שלוש לפנות בוקר, פאתי חברון. רכבים אזרחיים ובהם אנשי ביטחון בלבוש אזרחי מתקדמים בשקט לעבר דירת המסתור שבה התחבא נזאר בנאת, מתנגד הרשות. לפני חודשיים ביקרו אותו אנשים מטעם הרשות הפלסטינית, ואף בוצע ירי אזהרה אל ביתו. "אתה מבוקש ותגיע אלינו חי או מת", איימו עליו גורמים עלומי שם בשיחות טלפון ליליות. בשטח שמצוי בשליטת ישראל על פי הסכמי חברון, חשב בנאת, הוא יהיה בטוח.
אך כשדלת הבית נפרצה באותו לילה וחבורת אנשים התנפלה עליו במכות נמרצות, הבין בנאת שטעה. הם הפשיטו אותו מבגדיו, הכו אותו באלות והובילו אותו למכונית בעיניים מכוסות. מצלמות האבטחה הצליחו לקלוט כעשרה אנשים גוררים את בנאת, שהפך ליעד אחרי שהעז להטיח ביקורת באנשי השלטון ברמאללה ובראשם אבו־מאזן. הסרטון שהפיץ ובו לגלג על פרשת החיסונים שהרשות הפלסטינית רכשה מישראל, חיסונים שלאחר מכן התברר שתוקפם קצר מועד, תוך שהוא נוקב בשמו של ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה, היה צעד אחד יותר מדי. המעשה הזה סימן סביב ראשו של בנאת עיגול אדום של מטרה, וזו הושגה בלילה שבין רביעי לחמישי שעבר.
חמש שעות אחרי המעצר – שבוצע ללא תיאום המחייב כוחות פלסטיניים הפועלים באזור H2 – קיבלה משפחתו של בנאת הודעה על מותו. הרשות הפלסטינית דיווחה בתחילה כי במהלך החקירה חלה הידרדרות במצבו הרפואי, ובסופה מת. בהמשך הודיעו על הקמת ועדה שתבחן את נסיבות המוות, וממצאיה יועברו למוסדות השיפוטיים כדי לבחון את ההשלכות.
ההודעות מרמאללה, שנועדו לטייח את הסיפור, הפכו לבדיחה כאשר תמונות גופתו של בנאת פורסמו ברשתות החברתיות. תפרים גסים בראשו וברגליו העידו על שהתרחש במרתפי החקירות של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. סימני המכות שהוכה ניכרו בבירור על גולגולתו. "הם באו לרצוח אותו, לא לעצור אותו", אמר בן דודו של בנאת למצלמות. "הם מתנהגים כמו חיות וגרועים יותר מהכיבוש. כשכוחות הכיבוש מגיעים יש להם גבולות והם עובדים לפי חוקים. להם אין חוקים".
הרחוב הפלסטיני לא קיבל את הניסיון לטאטא מתחת לפני השטח את מה שהוגדר "רצח פוליטי". בנאת הפרובוקטור, תומך החזית העממית, שהצטלם בין היתר עם דיוקנו של חסן נסראללה מנהיג חיזבאללה והביע את תמיכתו במשטרו של בשאר אל־אסד, הפך לסמל המאבק על חופש הביטוי. הזעם על החיסול התפרץ בהפגנות נרחבות בכמה ערים פלסטיניות ובעיקר ברמאללה ובחברון, עיר הולדתו של בנאת. תמונתו הונפה בהפגנות בכיכר אל־מנארה שברמאללה, וההמונים קראו את הקריאה המפורסמת במדינות ערב "העם רוצה בהפלת המשטר", וגם קריאות אישיות נגד העומד בראש הרשות: "אבו־מאזן מרגל".
אך לפתע, תוך כדי ההפגנה, התנפלו על המפגינים אנשים לובשי ג'ינס וטריקו שלפני רגע צעקו יחד איתם. הם השכיבו מפגינים בולטים על הרצפה וגררו אותם לעבר כוחות הביטחון שעמדו במרחק מה. אישה לבושה מכנסיים אדומים תפסה מפגינה בשערה ומשכה אותה אל השוטרים. אדם אחר בלבוש לבן תפס את אחת האבנים שנועדו ליידוי לעבר כוחות הביטחון הפלסטינים, והכה בה בראשו של אחד המפגינים. המסתערבים הפלסטינים – כוח ביטחוני בלבוש אזרחי – התנפלו על ההמון.
חיקוי חיוור
"מדובר בכנופיה של הרשות הפלסטינית, שכוללת אנשים מהביטחון המסכל, המודיעין הפלסטיני, השב"כ הפלסטיני, המשמר הנשיאותי והמשטרה", מסביר מוחמד, שם בדוי, לשעבר קצין מודיעין ומשטרה ברשות הפלסטינית. "הגדוד הזה נקרא 'הכוח הפלסטיני המשותף', ותפקידו המקורי היה לשמור על הביטחון והיציבות בתוך מחנות הפליטים הפלסטיניים עד לשחרור פלסטין הכבושה והשיבה אליה. בהמשך הורחבה הפעילות שלהם גם לערים הפלסטיניות.
"הם מקבלים מידע מהמודיעין הפלסטיני על מיקומי ההפגנות, ומשתלבים בהפגנות בלבוש אזרחי במטרה לזהות מפגינים מרכזיים, להתנפל עליהם ולעצור אותם. לפני המעצרים הם פועלים להתסיס את ההפגנות ולהפוך אותן לאלימות, כדי למנוע ביקורת של ארגוני זכויות אדם ושל האיחוד האירופי על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים שמפזרים בכוח הפגנות שקטות".
המסתערבים הפלסטינים הם קבוצה שמורכבת ממנגנוני הביטחון השונים ברשות הפלסטינית, לצד פעילים מרכזיים בתנזים של מחנות הפליטים, ומחבלים משוחררים שהיו מבוקשים ברשות וחתמו על הסכם שלפיו יפסיקו לפגוע בה בתמורה לגיוסם למנגנוני הביטחון.
"קשה לומר בכמה אנשים מדובר, כי הם מגויסים בעת הצורך על פי דרישת המודיעין הפלסטיני", אומר מוחמד. "זו גם הסיבה שרואים לפעמים חוסר תיאום בפעולות שלהם, ואפילו מעצרים של אותם מסתערבים סמויים בידי כוחות הביטחון לובשי המדים, שלא מכירים ולא מזהים אותם. כמובן, מעצרים כאלה מסתיימים ברגע שהם מתוודעים ללובשי המדים ומציגים תעודות. במקרים רבים הם חוזרים לשטח מיד אחרי המעצר".
כמו כל דבר ברשות הפלסטינית, גם הצטרפות לכוח המיוחד מחייבת קשרים יותר מכישורים. "תנאי ראשוני ומחייב להתקבל למסתערבים הוא תמיכה בארגון פת"ח. 95 אחוזים מאנשי כוחות הביטחון הפלסטינים הם אנשי פת"ח או תומכים בארגון", מסביר מוחמד, ששירת בכוחות הביטחון הפלסטיניים 15 שנה. "מובן שיש נפוטיזם וקרבה לצלחת. משפחות בעלות אמצעים, ילדים או בני משפחה של שרים או של קצינים בכירים, מתקבלים לכוח הזה באופן מהיר.
"הרשות הפלסטינית מאתרת גם צעירים מוכשרים עם ציוני בגרות טובים, ומיד לאחר לימודי התיכון הם ממשיכים לאקדמיה המשטרתית ביריחו. הם לומדים שם ארבע שנים ומתחלקים לכוחות הביטחון השונים – המודיעין, הכוח המסכל וכן הלאה, ומתמחים במקצוע שלהם. בעת הצורך מגבשים כוח מכל הגופים הביטחוניים האלה ושולחים אותו לשטח לטפל בהפגנות ולדכא אותן. השימוש בכוח אזרחי כביכול מאפשר גמישות גדולה יותר בפעילות, ואם מושמעות טענות, המסתערבים האלה חוזרים למקומות העבודה הרגילים שלהם ונעלמים מתחת לרדאר".
מוחמד סבור כי העובדה שמדובר באסופה של אנשים פוגעת בהצלחת הפעילות וגורמת לאלימות קשה בניסיון להשתלט על הפגנות. אין אימונים משותפים לכוחות הפועלים בשטח, אין תיאום, וישנה אפילו מתיחות בין הגופים השונים בתוך גורמי הביטחון. המסתערבים הפלסטינים אולי שואפים להיות כמו המסתערבים הישראלים, הוא אומר, אבל יש פער גדול בין הגרסה הפלסטינית לזו הישראלית.
"הם ממש לא כמו המסתערבים הישראלים. אצלכם מדובר ביחידה שמתאמנת וחיה יחד. הם מכירים אחד את השני ועובדים לפי סימנים מוסכמים ותפקידים מסוימים ולפי הוראות שהם מכירים מהאימונים שלהם. פה מדובר בחבורה של אנשים שקיבצו אותם מכל מיני יחידות והטילו עליהם משימה שהם לא ממש יודעים איך להתמודד איתה.
"הם רואים את עצמם כאילו הם מסתערבים ושואפים להיות כמו הכוח הישראלי, אבל אין בכלל השוואה של הרמה המבצעית ושל הבנת המשימה ואופן הטיפול בה. זאת אחת הסיבות שהם נחשפים בקלות, מצולמים ומתועדים כשהם מיידים אבנים, מרביצים לנשים ולעיתונאים. יש גם תיעודים מביכים שרואים מסתערבים מרביצים זה לזה תוך כדי פינוי מפגינים, בגלל המתיחות בין אנשי המודיעין הפלסטיני לביטחון המסכל או מתיחות בין איש מחנות פליטים שגויס לכוח ובין קצין מהמשמר הנשיאותי. בשורה התחתונה, הם לא מצליחים לבצע את העבודה שלהם, שאמורה להיות סמויה ותכליתית".
"השביחה של אבו־מאזן"
המסתערבים הפלסטינים נכנסים לפעילות גם כדי לשלוף גורמים המבוקשים על ידי הרשות, בדומה למקרה של נזאר בנאת. פעילות סמויה מתבצעת גם נגד חשודים במכירת אדמות ליהודים, ונגד פעילי חמאס וג'יהאד שמנסים לעשות נפשות באוניברסיטאות. ההיטמעות בין האזרחים היא הכוח המרכזי של אותם מסתערבים, ולכן החשאיות מחייבת. אפילו בני משפחותיהם לא יודעים על פעילותם, שנחשבת בעיני רבים בזויה, והם בטוחים שבניהם עובדים במשרות מכובדות במנגנוני הביטחון.
דובר הכוחות הפלסטיניים טלאל דוויכאת הכחיש את קיומם של המסתערבים הפלסטינים בהפגנות. אבל סרטונים שהופצו ברשת שבהם נראים מפגינים־כביכול בלבוש אזרחי, כשהם נושאים אקדחים של מנגנוני הביטחון, לא הותירו עוד מקום לספק.
מעטה החשאיות של המסתערבים הפלסטינים הוסר באמצעות פעילות מרוכזת ברשתות החברתיות של מתנגדי הרשות הפלסטינית. סרטוני ההפגנות נאספו ונחתכו לקטעים, פניהם של המסתערבים נחשפו זה אחר זה, ולפניהם הודבקו שמות פרטיים ושמות משפחה, מקומות מגורים ופרטים נוספים. יותר מ־30 שמות קובצו לרשימה שכותרתה "רשימת הבושה", והיא הופצה כדי להזהיר את המפגינים מפני הפעילים הסמויים שנמצאים סביבם, וגם כדי לעשות ביוש (שיימינג) למסתערבים השותפים בדיכוי האגרסיבי של ההפגנות.
אחד הנחשפים, בחור גדל מידות בלבוש לבן, זוהה כאסיר משוחרר ששהה בכלא הישראלי 15 שנה. הוא תועד מכה באבן בראשו של מפגין. ככל הנראה האיש הצטרף לכוחות הביטחון בהסכם המבוקשים, שבמסגרתו פרסה הרשות חסות על פעילי טרור לשעבר וגייסה אותם לשורותיה.
מסתערב נוסף שפרצופו נחשף הוא ואעד א־תמימי, אחיה של הפרובוקטורית המפורסמת עהד תמימי, הידועה בעימותים שלה ושל משפחתה מול כוחות צה"ל בכפר נבי־סאלח. היא פרסמה פוסט בפייסבוק ובו הביעה בושה שאחיה השתתף באירוע האלים, וגילתה שאימם אסרה על אחיה לחזור הביתה עד שיתפטר מתפקידו ויתנצל על הפעילות.
גם נשים משולבות במנגנון המסתערבים הפלסטינים. אחת מהן היא אעתמאד אבו־ליבדה, בת משפחתו של חסן אבו־ליבדה, שהיה שר ברשות הפלסטינית. תמונתה של אבו־ליבדה, קצינה בביטחון המסכל, לובשת מכנסיים אדומים גוררת מפגינה בשערה, הייתה אחת התמונות הוויראליות שסימנה את הברוטליות שנקטו כוחות הביטחון כלפי המפגינים.
גורמים נוספים שנחשפו ברשימה השחורה שהפיצו המוחים היו בריונים מוכרים ממחנות הפליטים, ו"חיילים" של תנזים־פת"ח שמובאים למשימות מיוחדות בתמורה לסכום סמלי. מטרתם הייתה להרתיע את המפגינים, וגם לקיים הפגנות תמיכה באבו־מאזן וברשות הפלסטינית.
ברשתות החברתיות הודבקו שמות גנאי לפעילותם של המסתערבים הפלסטינים. אחד מהם היה "השַׁבּיחה של אבו־מאזן", על משקל "השביחה של אסד" – המיליציות החמושות של נשיא סוריה, שפעלו לחטוף, לענות ולהעלים את מתנגדי המשטר בשנות המלחמה בסוריה. משמעות המילה שביחה היא רוחות רפאים, ומשמשת כינוי לבריונים.
כינוי נוסף שהוצמד למסתערבים הפלסטינים הוא "בלטג'ייה" – השם שניתן לכוחות המצריים בלבוש אזרחי שפיזרו את המחאות בכיכר תחריר בעת ההפיכה במדינה בשנת 2011. אלה היו אסירים בבתי הכלא המצריים שחירותם ניתנה להם בתמורה לגיוס לכוח שתפקידו לפזר הפגנות באלימות חסרת פשרות. ה"בלטג'ייה" רכבו על סוסים וגמלים, רמסו מפגינים והכו אותם נמרצות באלות ארוכות. העובדה שמדובר באסירים שפועלים בלי מדים אפשרה לממשל מובארכ להתנער מאחריות לאלימותם שלוחת הרסן. אבו־מאזן מקווה לגורל אחר מזה שהמתין למובארכ באותה הפיכה.
בחברון זה לא היה קורה
בחמאס ובג'יהאד האסלאמי תופסים טרמפ על ההתקוממות העממית נגד הרשות. הם מלבים את ההפגנות ומנצלים את המחאה להחליש את מעמדם של פת"ח ושל אבו־מאזן. הפלגים הפלסטיניים מחו על מותו של נזאר בנאת, ודרשו להקים ועדת חקירה ניטרלית שתחקור את נסיבות המוות. הם גינו גם את ההתקפות של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ברמאללה על המפגינים, בניסיון "לדכא את החירות, חופש הביטוי וזכות ההפגנה".
ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה וקודמו בתפקיד ח'אלד משעל התקשרו לאשתו של בנאת והביעו את צערם על מותו. משעל כינה אותו "אבי המאבק", וביקש מהאלמנה להתקשר לטלפון האישי שלו בכל דבר שתצטרך.
מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי זיאד א־נח'לה התקשר גם הוא לנחם. "רוצחי השהיד נזאר בנאת חצו את כל הקווים האדומים, והוכיחו שתפקידם הוא לאלף את האנשים לקבל את מה שהכיבוש רוצה ולשמר את שיתוף הפעולה", אמר. במסיבת עיתונאים שכינסו בני המשפחה בחברון, הם ציינו שאבו־מאזן לא התקשר והטילו את האחריות למותו על הרשות הפלסטינית.
במקביל לאירועים ברמאללה נערכו הפגנות נגד הרשות הפלסטינית גם בחברון. שם, מספר מוחמד, מרחב הפעולה של המנגנונים מצומצם יותר. "בחברון לא היו מהומות כמו ברמאללה כי חברון נשלטת בידי משפחות מרכזיות. אם אחד מהיחידה הזאת היה פוגע במפגינים ממשפחה מסוימת, כל המשפחה הייתה יוצאת נגד הרשות הפלסטינית וזה היה נגמר רע מאוד. הם לא יכולים לפעול בחברון כמו ברמאללה".
קצין המודיעין הפלסטיני לשעבר, שסיים את שירותו לפני כחמש שנים, סיפר שהרכבת הכוח המיוחד הזה התרחשה בשנת 2011, שבה פרצו מחאות בעולם הערבי ומנהיגים הופלו מכיסאם. "הלחץ של הרשות הפלסטינית מהפיכה דומה, כמו זו שהתרחשה ברצועת עזה, הביא להבנה שיש לפעול בנחרצות נגד הפגנות ומחאות עממיות. הוחלט להקים גוף שימנע את ההתנגדות לממשל בשלב ראשוני. הפעילות שאנחנו רואים היום, שהרשות הפלסטינית תופסת אזרחים שמשמיעים ביקורת ומחסלת אותם, דומה לזו שהייתה ב־2007 ברצועת עזה. המציאות הזו סייעה לחמאס לבצע את ההפיכה ולסלק את פת"ח מרצועת עזה".
