שני היצורים החתוליים שוכבים בלי תזוזה על רצפת הבטון הקרירה של הכלוב. הם נושמים באיטיות, מנסים לשמור על כוחותיהם האוזלים. עצמות צלעותיהם בולטות מהעור המצומק. הם זוכרים מהעבר הרחוק את המבקרים בגן החיות שהריעו להם כאשר שאגו, את רעמתם המתבדרת ברוח ואת העוצמה שהפגינו, אז כשהיו אריות.
בכלוב הסמוך שוכב בפינה דב חום סורי וממתין למאכילים. הם לא באים. בעלי החיים האומללים הם אחרוני התושבים בגן החיות בשכונת חאזמיה ליד ביירות. במובן מסוים הם משקפים את המשבר הכלכלי המחריף בלבנון. "בשלב זה הם לא ממש אריות", אמר ג'ייסון מייר, מנהל ארגון "בעלי חיים בלבנון", ארגון צדקה המחפש בעבורם ובעבור חיות אחרות בית חלופי מחוץ למדינה. "אולי גנטית הם אריות, אבל במצב הזה מדובר בשני יצורים שרק מנסים לשרוד".
כשהמזון החל להיגמר הבינו בגני החיות כי כדי להציל את בעלי החיים הם צריכים להיפטר מהאריות והדובים. הם החלו למכור אותם, ובעצם חרצו את גורלם
מייר מסביר כי אריה אוכל כ־50 ק"ג מזון בשבוע, שעלותם 100 אלף לירות לבנוניות. שכר מינימום חודשי בלבנון עומד על כ־67 אלף לירות, מה שהופך את ההאכלה התקינה של החיות למשימה בלתי אפשרית. גם כרטיס כניסה לגן החיות, שעולה 3 דולרים, הפך למותרות. "אין סיכוי שדמי הכניסה יוכלו לכסות את ההוצאות להחזקת בעלי החיים האלה כיאות", אומר מייר.
בעלי חיים אחרים מוחזקים בתנאים דומים בכל חמשת גני החיות בלבנון. גם הם נפלו קורבן להתמוטטות הכלכלית שהכניסה יותר ממחצית מהאוכלוסייה בלבנון למעגל העוני, ומחקה יותר מ־90% מערך המטבע המקומי. ארגונו של מייר הצליח להעביר בהצלחה כ־15 אריות ונמרים מלבנון לחו"ל, והם הצטרפו לכ־250 חיות בר אחרות.
בשבועות הקרובים יועברו שני דובים לקולורדו, וארגון החילוץ מקווה לשלוח גם שלושה אריות לשם או לדרום אפריקה. "גני החיות קורסים ובעלי חיים סובלים ומתים בכלוביהם, אם לא מצליחים לשלוח אותם למקלטים", אמר מייר.
במשך תשעה חודשים נעשים מאמצים להקים ממשלה חדשה במדינה, אבל לא נראה שהדבר יקרה בקרוב. בהיעדר פתרון פוליטי הסיוע הבינלאומי איננו נראה באופק, המטבע המקומי מתרסק, וההידרדרות הכלכלית של לבנון נמשכת בצניחה חופשית. האריות, הנמרים והדובים הלבנוניים אינם נמלטים מהגורל הזה. כבר לפני עשור נלחמו שם בתופעה שבה גני החיות, שניסו לשרוד כלכלית, מכרו באופן בלתי חוקי גורים של אריות, נמרים וברדלסים לעשירי לבנון.
המחסור במזומנים גרם למצב תחזוקה ירוד בגני החיות, שנאלצו לפעול לעיתים ללא אספקת חשמל סדירה. כשהמזון החל להיגמר הבינו המפעילים כי אם הם רוצים להציל את החיות שברשותם, עליהם להיפטר מצרכני המזון העיקריים – האריות והדובים. כשהכנסות מכניסת מבקרים צנחו הם פנו לאפיק המשתלם יותר, הסחר בבעלי חיים. כל אריה שעזב את גן החיות הכניס לקופת הגן עשרת אלפי דולרים.
הלקוחות של המוצר המבוקש היו בעיקר המשפחות העשירות בלבנון. גורי אריות נרכשו בעבור ילדים וילדות כחיות מחמד, בלי לחשוב על העתיד ועל כך שבבגרותם הם יגיעו לממדי ענק. הילדים שיתפו ברשתות החברתיות את תמונותיהם עם הצעצוע החדש, וכך גם אחיהם והוריהם העשירים, שנראו עומדים ליד ג'יפ מפואר או מכונית מרוץ אדומה ומחזיקים בכפיר אריות צעיר החושף ניבים חדים.
ארגוני זכויות בעלי חיים מחו על התופעה ופנו לרשויות, וממשלת לבנון חוקקה לבסוף חוק שאוסר על גני חיות לסחור בחיות טרף. במשרד החקלאות התחייבו להשתמש בכל האמצעים החוקיים כדי לתפוס אנשים שרכשו בעלי חיים מסוחרים או מחנויות ללא רישיון.
גורלן של "חיות המחמד" של עשירי לבנון היה מר ברוב המקרים. לביאה צעירה חולצה לאחר שעברה התעללות והוחזקה בתת־תנאים בבית פרטי. מצבה הרפואי היה קשה, והניסיונות להצילה באמצעות ניתוחים לא עלו יפה. בארגוני החיות סיפקו נתונים שלפיהם שום אריה שעזב את גן החיות ועבר לידיים פרטיות לא חי יותר משנתיים.
"הצבא רעב, כמו העם"
בשעת בוקר מוקדמת בשדה התעופה ראיאכ שבמזרח לבנון, שבו מתאמנים פרחי הטיס של צבא לבנון, מסוק אימון של חיל האוויר המקומי נכנס למצב פעולה. המדחפים מתחילים להסתובב, והטייס במדי צבא משתחל לתוכו ומסמן לכתב רשת סקיי ניוז בערבית להתקרב.
לא מדובר בכיסוי מבצע צבאי או סיור של מפקד גזרת ביירות. הטיסה לעיני מצלמות הערוץ נועדה לקדם שירות חדש של הצבא הלבנוני: סיור תיירות בשמי הארץ במסוק צבאי. "לבנון מלמעלה", זהו הסלוגן שבחרו בחיל האוויר לשיווק טיסת התיירות. מחיר הטיסה 150 דולרים בלבד לאדם לרבע שעה, ויכולים להשתתף בה שלושה אנשים. החלטורה הצבאית יכולה להכניס בכל טיסה כ־450 דולרים – לא סכום גדול, אבל בהתחשב בכך שמדובר בשכר חודשי של תשעה חיילים לבנונים, מדובר בעניין אטרקטיבי. "המטרה הבסיסית של הטיסות הללו היא בראש ובראשונה לחזק את תיירות הפנים הלבנונית", אמר לערוץ הטייס מוחמד לובאני. "בנוסף, השירות מסייע לנו כלכלית במצב הבלתי רגיל שאליו נקלענו".
דולר בודד נמכר היום בשוק השחור ב־18800 לירות לירות לבנוניות. השחיקה במטבע הפכה את המשכורת שמשולמת לחיילים בלירות למשכורת רעב. ואם מדברים על רעב, על פי מקורות לבנוניים החיילים גם מדלגים על ארוחות בגלל המצוקה הכלכלית.
"העם רעב, העם עני", קבע ג'וזף עאון, מפקד הצבא הלבנוני. "הצבא הוא חלק מהעם, וכמוהו גם אנחנו רעבים. אנחנו פונים לאחראים במדינה ומבקשים לדעת לאן אנחנו הולכים ומה אתם מתכוונים לעשות בנדון".
הפנייה החריגה של מפקד הצבא הדגישה את חוסר האונים שלו, ואת האצבע המאשימה המופנית כלפי הפוליטיקאים הלבנונים שתוקעים כל אפשרות להרכבת ממשלה ולהזרמת כספי סיוע בינלאומיים.
הגנרל לשעבר ח'ליל ח'ילו, המשמש פרשן צבאי, הסביר לערוץ אל־ע'ד מדוע הקושי הפנימי מעכב סיוע מן החוץ. "העובדה שלא מרכיבים ממשלה מוסיפה ייאוש וגורמת למדינות שיכולות ורוצות לתרום ללבנון להימנע מכך, כל עוד אין במדינה יציבות שלטונית וכתובת ברורה. המדינות אומרות לנו, נעזור לכם אחרי שתתחילו לעזור לעצמכם. הצבא מנסה ללחוץ על הפוליטיקאים להזדרז ולהרכיב ממשלה, אבל לא נראה שמישהו עושה משהו כדי לפתור את הבעיה. המצב הזה לא נראה מעולם. אין תרבות של הפיכה או מרד בלבנון, אבל הפוליטיקאים לא מבינים את האופן החריג שבו פעל מפקד הצבא. הם לא מבינים את המצוקה האמיתית והעכשווית".
ח'ילו סיפר שאישור התקציב הצבאי בלבנון מתעכב כבר שנה, מה שלא מסייע בתפעול הגוף שאמור להגן על האזרחים. "הצבא הלבנוני צריך לספק 120 אלף ארוחות בכל יום, ואין לו כסף לזה. שירות של טיסות תיירות יעזור במעט לצבא הלבנוני, אבל בעיקר יספק לבעלי יכולת כלכלית אפשרות של תיירות פנים. זה גם ייתן לאזרחים הזדמנות להכיר טוב יותר את אנשי הצבא שלהם".
לטענת הפרשן, ארה"ב מתכוונת להעביר הלוואה של 120 מיליון דולר לצבא לבנון כדי שימשיך בפעילותו. לסיוע הזה תצטרף תמיכה מצרפת ומכמה מדינות ערב. "אם הצבא יפסיק לפעול זו תהיה פגיעה קשה בביטחון האישי של התושבים. אם הצבא לא יוכל לרכוש דלק ולהזיז את הכלים שלו, זה ישפיע על האפשרות שלו להגיב לאירועים ויעודד מפירי חוק, מיליציות מקומיות או ארגוני טרור. זה מסוכן מאוד. הצבא צריך גם 75 מיליון דולר כדי לרכוש חלקי חילוף לכלים יבשתיים, למטוסים ולכלים ימיים – או שהוא ישבית אותם. בנוגע לכוח האדם, אם חייל לא מקבל אוכל במשך ימים ומרגיש שלא דואגים לו לתנאי מחיה בסיסיים, הוא יערוק מהצבא".
אנטיביוטיקה במימון המונים
"שישה ימים הבת שלי קודחת מחום של 40 מעלות ואין לי איך לטפל בה", צעק בייאוש בסאם סמאדי, תושב טריפולי שבלבנון, ברחובות עירו. "היא איבדה שלושה וחצי קילוגרמים ממשקלה. יש לי מכונית מלאה בדלק, וגם קצת כסף, תביאו לי אנטיביוטיקה לילדה בתמורה! אין לי תרופות, אף אחד לא יכול להביא לי תרופות, איפה המדינה?"
סמאדי, שצולם בלא ידיעתו, קיבל הצעות לעזרה מלבנונים שצפו בסרטון שהופץ ברשתות החברתיות. בתגובות לסרטון נוספו עוד ועוד פניות מאנשים שמנסים להשיג תחליפי חלב לילדיהם ותרופות לבעיות אוזניים ושיניים. 80 אחוז מהתרופות שבהן משתמשים הלבנונים מיובאות מחו"ל, ואחרי קריסת הלירה האפשרות הזאת לא באה בחשבון. בתי המרקחת התרוקנו מתרופות, או שנותרו בהם תרופות שמחירן גבוה מדי בעבור המטופלים. גם בבתי החולים פחתה הפעילות. הרוקחים בלבנון יצאו להפגנה בשל המצב, והניפו שלטים המכריזים "אזרח, התרופה שלך חסומה".
סמאדי סיפר לערוץ אל־ע'ד כי בתו נזקקה לאנטיביוטיקה. "הייתי צריך לשלם בעבורה סכום עתק של עשרת אלפים לירות. אחרי שקיבלנו את התרופה מתורמים, היינו זקוקים למישהו שיוכל להכניס את האנטיביוטיקה לווריד, כי המצב הידרדר. בהרבה בתי חולים סגרו את מחלקות הילדים בגלל המצב הכלכלי. המחלקות שלא נסגרו מלאות ואין בהן מקום בשבילנו. כשצעקתי ברחוב וצילמו אותי, לא צרחתי בשם הבת שלי בלבד אלא בשם הילדים החולים כולם. אנחנו צריכים להשמיע את קולנו כדי שהאחראים במדינה ייתנו דין וחשבון ויענו על השאלה הפשוטה, לאן אנחנו הולכים. אני בטוח שיש ילדים שמתו בלי שאף אחד ידע למה, משום שלא קיבלו טיפול רפואי".
יו"ר ארגון הרופאים הלבנוני פרופ' שרף אבו־שרף הזהיר ממחסור בחיסונים שילדים אמורים לקבל בשנות חייהם הראשונות. אבו־שרף פנה לארגון הבריאות העולמי בבקשה שיספק ללבנון את החיסונים הדרושים.
צוותי הרפואה שהצטרפו בהתחלה להפגנות נגד הממשל, הבינו שהן לא ממש עוזרות. תופעת ההגירה של רופאים ואחיות הולכת וצוברת תאוצה. ב"יום האחיות הבינלאומי", שאמור להיות יום חג, הודיעה יו"ר ארגון האחיות בלבנון כי המערכת הרפואית במדינה מצויה במשבר וביקשה סיוע חירום. "אנחנו מדברים על הגירה בלתי אפשרית של כוח אדם. 1,600 רופאים ואחיות עזבו את המדינה, בהם אנשים עם חמש עד עשר שנות ניסיון. הם היו עמוד התווך של הרפואה הלבנונית", אמרה.
אחמד, שעובד 11 שנים בבית החולים הציבורי על שם רפיק חרירי, עוזב לקטאר. "אני ממש לא שמח על המעבר. אני צריך לעזוב את הבית שלי, את אשתי והילדים וההורים שלי", אמר לערוץ טלוויזיה בריטי. נקודת המפנה שגרמה לו להגר הייתה הפיצוץ באוגוסט אשתקד בנמל ביירות, שהבהיר לו שבשנים הקרובות לא יהיה בלבנון שינוי לטובה. "כשאני אומר לאנשים שאני עוזב הם מצטערים מאוד, אבל באותה נשימה מבקשים ממני לקחת את קורות החיים שלהם כדי שימצאו גם הם עבודה ויעזבו את לבנון", אמר אחמד.
זינאב, אחות בת 28, עושה את צעדיה האחרונים לקראת מעבר לבריטניה. לפני שלוש שנים הרוויחה 1,200 דולר לחודש בעבור עבודתה, היום היא מקבלת 200 דולר בלבד. "אני עוזבת, ורוב החברים שלי עוזבים. מי שמפסיד באמת הם החולים".
דולר ליום
ההידרדרות החלה באוקטובר 2019, במה שהחל כמהפכה בלבנון. אנשים הפגינו נגד השחיתות בתקווה לחיים טובים יותר, אך עכשיו הרחובות שוממים. הלבנונים עסוקים במאבקי הישרדות.
55 אחוזים מתושבי לבנון חיים מתחת לקו העוני. שכר חודשי ממוצע מגיע ל־30 דולרים בחודש, דולר ליום. תמונות של אנשים מנופפים באקדחים בתחנות הדלק או במרכולים כדי להשיג מוצרי יסוד הפכו למראות של שגרה. כך גם אנשים שבעבר עבדו במשרות מכובדות והיום ישנים ברחובות.
המחסור בתרופות ובדלק עורר שוב את הלבנונים להפגנות, ובהן הוטחה ביקורת נגד הממשלה וגם נגד ארגון חיזבאללה. שר הבריאות הלבנוני חמד חסן, איש חיזבאללה, שיגר הודעה על התפשטות נגיף קורונה שמחייבת שמירת מרחק ופינוי אזורים ציבוריים. בעקבות ההודעה הזו נטען שהממשלה משתמשת במגפת הקורונה כדי לדכא הפגנות.
מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה נאם ביום שני והאשים את ארה"ב וישראל במשבר הכלכלי. "אמריקה היא זו שמונעת סיוע מלבנון, אני מקווה שאלה שתומכים בלבנון בממשל האמריקני מבינים את זה"" אמר. "שגרירת ארה"ב בלבנון שמדברת כל הזמן על הלבנונים ומבקרת אותנו, מתנהלת בצביעות כאשר המדינה שלה היא שמונעת ממדינות העולם להעביר סיוע או אשראי ללבנון.
"המטרות המדיניות של ארה"ב לא קשורות ללבנון אלא משרתות את הכיבוש הישראלי ואת ניסיונותיה לכבוש את אדמתנו ולהשתלט על עתודות הגז הטבעי במרחב הימי של לבנון. הם מסייעים לישראל. הממשל בוושינגטון הוא שמונע מהבנקים הלבנוניים להשתמש בדולרים מחוץ ללבנון, הממשל מטיל סנקציות על לבנון ומאיים בסנקציות נוספות. המדיניות האמריקנית היא שמונעת מהלבנונים להסתייע במדינות חברות ממזרח".
בנאומו הקודם הציע נסראללה לפתור את משבר הדלק בארץ הארזים באמצעות מכליות דלק מאיראן. מבחינת חיזבאללה, הפתרון המועדף הוא הכנסת מוצרים, תרופות וסחורות מאיראן, דרך גבול סוריה. ישראל מעדיפה לנתק ככל האפשר את הציר המחבר בין איראן ללבנון, והשבוע הציע שר הביטחון גנץ להעביר סיוע הומניטרי דרך יוניפי"ל.
בפגישה עם נציגים דיפלומטיים בביירות התייחס ראש ממשלת לבנון חסן דיאב למצב הכלכלי ואמר שלבנון קרובה לפיצוץ חברתי. "לממשלה אין אפשרות לחדש את המשא ומתן עם קרן המטבע הבינלאומית ליישום תוכנית הבראה, כי הדבר כרוך בהתחייבות שהממשלה הבאה לא תוכל לעמוד בהן".
