שופט בית המשפט העליון לשעבר, צבי טל נפטר הבוקר (ג') בגיל 94. בין פעולותיו הציבוריות הבולטות, היה חלק מצוות השופטים בבית המשפט המחוזי ששפטו את ג'ון איוון דמניוק, וכן עמד בראש "ועדת טל" שהסדירה את דחיית השירות לבחורי ישיבה. הלוויתו תתקיים היום בבית העלמין בגבעת שאול.
טל נולד בשנת 1927 בפולין לחיים ואסתר טייטלבוים והיה הקטן בין שבעת ילדיהם. כשהיה בן שמונה עלתה משפחתו לארץ. אחותו, בעלה ובנם, שנותרו מאחור, נספו בשואה. הוא למד בישיבת כפר הרא"ה, שירת בהגנה ובצה"ל ובשנת 1949 נרשם לקורס הראשון בפקולטה למשפטים שנפתחה באוניברסיטה העברית. ערב הסמכתו לעורך דין, זמן קצר אחרי שש"י עגנון קיבל את פרס ישראל, שלח לו המשפטן הצעיר מכתב ברכה בסגנון עגנוני וסיפר לו כי סיים את לימודיו. עגנון השיב לו "יהי רצון שתזכה כדין בכל דין" ושמר את מכתבו של הפרקליט הצעיר, שמצוי עד היום ב"יד עגנון".
אלמלא ברכתו של הרבי מליובאוויטש, טל לא היה מתמנה לשופט. "כשפנו אליי מלשכת עורכי הדין כדי שאציע מועמדות לשפיטה בבית המשפט המחוזי הייתי בדילמה", סיפר בראיון לקלמן ליבסקינד בשנת 2010, "מפני שאני יודע שלא כל חכמי התורה מסכימים עם בתי המשפט ורואים בהם ערכאות. הרב שאול ישראלי, לדוגמה, שלמדתי אצלו בישיבה, חשב שדין המדינה צריך להיות דין תורה ובתי הדין הרבניים צריכים להיות בתי הדין של המדינה, ומשפט שאיננו משפט התורה הוא כאילו הרמת יד בתורת משה".
"לכן חשבתי לשאול את הרבי מליובאוויטש ולקבל את הנחייתו". טל שיגר אל הרבי חבר שהיה באותה עת בניו יורק והופתע מהתשובה. "הוא אמר שאני אגיש את מועמדותי, אבל יחד עם זה שבחיים הפרטיים שלי אגביר את הנושא של משפט הקדוש ברוך הוא". כדי למלא את ההנחיה הזו הוא ייסד בשכונת בית וגן, שבה הוא מתגורר, שיעור בדף היומי בגמרא שמתקיים מאז למעלה מ-30 שנה.
במלחמת יום הכיפורים שכלו השופט טל ורעייתו חנה, את בנם משה. בשנת 1978, מונה לשופט מחוזי, כשבאופן חריג כל שופטי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים, בראשות הנשיא יואל זוסמן, מתנגדים למועמדותו.
בשנת 1988 גזר יחד עם השופטת דליה דורנר וראש ההרכב, דב לוין גזר דין מוות על ג'ון איון דמניוק שהוא "איון האיום" שרצח והתעלל ברבים במחנה ההשמדה סוביבור. בבית המשפט העליון זוכה דמניוק "מחמת הספק".
"ההיסטוריה זכתה מהמשפט הזה, בלי קשר לתוצאות שלו" סיפר טל לליבסקינד, "בכך שבדור של מכחישי שואה כשיש עדויות חיות של אנשים, שעדותם נמצאה אמינה ושום מכחיש שואה לא יכול להכחיש אותם".
טל, שאחותו, בעלה ובנה נספו בשואה, מגלה כיצד התקשה לעמוד בעדויות ששמע במהלך המשפט. "כשהניצולים עמדו על דוכן העדים וסיפרו את החוויות שלהם לא יכולתי להסתיר את הדמעות. וכיוון שזה היה משפט מצולם, הייתי צריך לעשות כל מיני תמרונים כדי להסתיר את הדמעות. מצאתי את עצמי שוב ושוב במהלך העדויות עם הדמעות עולות. בעיקר מההשפלה".
על יום גזר הדין שבו שלח אדם למוות אמר: ""הייתה תחושה קשה באותו בוקר, למרות שהייתי משוכנע בהחלטה. באותו יום לא אכלתי ולא שתיתי, בדיוק כמו שנהגו בסנהדרין לצום ביום כזה. אבל לצד ההרגשה הקשה הייתה גם נחמה שאתה יודע שאתה לא האינסטנציה האחרונה. שיהיה גם ערעור".
בשנת 1994 מונה השופט טל כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1999 מונה השופט טל לעמוד בראש ועדה שתדון בהסדר דחיית שירות לבחורי ישיבה ועדה שנקראה על שמו "ועדת טל". על-פי המלצות הוועדה אושר בכנסת החוק המכונה "חוק טל".
השופט טל התנגד לשיטת האקטיביזם השיפוטי שקידם בתקופתו נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק. בריאיון לענת סרגוסטי הביע צער שלא הצטרף להרכב שקבע ראשון את התקדים בפסק דין המזרחי גם אם היה בדעת מיעוט. בריאיון אמר: "בכלל, בית המשפט העליון מתערב יותר מדי בניהול המעשי של המדינה… השופטים לא נבחרו לשם זה. אין להם כל אחריות על זה. נניח שהם אומרים שטות ומתברר שזו שטות? השופטים לא ייתנו את הדין על זה. אין זה פלא שקוראים לזה דיקטטורה שיפוטית… מרוב כוח בית המשפט העליון כבר חורג מהגבולות".
הוא הפנה ביקורת קשה גם כנגד פסק הדין של בית המשפט העליון שאישר את קיומה של תוכנית ההתנתקות: "תמצית פסק הדין היא שכיוון שזו החלטה מדינית, אז בית המשפט לא מתערב בה. מה זה לא מתערב? בית המשפט העליון הזה מתערב כמעט בכל דבר, גם בהחלטות מדיניות, ובמיוחד שהשאלה הראשונה היא בכלל לא מדינית. אתה עוקר עשרת אלפים איש מביתם בלי הצדקה? כשעקרו איזה אדם מביתו בעזה לבית אחר היה פסק דין קשה מאוד של בית המשפט העליון, שעקירה של אדם מביתו זה דבר נורא ואיום".
"לא מתערבים בעניינים מדיניים? הרי שלטון רוב, בלי שיהיה גם צודק ועומד בקני מידה מוסריים, הוא עריצות של הרוב. אם כשהרוב יחליט לגרש את המיעוט זה דמוקרטיה, אז איפה פה המוסר? בית המשפט העליון לא נהג באופן סביר. הוא אכזב אותי בהחלט. אני לא יודע איך השופטים מסבירים את זה לעצמם".
באותו ריאיון אמר על החיילים: "מצד אחד סירוב פקודה הוא דבר נורא, שיכול להרוס את הצבא. מנגד, אם אתה חושב ומרגיש שזאת פקודה בלתי חוקית בעליל אז זה באחריותך. אילו הייתי חייל, אני חושב שלא הייתי משתתף בדבר הזה, גם אילו היו אוסרים אותי. אילו מישהו היה בא לשאול אותי נדמה לי שהייתי אומר לו 'אתה חייב לקחת את העניין הזה על אחריותך ולהחליט בעצמך".
לפני שלוש שנים בעת פינוי שכונת נתיב האבות הגיע השופט טל לחזק את התושבים המפונים, אחת מהן נכדתו, ומתח ביקורת חריפה על בג"ץ שהורה להרוס את הבתים "אני מתגעגע לבית המשפט הטורקי. בית המשפט אז לא היה נותן להרוס בית לאחר שנבנה הגג".
