אפר פרה אדומה, האמצעי המשונה־משהו להיטהר מטומאת מת שמוזכר בפרשת השבוע, עורר לאורך כל הדורות את יצירתיות הפרשנים – שיצאו מגדרם במאמצים להסביר מדוע פרה ולמה דווקא אדומה תמימה דרושה לנו כדי להפוך טמא לטהור. בספר "מקור חיים" מאת הרב שמואל אבן־צרצה, רב ומקובל בן המאה ה־14 מספרד, מופיע בהקשר הזה משפט חידתי: "הקיסר היה אומר שנצטווה אדון הנביאים (משה רבנו) עליו השלום לקחת פרה אדומה במקום הארי כדי שלא יסתכנו לצוד ארי אדום".
אריה אדום? מה העניין? ובכן, מכתבי יד מהמאות ה־15 וה־16 התברר שהקיסר המדובר הוא פרידריך השני, שליט האימפריה הרומית הקדושה (1194־1250), שהוביל את מסע הצלב השישי לארץ הקודש ואף השיג אז שליטה נוצרית בירושלים (מלבד הר הבית). מתברר ששלט בכמה וכמה שפות, עסק גם במקורות היהדות ואף קרא את דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ג, מז) בעניין פרה אדומה: "ואני לא ידעתי עד היום טעם אחד מהם ולא טעם עץ ארז ואזוב ושני תולעת בפרה אדומה".
"ואמר הקיסר כי על כן לקח אדון הנביאים פרה במקום הארי לפי שהיה סכנה גדולה לצוד ארי אדום"
בדיון שקיים פרידריך עם יהודי בשם בן אחמי טען הקיסר שלעומת הרמב"ם הוא דווקא יודע את טעמה של פרה אדומה: "ואמר הקיסר שאם עמד הרב ז"ל (הרמב"ם) על הספר שיש בידו מחכמי הודו – שהיו לוקחים בזמן ידוע בשנה ובחודש ידוע אצלם ארי אדום והיו שורפין אותו וכל מי שהיה מתעסק בשריפתו היה טמא. ובאפרו היו מטהרין הטמאים והנידות שהיה הטומאה החמורה להם. והיו נותנין טעם למה היה מטמא העוסק בו. בעבור שכל ההורג נפש אצלם בין אדם או בהמה או חיה הוא טמא, אבל לאחר שהיה אפר – לא היה בו דבר טומאה, שהיה כמו עפר. ואמר הקיסר כי על כן לקח אדון הנביאים פרה במקום הארי לפי שהיה סכנה גדולה לצוד ארי אדום".
האם פרה אדומה על כל המשונה שבה לא היתה ייחודית לדת ישראל? האם את הדיה ומקבילותיה אפשר למצוא גם בדתות אחרות בנות הזמן העתיק? ייתכן מאוד. רבים מפרטי המצוות, בפרט אלו הנוגעות למקדש, למבנהו ולקרבנותיו, נשאבו מדתות אחרות, אפילו אליליות שומו שמיים, בנות הזמן ההוא. כך הרי כתב הרמב"ם במפורש במורה נבוכים כשהסביר שחובת הקרבנות נשאבה בידי התורה מאמונות זרות.
נחזור לפרה. לפחות על פי הכלי השלישי או הרביעי שבו הועברו הדברים, הנה לפנינו גירסה הודית לפרה האדומה שעליה ציוותה התורה. מלבד זהות בעל החיים האדום קיימים הבדלים נוספים בין מצוות התורה למקבילתה ההודית. למשל, אפר פרה אדומה מטהר מטומאת מת בלבד – ואילו באמונה ההודית המתוארת מוזכרות טומאות מסוגים אחרים. מצד שני, כמו במקבילה היהודית, גם בהודו כל מי שעסק בשריפת האריה נעשה דווקא טמא. הבדל נוסף בין הדתות הוא שעל פי התורה רק מי שבא במגע עם אדם מת
נזקק לאפר פרה אדומה, בעוד שעל פי התיאור של פרידריך השני בדת ההודית המדוברת גם מי שהרג בעל חיים נטמא ברמה המחייבת אותו בהליך הטהרה הזה. שחיטת ושריפת הפרה האדומה הן טקס שהתקיים בסך הכל תשע פעמים במהלך ההיסטוריה בעוד שהמעמד ההודי ההוא התקיים לכאורה מדי שנה ובמועד קבוע.
יש לציין כי דברים אלה מתבססים על מאמרו של דניאל ליפסון בבלוג הספריה הלאומית, "הספרנים". ליפסון ניסה למצוא בין אין ספור הדתות הקיימות כיום בהודו, אחת שבה נשמר אולי מנהג מעין זה, ללא הצלחה. בינתיים, מכל מקום, איתורה של פרה אדומה לצרכי חידוש הליך הטהרה היהודי נראה קשה לא פחות מהשגת אריה אדום.
