לאחר מאבק בן למעלה משלוש שנים ובצל המחסור העצום בכוח אדם בתחומי המנהל והמשק, יצאו הבוקר אלפי עובדי הניקיון, המטבח, האלונקאים וכוחות העזר בבתי החולים הממשלתיים לשביתה במחאה על תנאי עבודתם והעומס הרב המוטל עליהם. זאת במיוחד לאחר שנה וחצי אינטנסיביות של אחזקת בתי החולים בתחלואת מגפת הקורונה.
השביתה תתקיים היום (ג') ב-30 מרכזים רפואיים ברחבי המדינה ובהם כל בתי החולים הכלליים הממשלתיים, בתי החולים לבריאות הנפש, בתי החולים לשיקום וגריאטריה. במסגרת השביתה לא יהיו שירותי אדמיניסטרציה, אחזקה, ניקיון, מטבח, שרותי שינוע חולים, כוח עזר, מכבסה, מחסנים, אספקה סטרילית לחדרי הניתוח, שרותי מחשוב, שרותי הנדסה, שרותי טיהור זיהומים, שרותי חצר ועוד. זאת למעט מחלקות שקשורות לפעילות רפואית דחופה כגון מחלקות אונקולוגיות, דיאליזה, פגים, וחדרי לידה, בהם יינתנו שירותים במתכונת שבת.
"העובדים קורסים. היקפי העבודה בתי החולים גדלו במאות אחוזים בשנים האחרונות ואנחנו נשארנו עם מספר עובדים דומה לזה שהיה לפני 20 שנה", אומר אלי בדש, יו"ר הוועד הארצי של עובדי המנהל והמשק וכוחות העזר (מנמ״ש). הוא מסביר כי "המצב לא רק פוגע בעובדים, אלא פוגע במאות אלפי המטופלים שפוקדים את בתי החולים ומסכן את בריאותם. חסרים כ-1,000 עובדים במחלקות השונות״.
עובדי המנהל והמשק בבתי החולים הם עמוד השדרה הלוגיסטי שמאפשר למערכת הבריאות בבתי החולים להתקיים. אלו העובדים שנחשבים ל"שקופים", אותם בני אדם שמועסקים בניקיון, מטבח, אספקה סטרילית לחדרי ניתוח, מזכירות בכל המכונים והמרפאות, סייעות לאחיות במחלקות השונות ועוד. הם אלו שאינם נראים ואינם זוכים לתהילה ולהערכה לה זוכים אנשי הצוות הרפואי. בין השאר בשנה האחרונה הם סיכנו את חייהם במשמרות ארוכות במחלקות הקורונה, תחת הביגוד הכבד והאטום, ודאגו לנקות ולסדר את המחלקות המבודדות ולא אחת סייעו גם לחולים המאושפזים עצמם שנזקקו לסיוע בהלבשת הבגדים, שתיית מים וכדומה. הבאנו כאן באתר מקור ראשון את סיפורם. "מסכנים את חיינו באהבה" אמרו לנו העובדים באוקטובר אשתקד.
בעשור האחרון בתי החולים במדינה גדלו משמעותית הן בשטחים והן במספר החולים והעובדים, רק שהתקנים לעובדי מנהל ומשק לא גדלו בהתאם. כיום עובדי הניקיון מנקים הרבה יותר שטחים, עובדי מטבח מגישים הרבה יותר מנות בכל ארוחה (באלפים), אלונקאים מובילים יותר חולים ובמרחקים גדולים יותר ועד כה במשרד הבריאות ובמשרד האוצר לא התייחסו לצרכים שלהם.
"לעיתים אני מרגישה כמו עכבר במבוך, יש לחץ נוראי", סיפרה שרית, עובדת כאשת כוח עזר בחדר המיון בבית החולים כבר מעל לשלושה עשורים. היא עובדת במחלקה העמוסה ביותר בבית החולים. "בעיקר בגלל שאין מספיק עובדים במשמרות העמוסות… אני לא עוצרת לרגע במשמרת. הרבה פעמים אפילו המטופלים שמים לב ומעירים לי", משתפת שרית. לדבריה, "השבוע באחת המשמרות עברו רק בשעות הבוקר כ-300 חולים במשמרת. זה אומר שמשמרת הבוקר שלי כוללת סידור המיון, טיפול בחולים וסיוע לאחיות/ים ולרופאות/ים".
בתקופת הקורונה שרית וחבריה עבדו 12 שעות ביום. הם לא הצליחו לראות את המשפחה. ימים שלמים עבדו בחליפות המגן, "גם כשכבר הגעתי הביתה נסגרתי בחדר נפרד כי לא לסכן את המשפחה", היא מתארת ומוסיפה כי "אני וחברי שחוקים לגמרי. כל זאת מיותר לציין בשכר נמוך ובטח לא משקף את היקפי העבודה, הוותק או מהות התפקיד. חברים שעובדים בבתי החולים של הקופות מרוויחים הרבה יותר ממני באופן משמעותי".
אבירם אזולאי מהמרכז הרפואי לגליל בנהריה עובד ביחידה מיוחדת לטיהור זיהומים, וגם הוא שיתף בתנאי עבודתו: "כל חולה שמשתחרר צריך לעבור טיהור. וכמובן גם החדר שהוא שהה בו. במיוחד בשנה וחצי האחרונים עם מגפת הקורונה כל חדר היה חייב לעבור חיטוי עמוק". עבודות החיטוי כוללות ניקוי יסודי של מיטות, ארונות, מצעים, פיג'מות, וילונות, חלונות ודלתות. בתקופת הקורונה עבדנו 12 שעות ביום כולל שישי שבת. לחץ נוראי של עבודה. אנחנו סה"כ שישה עובדים במחלקה ושני עובדים במשמרת. כל צוות מטפל לפחות ב-60 קריאות ביום לחיטוי וטיהור. מעבר לזאת אנחנו חייבים לחטא חדרים בהם אושפזו חולים בבידוד והשתחררו. ביקשנו אין ספור פעמים תוספת בכוח אדם ועד היום לא נענו בקשותינו".
אל שביתת עובדי המשק בבתי החולים הצטרפו היום גם הרופאים הווטרינריים הממשלתיים לאות הזדהות עם מאבקם. במהלך השביתה לא תתבצע כל פעילות במחלקות הווטרינריות לרבות קבלת קהל ושחרור משלוחי יבוא/יצוא בנמלים.
