כבר שנים שמדינת ישראל נערכת לעימות מול חיזבאללה במסגרת משוואת הרתעה, אולם בשנה האחרונה נכנס משתנה חדש ודרמטי למשחק: בעוד ישראל משקיעה מיליארדים על התעצמות צבאית, בלבנון אין לחם בחנויות ואזרחים הולכים מכות על דלק. חיזבאללה, שהצליח לתקוע יתד בלבנון ולהפוך לחלק בלתי נפרד מהשלטון, הפך ממגן המדינה לאויב. ביקורת קשה בסגנון "איך יתכן שיותר מעניין אתכם ישראל מלבנון" נשמעת ברחובות, וכך הפך מזכ"ל הארגון חסן נסראללה לנבל.
לבנון שרדה איומים מבית בשנים האחרונות, בניגוד לשכנתה סוריה, שכמעט התפרקה ובה פרצה מלחמת אזרחים. אך האיום על לבנון היום גדול מאי-פעם. אמנם ארץ הארזים הפגינה יכולת לשרוד באופן יחסי, אך השלטון שם הולך ומאבד אחיזה על תחומים שלמים. בכל הנוגע לעימות עם ישראל, למשל, חיזבאללה פועל ביד חופשית והממשלה בכלל לא אוכפת את החלטת האו"ם 1701 שאמורה להרחיק את נסראללה ואנשיו מדרום לבנון.
בחצי השנה האחרונה המשבר בלבנון החריף באופן דרמטי: משבר כלכלי עמוק, אינפלציה נוסקת וחדלות פירעון שכולם מעמידים את המדינה מול פשיטת רגל כלכלית; מערכת בריאות שספגה מכה אנושה בגלל מגפת הקורונה; ואחוזי אבטלה שמרסקים את כלכלת המדינה ואת רווחת התושבים.
בלבנון מביטים לעבר רצועת עזה וכבר רואים את הקטסטרופה הבאה: מחסור בחשמל. התושבים שם חרדים ממצב בו המדינה תכנס למשבר שיביא לניתוק הכוח מבתים לכמה שעות ביממה ואף לכמה ימים בשבוע.
לצד המשבר החמור שפוגע בעיקר באזרחים, חיזבאללה ממשיך לשמור על כוחו ועדיין, למרות המצב, אינו במצוקה קשה. אך נסראללה רואה את האופק, והוא לא בהיר עבורו. כרגע, חיזבאללה תולים תקוות רבות בחתימת הסכם גרעין בין איראן למערב, שיוביל לקץ העיצומים על טהרן ויאפשר הזרמה מחודשת של כספים לארגון.
בישראל מסתכלים על השכנים ומבינים שאנחנו הדבר האחרון שיעניין את הרחוב הלבנוני. אחרי שנים בהן היה ברור שכל אירוע קטן מעבר לגבול יכול להצית את האזור, מבינים במערכת הביטחון שהמשוואה משתנה, אולם עוד לא בטוחים לאיזה כיוון: התאוששות של לבנון עלולה להחזיר את חיזבאללה חזק יותר, והתפרקותה עשויה לשים קץ לשלטון שחיזק את ארגון הטרור.
בכל מקרה עידן נסראללה רחוק מסיום, ועדיין מדובר באחד ממנהיגי ארגון הטרור היציבים בעולם. אבל מה שמשתנה כאן זה האינטרס. אפשר כבר לראות את השינויים בשטח: עד היום, בישראל ראו את איומיו של נסראללה כרציניים לחלוטין – השאלה לא הייתה האם יקיים אותם אלא מתי. אולם לאחרונה ישראל נתקלה שוב ושוב במצבים בהם נסראללה ממהר להבטיח, אבל לא ממהר לקיים.
ישנן השלכות אחרות למשבר: חיזבאללה נוקט בשיטת "אם אין לחם, תעשו סמים". נסראללה מעצים את פעילות ההברחה בגבול, ולא בכדי בישראל רואה עליה בניסיונות חצייה לא חוקית של הגבול.
גם העלייה בחדירת מסתנני עבודה דרך לבנון מעידה שהצד השני מביט בקנאה ביציבות הישראלית במדינה שפורחת בצל מגפה עולמית קשה שרוב העולם טרם הצליח לצאת ממנה.
ככל שהעם הלבנוני ישקע בבוץ הכלכלי של המשבר הנורא שהוא חווה, ומנגד יראה את ישראל ופריחתה, הוא לא יוכל להתעלם משאלה: מה הם עושים שאנחנו לא, ואיך נוכל לשנות את המצב כך שהמדינה שלנו תפרח שוב.
