בעיר קיילצה שבפולין, שעתיים נסיעה מהבירה ורשה, נערך השבוע טקס לציון טבח שנחשב לאירוע מכונן ביחסים בין יהודים לפולנים בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה. יהודי העיר, שרידי השואה, הואשמו שחטפו ילד נוצרי כדי להשתמש בדמו לטקס דתי. בפוגרום שנערך ב־4 ביולי 1946 השתתפו אזרחים פולנים, ונרצחו בו 42 יהודים מתוך כ־200 היהודים שחזרו לעיר לאחר זוועות השואה.
ממשלת פולין שלחה נציג רשמי מטעמה לטקס, וגם נשיא פולין אנדז'יי דודה פרסם הודעה שבה כתב כי "בפולין החופשית, הריבונית והעצמאית אין מקום לשום דעה קדומה, לגזענות, לשנאת זרים או לאנטישמיות".
האירוע הזה נערך כשברקע סערה המעיבה שוב על יחסי ישראל־פולין: חוק שמקדמת ממשלת פולין, ושיגביל תביעות אפשריות של ניצולי השואה וצאצאיהם להשבת רכוש יהודי ממלחמת העולם השנייה ולפיצויים. בוורשה טוענים בתוקף כי לא מדובר בחוק המכוון נגד יהודים, אלא בחוק שישים סוף לבירוקרטיית התביעות בפולין, כפי שאומר לנו סגן שר החוץ של פולין, פאבל יאבלונסק.
"מטרת החוק הזה היא לערוך רפורמה במערכת המשפט שלנו, שמאפשרת לתבוע ללא הגבלת זמן. אנחנו מחויבים לחוקק את החוק הזה גם בגלל פסיקה של בית המשפט מ־2015. החוק יקבע שברוב המקרים ניתן יהיה לדון רק בתביעות שעוסקות במקרים שאירעו לפני 30 שנה לכל היותר".
האם החוק הזה ימנע למעשה מיהודים לתבוע את רכושם מתקופת מלחמת העולם השנייה?
"זה לא נכון. כל אדם, יהודי או אזרח של כל מדינה אחרת, יכול לתבוע רכוש באמצעות תביעה בבית משפט, ולהציג מסמכים שרכוש נלקח ממנו או שהוא היורש החוקי שלו. אפשר ללכת לבית דין אזרחי. זה תהליך שעדיין קיים, ויהיה קיים. השינוי הוא שאי אפשר יהיה לבעוט אנשים מבתים שהם נכנסו אליהם בתקופה הקומוניסטית, ללא שידעו שהם שייכים ליהודים. לא יהיה מצב שאחרי שישים או שבעים שנה ידרשו מאנשים לעזוב את בתיהם. אם היורש יוכיח שהבית שייך לו, הוא יוכל להגיש תביעה ולקבל פיצוי כספי. לא נעיף אנשים מהבית".
בשבועיים האחרונים, מאז שהחוק עבר ב"סיים", הפרלמנט הפולני, שר החוץ יאיר לפיד ואנשי משרדו מבהירים לפולנים כי החוק אינו מקובל עליהם. מה שאנחנו רואים כעת עשוי להיות קדימון בלבד למשבר שיתפתח אם החוק יאושר באופן סופי.
"את מה שאירע על אדמת פולין בזמן השואה לא ניתן להכחיש", אמר השבוע לפיד. "מדינת ישראל תעמוד לצד ניצולי השואה ולצד ההיסטוריה, ולא תרכין ראש אל מול הניסיונות האלה. פולין יודעת מה צריך לעשות". בעקבות דבריו הפך לפיד ליעד מרכזי למתקפות מצד פוליטיקאים רבים בפולין. ירוסלב קצ'ינסקי, מנהיג מפלגת השלטון בפולין, אמר כי "אנחנו קובעים את החוקים שלנו בעצמנו, אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד".
"קצת הופתענו מההתבטאויות של לפיד", מודה סגן שר החוץ הפולני בשיחה עמנו. "הפתיע אותנו כמה רחוקות מהמציאות היו המתקפות של יאיר לפיד, שבהן הוא האשים אותנו בניסיון למחוק את זיכרון השואה. זה לחלוטין לא מבוסס ולא מחובר לעובדות. אני מצטער על פוליטיקאים שמנצלים את הדברים הקשים האלה כדי להשיג נקודות. אנחנו תמיד מוכנים לדון ולהסביר את ההיגיון מאחורי החוק. אבל כשהוא דיבר על כך שהפולנים ארגנו את מחנות המוות הנאציים, הדברים האלה התקבלו כאן בצורה גרועה מאוד".
אם שר החוץ לפיד ירצה להיפגש עם שר החוץ של פולין, האם תסכימו לכך?
"כמובן נרצה פגישה מסודרת, כדי ללבן עניינים. אנחנו פתוחים לדון בדברים הקשים ביותר ביחסים. אבל הנקודה החשובה שצריך להבהיר היא שכמו שאני בטוח שישראל לא תהיה מוכנה שאנחנו נתערב בחקיקה שלה, גם אנחנו אומרים: אל תתערב בחקיקה שלנו. כל מדינה צריכה להחליט מה טוב לה, לפי העקרונות שלה. זה צריך להיות הבסיס לכל דיון".
האם יש חשש להידרדרות נוספת ביחסים?
"אנחנו לא יכולים למנוע מפוליטיקאים להיות פוליטיקאים, אם הוא (לפיד) יחשוב שבשביל נקודות זכות צריך לדרדר את היחסים. אנחנו מצפים שההיגיון ינצח. אנחנו רוצים מערכת יחסים טובה".
הידידות שהחמיצה
מבחינה מדינית, עד המשברים של השנים האחרונות נחשבה פולין לידידה של ישראל באיחוד האירופי. גם קשרי הכלכלה, ובהם עסקאות ביטחוניות ותיירות ענפה מישראל לפולין, עשו את שתי המדינות לידידות קרובות. גורמים מדיניים אומרים כי בפולין ראו לא פעם בישראל את הדרך להתקרב לממשל האמריקני, ומבחינתם זה היה ערך מוסף לשימור היחסים.
אבל בשלוש השנים האחרונות נושא השואה מאפיל על מערכת היחסים, והיא יודעת בעיקר מורדות. המשבר הראשון החל כבר ב־2018, כשהפרלמנט הפולני אישר את חוק השואה מעורר המחלוקת, שבו נקבע כי מי שיאשים את הפולנים כעם בביצוע פשעים נגד היהודים בתקופת השואה עלול להישלח למאסר ממושך. ראש הממשלה דאז נתניהו ויו"ר האופוזיציה דאז יאיר לפיד תקפו בחריפות את החוק. "אי אפשר לשנות את ההיסטוריה ואסור להכחיש את השואה", צייץ נתניהו.
אחרי משבר של כמה חודשים, הגיעו ישראל ופולין להסכמה: עונש המאסר יימחק. נתניהו וראש ממשלת פולין מורבייצקי הצהירו במשותף: "מתנגדים לאנטישמיות וגם לאנטי־פולניות". הביקורת לא איחרה לבוא, ונתניהו חטף צרורות של ביקורת מהשמאל, מהימין ואפילו מיד ושם, בטענה שהוא נכנע לפולנים. עד כדי כך ניסה נתניהו למחוק את הכתם הזה מההיסטוריה שלו, שב־2019, כשפרץ המשבר הבא, הוא ביקש מהפולנים לא להזכיר שהוא התחייב להצהרה הזאת. בפברואר 2019, רגע לפני שעזב את פולין, אמר נתניהו כי כיום למעשה "אין שום בעיה לומר שפולנים ביצעו פשעים נגד יהודים". הפולנים רתחו, יזמו שיחות נזיפה, ובסופו של דבר, אחרי שגם שר החוץ דאז ישראל כץ הוסיף התבטאות משלו על האנטישמיות הפולנית, הודיע ראש ממשלת פולין כי הם לא יגיעו לוועידת מדינות מרכז אירופה, ה־V4, שהייתה אמורה להתכנס בפעם הראשונה בישראל ולהביא להישג מדיני: גוש מדינות בלב ליבו של האיחוד האירופי, המצהיר על תמיכה חד־משמעית בישראל.
היחסים בין המדינות הגיעו לשפל שלא היה כמותו שנים רבות, וגורמים מדיניים הגדירו את מערכת היחסים כ"קרירה מאוד, במינימום האפשרי". האווירה הזו הובילה גם לביטול ביקורו המתוכנן של נשיא פולין אנדז'יי דודה בינואר 2020 בישראל, במסגרת האירועים שקיים בית הנשיא לציון 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ – אירועים שעשרות מנהיגים מרחבי העולם, כולל הבכירים ביותר, הגיעו להשתתף בהם. הפעם הסיבה הייתה סירוב בית הנשיא לאפשר לנשיא פולין לנאום באירוע המרכזי שנערך ביד ושם. בראיון אז אמר לי נשיא פולין: "איך יכול להיות שפוטין, מנהיג המדינה שלמעשה חתמה עם הנאצים על ההסכם שאפשר את מלחמת העולם השנייה (הסכם ריבנטרופ־מולוטוב ב־1939, שהביא לחלוקת פולין) ינאם באירוע, וארצי – שבה נרצחו בידי הנאצים יותר מ־3 מיליון יהודים והוקמו בה מחנות ההשמדה הגרמניים, לא תוכל לנאום בו". בבית הנשיא הציעו לדודה כפשרה להיות הנואם המרכזי באירוע בבית הנשיא, אבל הפולנים הבהירו: "לא נשב בקהל כשפוטין פורס את שקריו ההיסטוריים".
הוויכוח הנוכחי סביב החוק שעליו עובדים בפולין בימים אלה, הוא רק חלק מהשאלה הגדולה: האם בפולין, שעל אדמתה נרצחו יותר מ־3 מיליון יהודים, מוכנים להודות שחלק מהפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים ואפשרו את הפשע הנורא. הגישה המקובלת בפולין היא שאמנם היו משתפי פעולה עם המשטר הנאצי אבל הם היו בודדים, ומכיוון שלמעשה הנאצים פירקו את מדינת פולין ולא הייתה ממשלה פולנית, אין לראות בהם כמדינה אחראים לפשעים או לפיצויים.
לעומת זאת, ההיסטוריון היהודי־אמריקני ממוצא פולני, יאן תומס גרוס, פתח תיבת פנדורה ועורר סערה בספרו "שכנים", שיצא לאור לפני כעשרים שנה ועסק בטבח ידוובנה בזמן מלחמת העולם השנייה, שבו נרצחו באכזריות מאות יהודים. בספר הציג גרוס עובדות והוכחות המראות כי פולנים הם שביצעו את הרצח, ולא המשטר הנאצי.
האם הפולנים נושאים באחריות על מה שאירע בשטחם במלחמת העולם השנייה?
יאבלונסק: "אנחנו עושים מאמצים רבים לשמר את זכר השואה. אנחנו זוכרים שהיהודים היו חלק גדול מההחברה הפולנית. אבל חשוב לומר, הגורל של העם הפולני במלחמה היה דומה. צריך לשים את הדברים בפרופורציות. אנחנו נשאלים כל הזמן על משתפי פעולה פולנים, וזה מה שמחפשים אצלנו כל הזמן. אבל צריך לזכור ששישה מיליון פולנים, כולל היהודים, נרצחו. נכון, היו משתפי פעולה, אבל גם המספר הגבוה ביותר של חסידי אומות עולם, וזאת למרות החוק הנאצי, שהיה ייחודי לפולין – שמסתירי יהודים יוצאו להורג".
וזה בעצם הסיפור כולו. גם אם למרות ההצהרות החד־משמעיות יבוטל בסופו של דבר החוק הנוכחי או יעוקר מתוכנו, תחושתם של הניצולים ושל אחרים תישאר: הפולנים מנסים בעיקר להתחמק מאחריות למה שהיה. עד שהתחושה הזאת לא תתוקן, את יחסי ישראל ופולין ימשיכו ללוות הזוועות שהתרחשו על אדמת אירופה לפני יותר משמונים שנה.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי
