"הדרך לירושלים היא פשוט סיוט, אתה יודע מתי אתה יוצא ואין לך מושג מתי תגיע", מקונן איתן בודנב, סטודנט באוניברסיטה העברית שהעתיק לא מזמן את מגוריו למושב כרמל, בדרום הר חברון. "אף שהמרחק לא גדול, הנסיעה מהר חברון דרך כביש המנהרות נמשכת לפעמים שעה ואף יותר. נסיעות שיכולות לקחת 20 דקות, נמשכות הרבה הרבה יותר. צריך לצאת מוקדם מאוד בבוקר כדי להגיע לירושלים בזמן. ברוב המקרים מדובר בנתיבים חד־כיווניים. מספיק שנתקעת מאחורי משאית או שהייתה תאונה אפילו קטנה, וזהו – אין דרכים חלופיות, אי אפשר לעקוף בצורה בטוחה".
בעיית הפקקים ביהודה ושומרון נובעת מכמה סיבות, ובודנב מצביע על כמה מהן: "יש עומס גדול על הכבישים, הרבה יותר מגודל האוכלוסייה שהם צריכים לשמש". בעיה נוספת היא המחסומים: "לא כל העמדות פעילות, גם בשעות העומס. לפעמים המכוניות נאלצות לעבור בעמדת בידוק אחת או שתיים. לפעמים בידוק ממושך של רכב חשוד אחד יכול לתקוע את כל הדרך, ולהפוך ברגע את הכביש לפקק ענק".
ליזה קלבו, תושבת עפרה, נאלצת גם היא לעמוד בדרכה לירושלים בתוך שובל ארוך של מכוניות שנע באיטיות. "זה פשוט עינוי", היא מתארת. "יושבים במכונית, הווייז מוסיף עוד ועוד דקות, ואנחנו כמעט לא מתקדמים. הבן שלי מתאמן בירושלים, ואם האימון שלו מתחיל בארבע וחצי הוא צריך לצאת מהבית בשתיים. כשחמי וחמותי באים אלינו לשבת הם נשארים לישון פה עד יום ראשון, כי במוצאי שבת הפקק ארוך במיוחד ובלתי נסבל, ואנחנו מדברים על נסיעה שבלי פקקים לוקחת באזור החצי שעה. בתקופת הקיץ, לשומרי שבת אין באמת דרך להגיע בזמן להצגה או לסרט בירושלים במוצאי שבת".
בעבר עבדה ליזה בירושלים, אבל בעיית הפקקים גרמה לה לחפש ולמצוא עבודה באזור התעשייה שער־בנימין. "כדי להגיע לתחילת יום עבודה בשעה נורמלית, שמונה או שמונה וחצי, הייתי צריכה לצאת מהבית בשש בבוקר. הייתי שמה את הבנות בגן בירושלים, כי אם הייתי צריכה לחכות שהגן ייפתח בישוב ואז לנסוע לעבודה, לא הייתי מגיעה בזמן בשום מצב. עד שלא יכולתי יותר, וברוך השם מצאתי עבודה במקום קרוב. לבעלי הייתה בעבר חנות בירושלים, והוא היה יוצא כל בוקר בחמש ורבע כדי לפתוח אותה בשבע. זה הזוי, אבל לוקח לי פחות זמן לנסוע לנתניה מאשר למרכז ירושלים".
שודדי דרכים
בשנים האחרונות חווה ישראל התעצמות תחבורתית. מחלפים נבנו, כבישים נסללו, רכבות הוקמו ונתיבים הוכפלו. אבל קצב ההתקדמות בתחום הזה ביהודה ושומרון איטי באופן משמעותי לעומת הנעשה בתוך הקו הירוק – איטי הרבה יותר מקצב הגידול של האוכלוסייה בהתיישבות.
הבעיה איננה מתחילה במחסום או ציר כזה או אחר, אומרים לנו במועצת יש"ע. מדובר בסוגיה מקיפה יותר של היעדר תכנון ראוי. "לפני כעשרים שנה מדינת ישראל החלה להשקיע ברצינות בתוכניות אב לתחבורה", מסביר מנכ"ל מועצת יש"ע ,יגאל דילמוני. "אז התחילו לדבר על רכבת קלה, סלילת כביש שש, מסילות נוספות – כל מיני יוזמות להתמודד עם בעיות תחבורה לטווח הארוך. בתכנונים האלה לקחו בחשבון את קצב גידול האוכלוסייה העתידי, מספר כלי הרכב שצפויים לעלות לכביש, התפתחות המטרופולינים ועוד".
"כל זה פסח על יהודה ושומרון", טוען דילמוני. וכך, המפה התחבורתית של ישראל הקטנה שונה לחלוטין מזו שלפני שני עשורים, אבל ההתיישבות ביהודה ושומרון נותרה מאחור. לדברי דילמוני, היעדר התכנון נבע מתפיסת עולם. "הגישה הייתה שעוד שנייה מפנים את היישובים, תכף יהיו שתי מדינות, אז למה להשקיע בעתיד. באותה תקופה עוד לא היו בעיות פקקים ותחבורה. האתגרים שהתמודדנו איתם בכביש היו פעולות טרור, ותכנון הכבישים כך שיהיו דרכים עוקפות כדי שיהודים לא יצטרכו לעבור ביישובים ערביים. המחשבה הייתה ביטחונית, לא אזרחית".
אלא שהתושבים היהודים ביו"ש לא הלכו לשום מקום, להפך. האוכלוסייה גדלה, היישובים התרחבו, אך לא הכבישים שמשרתים אותם. "מספר המכוניות שנוסעות היום בכבישים הללו גדל באופן משמעותי", אומר דילמוני. "בצד הישראלי אנחנו מתקרבים למספר של חצי מיליון תושבים, וגם בצד הפלסטיני איכות החיים עלתה מאוד בשנים האחרונות וקונים שם יותר מכוניות. הכבישים שנבנו בעבר לא ערוכים לכך".
הצטברות הנוסעים והמכוניות החלה לפקוק את הכבישים, והכניסה מאזורי יהודה ושומרון לירושלים או לגוש דן הפכה לעניין ממושך ומסורבל. "המון מכוניות נשפכו לכבישים האלה, והתוצאה היא שהכניסות למטרופולינים נסתמו. הכול נבע מזה שלא תכננו נכון את מערך התחבורה. כל תכנון הכבישים נעצר בקו הירוק. מצד אחד יש כבישים מהירים שאנשים נוסעים בהם באופן מסודר, ואז כשנכנסים ליו"ש נהיה בלגן". נקודה נוספת שדילמוני מצביע עליה ושתרמה לעומס היא ש"חלק מערביי ישראל ותושבי מזרח ירושלים העבירו את מרכז חייהם לרמאללה ובית־לחם, תוך שהם אוחזים בתעודת זהות כחולה. גם הם מצטרפים למכוניות שמעמיסות על הכניסה והיציאה בירושלים".
צוואר הבקבוק העיקרי נוצר ביציאה מגושי ההתיישבות, אבל גם בין היישובים נוצרים פקקים שלעיתים אף מעמידים את הנוסעים במצבי סכנה. השבוע הותקפה סוזן מטוס, תושבת בית־יתיר, כשהייתה בדרכה הביתה מהעבודה ביישוב הסמוך טנא־עומרים. ערבים התנגשו במכוניתה, וכשיצאה לאמוד את הנזק הם תקפו אותה ושדדו את המכונית. "אני עומדת בפקק הזה כל יום, לפעמים גם ארבעים דקות, הרבה פעמים לבד מוקפת בערבים", סיפרה לנו מטוס. "אני מתקשרת לא פעם למשטרה בבקשה שמישהו יבוא ויהיה שם. אומרים לי כל פעם 'קיבלנו את הפנייה, תודה', אבל אף אחד לא מגיע".
למחרת האירוע שיגר ראש המועצה האזורית הר חברון, יוחאי דמרי, מכתב לראש הממשלה נפתלי בנט, שרת התחבורה מרב מיכאלי ושר הבטחון בני גנץ, ודרש לקדם בדחיפות את נושא הבטיחות בכביש. "הכאוס חייב להיפסק", כתב דמרי. "במשך שנים אנו מזהירים כי מעבר מיתר הוא פצצה מתקתקת. המעבר מאכלס מדי יום כ־13,000 פועלים, למרות שהוא מותאם למעבר של 3,000 בלבד. עוברים בו מדי יום כ־ 7,000 כלי רכב, למרות שהוא תוכנן למעבר של 500 מכוניות. בנוסף נוסעות בו 1,200 משאיות, אף שתוכננו לעבור בו רק 100",
"עקב התשתיות הלקויות", הוסיף ותיאר ראש המועצה, "אלפי פועלים שוהים על כביש ראשי בכאוס גדול ללא פיקוח וסדר, חלקם עוברים את הגדר דרך הפרצות באין משגיח, חונים על הכביש, מתפרצים בין מכוניות נוסעות, מעמידים בסטות בלתי חוקיות ונוהגים בכביש כאילו אין דין ואין דיין".
הבעיה משותפת לכל המועצות ביו"ש. הנה שתי דוגמאות מאזור בנימין, מהשבוע האחרון בלבד: בעקבות תאונה, נוצר פקק בין בית־אל לשילה. לתושבים נשלח עדכון כי "צפי פתיחת הכביש בעוד ארבע שעות". תאונה אחרת יצרה עומס תנועה בין מחסום חיזמה לכיוון היישובים בבנימין.
יוני דנינו, עוזרו של ראש מועצת בנימין ישראל גנץ, הוא ממובילי הטיפול בנושא במועצה. לדבריו, "בבנימין הבעיה מתנקזת לשני מוקדים עיקריים – כביש 437 במזרח בנימין, שמוביל למעבר חיזמה ושם יש פקק ענק שאנחנו חווים מדי יום, וכביש 446 מכיכר ניל"י ועד לצומת שילת, שבו יש פקק עד מעבר חשמונאים. בכניסה לירושלים עיקר הבעיה מתחילה משער־בנימין".
גם דנינו מצביע על המחסומים כאחד הגורמים לבעיה. "המחסום לא עובד בצורה מספיק יעילה, ומדי פעם נוצרות בעיות בכוח האדם של הלוחמים המוצבים שם. לא כל הנתיבים פתוחים, לפעמים מספיק שלוחם אחד לא נמצא באיזה יום ואין מי שמתמודד עם הלחץ האדיר שנוצר".
בעיה נוספת שמציין דנינו היא מצב הכביש. "לפי כל קריטריון מקצועי הכבישים האלה היו צריכים להיות מטופלים בהתאם לעומס ולהיקף האנשים שנוסעים, ולא להישאר כפי שהם עוד מהתקופות שהיו כאן הרבה פחות תושבים. במערב בנימין מגיעים אלפי פועלים מדי בוקר, בצורה רגלית עם אישורים ובידוק, ומשם אוספים אותם קבלנים. אין מספיק כוח אדם במחסומים. העבודה עם כוחות הביטחון טובה, אבל דורשת תגבור".
להקדים רפואה למכה
לפני כחמש שנים הרימה מועצת יש"ע את הכפפה, והגישה לשר התחבורה דאז ישראל כ"ץ תוכנית מקיפה לטיפול בבעיה. "לקחנו יועץ תחבורה, והוא זיהה נכון את הבעיה בכך שאין תוכנית אב מסודרת", מספר המנכ"ל דילמוני. "הבאנו תוכנית אב שתחולל שינוי בכל עולם התחבורה ביהודה ושומרון, בשילוב של כבישים ומערך תחבורה ציבורית, תוך שאנו לוקחים בחשבון את התחזיות לגידול האוכלוסייה ביהודה ושומרון, היהודית והפלסטינית. התוכנית ראתה לראשונה את כבישי יהודה ושומרון כחלק ממה שקרוי 'תוכנית 1', מערכת התחבורה של כלל מדינת ישראל".
התוכנית, שעלותה הגיעה לכשלושה מיליארד שקלים, הוצגה לממשלה ואושרה וקודמה על ידי שרי התחבורה הקודמים – ישראל כ"ץ, בצלאל סמוטריץ' ומירי רגב. "כעת אנחנו נמצאים בשלבי בנייה מתקדמים של כבישי עוקף אל־ערוב ועוקף חווארה והכפלת כביש המנהרות. למעשה ייווצר פה כביש שיחבר בין תל־אביב לחברון דרך ירושלים וגוש עציון, בצורה בטוחה ומהירה", אומר דילמוני.
אבל תוכנית האב המבורכת איננה מכסה את כל בעיות התחבורה. המועצות ביו"ש עדיין מתמודדות עם כבישים שדורשים הרחבה או שיפוץ, כאשר על כל תקצוב ואישור למקטע כביש מתחולל מאבק. "משרד התחבורה תקצב את כבישי איו"ש בשנים האחרונות ב־0 שקלים", קובל דנינו. "הכספים שהגיעו היו תקציבים קואליציוניים, אבל לא מדובר בסוגיה שנמצאת בבסיס התקציב במשרד התחבורה. לדוגמה, לבעיה של מחסום חיזמה יש תוכנית מוכנה שעומדת על סכום של 32 מיליון שקלים, ומשרד התחבורה כבר כמה שנים לא מוצא את הכסף לטפל בזה. השרה הקודמת מירי רגב עזרה לנו בהעברת תקציב דרך כל מיני כספים קואליציוניים כאלה ואחרים. יש דברים שנעשו וסוגיות שכבר נפתרו, ואנחנו מקווים למצוא פתרונות גם לבעיה הזו".
יגאל דילמוני, מנכ"ל מועצת יש"ע: "הגישה בעבר הייתה שעוד שנייה מפנים את היישובים, תכף יהיו שתי מדינות, אז למה להשקיע בעתיד"
בגוש עציון כבר החלו ליישם את התוכניות, אבל גם שם נתקלים בבעיות. "ארבע שנים וחצי אני בתפקיד, ומהיום הראשון אני מנסה בכל הכוח לטפל בבעיה הזאת", אומר לנו ראש המועצה שלמה נאמן. "עומסי תנועה כבדים על בסיס יום־יומי זה לא דבר שמגיע פתאום. כשכביש הולך ונהיה פקוק, רואים את זה מראש. אין ספק שהמצב היום הוא קטסטרופה תחבורתית. כדי למצוא פתרונות צריך ראייה לטווח זמן רחוק של שנים מראש. התוכנית הרצויה כאן זה תכנון כביש של מיליארד וחצי שקל. זה פתרון לשנים, שצריך להיות בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה. פתרון המצוקה בגוש עציון יהיה שילוב של עבודה פוליטית עם עבודה מקצועית, ופעילות מול המנהל האזרחי ומול עיריית ירושלים".
כיום עובדים במועצה על תוכנית של הרחבת 24 קילומטרים של כביש באזור כביש המנהרות. "אני חותר לעבודה במהירות, ויש מספר קבלנים שעובדים במקביל בכמה מקטעים", מדווח נאמן. "בנוסף עובדים על הסדרה של כביש הר גילה, המכונה דרך וולג'ה, שיהיה יותר נוח לנסוע דרך שם. מעבר לכך אנחנו מצויים בשלב מתקדם של תכנון בכביש 367, שאני מזהה שם בעיה תחבורתית בעוד שלוש שנים. אני רוצה לקוות שבציר 367 ובמחסום הל"ה מבית־שמש לגוש־עציון לא נגיע למה שאנחנו רואים היום בכביש המנהרות, כי כאן זיהינו את הבעיה מראש".
וביו"ש כמו ביו"ש, לא רק תקציבים ותוכניות הם הבעיה אלא גם מעמד הקרקע. "יש בעיה של הפקעת קרקעות, זו לא סוגיה שמתמודדים איתה ברחבי מדינת ישראל אבל ביו"ש כן. יש כבישים שצריך להסיט מהמסלול המקורי שמתוכנן להם כדי לא להיכנס לבעיות מול הערבים או מול המנהל האזרחי. לפעמים המנהל האזרחי אומר על קטע כביש מסוים שרוצים לסלול: 'או שתזיזו אותו, או שתחכו עשרים שנה אולי עד שהמקום יוסדר".
גם נאמן מביע אופטימיות בשורה התחתונה: "המצב היום הוא שמגוש עציון לכניסה לירושלים לוקח 40 דקות נסיעה. כשהתוכניות שלנו יצאו לפועל, נוכל לקצר לרבע שעה או 20 דקות. אם נגיע למצב שבו התושבים מתרגלים להשאיר את המכוניות הפרטיות בבית ונכנסים למסלול של נסיעה בתחבורה ציבורית, יהיה ניתן לרדת אפילו ל־12 דקות נסיעה. זה ייקח זמן ושינוי הרגלים, אבל זה אפשרי".
ממשטרת ישראל, המופקדת על לוחמי מג"ב המוצבים במחסומים, נמסר בתגובה: "המעברים הביטחוניים המפרידים בין אזור ירושלים לשטחי יהודה ושומרון מאוישים בכל שעות היממה, ותכליתם לאפשר לכוחות הביטחון בקרה על הנכנסים מתחומי יו"ש ולמנוע כניסת בלתי מורשים. על מנת לצמצם את זמני ההמתנה במעברים נעשתה עבודה רחבה. מופו שעות העומס בדגש על שעות הבוקר, ובהן מתוגברים המעברים ונפתחים מסלולים נוספים כדי לאפשר מרקם חיים תקין ככל שניתן. עבודה זו צמצמה משמעותית את זמני ההמתנה במעברים. אך למרות זאת מטבע הדברים כל המתנה במעבר מייצרת אי נוחות מסוימת לנהגים, אולם היא הכרחית ונחוצה לשמירת ביטחון מדינת ישראל".
