בספרו "על שופטים ומשפטים וצרות אחרות" כותב שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל את הפסקה הבאה: "פריקת עול שירות הביטחון מעל צווארי תלמידי הישיבות, בעוד חיילי ישראל נתונים בסכנה ונותנים חייהם על הגנת העם והארץ, מעוררת בציבור רגשי זעם נסערים ואף שנאה קשה. לא ייפלא שמשנות השבעים… הוגשו עתירות לבג"ץ בטענת אפליה".
פסיקת בג"ץ השבוע, המבטלת שוב את חוק הגיוס שהתקבל בלחץ הסיעות החרדיות בקואליציה, העלתה שוב את מפלסי השנאה שעליהם דיבר השופט טל והחזירה לבמה הציבורית את הסוגיה הבלתי נגמרת. זכה השופט טל ועל שמו נקרא אחד החוקים המדוברים והשנויים ביותר במחלוקת בישראל. "חוק טל", שביקש למצוא פתרון לסוגיה, נכשל ונפסל פעמיים בידי שופטי בג"ץ. סביר להניח כי לו ישב היום בהרכב שדן בעתירת התנועה לאיכות השלטון, היה מצטרף לדעת המיעוט של השופט סולברג. עתה אומר לנו השופט בן התשעים בריאיון בלעדי: "הֲחזירו את חוק טל. זה הפתרון האופטימלי ואין בלתו. חוק טל אינו אידיאלי, אך מבחינה חברתית הוא הפתרון היחיד שיכול להוביל לאט לאט למשהו שדומה לשוויון".
אבל בית המשפט כבר פסל אותו, פעמיים.
"מותר להחזיר את החוק לעיון מחדש. בית המשפט יכול לעשות זאת".
חוק טל, או בשמו הרשמי "חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם", התקבל בכנסת בשנת 2002 בעקבות מסקנות ועדה ציבורית שבראשה עמד השופט בדימוס טל. היה זה לאחר מחלוקות סוערות – גם בתוך המחנה החרדי. החוק אִפשר לצעירים החרדים בגיל גיוס "שנת הכרעה" שבה יידחה שירותם ללא תנאים, ואף נתן להם אפשרות לשרת בשירות לאומי.
ביסוד החוק, אומר השופט טל, עמדה ההנחה כי אין כל אפשרות מעשית לכפות גיוס על ציבור שלם הנחרץ בהתנגדותו, וכל חוק שינסה לכפות גיוס כזה יישאר אות מתה, יגרום לביזיון שלטון החוק ורק יגביר את השנאה בין חלקי העם. הנחה נוספת אמרה כי חברה דמוקרטית סובלנית צריכה לסבול גם מגזר השונה באורחותיו ובתרבותו, שבגללם יש לו קושי אמיתי לשאת בעול הביטחון.
החוק נפסל בבית המשפט העליון פעמיים, ב־2006 וב־2012. בפעם השנייה סברו שישה שופטים בראשות הנשיא אהרן ברק כי הוא אינו חוקתי ופוגע בכבוד המשרתים בצה"ל, אם כי השופטים הבהירו שהוא הולם את ערכיה של מדינת ישראל.
"שלושת שופטי המיעוט סברו שטרם הגיע הזמן לפסול אותו, ואני רוצה להתעכב לרגע על מה שהם כתבו כי לדעתי צריך להבין אותם לפני שמבינים את הפוסלים. השופטת עדנה ארבל אמרה שדווקא עכשיו מתחיל זרזיף חזק יותר של חרדים שמתגייסים. תנו לזה הזדמנות. השופטים גרוניס וריבלין סברו שמקומו של הדיון על חוק טל אינו בבית המשפט, שכן מדובר בעניין חברתי ולא משפטי. אי אפשר לטפל בעניין חברתי לטווח ארוך בכלים של כן ולא".
מצד שני, דעת הרוב הייתה – אז כמו היום – שהמצב שנוצר אינו שוויוני. בספרך אתה מכנה את המצב "פריקת עול השירות". אתה מוכן להשלים עם חוסר שוויון?
"נכון שהחוק אינו שוויוני, אבל באיזה תחום יש לנו היום שוויון מלא? בפער החברתי בין עניים ועשירים? בין ערבים ויהודים? אפילו בחוק המחייב 50 אחוז שוויון בין המינים בכל ועדה ציבורית, מסתפקים באישה אחת או שתיים כתקופת מעבר. המחוקק מבין שאם אתה רוצה הכול או לא כלום, תקבל לא כלום".
אז ליצמן, גפני ואייכלר שזעקו שבג"ץ מנותק מהעם בעצם צודקים?
"אינני יודע אם בג"ץ מנותק מהעם, אבל לטעמי הוא נוטל לעצמו סמכויות שאין לו. יש לכך דוגמאות רבות. בחמישים שנות המדינה הראשונות בג"ץ פסל רק פעם אחת בדל חקיקה של הכנסת (כאשר גילה אי־שוויון במימון מפלגות חדשות, מ"ט). בעשר השנים האחרונות הוא פסל אולי תריסר חוקים של הכנסת, ולטעמי שלא לצורך".
לדברי טל, כל החוקים שבאו בעקבות פסילת חוק טל, כולל ה"שוויון בנטל" של יאיר לפיד, היו מיותרים לחלוטין. לדעתו, ברגע שחוק טל נפסל חזר חוק שירות הביטחון הקיים המחייב באופן שווה את כל תושבי ישראל. "לחוק של לפיד החרדים התנגדו, ואילו את חוק טל הם קיבלו".
המלצה לשופטים: צניעות
כעת עולה שוב הדרישה לחוקק את "פסקת ההתגברות" שתנטרל את פסילת החוקים הסיטונאית הזו. אתה תומך בכך?
"אינני רוצה לייעץ לכנסת מה לעשות, אבל ברור שמעמד בית המשפט העליון החל להיסדק בעיני חלק גדול מהציבור כאשר שעריו נפתחו לרווחה לפני כל עותר, גם אם הוא בא לתבוע לא את עלבונו שלו אלא את עלבון הציבור, וכאשר הרחיב את סמכותו והחל מתערב בשיקול דעתה של הזרוע המבצעת ולהחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. ברגע שבית המשפט נטל לעצמו חירות לפסוק בנימוק של 'אי סבירות', הסדק התרחב. מהי אותה אי סבירות? בעיני מי? מי שם את שופטי בית המשפט לדון בענייני סבירות? במיוחד כאשר הם מדברים על 'אי סבירות קיצונית'.
"כך בית המשפט מצא עצמו מתערב בענייני בריאות, חינוך, עוני, מדיניות, צבא וביטחון, עד כדי כך שמצא עצמו בוחן מהי כמות הדלק שישראל מעבירה לתחנת הכוח ברצועת עזה. זה אומר שכאשר פוסלים מהלך של שר כלשהו בנימוק זה, אומרים בעצם שהשר הוא לא סתם אידיוט אלא אידיוט גמור. הסבירות הרי משתנה מהרכב להרכב, ומי מינה את השופטים למומחים לסבירות?"
אם כך, אולי תפקיד הכנסת הוא לסתום את הפרצה הזו?
"לדעתי בית המשפט העליון צריך להכיר בכך שהוא חרג מסמכותו, ולנהוג יותר ב'הצנע לכת'. נשיא בית המשפט השופט לנדוי, שהיה מבכירי וטובי השופטים בישראל, התריע על כך ואמר לשופטים: 'אתם יורדים לזירה הפוליטית ונוטלים לעצמכם סמכויות שאין לכם, וזה ידרדר את בית המשפט'. והוא צדק. שופטי בג"ץ לא נבחרו על ידי הציבור והם אינם חייבים דין וחשבון לאיש על החלטותיהם או נושאים באחריות על תוצאות העדפותיהם. כאשר החלטותיהם טעונות מימון תקציבי, אין זה מעניינם מאין יבוא ועל חשבון אילו צרכים אחרים; ואילו הרשות המבצעת חייבת דין וחשבון לכנסת ולבוחר".
לדעת השופט בדימוס, עלולות להיות לכך השלכות בעייתיות על תפקודה של הרשות המבצעת. "החשש מהתערבות בית המשפט משתק לעתים את פעולות הממשלה, האמורה לנחש כל העת האם הן ייראו סבירות בעיני בג"ץ. הדבר אמור גם בעניינים רגישים, שבהם השיקול הענייני של אנשי השטח והניסיון נסוג מפני חששם שמא לא ימצא חן בבג"ץ. צריך אפוא לשאול עצה בתרפים, היינו ביועצים המשפטיים; והללו, מחמת הספק, פוסקים תמיד לחומרא, כלומר 'שב ואל תעשה עדיף'".
טל מספר שכאשר למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, לימדו אותו שכאשר בית המשפט העליון בא לפסול חקיקה של הכנסת עליו לקחת עיפרון כחול ולסמן את החלק הפסול, ורק אותו לפסול. "את חוק טל הפילו על קרבו ועל כרעיו, כולל את עניין ישיבות ההסדר והשירות האזרחי הלאומי שאיש לא טען נגדו דבר; גם בפסק הדין אין מילה נגדו. שאלתי את אחד השופטים איפה היה העיפרון הכחול שלהם. הוא נבהל וחבט במצחו. אחד מתוך התשעה כתב ש'זה נכון אבל אין דבר, אפשר לחוקק מחדש'. איזו שטות זו. איזו סמכות יש לך להפיל חלק מהחוק שאיש לא טען נגדו? זה רק מוכיח את הקלות הבלתי נסבלת ושהם אינם זהירים דיים. אם בית המשפט רוצה לחזור ליוקרתו, הפתרון הוא 'הצנע לכת עם א־לוהיך'".
דרושה רגישות תרבותית
בספרו כותב טל: "בפני בית המשפט מובא עניין אחד, מוגדל כמו במיקרוסקופ, והגדלה זו מסתירה מעיניו שאר צרכים מתחרים. לא ייפלא שהמבקרים רואים בכך 'דיקטטורה שיפוטית'".
ייתכן שהרטוריקה של שני הצדדים, גם של בית המשפט בפסיקותיו וגם של הצד הקורא לעלות עליו ב־D9, עברה הסלמה בשנים האחרונות?
"להתבטא כך על בית המשפט זהו גועל נפש. צריך לדבר בדרך ארץ ובביקורת עניינית. בית המשפט דווקא מגלה איפוק, אך התוצאה היא חריגה מסמכות".
איך אתה חש כאשר ח"כ ליצמן מכנה את השופט אליקים רובינשטיין "דתי במירכאות"?
"זו שערורייה שאין כדוגמתה. כל החרדים ששמעתי את ההתבטאויות שלהם ברדיו, ליצמן וגפני, מתבטאים כאילו לא שמעו על ה'חפץ חיים' בכלל. הם בוודאי שמעו ויודעים מהו איסור לשון הרע, הוצאת שם רע וביוש אדם, שהגמרא במסכת ערכין אומרת שהוא גרוע יותר מגילוי עריות ועבודה זרה.
"היה מקרה בספרייה הלאומית שנכנסו מים והרטיבו את הספרים. אחד הפרופסורים הניח שמיכה על האזור הרטוב, מבלי לחשוב שהדבר עלול לגרום לעובש וריקבון. מתברר שמדובר בפרופסור לביולוגיה שמחקרו עסק בפטריות עובש… לפעמים הידיעות העמוקות שלך מנותקות מההתנהגות שלך. אדם יכול לדעת המון בקבלה ובתורה ובמצוות, אבל כאשר זה מגיע להתנהגות שלו – אין לזה קשר. אלה שהתבטאו בפומבי בצורה פושעת כל כך כלפי השופט רובינשטיין, שהוא תלמיד חכם ואדם נאמן וישר, אות וסימן לכך שאצלם ה'חפץ חיים' והאיסור הנורא לבייש אדם ברבים אינם נוגעים להתנהגותם. חסרה להם הדעת המחברת".
חוק טל נכשל, מדוע אתה סבור שהוא הפתרון?
"הוא התחיל לקיים מקצת שוויון. עד חוק טל אף חרדי לא שירת. זה היה ניסוי לטווח ארוך, כך הגדרנו זאת, ולכן הצענו שילווה בביקורת והערכת מצב בכל כמה שנים. גם דרך של אלף מילין מתחילה בצעד קטן. נפתח פתח לתחילה של שירות".
מדוע הוא נכשל?
"יש כמה סיבות. הממשלה הכשילה אותו כעבור חצי שנה בלבד, כאשר חוקקה חוק נוסף שסתר את חוק טל וקבע שמי שלומד 45 שעות בשבוע בישיבה רשאי לצאת לעבודה גם בלי שישרת שירות כלשהו. צה"ל דיבר בשתי לשונות: כלפי חוץ אמר שהוא מעוניין בחרדים, אבל בדיוני הוועדה שלנו הצהירו ראשי אכ"א כי אינם מעוניינים בהם מכיוון שהדבר יצריך היערכות מיוחדת של כשרות, שבת, שירות ללא בנות, מעורבות של רבנים, וכל יחידה מיוחדת כזו עולה כסף רב. צה"ל באמת לא רצה אותם, והחרדים ודאי שלא רצו. איך אמרה השופטת דורנר בפסק דין אליס מילר? שוויון עולה כסף. גם החרדים ששמחו על אותו חלק בחוק המאפשר ללומד להתמיד בלימודו, לא מימשו את ההוראות המחייבות מי שאינו לומד להתייצב לשירות כלשהו".
טל הביע לא אחת את דעתו בזכות שילוב השירות הצבאי עם לימוד התורה, כמו שנעשה בישיבות ההסדר. החוק הקרוי על שמו גם עיגן את מעמדן של ישיבות ההסדר בחקיקה. אבל הוא מתקומם מול הדרישה לשוויון בנוסח ייקוב הדין את ההר. "גם הערבים בישראל חייבים בשירות צבאי כמו החרדים, ואיש אינו מזדעק למה אינם משרתים, כי כל אחד מבין שזה לא נוח מבחינות לאומיות ואחרות. כלומר, אתה מבין שאם יש ציבור גדול מאוד שקשה לו עם עניין השירות מבחינה לאומית ורעיונית ואתה שלם עם זה, אז למה לא עם החרדים? נכון שכאן מדובר בבני אותה אומה אבל גם להם יש קושי רציני לשרת. ענייני שבת, כשרות ושירות מעורב, במיוחד היום כאשר מדברים על שירות מעורב באותו הטנק.
"אדם חרדי שכן שירת בצבא סיפר לי שהביאו ליחידה שלו בליל שבת סרטים פורנוגרפיים. 'אני אתן לבן שלי להיות בהווי כזה?' שאל אותי. אז צריך להבין שיש להם בעיה רצינית ולא סתם פוליטית. מדובר בעניין חברתי רגיש, וצריך ללכת עם זה לאט לאט. אם אתה רואה שהקילוח מתגבר בכמה כיוונים, תן לזה להתגבר. כשבית המשפט מבקש שוויון מלא עכשיו ודורש שהצדק יופע מיד, ואם לא ימוגר כיסאו לעד – התוצאה תהיה שימוגר כיסאו לעד".
