איימן ספדי, שר החוץ של ירדן, נוהג לתעד בעמוד שלו בטוויטר את פגישותיו עם עמיתים מהעולם. בין התצלומים הצבעוניים והכיתובים החגיגיים נראו בשבועיים האחרונים תמונה שלו עם שר החוץ של קזחסטן, צמד תמונות עם שרת החוץ של ספרד, וגם פגישה עם שרת החוץ של שבדיה, שעימה דן על הסיוע הכלכלי לסוכנות אונר"א. ומי חסר? שר החוץ הישראלי יאיר לפיד, שעימו נפגש ספדי ביום חמישי שעבר. בצד הישראלי דווקא פרסמו את דבר הפגישה, אבל בלי תמונה.
פגישה בדרג רם עוד יותר שהתקיימה גם היא בשבוע שעבר – בין ראש הממשלה בנט לעבדאללה מלך ירדן – הוסתרה כליל. לא רק צילום לא יצא, גם לעצם קיומה לא התייחסו בלשכת ראש הממשלה, וודאי שלא בירדן.
החשאיות הזאת אינה סתמית, היא חלק מגישה ירדנית שמעדיפה ללכת עם ולהרגיש בלי. לאפשר לספדי להתגולל מדי פעם במילים קשות על השכנה ממערב, בעודו ממשיך לשמור עימה על קשר רצוף. לאפשר לירדנים להחמיץ פנים כדי לרצות את אזרחיהם הפלסטינים האנטי־ישראליים, ולהמשיך ליהנות משכנות טובה. אגב, לא רק לפיד נפגש עם עמיתו מהגדה המזרחית. גם שר החוץ היוצא גבי אשכנזי נפגש שלוש פעמים עם ספדי במהלך שנת כהונתו בתפקיד, ושמר איתו על קשר. הסכם הייצוא המוגדל מירדן לרש"פ שנחתם כעת עם לפיד, אמור היה להיחתם עוד בשלהי תקופת אשכנזי, אך נדחה בשל מבצע שומר החומות.
מערכת היחסים המתחממת עם ירדן, הכוללת את שתי הפגישות הללו וגם שיחת טלפון שקיבל הנשיא הרצוג מהמלך, הפכה השבוע לכלי ניגוח פוליטי. בנט אמר מעל בימת הכנסת כי הממשלה בראשותו מתקנת את מערכת היחסים החשובה הזאת שנתניהו קלקל, ראש האופוזיציה נתניהו אמר שבנט הפגין חולשה, והעניק מתנות לירדנים בזמן שהם חוברים לאיראן.
היחסים מעולם לא התקלקלו, אומר לנו השבוע בכיר לשעבר בלשכת נתניהו. הקשר בין שתי המדינות והפעילות המשותפת היו רציפים כל העת. אכן, היה נתק בין שני המנהיגים, שהיה מבוסס על הכתף המדינית הקרה שהפנתה ירדן. אם היא מתעקשת, הוא אומר, להשיב לחזקתה את אי השלום בנהריים ואת השטחים המעובדים בצופר שבערבה, אין סיבה להיענות לבקשות עודפות שלה, כמו למשל רכישת כמות גדולה יותר של מים – 50 מיליון קוב שנתניהו סירב לאשר ובנט הסכים עכשיו. על הדברים האלה יש להוסיף כי חיבה אישית מעולם לא שררה בין נתניהו לעבדאללה, וגם לא בין נתניהו לאביו, המלך חוסיין.
בנאום הכניסה שלו למשרד החוץ התייחס לפיד ליחסים שבין ישראל וירדן. הוא אמר כי השכנה ממזרח היא בעלת ברית אסטרטגית, וכי המלך עבדאללה הוא מנהיג אזורי חשוב. לפיד הבטיח כי ישראל תפעל לחזק את היחסים בין המדינות.
כמה פסגות של מתיחות נרשמו בין המדינות בשנים האחרונות. לפני ארבע שנים, ביולי 2017, נרצחו בפיגוע ירי בהר הבית שני שוטרים ישראלים, האיל סתאוי וכמיל שנאן, וישראל החליטה בתגובה להציב גלאי מתכות לבידוק המתפללים הנכנסים. הדבר גרר גל מחאות בירדן. בשיחה אז בין נתניהו לעבדאללה גינה המלך את רצח השוטרים, אך דרש לאפשר כניסה חופשית של מתפללים למסגד שעל ההר. כשבוע לאחר מכן דקר צעיר ירדני במברג מאבטח ישראלי ששירת בשגרירות ברבת־עמון, והוא בתגובה ירה למוות בו ובטעות גם באדם נוסף. צוות השגרירות היה נצור אז במשך כמה שעות, בזמן שמחוץ למבנה התחוללו התפרעויות. מששבו ארצה, בין היתר הודות להתערבות אמריקנית, התקבל המאבטח בברכה בידי נתניהו, מה שגרר כעס ירדני נוסף. רק בינואר, כחצי שנה אחר כך, שב הצוות הדיפלומטי הישראלי לירדן, וזאת לאחר שישראל התנצלה וגם שילמה פיצוי למשפחות ההרוגים.
המלחמה על המים
באוקטובר 2018 הודיע עבדאללה כי אינו מעוניין לחדש את הסכם החכירה שהעניק לישראל זכויות גישה אל נהריים וצופר, כפי שמתאפשר לו מהסכם השלום. בנובמבר 2019 הועברו השטחים לידי ירדן, בהתלהבות שכללה שורה של טקסים ירדניים חגיגיים, כולל ספירה לאחור בפרלמנט עד לרגע שבו "תשובנה האדמות לידיים ירדניות". כחודש לאחר מכן שוב התגלע משבר, כאשר הירדנים כעסו על מעצר מנהלי בישראל של שני אזרחים ירדנים שנחשדו בטרור.
עוד סכסוך נרשם במרץ השנה. ישראל אישרה ליורש העצר הירדני לבקר בהר הבית, אך הוא הגיע לגבול עם מספר מאבטחים חמושים גדול מהמסוכם. ישראל סירבה לאשר את הכניסה בתנאים החדשים, ויורש העצר החליט בכעס לוותר על הביקור. למחרת התמהמהו בירדן לאשר טיסה של ראש הממשלה דאז נתניהו אל איחוד האמירויות מעל שטחה, מה שהוביל לביטול הביקור.
סמכויות הניהול של הווקף הירדני בהר הבית היו לא פעם מוקד למתיחות. אף שישראל נמנעה מצעדים שונים כדי לא לפגוע בווקף, הירדנים מצידם לא שמרו בשנים האחרונות על הסטטוס־קוו בהר, ובין היתר סייעו להקמת מסגד חדש בשער הרחמים. גם תוכנית השלום של ממשל טראמפ, שכללה החלה חלקית של החוק הישראלי ביהודה ושומרון, הייתה לצנינים בעיני הירדנים, החוששים מהגישה שלפיה ירדן היא מדינתו של העם הפלסטיני. לא זו בלבד, אלא שתוכנית השלום שאפה להעניק גישה פתוחה לתפילה לבני כל הדתות בהר הבית, ובירדן ראו בכך איום על החזקה שלהם בהר ואפילו חשש להעברתה לסעודים, בעלי בריתו של טראמפ.
נתניהו סירב לאורך כהונתו, לפחות באופן פומבי, להתרגש מהמשברים שהתגלעו פעם אחר פעם עם ירדן. באחד הראיונות שנתן לפני הבחירות האחרונות נשאל על המשבר שבמסגרתו עיכבה ירדן את טיסתו המתוכננת לאמירויות, והשיב כי "ירדן זקוקה ליחסים טובים איתנו לא פחות משאנחנו זקוקים ליחסים טובים איתה, ויש יחסים טובים".
ד"ר עודד ערן, לשעבר השגריר בירדן: "הייתי רוצה שהיחסים יהיו גלויים, אבל זה לא מצדיק הפסקה של מערכת יחסים שתצריך להציב על הגבול שליש מכוחות הביטחון של ישראל"
לפי תפיסת מערכת הביטחון – שמשפיעה על הדרג המדיני – ישראל מוכרחה לוודא כי ירדן ממשיכה להגן מבחוץ על הגבול המזרחי, גבולה הארוך ביותר של ישראל. שיתוף הפעולה עם הירדנים בעניין הזה מאפשר גבול שקט, גם בלי צורך ישראלי להקצות כוחות גדולים להגנה עליו, שכן הירדנים לכאורה שותפים למאמץ ההגנה.
ד"ר עודד ערן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר שגריר ישראל בירדן, אומר כי החשאיות הירדנית סביב פגישת בנט ועבדאללה אכן מתמיהה. "לא רק שלא ניתן פרסום רשמי, אלא שלא הופיעה אות אחת כתובה על הפגישה בשום כלי תקשורת ירדני. ישנה רגישות בירדן, מכיוון שרוב האוכלוסייה שם ממוצא פלסטיני. אנחנו למעשה קיבלנו את הדפוס הזה של היחסים כבר מתחילתם, כך זה היה תמיד". בעיניו, החשאיות אינה העניין המרכזי: "מה שחשוב לדעתי הוא יצירת הקשר שמונע מכל צד להיכנס להרפתקאות עוינות. להם יש אינטרס הקשור למים, כי ירדן היא אחת המדינות היבשות בעולם וכרגע אין להם פתרון למחסור האדיר במים. ואנחנו יכולים לסייע, כי הגענו למצב שאין לנו בעיה בגלל התפלה. לנו יש אינטרס אדיר בירדן, שמהווה חיץ ביטחוני בינינו ובין אזור רעוע, וכן בכך שהממלכה שומרת על שקט פנימי בנושאים שקשורים לישראל, ולא נותנת לארגוני טרור להתפתח שם. אז למה לא לסייע ולמכור להם מים?"
האינטרס הביטחוני מצדיק לדבריו גם מחוות כמו שמירה על חשאיות הפגישה בין המנהיגים. "איזה מחיר שילמנו על כך שלא היה פרסום? הבעתי תמיהה על העניין הזה, הייתי רוצה שהיחסים יהיו גלויים, בתור שגריר הייתי רוצה להיות מוזמן לכל בית בירדן – אבל זה לא מחיר. מה, זה מצדיק הפסקה של מערכת יחסים שתצריך להציב על הגבול שליש מכוחות הביטחון של ישראל? יש לישראל עניין ביציבות שלטונית בירדן. יש עניין שכוחות הביטחון הירדניים ימשיכו למלא את תפקידם כפי שהם עושים".
לדבריו, ההחמרה ביחסים בין המדינות התחוללה בארבע השנים האחרונות. מלך ירדן לא דיבר עם ראש ממשלת ישראל כי לא האמין לו. נוצר מצב של אי אמון מוחלט, הוא אומר, שאחת הסיבות העיקריות לו היא ביטול השותפות הישראלית בפרויקט תעלת הימים. "לירדנים היה חלום רטוב, תרתי משמע, שתהיה התפלה של מים מיַם סוף והם יובלו תחילה לים המלח ואז למרכזי האוכלוסייה בירדן. ישראל קונה היום מים מותפלים באזור אילת מהירדנים. הייתה להם תקווה שנגדיל את המעורבות באמצעות תמיכה כספית במוביל המים, וזה לא קרה". ד"ר ערן סבור שישראל לא הייתה צריכה להיכנס לפרויקט הזה, שכדאיותו הכלכלית מוטלת בספק, אבל הירדנים, שישראל התחייבה להם בתחילה כי תשתתף במיזם, נותרו מאוכזבים.
פרשנים אחרים, סבורים כי האכזבה הזאת מביטול תעלת הימים, היא שהביאה להתעקשות הירדנית להשיב לידיהם את צופר ונהריים.
משחק כפול
ד"ר אדי כהן, חוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן, סבור כי חשאיות הפגישה עם המלך היא בהחלט משמעותית. "לא צריכים להאשים את בנט. מאז ומתמיד כל ראשי הממשלות הישראלים נכנעו ללחצי הערבים בעניין הזה. הם תמיד מבקשים פגישות חשאיות ואנחנו תמיד נופלים בפח. הירדני זקוק לנו, אז למה שהוא לא יהיה זה שמגיע לפגישה בישראל? אנחנו מוכרים להם גז ומים, אז כמה אפשר לקדש את היחסים הביטחוניים על חשבון הכבוד הלאומי? אני מצפה מהיועצים של בנט שיאמרו לו שזה לא מקובל. אם רוצים לתקן יחסים – לא עושים זאת באמצעות פגישה חשאית. יש פה משחק כפול: עוינות פומבית לישראל כאמצעי של השלטון לשימור הפופולריות שלו, ושמירה על יחסים טובים מאחורי הקלעים, כדי להבטיח את אספקת המים. הם רוצים תוספת מים? שיבקשו באופן רשמי, בערבית, שיחתמו על חוזה".
גם הפרשנית קרולין גליק לא חוסכת ביקורת. "מה שבנט עושה עכשיו הוא בכייה לדורות", היא אומרת. לדבריה, אין ספק שלחץ אמריקני מדרבן את ישראל לחזק את הקשרים עם ירדן. עבדאללה, שצפוי להיפגש במהלך השבוע הקרוב עם הנשיא ביידן, יהיה המנהיג הערבי הראשון שייפגש עם הנשיא מאז נכנס לתפקיד. "בכל פעם שהדמוקרטים צריכים להראות שיש להם תמיכה בעולם הערבי, הם פונים לעבדאללה. לירדן אין קיום כלכלי בלעדינו. ירדן לא עוזרת לנו בכלום. היא כבר עברה לצד השני. עבדאללה הוא תומך טרור", היא אומרת ומזכירה את הסירוב הירדני להסגיר לארה"ב את המחבלת אחלאם תמימי, ממשוחררות עסקת שליט, שהשתתפה בתכנון פיגוע ההתאבדות במסעדת סבארו בירושלים ב־2001, שבו נרצחו 15 בני אדם, בהם שני אזרחי ארה"ב.
"ירדן התחילה לדון עם עיראק כבר לפני שנה או שנתיים על נפט חינם, ואין כאן הפתעה בכל ההתנהלות של המלך, זו רק מערכת הביטחון הישראלית שלא מבינה. היא מכורה לרעיון שירדן שומרת לנו על הגבול המזרחי. יש בזה משהו, אבל אם עבדאללה יפסיק לשמור לנו על הגבול המזרחי הוא ימות. הוא לא עושה את זה מטוב ליבו, זה חלק ממהלך הישרדותי שלו. במקום להציב לירדן תנאים ולומר למלך 'או שאתה עובד איתנו או שאתה נופל', כולם מתרפסים בפניו".
"אם עבדאללה יפסיק לשמור לנו על הגבול המזרחי הוא ימות. אבל במקום לומר לו – או שאתה עובד איתנו או שאתה נופל, כולם מתרפסים בפניו"
בביקורו של שר החוץ של ארה"ב בלינקן באזור בתום מבצע שומר החומות, הוא ביקר גם בירדן. בהודעה שפרסמה אז מחלקת המדינה הודגש כי ארה"ב תפעל באופן מוחשי למען איכות חייהם של ישראלים ופלסטינים, וכי היא "מצפה לשותפות עם הממלכה ההאשמית בעניין זה". עוד נכתב כי ארה"ב מכבדת את "התפקיד המיוחד" של ירדן במקומות הקדושים, והובע רצון לחיזוק של היחסים האסטרטגיים בין ארה"ב וירדן. לאחר פגישת לפיד־ספדי פרסם דובר מחלקת המדינה הודעת ברכה על הסכמי הסחר והמים שנחתמו בין ישראל לירדן, כמו גם על הסכם הגדלת הייצוא מירדן לרש"פ. "הצעד המוחשי הזה יחזק את השגשוג באזור", כתב הדובר, בהודעה שהיועצת המדינית של ראש הממשלה שמרית מאיר שיתפה בטוויטר.
ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום לא מודאג מהמים שאמורים להימכר לירדנים. "מבחינת כמויות המים, ההסכם לא משמעותי", הוא אומר לנו השבוע. "לא שאני מצפה למשהו שיקרה, אבל אני מאמין ומקווה שזה שלב בהתחממות מחודשת של היחסים עם הירדנים. אני מזכיר שגם כשהממשלות לא ביחסים טובים, אנחנו האזרחים שחיים פה ממשיכים להתמודד עם אותן בעיות. עם אותן שרפות, אותם מזיקים לחקלאות ואותה כלבת. הצורך להתמודד איתם לא נעצר אף פעם, ואין ספק שהרגשנו בשטח את ההשפעה של היחסים הצוננים שהיו בשנתיים האחרונות, ומאוד נשמח שהיחסים ישתפרו.
"בהחלט נשמח אם תהיה לזה השפעה גם ביחס לאי השלום בנהריים, שעליו ויתרנו בצער רב. כרגע האי סגור ומסוגר, אף אחד לא נכנס אליו, לא הירדנים למעט הצבא, ובטח לא הישראלים. הייתי מצפה שבהמשך הדרך יימצאו ההסדרים כדי לאפשר לפחות ביקורים של אזרחים ישראלים במקום. אגב, אנחנו עדיין מחכים לביקור של שר משרי ממשלת ישראל, אולי אפילו של ראש הממשלה עצמו, שיבוא ויחשוב איתנו איך בכל זאת מקדמים שיתוף פעולה באי השלום. במשך השנה שחלפה מהודעת המלך ועד הפרידה מהאי לא היה ביקור כזה, ושום שר מממשלת ישראל לא מצא לנכון להיפגש איתנו או לבקר במקום, כדי לעמוד מקרוב על העניין", אומר גרינבאום.
