אם צריכים לחשב את סיכויי ההישרדות של ממשלת בנט על פי מספר המשתתפים בהפגנות ליד ביתו ברעננה, נפתלי בנט ושרי ממשלתו יכולים לישון בלילה בשלווה. מי שלא יכולים לישון בשלווה הם השכנים בווילות של השכונה השקטה שהפכה למוקד רעש ומהומות. אומנם ההיקף מצומצם יחסית לרחוב בלפור שמשך עשרות אלפי מפגינים בכל שבוע; ביום שני בערב לא היו שם יותר מעשרים־שלושים איש שהתרכזו בין הגדרות שהציבה המשטרה בצומת המרוחק מהבית. אבל את הלהט של המפגינים קשה לעצור, והיה בו כדי לחפות במידה מסוימת על מיעוט המשתתפים.
כבר ממרחק רב שומעים שירי הלל לנתניהו. "ביבי יא חביבי, ביבי שלי אחלה בנימין, ביבי שלי מלך הימין", שר בעוז ארז סימון דרך הרמקולים. מפעם לפעם מתחלפת המנגינה לקריאת מואזין, והרמז לעבר בנט ברור. שיתוף הפעולה עם רע"ם זוכה כאן לתגובות זעם מוגברות. מישהו צועק: "הגיע זמן תפילת ערבית, בנט למסגד עם עבאס".
דינה נאה, תושבת רעננה: "יש דרכים להביע כאב. הם עושים זאת בכוונה להציק לנו, לא משום סיבה אחרת. זו לא שאלה פוליטית"
"זה עוול, זה פשע, זו חוצפה", אומרת לנו חני, תושבת הסביבה ומצביעה על בית האבות הסמוך. "נראה לך הגיוני לעשות את זה על חשבון הזקנים? שיחשבו שההורים שלהם מתגוררים בו. בנט בכלל גר במורד הרחוב, המשטרה העבירה את הכול למקום הזה".
ההפגנות החלו כבר כשפורסמו הידיעות הראשונות על כוונתו של בנט לחזור בו מהצהרותיו שלא יקים ממשלה עם לפיד, והתעצמו לאחר כינון הממשלה. בכל ערב התאספו עשרות מוחים מול ביתו הפרטי, השוכן בלב שכונת וילות, וקראו בגנותו ובגנות הממשלה. כשמודל בלפור מול עיניהם, ביקשו המפגינים להפוך את ההפגנות ל"הפנינג" קבוע, תוך שימוש באמצעי הגברה, מוזיקה רועשת, ו"זמבורות".
ראש עיריית רעננה חיים ברוידא התערב מהרגע הראשון. הוא נפגש עם התושבים כמה פעמים והחליט שפה, ברעננה, בלפור לא יהיה. "אני דמוקרט ויודע את חשיבותה של מחאה, אבל אי אפשר להשוות בין רחובות רעננה לבלפור", הוא אומר לנו. "שם הרחבה גדולה והרמקולים לא הגיעו אל הבית פנימה. אני גם לא מבין איזו מחאה זו להשמיע במשך שלוש שעות קריאות של מואזין. אי אפשר שמשפחה תשב בבית שבועיים ולא תוכל לדבר בגלל הרעש. מה שקרה הוא ששלושה ילדים הובהלו לבית החולים אחרי שלקו בחרדה בעקבות השמעת קולות אזעקה שהחזירו אותם לימי 'שומר החומות'. מה שקורה ברעננה לא מתאים לחברה הישראלית. אני לא בונה על הפוליטיקאים שיביאו את השקט, אלא על העם שלנו, שיחשוב לאן אנו רוצים להגיע ולחזור לשפיות".
ברוידא שיגר מכתב למפקד מחוז המרכז של המשטרה ודרש שהמשטרה תקבל אחריות למתרחש. כעת, בכוונתו לעתור גם לבג"ץ בטענה של גרימת מטרד לתושבים. הוא גיבש עם השב"כ מתווה למעבר חופשי של אזרחים ליד הבית. "איש לא נבלם, וכל מי שרוצה לעבור יכול לעשות זאת".
אבל ליעקב פדר, המתגורר ברחוב, סיפור אחר: "רבים מהמבוגרים שגרים כאן הם עולים חדשים שבאו בגלל הקורונה, וכעת הם לא יכולים לארח את ילדיהם כי המשטרה מונעת את המעבר למי שלא מתגורר ברחוב. רק בשעות התפילה בשבת מתירים לנו לעבור".
"ההחלטות הן של השב"כ", משיב ברוידא. "הם מגינים על ראש הממשלה ואני מנסה לתת את השירות הטוב ביותר לתושבים שלי". לפני כשבועיים, כשראש העיר השתתף באירוע של חב"ד בבית קפה מקומי, עברה ברחוב תהלוכה של מפגינים וכמה מהם זיהו אותו. "הם החלו לצעוק, לקלל ולתקוע בצופרים. באחד הלילות מישהו ניפץ את שמשת הרכב שלי. היום אני מאוים בדרגה שלוש וזוכה לאבטחה. אני אגן על הילדים שלי ועל תושבי רעננה", הוא מבטיח.
"נישאר עד הסוף"
בעקבות התלונות גובש מתווה הפגנות מצומצם המקומם את המפגינים. כעת יותר להם להפגין עד שלוש פעמים בשבוע, בצומת המרוחק מבית משפחת בנט, ואם מספר המשתתפים יעלה על 200 הם יורחקו למקום אחר בעיר. המחאות יסתיימו ב־23:00 בלילה ובמוצאי שבת – בחצות.
ליד שולחן קטן שעליו כיבוד קל עמלה נערה להתקין שלט גדול ועליו סיסמאות בגנותו של ראש הממשלה. איציק זרקא, פעיל ליכוד הלבוש חולצה לבנה ועליה סמל המפלגה ודיוקנו של נתניהו, הקפיד לבוא יום־יום ממעלה־אפרים, עד לגיבוש המתווה החדש. "אנחנו עותרים לבג"ץ נגד ההגבלות הללו", הוא מצהיר. "לא ייתכן שבבלפור יעשו מה שרוצים. אני הייתי שם וראיתי את הברבריות והאלימות המילולית והפיזית שהופעלה נגד השוטרים. ראיתי את קצין המשטרה גואטה עם דרגות וחולצה קרועה, שמעתי את צעקות ה'נאצים' כלפי השוטרים. היה שם תוהו ובוהו. כאן לא תראה את זה".
זרקא מספר כי בתשע וחצי, כשהזמבורות נגמרות, המפגינים יוצאים לתהלוכה ברחובות השכונה וזוכים למטר עגבניות וביצים מצד השכנים. "הם אנשים רעים", הוא מתכעס. "אם הייתי גר כאן, הייתי סוגר את התריסים או מצטרף למפגינים".
כמה זמן תחזיקו מעמד כאן?
"בעזרת השם עד הסוף. חודש, חודשיים, אפילו שנתיים. עד שבנט הרמאי והשקרן, שבגד, רמס ומכר אותנו יעזוב לבלפור ואז נגיע גם לשם. נלך לאיילת שקד ולניר אורבך. גם הם צריכים ליהנות מאותה ההנאה שהם גרמו לנתניהו".
אבל בלפור הוא מעון רשמי וכאן מדובר בבית פרטי.
"דין בלפור כדין רעננה", אומר לי אבי מרעננה. "הייתי בקיסריה וראיתי את אנשי 'קריים מיניסטר' מציקים לשכנים ליד ביתו הפרטי בתופים ובאמצעי הגברה, אז אל תדבר איתי על מעונות פרטיים".
"החוק שווה לכולם?" שואל זרקא. "איפה הייתה המשטרה כש'קריים מיניסטר' באו בהמוניהם להפגין מטר מביתו של הנשיא הנבחר הרצוג ואיימו עליו ועל אשתו (בגלל מינוי נאור יחיא שעבד עם נתניהו בעבר לדוברו, מ"ט)? אם איציק זרקא היה עושה תנועה מגונה או תופס מישהו בידיים כשם שהם עשו, איזה תוהו ובוהו היה לי".
השעות נוקפות וקהל המפגינים לא גדל. "הם עוד יבואו", מבטיח לי שי, פעיל ליכוד, אבל נראה שהפעם זה לא ילך. מי שכן הגיעה היא המפגינה הנצחית, פעילת הליכוד אורלי לב, שמאשימה את כלי התקשורת בהפצת ידיעות על העלייה בתחלואת הקורונה. "כל הרשתות משדרות שיש קורונה ואנשים נרתעים מלהגיע", היא מסבירה. נראה שאת הבלפוריסטים הקורונה לא הרתיעה, אני מעיר. "מי שמפגין תמורת כסף לא נרתע מדבר. כאן מגיעים בהתנדבות".
ליד הגדר הפונה לכיוון בית בנט עומד יואל פוקס מבת־ים, כיפה לראשו, מיקרופון בידו וקופסת הגברה משוכללת לצידו. הוא עצמו מתקשה לשמוע את הזעקות שהוא מפנה לעבר הבית במורד הרחוב.
"אני בא למחות נגד הממשלה שקמה בנוכלות על ידי מגלומן שעשה עלינו אקזיט", הוא אומר. "תהיה אמיתי, אם אתה כל כך דואג למדינה. אבל הרי לא אכפת לו מהמדינה. לו היה אדם ישר לא היה סוחט מיאיר לפיד את ראשות הממשלה לעצמו אלא מצטרף לממשלה תחת לפיד שלו 17 מנדטים. איך כל אלה שצעקו 'ביבי מושחת' חיים בשלום עם ממשלת השקר והנוכלות הזאת?"
גם על חולצתו של פוקס מתנוססת דמותו של נתניהו. "הוא עדיין ראש הממשלה שלי", הוא אומר. "איפה התקשורת? תעזבו את נתניהו! לכו על הראש של ראש הממשלה".
בנט עצמו, עמל באותן שעות בכנסת לגבש רוב להעביר את חוק האזרחות. "איזו עזות מצח היא לומר שאם האופוזיציה תצביע נגד החוק זה יפגע בביטחון המדינה", מתלונן פוקס. "הרי אתה הקמת ממשלה עם תומכי טרור! מה אתם באים אלינו שנציל אתכם?" שאלתי אותו אם אינו חומל על השכנים. "לא", הוא עונה בנחרצות. "היה צריך לעשות להם יותר. לא אכפת להם ממדינת ישראל".
רן כרמי בוזגלו: "ההפגנות הן חלק מתנועת מלקחיים עם זרוע פרלמנטרית שתתיש אותם. אפשר להפיל את הממשלה תוך חצי שנה"
על סמך מה אתה אומר את זה?
"כי הם לא באים להפגין איתנו".
אני מביט סביב ורואה רק פעילי ליכוד, בלי כל נציגות ימין אחרת. אני תוהה היכן הם, הרי גם הם מתנגדים לממשלת בנט. "אני פונה לאחיי החרדים והמתיישבים ביהודה ושומרון", אומר פוקס, "הצטרפו אלינו למחאה בטרם יבוא האסון שהממשלה הזאת מביאה עלינו".
יעקב פדר פוגש את בנט בבית הכנסת מדי שבת בשבתו. עתה הוא בא להתפלל ערבית בחצר אחת המשפחות אחרי שמניין החצר שהמשיך לפעול אחרי הקורונה נאלץ להעתיק את מקומו הרחק ממקור הרעש. "זה מחיר הדמוקרטיה", מעיר חברו, חיים רטיג. השניים שכנים וחברים טובים, אבל הערב מתפתח ביניהם ויכוח חריף. "אני חושב שצריך לאפשר את ההפגנות בדיוק כמו בבלפור", אומר רטיג. "איזה חוסר רגישות", מזדעק פדר. "איפה החמלה שלך?! בארה"ב זה לא יעלה על הדעת. זו נקמנות בגלל בלפור".
"לא, זה שוויון", עונה רטיג. "זה לא קשור לחמלה. בדמוקרטיה אפשר להפגין בכל מקום. צריך למצוא פתרון. בשיא הקורונה המשיכו להפגין בבלפור". "זו לא דמוקרטיה", מתעקש פדר, "איזה פתרון יש לך? אתה איש טוב שאיבד את החמלה שלו מול משפחות שסובלות. ממך אני מצפה ליותר", הוא מטיח בחברו ועוזב את המקום.
דוד לוי, גם הוא תושב המקום, מניד בראשו. "ההפגנות לא יעזרו", הוא אומר. "ראש ממשלה או מלך, שנבחר בידי האנשים, נבחר גם בידי שמיים. אתה לא יכול להתמרד נגד הבחירה הזאת. אני מסתדר עם זה וגם עם ההפגנות. נתניהו היה מצוין אבל חשבתי שאם יפרוש כעת יתגדל שמו בכל העולם. אני שמח שהגיע הזמן להחליף אותו".
"זה סיוט", אומרת לנו דינה נאה שביתה סמוך לצומת ההפגנות. "יש דרכים להביע כאב. הם עושים זאת בכוונה להציק לנו, לעשות אותנו פסיכים, לא משום סיבה אחרת. זו לא שאלה פוליטית, בנט בכלל לא שומע אותם. מדוע שלא ילכו לכיכר מרכזית אחרת בעיר? אני אשמה שאני גרה פה? הם מקללים אותנו כל היום. בלילה הם מסתובבים בשיירה, מאירים בזרקורים על הבתים. זו ממש רשעות".
התלונות מרגיזות את עמית פרנקו מהרצליה. "מי שלא יוצא להפגין, שידע שאחרי זה הוא יפסיד את המדינה. רוב האנשים מסביב הם רפורמים, דתיים־לייט שמוכנים לקבל את ההומואים ואת הלסביות, אבל אותנו – לא".
רחלי, גם היא פעילת ליכוד, מתקוממת לשמע דבריו. "לא צריך לדבר כך. השכנים כאן הם אנשים טובים ולכן זה נורא עצוב. גם בבלפור התלוננו ואנשים זקנים ביקשו מהמפגינים להפסיק. הם סובלים בגלל אותו אדם שגר כאן, שהוא ראש ממשלה והוא לא לגיטימי בעינינו. אבל זו זכותנו היחידה להפגין". וריקי כהן שהגיעה מנהריה מהנהנת בהסכמה. "בנט מוכן לשבת עם יאיר גולן שקורא להעמיד את חיילי צה"ל לדין בהאג או עם מנסור עבאס. עכשיו פינו את אביתר ואני לא מאמינה שיחזרו אי פעם, אבל את הנגב לא פינו מהבנייה הלא חוקית של הבדואים".
"ההפגנות משפיעות"
בשמונה וחצי הגיע פעיל הימין רן כרמי בוזגלו, מניף דגל ישראל גדול, כהרגלו, והוא מתקבל בכבוד מלכים. הוא מתעלם מהעובדה שלפניו עומדים פחות מעשרים איש, ונושא נאום כיכרות נלהב. "אנחנו מעטים, אבל מאחורי כל אחד ואחד מכם יש אלפים ורבבות שלא ממומנים בכסף זר, שלא נתמכים בתקשורת מגויסת ולא מוטרדים על ידי פרקליטות מוטה ובג"ץ לעומתי. אנחנו ננצח. בנט הוא ראש הממשלה היחיד שאין לו מדינה. הימין רוחש לו בוז והשמאל רואה בו סמרטוט. הם יזרקו אותו כשיגמרו לסחוט אותו. מי מוביל את בנט ואיילת הנוכלת? תומכי טרור. הם רוצים למחוק כל זכר לזה שהייתה כאן מדינה יהודית. אפשר לטמון את הראש בחול ואפשר לעשות את מה שאתם עושים. אתם עמוד האש שלפני המחנה. אתם הפנים היפות של ארץ ישראל".
אולי אתה רואה כאן את הסימנים הראשונים לדעיכת המחאה? אולי מסתמן שהממשלה החדשה מצליחה להחזיק מעמד ואם תעביר תקציב היא תשרוד?
"ההפגנות הן חלק מתנועת מלקחיים", עונה רן כרמי בוזגלו. "יש זרוע פרלמנטרית שצריכה להתיש אותם. אפשר להפיל את הממשלה תוך חצי שנה. הכול תלוי באופוזיציה, אם היא תגלה בגרות ותקפיד להגיע לכל הצבעה. אני נדהם מחברי כנסת שמרשים לעצמם להיעדר מהצבעות גורליות. אני חושד שיש חברי כנסת בליכוד שלא מעוניינים להפיל את הממשלה כי הם יודעים שזה יהיה קיצם הפוליטי, כל מיני משוריינים שנכנסו בקומבינות. אנחנו צריכים להכריח אותם לבוא לכנסת עם שקי שינה ולהצביע בלילות".
בינתיים דווקא הממשלה הזאת מקימה יישוב חדש ביו"ש.
"הציבור נרדם. מדברים על אביתר ואנשים לא מבינים את התרגיל שבו הכשירו 120 אלף יחידות דיור של ערבים ובדואים – לא רק בנגב, אלא גם על אדמות מדינה בנחל עירון, בוואדי ערה, בגליל. כולם קופצים על שלושים משפחות באביתר. הממשלה הזאת תעבור מן העולם. השאלה היא כמה נזק היא תספיק לגרום לחזון הציוני בינתיים".
מי מממן את ההפגנות האלה?
"לא ידוע לי על כל מימון. אני מגיע על חשבון הפרנסה שלי. כולם פועלים כאן מתוך תחושת שליחות. אפילו את ההגברה קנו אצלי בחנות ועשיתי להם הנחה מיוחדת, זו מחאה עממית ולא מזויפת".
על כיסא בצד יושב מפגין ותיק, חרדי עטור זקן לבן, הרב מוטי כהן. "אני מפגין נגד השקר ובעד האמת. משתדל לבוא לכל הפגנה. אני זוכר מה עשו לבגין אחרי מלחמת שלום הגליל, כשכל השמאלנים התגודדו מול ביתו וצעקו לו 'רוצח'. הפעם אמרתי בליבי שאסור להניח לנתניהו להגיע למצבו של בגין. אחד כמו בנט מקרב את הקץ, חס ושלום, לגלות המרה. כך זה היה גם לפני אלפיים שנה".
ארבע ניידות משטרה חוסמות את הגישה לצומת. כמה שוטרים צופים בחוסר עניין. הם יודעים שמהקומץ הזה לא יצמחו מהומות. הם רק מחכים שהכול ייגמר ויוכלו לחזור הביתה בשלום. בהפגנות הקודמות היו כמה עשרות. הן היו סוערות יותר ואפילו אלימות יותר, לפחות במקרה אחד.
טליה סטמצקי נפגעה מאלימות כזו. לדבריה, מישהו ריסס אקונומיקה בפניה, כנראה מישהו מהשכנים. כעת היא מספרת שאחת השכנות יצאה לסייע לה אך כאשר שמעה שהיא נמנית עם המפגינים החלה לקלל אותה ואיחלה לה שתתעוור. לדבריה גם השוטרים התעלמו מתלונותיה ולא אפשרו לאמבולנס להגיע אליה.
"לא משנה כמה יש כאן", זועקת אורלי לב, המחלקת משימות לקראת שיירת המכוניות המתוכננת ליום שישי. "ההפגנות עושות את שלהן, הן נותנות בראש לכולם, לשכנים וגם לשודד…"
כמה מהמפגינות התיישבו על המדרכה וזכו לגערה מאיציק זרקא. "לא לשבת, לקום!" ויואל פוקס עוד מנסה להפיח רוח חיים בהפגנה. "אם היו כאן אלפים המצב היה נראה אחרת, אבל לימין לוקח זמן לצאת", הוא מסביר. "אתה יודע מתי הם יצאו לרחובות? רק כשירגישו שהבית עומד להישרף. לא לפני כן".
