים אנחנו צריכים לבנות את האמון הזה, שכל מי שעולה להר אפשר יהיה לסמוך עליו. אני רוצה שתצא מפה עם הבנה. לא נוכל להתעסק עם כל אחד שבוחר להתנהל כרצונו בהר".
ליבנה: "הנוהל של הרחקה עד לקיום שיחה לא חוקי. אין לכם סמכות להרחיק אדם עד לקיום השימוע. למה אין אפשרות לקיים מיד את השיחה הזו, מיד כשנאמר לנו שאנחנו מורחקים?".
אברהם: "אם זה לא חוקי למה באת לכאן?"
ליבנה: "כי אין לי ברירה. לא אפשרתם לי לעלות להר מאז פורים".
אברהם: "אנחנו לא מקיימים פה שירות קבלת קהל לכל מי שמפר את הכללים. נראה לך שיש לנו את הזמן להתעסק רק בזה? בוא נמנע את זה מראש. זה כמו שתציע ששוטר יאפשר מיד לשלם על דו"חות שחילק למי שעבר ברמזור אדום. למה בכלל עברת ברמזור אדום? בוא באמת נבנה בית חולים ליד צומת מסוכן, במקום למנוע את הסכנה מראש. אתה מציע לי להציב קצין תורן בכניסה כדי לחסוך את השיחה הזו, ואני אומר לך: מראש, אל תפר את הכללים, פשוט תשאל את השוטר כשאתה בהר מה צריך לעשות, תקשיב לשוטר שמתדרך בכניסה להר מה צריך ומה לא צריך לעשות פה".
ליבנה: "אם אתם מרחיקים הרבה אנשים בגלל סיבות כאלו, אז כן. תייעדו לכך קצין תורן".
אברהם: "מאיפה אתה יודע שמדובר בהרבה אנשים? ממש לא. השיחה הזו נועדה להבהיר לך שאם חס וחלילה בפעם הבאה תפעל בניגוד להוראות השוטרים, תורחק מהר הבית על פי צו. השיחה הזו היא שלב ביניים כדי שתבין מה נדרש. בשלב הבא השיחה הזו תשמש נגדך".
ליבנה: "אני לא מבין את ההתנהלות הזאת, שאדם צריך לנסוע במשך שעה וחצי כדי לקבוע אתכם שיחה, וכשהוא מגיע לכאן במיוחד כדי לעלות להר הוא לא מורשה לעלות כי אין קצין שיוכל לדבר איתו. זה לא תקין. אני צריך לקחת חופש באותו יום ולקבוע מראש פגישה. למה? לפי הנהלים שלכם אתם מחוייבים לקיים שיחת שימוע מיידית בכניסה להר ולא לעכב את מי שמעוניין לעלות".
אסמרה: "ממי הבנת את זה? יש פה נהלים שקיימים ומפקדים וקצינים שמפנים את הלו"ז שלהם כדי להיפגש איתך. אנחנו לא משחקים. יש פה הרבה דברים מעבר לביקורי יהודים ומעבר להתעסקות באנשים שמבצעים הפרות. אתה צריך להתאים את עצמך ללו"ז של מפקד יחידת המקומות הקדושים כי אתה ביצעת את ההפרה. לא הבנתי למה אתה מצפה שהם יתאימו את עצמם אליך".
אברהם מוסיף לנזוף בליבנה: "המשטרה היא לא הצד שהפר את הכללים. אם בית משפט קבע תאריך תגיד 'לא מתאים לי'? אתה רציני? המטרה היא לשמור על השקט בהר ועל ביטחון הנפש והרכוש. אנחנו צריכים ליצור פה מציאות שלווה ושקטה, וכל הפרה כזאת מחזירה אותנו לאחור. יש לנו הרבה משימות. יש גבול. אני מקווה שניפגש רק בשמחות ולא בהפרות כללים".
ופה, לסיום, מוסיף אברהם ורומז לליבנה להתרחק מפעילי ההר הנחשבים כבעייתיים בעיני המשטרה: "אל תיגרר אחרי אנשים שבעדינות אומר – יש להם אינטרס לשנות את המציאות בהר. אנחנו לא נאפשר את זה".
