תהיות בנוגע למידת החיוניות של מוסד הנשיאות הישראלי שבות ועולות, אך בעיניי מוסד מאפשר בעיניי העצמה וחיבור בין מגזרים וקבוצות – פעולה שאין אף ישות בארץ ובעולם שיעשה זאת באותו קנה מידה.
בהיבט ספציפי של יחסי ישראל עם יהדות העולם, לבית הנשיא היכולת והאפשרות לגרום לשינוי של ממש במערכת היחסים, וכך גם במציאות היהודית במדינות השונות ברחבי תבל.
היום (ד') התחיל יצחק (בוז'י) הרצוג את עבודתו בשבע השנים הקרובות במשכן נשיא המדינה בירושלים. הנשיא היוצא ראובן (רובי) ריבלין עסק אף הוא ביהודי התפוצות, והחל כמה וכמה מיזמים שעוסקים בחיבור בין ישראלים ויהודי העולם (גילוי נאות, שימשתי כיועץ בית הנשיא לנושא תפוצות בתקופה מסוימת בכהונתו של ריבלין). כעת ניצבת בפני הרצוג ההזדמנות לבנות קומה נוספת על היסודות שאנשיו של ריבלין בנו.
לרגל כניסת הנשיא החדש, פרושים בזאת חמישה רעיונות ליישום במסגרת תפקידו כנשיא המדינה היהודית היחידה בעולם.
הרעיון הראשון הוא ריכוז המערכה של המאבק באנטישמיות ובגזענות על רקע דת או גזע. מספר הגופים הממלכתיים, המשרדים הממשלתיים והארגונים בארץ ובעולם שעוסקים בנושא האנטישמיות כה גדול, אך אין ביניהם תיאום וניצול נכון של משאבים. בעבר כתבתי כאן ש"דרוש: ראש חץ שירכז את המאבק באנטישמיות". רק גוף אה-פוליטי כמו בית הנשיא יכול לכנס את כל השותפים הטבעיים סביב שולחן אחד, ולבקש ליישר קו בין כל השחקנים. ככל הנראה אין עוד גורם שכזה בארץ ובעולם, שכולם יעלו אליו לרגל ויהיו מוכנים אף לשתף אותו באסטרטגיות שהם מפתחים בחדרי חדרים. בית הנשיא יכול ליזום שולחן עגול שכזה, ואף להקים מיזם משותף עם הגורמים הרלוונטיים ולסייע בריכוז המערכה הכה חשובה הזו. ניתן אף לעלות קומה נוספת, וליצור פעילות בין-דתית בינלאומית בנושאים של אנטישמיות, פשעי שנאה וגזענות. בין אם מדובר בשיח ובקידום ערכים של סובלנות בקרב הדתות, ובין אם מדובר בקידום אידיאלים אלו מול ראשי מדינות ברחבי העולם, האפשרויות בנושא זה הן אינסופיות.
רק גוף אה-פוליטי כמו בית הנשיא יכול לכנס את כל השותפים הטבעיים סביב שולחן אחד, ולבקש ליישר קו בין כל השחקנים
שנית, חיבורן של הקהילות היהודיות לישראל: הנשיא היוצא ריבלין היה מעין "שר הפנים", כשמבחינתו ליצור חיבור בין ארבעת השבטים שמרכיבים בעיניו את החברה הישראלית היה ערך עליון. הוא אכן נאם את נאום "השבט החמישי", אז הגדיר את יהדות התפוצות כמעין שבט נוסף, אך הביקורים בתפוצות הלכו והתמעטו בשנים האחרונות מסיבות שונות ומובנות. במשך שבע שנות כהונתו כנשיא, צפוי הרצוג לבקר בעשרות רבות של מדינות ברחבי העולם שכן הוא מדינאי וימשיך את המיצוב שלו מימיו בסוכנות היהודית כמעין "ראש ממשלת יהודי העולם". אי אפשר לתאר את ההשפעה העצומה שיש על הצעירים היהודיים בתפוצות, ואף על המבוגרים, כאשר הנשיא של מדינת ישראל מבקר בקהילותיהם, במיוחד בקהילות הקטנות והמרוחקות יותר.
רעיון נוסף הוא אימוץ דו"ח פסברג-קנדל: העברת סמכויות המדינה בנושא הקשר עם התפוצות לבית הנשיא. לפני כשנה אימצה ממשלת ישראל את "המתווה הממשלתי להבטחת עתיד העם היהודי בתפוצות", כשמטרת הוועדה הייתה לתכנן את אפיקי הקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות בעולם ולהתאים את החזון הציוני בעניינם למציאות החדשה. בראשות הוועדה עמדו מקסין פרסברג, לשעבר מנכ"לית חברת אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית, לצד הפרופסור יוג'ין קנדל, מנכ"ל סטארט אפ ניישן ולשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה. בדו"ח הוועדה הועלתה האפשרות להעביר את הסמכויות בנושא יהדות התפוצות לבית הנשיא, אך מסקנה הזאת לא הופיעה בהחלטת הממשלה, זאת כיוון שחששו שראש הממשלה דאז בנימין נתניהו יתנגד למהלך. בחדרי חדרים אמרו משתתפי הוועדה שבעיניהם זו אחת האפשרויות הטובות ביותר לריכוז עבודה של מספר משרדים ממשלתיים ומוסדות לאומיים. אמנם כיו"ר הסוכנות היהודית סבר הרצוג שיש להמשיך את הענקת הסמכויות למוסדות הלאומיים, כפי שמתקיים מאז הקמת המדינה ואף קודם לכן, אך אימוץ חלקי של ההמלצה הזו יכולה להעניק לבית הנשיא מנדט נוסף ומשמעותי. מדובר על ריכוז ותיאום הקשר עם יהדות התפוצות, זאת כמובן יחד או בשיתוף עם שר התפוצות. בכדי לקיים מנגנון שכזה, על בית הנשיא יהיה לגייס כוח אדם ותקציבים נוספים, אך אין לשלול זאת על הסף.
הועלתה האפשרות להעביר את הסמכויות בנושא יהדות התפוצות לבית הנשיא, אך מסקנה הזאת לא הופיעה בהחלטת הממשלה, זאת כיוון שחששו שראש הממשלה דאז בנימין נתניהו יתנגד למהלך. בחדרי חדרים אמרו משתתפי הוועדה שבעיניהם זו אחת האפשרויות הטובות ביותר לריכוז עבודה של מספר משרדים ממשלתיים ומוסדות לאומיים
יתר על שלושת הרעיונות הקודמים, עולה גם הקמה של מיזמים משותפים עם ארגונים יהודיים ועם פילנתרופים מהעולם: המבקרים של מוסד הנשיאות הישראלי הוא שכמעט ואין לנשיא שלנו מנדטים עם השלכות פרקטיות על חיי האזרחים בישראל. אלא שאין לזלזל בהעצמה ובמינוף של מיזמים בארץ ובעולם שהנשיא מחליט להיות מזוהה עימם. במשך התקופה בה ייעצתי לבית הנשיא בתקופתו של ריבלין ראיתי כיצד הסמל של האזרח מספר אחת וההשתתפות שלו ולו באירוע אחד המחובר לפעילות יהודית – יכולה להפוך מיזם קטן וצנוע לכזה שבכל העולם רוצים להיות חלק ממנו. הרי לבית הנשיא אין תקציבים עצומים, אך ישנם אינסוף גורמים ובעלי הון שהיו שמחים לשתף פעולה עם הנשיא הנכנס סביב מגוון רחב של נושאים הקשורים לחיזוק הזהות היהודית, חיבור הדור הצעיר ליהדות ולישראל, חיבור ישראלים לנושא התפוצות, המלחמה באנטישמיות או ההתחדשות היהודית. בית הנשיא הוא אמנם לא גוף ביצועי, אבל כפי שהנשיא ריבלין יזם וליווה בהצלחה את המיזם "תקווה ישראלית", כך הנשיא הרצוג יוכל להשיק את "תקווה יהודית" (או כל שם אחר שיבחר צוותו) לחיזוק הזהות היהודית בקרב הקהילות בעולם, והשחקנים הגלובליים יעמדו בתור כדי להציע את הרעיונות היצירתיים שלהם.
לבית הנשיא אין תקציבים עצומים, אך ישנם אינסוף גורמים ובעלי הון שהיו שמחים לשתף פעולה עם הנשיא הנכנס סביב מגוון רחב של נושאים הקשורים לחיזוק הזהות היהודית, חיבור הדור הצעיר ליהדות ולישראל, חיבור ישראלים לנושא התפוצות, המלחמה באנטישמיות או ההתחדשות היהודית
הרעיון האחרון עוסק ב"הקְהל": כינוסים יהודיים (פיזיים ווירטואליים) גדולים של יהודים מהארץ והעולם: במהלך תקופות הסגר הארוכות של הקורונה חשבתי לעצמי: כיצד אפשר לשבור שיא גינס ולחבר הכי הרבה יהודים מהארץ ומהעולם יחדיו לאירוע של חיזוק ואחדות בזום? מסקנתי הייתה שככל הנראה רק נשיא המדינה (ללא קשר למי יהיה הנושא בעול) יכול להביא יהודים מכל הרקעים והזרמים יחד ל"חדר" אחד. למעט החרדים הקיצוניים והאנטי ציוניים והשמאל הקיצוני – סביר שהנשיא היה יכול ליצור מפגש יהודי חוצה מגזרים. חוץ מגל גדות, איזה עוד ישראלי או יהודי מהעולם יכול להביא את ההמונים יחד? אז אמנם גל גדות תוכל להביא את ההמונים, אבל לא את המיינסטרים החרדי ומגזרים נוספים שאולי מעט פחות יתחברו לכוכבת הקולנוע הישראלית המצליחה בעולם. דמיינו את מעמד "הקהל" המודרני, מיד עם תום חג הסוכות. אירוע שנתי שבו משתתפים מאות אלפי יהודים מהעולם, ואולי אף יותר.
