סיפור עלייתו ונפילתו של איש העסקים הבדואי יעקוב אבו־אלקיעאן הוא סיפור על צפונות הלב האנושי יותר מאשר עלילת ריגול של ממש. אם עולות ממנו תובנות כלשהן, הן נמצאות פחות במרחב המודיעיני ויותר במרחב האנושי־עסקי־פוליטי, המאפיין את המציאות המורכבת של יחסי יהודים וערבים במדינת ישראל. אחת השאלות המרכזיות היא האם הטריגר למעצרו של אבו־אלקיעאן וההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, טמון בעיקר בפרעות ביפו, בלוד ובעכו, ופחות בעבירות הביטחוניות המיוחסות לו בכתב האישום.
ב־16 במאי, בעיצומה של ההסלמה, החל לרוץ ברשת סרטון שהעלה ארגון "עד כאן" ובו מככב אלקיעאן. "איש העסקים יעקוב אבו־אלקיעאן מלהיט את הרוחות בלוד", נאמר בפוסט שליווה את הסרטון. "אנחנו נחתוך כל יד שתיגע באל־אקצה. לא מפחדים מהכיבוש!", צוטט אלקיעאן מתוך הסרטון. המסר של עד כאן היה: "האיש המסוכן שלפניכם היה מועמד לכנסת מטעם רשימת תל"ם של יעלון, לא פחות".
שלושה ימים אחר כך אף הגיש הארגון תלונה למשטרה נגד אלקיעאן בגין הסתה לאלימות. "מתיעוד שפורסם והגיע לידינו", נכתב בתלונה, "עולה כי במסגרת המהומות שנערכו בלוד בשבוע האחרון, בעומדו ליד מסגד אבו־עומרי בתוך קבוצה של רעולי פנים, עמד אבו־אלקיעאן והסית את הציבור שסביבו לאלימות כלפי אזרחיה היהודים וכוחות הביטחון".
בתגובה פרסם אלקיעאן פוסט נגדי ובו טען כי הכול שקרים. "אני עושה כל מה שאני יכול כדי להרגיע את המצב", כתב. בעקבות התלונה הוא נקרא לתשאול על ידי כוחות הביטחון. לאחר יציאתו מחקירת שב"כ כתב בפייסבוק: "איבדתי רבים מעסקיי עם הצד הישראלי בגלל הנאומים שלי ועמידתי לצד עמנו. הכסף נעלם, אבל הכבוד והגאווה נותרים ורק המוות ירתיע אותי מלעמוד לצד עמי".
חודש אחר כך, ב־10 ביוני, כך על פי הודעת שב"כ, נעצר אבו־אלקיעאן. השאלה היא אם האירוע בלוד והתבטאויותיו הבעייתיות, היו הטריגר לסיים כאן ועכשיו את החקירה נגדו שנפתחה כבר לפני זמן רב, ולא להמתין לשיוף קצוות והשלמות חקירה מתבקשות. בשיחה איתנו אומר אבי חימי, עורך דינו של אלקיעאן (וראש לשכת עורכי הדין) כי "אין ספק שבתקופה שאל־אקצה היה בכותרות הוא הביע דעות ברשתות החברתיות שהיו למורת רוחם של כוחות הביטחון. אני רוצה להאמין שלא באו עמו חשבון בעקבות התבטאויות אלו".
אלקיעאן הרבה להתרברב באוזני אל־משהדאני והציג עצמו כבעל ידע רב, כולל מתי תוקף צה"ל מעבר לקווי האויב. איתרע מזלו ובאחת השיחות אמר כי בקרוב תתבצע תקיפה, ובאורח מקרי אכן התרחשה פעולה כזו
כך או כך, השבוע, עם הגשת כתב האישום נגד יעקוב אבו־אלקיעאן, ב"עד כאן" חגגו את ההצלחה. "גורמים שונים טענו שאנו משקרים", נכתב בדף הטוויטר של הארגון, "שארגוני פשיעה בכלל אחראים לפרעות בלוד ואנחנו סתם מתסיסים. אז הנה לא רק שאלקיעאן הסית לאלימות, מסתבר שהוא גם מרגל איראני".
לא בטוח שהתואר מרגל מתאים כאן. וגם אם מרגל, כנראה לא מוצלח במיוחד. ההגדרה המדויקת בכתב האישום צנועה יותר. אבו־אלקיעאן, תושב חורה ומיתר, נאמר בכתב האישום, "נאשם בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאיראן".
על פי הודעת השב"כ השבוע, "אלקיעאן נעצר לחקירה משותפת של שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל בחשד לפיו עמד בקשרים אסורים עם גורם לבנוני־עיראקי ובאמצעותו עם גורמי מודיעין איראנים, להם אף העביר מידע. עוד העלתה החקירה כי אבו־אלקיעאן, אשר מקורב לאישי ציבור בישראל, עמד בקשר ממושך עם חיידר אל־משהדאני, המשמש כאיש קשר של גורמי מודיעין איראניים. במסגרת הקשר העביר לו אבו־אלקיעאן עדכונים על המתרחש בישראל. כמו כן, הקשר בין השניים נסוב, בין היתר, גם על הזדמנויות עסקיות לכאורה במדינות ערביות באזור. עוד עלה בחקירה כי אבו־אלקיעאן ביקש בשלב מסוים להיפגש עם גורמים נוספים מטעמו של חיידר אלמשהדאני, תוך שהבין שמדובר בגורמים איראניים, ואף שם דגש על חשאיות וסודיות הפגישה המתוכננת בין הצדדים. אולם בסופו של דבר, על אף רצונו ונכונותו של אבו־אלקיעאן, פגישה זו לא התקיימה".
הסיפא בהודעת השב"כ היא כי "החקירה הנוכחית הינה חלק מפעילות מערכת הביטחון בישראל בשנים האחרונות, אל מול מאמצי איראן וארגון חיזבאללה לגייס גורמים בישראל ובחו"ל על מנת לקדם פגיעה באישים בכירים במערכת הביטחונית המדינית וכן לטובת איסוף מודיעין".
דומה ליודל'ה
יעקוב אבו־אלקיעאן פרץ לראשונה לתודעה הישראלית בעקבות הופעתו בתוכנית הטלוויזיה של חיים אתגר, שהציתה את הדמיון. תמונות ארמון הזהב שבנה בהשקעה של מיליונים בין ערימות הזבל של היישוב חורה, נחרתו היטב בציבוריות הישראלית. הקיטש העז שליווה את הריהוט הכבד, הנברשות, כורסאות הקטיפה האדומות, קומקומי הזהב, הבריכה והג'קוזי, קיבעו את דמותו כילד חסר כול מהנגב, שעשה את דרכו מתחתית החברה הישראלית לצמרת. סיפור קלאסי של איש עסקים שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו. מי שהחל את דרכו כנער בפתיחת סתימות ביוב, ובגיל ארבעים כבר הפך למיליונר. בעליה של חברה קבלנית הבונה מגורים ומבני ציבור לא רק ביישובי הבדואים אלא ברחבי ישראל כולה, כולל עיר הבה"דים. בעל חזון שקשריו העסקיים והפיננסיים מתפרשים לרשות הפלסטינית ולמדינות ערב. בשיאו הוערך המחזור של אבו־אלקיעאן ב־100 מיליון שקל בשנה.
אבל יותר מעסקיו, שבו את הלב החיבור הבלתי אמצעי שלו להוויה הישראלית והצהרותיו הפטריוטיות. לחברת הבנייה שלו נתן את השם יודל'ה, "כי אמרו לי שאני דומה ליודל'ה מאסקימו לימון". באותו ריאיון בלתי נשכח לחיים אתגר שב והצהיר כי כל מה שיש לו השיג בזכות המדינה, מילים שערבו מאוד לאוזניים ישראליות. בשנים האחרונות אף התגורר עם אשתו השנייה ושלושת ילדיו ביישוב הישראלי מיתר.
בריאיון אחר, לכלכליסט, סיפק גם את הצד השני של ההצלחה. "כשרואים אותי אומרים לי 'יעקוב, השתכנזת יותר מדי'. אני עונה להם 'אני בדואי, חייתי את החיים של המגזר, גרתי באוהל, גרתי בצריף, גרתי בבית רגיל. כשעברתי לעבוד באילת היו ימים שלא היה לי איפה לישון, ועכשיו אני גר בארמון עם בריכה וג'קוזי. אני לא שוכח מאיפה באתי, אבל מגיע לי גם לטעום את החיים הטובים".
כאיש עסקים חצו קשריו של אבו־אלקיעאן את המרחב הישראלי כולו, כולל קשרים במפלגת השלטון לשעבר, הליכוד. לכן, כאשר בבחירות 2019 החליט להצטרף לרשימת תל"ם בראשותו של שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, כניסתו לזירה הפוליטית נראתה כצעד טבעי. בהודעה שפירסם אז יעלון בפייסבוק הוא הציג את אבו־אלקיעאן כמי ש"בנה את עצמו בעשר אצבעותיו, עובד קשה מאוד ועושה רבות למען העדה הבדואית בפרט, ובני מיעוטים בכלל".
האנשים מטהרן מתעניינים
במקביל המשיך אבו־אלקיעאן את פעילותו הנרחבת בזירה העסקית. מכתב האישום והודעת השב"כ שפורסמו השבוע ניתן ללמוד כי חלק ניכר ממרצו באותה תקופה הופנה לזירה המזרח־תיכונית. רבים מאזרחי ישראל הערבים מאמינים כי יש להם יתרון מובנה בעשיית עסקים בעולם הערבי, בהם הבנת השפה, המנטליות והתרבות. לא תמיד זה נכון. אבל באותו שלב לאלקיעאן כבר היה ניסיון עסקי ברשות הפלסטינית, בירדן ובמצרים. הוא שאף לעשות עסקים באמירויות, והתעניין גם בעיראק. לדברי עורך דינו אבי חימי, "באותה תקופה היה בקשר עם חברת טכנולוגיה ישראלית שאי אפשר כרגע לנקוב בשמה, אשר קיבלה אישור למכור טכנולוגיה ישראלית למדינות ערב. הוא עמד איתם בקשר ופעל למענם".
באותו זמן הלך והתהדק הקשר בין אבו־אלקיעאן ובין אל־משהדאני, אותו איש עסקים מסתורי לבנוני ממוצא עיראקי המתגורר באיסטנבול. כתב האישום לא מספק יותר מדי פרטים כיצד בדיוק נוצר הקשר, אך עיקרו נסוב על הזדמנויות עסקיות שאלקיעאן התעניין בהם ואל־משהדאני טען כי יוכל לסייע לו בקידומן, בעיקר מול בכירים בממשל העיראקי.
עם פעילותו של אלקיעאן בתל"ם עברו השניים, כך על פי כתב האישום, לדבר גם על פוליטיקה. אלקיעאן העלה לרשת תמונות מפעילותו במפלגה, כולל תצלומים עם יעלון וגנץ. הוא החל להתרברב באזני אלמשהדאני כי הוא נמנה עם מקבלי ההחלטות במדינה, מה שכנראה העלה את מפלס ההתעניינות של אל משהדאני ובעקבותיו את זה של מפעיליו. זמן קצר לאחר מכן פנה אל משהאדאני לאלקיעאן, כך על פי כתב האישום, ויידע אותו כי "יש אנשים שמתעניינים בו". תחילה תיאר אותם כ"בכירים עיראקים", מה שהיה אמור למגנט את אלקיעאן לאופציה למכור טכנולוגיה ישראלית בעיראק. בהמשך אמר לו כי מדובר ב"אנשים מטהרן".
הקשר בין השניים נמשך, בעוד אלקיעאן מרבה להתרברב באזני אלמשהדאני ומציג עצמו כבעל ידע רב, כולל מידע מתי תוקף צה"ל מעבר לקווי האויב. איתרע מזלו ובאחת השיחות אמר אלקיעאן כי מדינת ישראל עתידה בקרוב לבצע תקיפה, ו"באורח מקרי אכן התרחשה פעולה כזו בסמוך לכך", כפי שנאמר בכתב האישום.
אולם לאלקיעאן מעולם לא היה מידע סודי כלשהו. בכתב האישום נאמר כי "מקורו היה בתקשורת או מידע שנודע לאלקיעאן מקשריו עם אנשים שונים בישראל", וכי "המטרה הייתה להעלות את ערכו של אלקיעאן כדי לקבל תמורה עבור המידע שמסר ולשלם עבורו".
אבל בשלב מסוים ירח הדבש בין אלקיעאן לרשימת תל"ם הסתיים. היכולת של אלקיעאן להעלות תמונות עם בכירים בצמרת הפוליטית הישראלית נגוזה, ועמה גם יכולתו לקדם את ערכו בעיני אלמשהדאני ושולחיו האיראנים.
עלבון אחד יותר מדי
השבוע הסביר יעלון כי הקשר עם אלקיעאן נוצר בראשית מערכת הבחירות של אפריל 2019, מתוך כוונה לשלב נציג של המגזר הערבי ברשימה. "בתחילה התרשמתי מהתדמית שיצר לעצמו", כתב השבוע יעלון בפייסבוק, "כאיש עסקים מהמגזר הבדואי שמעוניין לנצל את מעמדו לגישור על הפערים בין החברה היהודית לחברה הבדואית". הספקות צצו בהמשך. "לאחר הגשת הרשימות החלו לעלות סימני שאלה כבדים בנוגע לאמינותו ויושרתו של אבו אלקיעאן (לא בהקשר ביטחוני), והחלטתי לנתק כל מגע עמו. מפלגת תל"ם בראשותי אף החזירה לו את הכספים אשר תרם למפלגה. במערכת הבחירות השנייה אבו אלקיעאן כבר לא היה חלק מרשימת תל"ם".
האם זו גם הייתה הנקודה שבה חל שבר ביחסו של אלקיעאן לחברה הישראלית? האם ההחלטה להחזיר לו את כספי התרומות הייתה עלבון צורב אחד יותר מדי?
על פי כתב האישום, הקשר עם אלמשהדאני נמשך עד למעצרו של אלקיעאן בראשית יוני. אבל אז חל גם המהפך בפוליטיקה הישראלית שהזניק את מנסור עבאס, יו"ר תנועת רע"ם, שחלק ניכר מבסיסה נמצא בקרב הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, עמו נמנים רבים מבני המגזר הבדואי. אז גם הגיעו מבצע שומר החומות, החלטת חמאס להתמקד בירושלים, והפרעות שקרעו את ישראל לגזרים. זה השלב שבו אלקיעאן מצא עצמו בלוד, סמוך למסגד אבו־עומרי, קורא לגדוע את היד שתיגע באל־אקצה.
על פי כתב האישום, עד מעצרו של אלקיעאן נמשך הקשר בינו לבין אל־משהאדני. השלב הבא אמור היה להיות מפגש עם האיראנים, אך זה מעולם לא הבשיל. הקורונה ובעיות טכניות מנעו מהמפגש הזה להתקיים. עו"ד חימי אומר כי ישראלים נוספים שעבדו עבור חברת הטכנולוגיה הישראלית שעמה עבד אלקיעאן, והיו גם הם בקשר לכאורה עם אותו אל־משהדאני, נחקרו ושוחררו. היחיד שהוגש נגדו כתב אישום הוא יעקוב אבו־אלקיעאן. אם לשפוט על פי התבטאויות השופטים מבאר־שבע, לא יהיה פשוט להוכיח את אשמתו. ייתכן שיחד עמו עומדת למשפט המערכת הפוליטית הישראלית כולה, ואיתה גם המציאות הקשה בנגב.
