ביום חמישי האחרון פרסמה יעל שבח פוסט בפייסבוק על טבעת הנישואין שאבדה לה במעיין עין מבוע שבנחל פרת. יעל, אלמנתו של הרב רזיאל שבח הי"ד שנרצח בפיגוע לפני שלוש וחצי שנים, סיפרה כי למעט יום כיפורים היא לא מסירה את הטבעת מידה.
אתמול (מוצ"ש) בערב התבשרה יעל על מציאת הטבעת. היא משחזרת היום באוזניי: "ביום שישי המנהל של רשות הטבע והגנים קיבל את הפוסט שפרסמתי, ושלח לצוות שלו שהטבעת הלכה לאיבוד ושיחפשו. ובשבת בבוקר אחד העובדים מצא אותה. לא ציפיתי שהיא תימצא, אני בעצמי לא חשבתי לחפש", מספרת יעל.
אחת התגובות הבולטות לאובדן הטבעת הייתה "אולי זה סימן". תגובה המרמזת לכך שאולי עליה להמשיך הלאה בזוגיות בחייה. שבח אף פרסמה על כך שורה של ממים משעשעים והיא מביעה חוסר נוחות מול התגובות: "יש משהו נורא זול בלומר על כל דבר 'אולי זה סימן'", היא מסבירה. "זאת אומרת יכול להיות שזה סימן אבל תנו לי להחליט את זה בעצמי, תנו לי להגיע לזה לבד. תנו לי לעבור את התהליך הזה בתוכי. יש תהליכים שהם פנימיים וברגע שמגיבים ככה זה עלול להרוס. הגבול הוא דק".
מצד שני, בכל זאת שיתפת על האובדן והתחושות באופן פומבי
"תראי, בהתחלה כתבתי את הפוסט רק בקבוצה סגורה של אלמנים ואלמנות, וגם לכמה חברות, ואת הפוסט עצמו רק אחרי כן בצורה רחבה. בסופו של דבר בשלוש וחצי שנים האחרונות עברתי את תהליך האבל והאובדן באופן מאוד פומבי, זה עזר לי בסוף לאוורר את עצמי. ודווקא סביב הטבעת עברתי תהליך קצת אחר, היה לי מאוד קשה לשתף בזה".
אולי חזית את התגובות?
"הרגשתי שאני לא יודעת אם אני באמת בנויה לכל מיני הודעות ומשמעויות שהולכות לצוץ, אז התלבטתי. עד שהגיע רגע שהרגשתי שאני לא יכולה לדבר על שום דבר חוץ מזה. נכנסתי לטוויטר והרגשתי שאני לא יכולה לקרוא שום דבר אחר וזה כל מה שהעסיק אותי והייתי צריכה לשחרר את זה מעליי. וגם הפוסט עצמו לא היה ממקום של חיפוש, לא ביקשתי עזרה למצוא אותה לא חשבתי שזה אפשרי. אלא באמת לפרוק.
"יש מחיר לשיתוף הפומבי, יש לו גם תמורה אבל יש מחיר. אני בסדר איתו בינתיים אבל הוא קיים. וברגע שאתה בוחר לחשוף את עצמך אתה צריך יחד עם זה ללבוש איזה שיריון איזה שכפ"צ כזה. להיות בטוח במקומך. אני מבינה תקופה שזה המסע שלי וככה אני עוברת אותו. ומעבר לכמה שזה עוזר לי, יש לי איזו שאיפה, רצון שזה לא יועיל רק לי. אלא לאנשים אחרים גם. היו הרבה תגובות של אלמנים ואלמנות שמאוד ריגשו אותי, לא דווקא רק בהיבט של טבעת. אלא מה זה הזכיר להם, מה המשמעות בשבילם".
האם עבר בך רגש של אכזבה כשהודיעו לך שהטבעת נמצאה?
"זה באמת מעניין כי רגע לפני שהוא שלח לי תמונה לוודא שזו באמת הטבעת שלי, היה בי איזשהו פחד, אולי אני אראה את התמונה של הטבעת ואני לא ארגיש כלום? אבל בסוף התרגשתי ושמחתי מאוד. היא גם יותר מערך סנטימנטלי, אני רגילה שהיא עליי, אני באמת אוהבת אותה היא גם מאוד יפה בעיניי".
האם את מתכוונת להמשיך להיות עם הטבעת?
כרגע היא על היד, אבל היא לא מולחמת כבר. בתחושה ובידיעה. אני עכשיו מבינה שיש לה אופציה לרדת לי מהיד. אני לא יודעת כמה זמן ייקח עד שאני באמת אסכים להוריד אותה אבל אם פעם חשבתי שכדי להקשיב טוב צריך אוזניים חדות היום אני מבינה שהקשבה זה עניין על חושי, צריך לשים את הלב. וזה המסר שלי מול עצמי"
