מההסתדרות הלאומית נמסר:
"המעסיק רשאי לבקש מהעובד לא להשתמש בסלולרי. במקרים דחופים אפשר להשיג את העובד בקו נייח"
סביבת העבודה המודרנית דורשת מאיתנו זמינות אינסופית. גם בבית פעמים רבות אנחנו דרוכים לראות אם הבוס שלח לנו הודעה, כדי שנוכל לענות לו מיד. מעסיק עשוי להתקשר לעובד עוד לפני צאתו מהבית או בשעת ערב מאוחרת, כאילו היה עבד נרצע. העבודה זולגת לשעות הפנאי. אבל יש גם זליגה בכיוון ההפוך: מעסיקים רבים לא אוהבים, בלשון המעטה, את השימוש שעושים העובדים בטלפון בשעות העבודה. לפני שבוע פורסם ב־ynet כי קופאיות בסניף של רשת המרכולים יוחננוף נדרשו להפקיד את מכשיר הטלפון הנייד שלהן בכניסה למקום העבודה, כדי שיוכלו להתמקד במתן שירות ללקוחות. הגזירה בוטלה, אבל ראוי לתהות: האם המעסיק בכלל זכאי למנוע מהעובדים להשתמש בטלפון בשעות העבודה?
בהסתדרות העובדים הכללית טוענים שהסדרת השימוש בטלפון במקום העבודה תלויה באופי המשימות המוטלות על העובד – למשל אם הוא מועסק במקום סודי, או אם תפקידו כולל שירות ללקוחות ("למשל מלצר") והדיבור בטלפון ימנע ממנו לעשות זאת, וכן הלאה. בהסתדרות העובדים הלאומית הפנו אותנו לפסיקת בתי הדין בנושא, והוסיפו ש"המעסיק רשאי לבקש מהעובד לא להשתמש בסלולרי. במקרים דחופים יש קו נייח בעבודה שאפשר דרכו להשיג את העובד".
את הפסיקה המדוברת נתן בית הדין האזורי לעבודה בתל־אביב, בתיק הילה ביטון נגד יעד פתרונות בע"מ, שנידון בשנת 2015. התובעת, כך מתואר בתיק, פוטרה בין השאר משום שהשתמשה בטלפון שלה במהלך שעות עבודתה. בית הדין קבע ש"הדרישה לא לשלוח מסרונים בזמן העבודה וגם הדרישה להשאיר את מכשיר הטלפון בתוך התיק בזמן העבודה הן דרישות לגיטימיות של המעסיק, אשר משלם שכר תמורת עבודה". לפי בית הדין, שימוש בטלפון עשוי להיות זהה לאיחורים לעבודה או לירידה בתפוקה, והוא "סיבה מוצדקת להחליט על סיום העבודה של התובעת".
ובכל זאת, יש משהו לא הוגן בדרישה כזו. גם אם המעסיק עצמו לא שולח הודעות לאחר שעות העבודה ולא דורש מאיתנו זמינות אינסופית, יש לזכור שהטלפון כבר אינו רק כלי לשיחות; הוא גם יומן, מכשיר לתקשורת מסרונים ומחשב קטן שמשמש אותנו בין השאר לצורכי עבודה.
כדי להבין את החוויה של עבודה ללא טלפון סלולרי, החלטתי לנסות את זה בעצמי. בצד החיובי, אפשר לומר שנהניתי מהשקט ונזכרתי איך כותבים במחברת. בצד השלילי – הקריז שחשתי בכל פעם ששלחתי יד אל עבר הכיס, גילה לי את מה שכבר מזמן ידעתי: אני מכור לטלפון (ובעיקר לטוויטר). בסוף היום מצאתי לא מעט הודעות מאנשים שחיפשו אותי: "דחוף, תענה". חבר אחר צלצל ואמר לי "נעלמת". בני משפחה תהו אם הכול בסדר. בדיעבד התברר כי היו לא מעט שיחות והודעות שהייתי חייב לענות להן בזמן אמת: הן לא היו קשורות לעבודה, אך בהחלט היו קשורות לחיים האישיים שלי. לניתוק שלנו מהטלפון לאורך היום, מתברר, יש השלכות על הקשרים הבין־אישיים שלנו.
בלב הדיון, לפי שופטת בית הדין הארצי לעבודה חני אופק־גנדלר, עומדת השאלה מהי מהות היחסים שבין העובד למעסיק: האם העובד רק מספק שירותים, או שהוא "משכיר" את עצמו ואת שעותיו לידי המעסיק, ובעצם נמצא בבעלותו למשך שעות העבודה. במאמרה "ענוחה – בין עבודה למנוחה בעידן הדיגיטלי", שפורסם בכתב העת עיוני משפט, טבעה אופק־גנדלר את המושג שבכותרת, שפירושו שילוב של עבודה ומנוחה עד לבלי הפרד. הטענה המרכזית במאמרה היא שהעולם הדיגיטלי טשטש את הגבול בין שעות העבודה לשעות המנוחה, והיא מחפשת לפיכך מודל שימנע ניצול של העובד בשעות הפנאי.
לפי אופק־גנדלר, השאלה שאני שאלתי – האם מותר למעסיק להגביל את השימוש של העובד בטלפון בשעות העבודה – קשורה הדוקות לענוחה ולעבודה בשעות הפנאי. "אין לתקן עוול בעוול", היא כותבת. "דהיינו, את העוול הכרוך באבטלה סמויה, אין לתקן באמצעות עבודה סמויה. תחת זאת יש לשאוף לצמצם את הסיכון להתרחשותן של שתי התופעות. (…) את ממדי האבטלה הסמויה יש ביכולתו של המעסיק לנטר ולצמצם (…) באמצעות הגברת הפיקוח על פעילות העובדים בזמן העבודה". כלומר, השופטת מבקשת לחדד את הקווים ולשוב למה שהיה מקובל בימים עברו: אנחנו נעבוד רק בשעות העבודה שמשלמים לנו עליהן, ובתמורה המעסיק יוכל לפקח עלינו, להגביל אותנו ואף לנטר את השימוש שאנו עושים במחשבים ובטלפונים בתוך תחומי הזמן הזה.
בית הדין לעבודה פסק גם שגלישה באינטרנט בזמן העבודה עשויה להיות עבירת משמעת מובהקת של "שימוש במשאבי המעסיק שלא לצורכי העבודה". עו"ד ערן גולן, מומחה לדיני עבודה ויו"ר ועדת חקיקת עבודה בלשכת עורכי הדין, אומר שבמקרים הספורים שהגיעו לפסיקה, "בית הדין לעבודה לא אסר על המעסיק להגביל את השימוש בטלפון בזמן העבודה, אך לא בכל המקרים בית הדין לעבודה יתיר זאת, בהתחשב בסביבת העבודה, בעקרון תום הלב, במידתיות ובאופי התפקיד".
המקרה היחיד שבו נקבע שהמעסיק אינו יכול להגביל את השימוש בטלפון הוא בזמן ההפסקה הקבועה בחוק, שבמהלכה העובד חופשי לנפשו. אבל, אומר עו"ד גולן, "צריך לזכור שהשילוב בין משפט לטכנולוגיה הוא אחד מהתחומים הדינמיים ביותר, ולא מן הנמנע שכיום עמידה קפדנית במיוחד מצד המעסיק על הגבלת השימוש באמצעים טכנולוגיים עלולה להיחשב לחוסר תום לב".
