לכל עם יש תפיסת עולם: הדרך שבה הוא רואה את המקום שלו בעולם ואת היחס שלו אליו. הדרך הזו נובעת מעברו וקובעת את עתידו, משום שהיא משפיעה על איך שהוא מזהה איומים והזדמנויות. כאן בישראל אנו תופסים את עצמנו כווילה בלב הג׳ונגל. אנחנו מעוז של תרבות ויציבות במרחב אנרכי, אלים, מעורער ועוין. המטרה שלנו היא להבטיח שהג׳ונגל לא ייכנס לווילה, ולכן היחס שלנו למרחב ממוקד בחשיבה צבאית והגנתית. מהם האיומים הצבאיים של המרחב עלינו? איך אנחנו יכולים להגיב אליהם או לצמצם אותם? כלי מדיניות החוץ הראשון והעיקרי שלנו הוא צה״ל.
תורת הווילה בג׳ונגל נובעת מהעבר שלנו, מניסיוננו, ומהתצפיות שלנו על האזור. המדינות סביבנו ניסו לכבוש אותנו שוב ושוב, והאוכלוסיות בו עוינות לקיומנו במידה רבה. אנחנו גם רואים שוב ושוב איך מדינות המרחב נלחמות זו בזו, או קורסות במלחמות אזרחים ובמשברים כלכליים. בהחלט נראה שאנחנו חיים בג׳ונגל.
אולם התפיסה הזו מגבילה אותנו, ולמען האמת אף מסכנת את קיומנו. אם אנחנו חושבים שאנחנו חיים בלב הג׳ונגל, שהוא תופעת טבע שאין כל דרך להתמודד איתה, אין לנו סיבה לפעול ולשפר את סביבתנו. אנחנו כובלים את עצמנו במאבק מתמיד מול המרחב – מול צמחיית הג'ונגל הפולשת לשטחנו ומול חיות הטרף המאיימות שבו – ומכריחים אותו להתייחס אלינו במונחים צבאיים בדיוק כפי שאנו מתייחסים אליו. אנחנו מסתכלים על המשברים בו כחוק טבע, וחושבים איך לבלום את השפעתם בדרך צבאית, במקום לתהות אם אנו יכולים למנוע אותם מלכתחילה.
אפשר להציע מסגרת חשיבה אחרת. ישראל מוקפת היום במדינות הסובלות ממשברים כלכליים, ממחסור במים ומאי יציבות חברתית.
בלבנון הכלכלה על סף תהום. ערך המטבע התרסק, מוצרי היסוד אזלו והתשתיות קורסות.
בסוריה הבצורת מאיימת על מי השתייה של 5.5 מיליון בני אדם, ופוגעת עוד בכלכלה החרבה גם כך.
בירדן ערים גדולות סובלות מהפסקות מים ממושכות. התמוטטות סוריה פגעה גם בכלכלה הירדנית המדשדשת.
השכנה האחרונה שעדיין לא הצטרפה למדינות במשבר היא מצרים, וגם היא בדרך. "סכר התחייה" על הנילוס באתיופיה יצמצם את אספקת המים למדינה בשעה שהמאגר מאחוריו הולך ומתמלא. משבר המים הקיים במצרים, שנובע מגידול ניכר באוכלוסייה, יחריף עוד ועוד.
ישראל יכולה לעזור בכל אחד מהמשברים האלה. מצרים סובלת משיטות השקייה לא יעילות: כמחצית מהמים המשמשים להשקיה מתבזבזים בדליפות צנרת למיניהן, וחברות ישראליות שפיתחו טכנולוגיות למעקב אחר נזילות יכולות לעזור למצרים לשפר את התשתיות שלה.
ללבנון ישראל יכולה להציע סיוע הומניטרי. ירדן יכולה להרוויח רבות מהקלת הגישה של עסקים ישראליים אליה, ובחיזוק תנועת הסחורות היוצאות ממנה לאירופה דרכנו. בסוריה, ישראל יכולה להציע להשתתף בסיוע ההומניטרי של האו״ם, ולמכור לוחות סולאריים לפליטים בצפון המדינה.
הסביבה שלנו אינה ג׳ונגל. או, לפחות, היא לא יותר ג׳ונגל מכל מקום אחר בעולם. אפילו אירופה הייתה עלולה להפוך שוב לשדה קרב; הסיבה שלא פרצה ביבשת מלחמה גדולה כבר 75 שנה נובעת מהנוכחות האמריקנית על אדמתה, ולא מפני שהגרמנים והצרפתים הפכו לפתע למלאכים.
כמו כל מדינה, אנחנו חלק מהג׳ונגל המקומי שלנו. אנחנו יכולים לסייע לו להפוך לפחות ג'ונגל – אבל זה תלוי בנו, וגם תלוי בו. ישראל צריכה להציע סיוע למדינות האזור. הן צריכות סוף־סוף לרדת מעץ החרם נגדנו, ולהבין שישראל יכולה לעזור להן. יציבות ושגשוג הם אינטרסים אזוריים.
