רפורמת הכשרות שעליה הכריז ביום שני השר מתן כהנא, עוררה סערה רבתי. על פי הרפורמה, מערך הכשרות יופרט ויופעל בידי גופים פרטיים. הרבנות הראשית תהפוך לרגולטור, תפרסם את הסטנדרט ההלכתי הנדרש ותפקח על גופי הכשרות השונים. גוף כשרות שירצה להציע סטנדרט כשרות בסיסי יותר מהמינימום שהרבנות דורשת כיום, ולהעניק למשל תעודת כשרות לעסקים הפתוחים בשבת, יוכל לעשות זאת אם ישיג הסכמה של שלושה בעלי סמיכה לרבנות עיר.
מועצת הרבנות הראשית הגיבה בחריפות: "הרבנות הראשית לישראל דוחה מכול וכול את היוזמה המסוכנת של המשרד לשירותי דת להרס הכשרות בישראל, ה׳תוכנית׳ שהוצגה משמעותה ביטול הכשרות במדינת ישראל, פתיחת בזאר של גופים בעלי אינטרסים עסקיים שיעניקו כשרות, ומתן אפשרות לכל מאכער להעניק כשרות, כשהתוצאה היא אחת – הרס וחורבן הכשרות. הרבנות הראשית וכלל רבני ישראל יעמדו בפרץ ויפעלו לבלימת היוזמה המסוכנת".
הבעיות והחוליים שמאפיינים את מערכת הכשרות מוכרים לכול. באופן אישי התעוררתי לנושא בעקבות אירוע שהתרחש בשעות הצהריים של אחד מימי אביב תשע"ח, באזור המזון המהיר בקניון ירושלמי. עמדתי בתור לאחד הדוכנים, כשלפתע קלטו עיניי התרחשות מעניינת. אדם בעל חזות חרדית ניגש אל הדוכן ושאל: איפה בעל הבית? העובד נכנס למטבח וקרא לבעלים. כשהלה יצא, אמר לו האיש, מפקח אזורי מטעם הרבנות: "אני מצטער אדוני, אני לוקח לך את תעודת הכשרות. אני לא יכול להמשיך ככה". "אתה לא יכול לעשות לי את זה", התקומם הבעלים, "אתה פשוט לא יכול לעשות לי את זה". "אבל אתה לא מקשיב לו", הגיב המפקח. "למה לא מקשיב לו?", זעם הבעלים. "כל מה שהוא ביקש עשיתי, אבל הוא כל הזמן רוצה שאוסיף לו בשחור, והסברתי לו שאני לא יכול לעבוד ככה. כל חודש הוא פותח את זה מחדש".
המפקח לקח את הבעלים הצידה, ואני התקרבתי כדי להקשיב: "זה בינך לבינו, אני לא מתערב", הבהיר לו. "אני יכול להבין אותו, הוא לא מקבל הרבה. אני ממליץ לך להגיע איתו להבנות, רק תעשה את זה זריז, כי אם הוא יפסיק לבוא לפה לא תהיה לי ברירה, ואני אקח את התעודה".
כשקלטתי שאני עד לאירוע פרוטקשן לכל דבר, התפוצצתי. דרשתי פרטים מהמפקח, אולם הוא הסתלק מהמקום. ניסיתי לשכנע את הבעלים להתלונן או להתראיין, אולם הוא סירב ונימוקו עימו: גם אם אנצח בסוף, מי יחזיר לי את כל הלקוחות שלא יבואו בתקופה שלא תהיה תעודה?
המקרה הזה המחיש לי בעוצמה את בעיית ניגוד העניינים שבין משגיח למושגח: המשגיח תלוי כלכלית בעסק שהוא אמור לבקר, ומצוי לפיכך בניגוד עניינים עמוק: אם יבקש להסיר תעודה מסיבות מוצדקות, יאבד את מטה לחמו. מן העבר השני, בית העסק תלוי במשגיח כדי לשמור על התעודה. התלות ההדדית מקצרת את הדרך לפרוטקשן עברייני בחסות ההלכה.
חודש לאחר האירוע הזה הוציא השופט אליקים רובינשטיין את פסק דינו בעתירה שעסקה ביחסי המשגיח והמושגח במערכת הכשרות. הוא הגדיר את המציאות הזו, שבה משגיחי הכשרות הם עובדי העסק המושגח, "ליקוי מרכזי במערך הכשרות הממלכתי, ליקוי שאין חולק עליו. זו פרצה מפתה להיכנס בה, הפוגמת באמון בהשגחה". המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ציין עוד כי "העתירה הגיעה לגיל בר־מצווה, ולאורך השנים כשלו עד הנה באורח מצער ומתמיה כל המאמצים לתקן את הטעון תיקון. העצוב הוא שגם הרבנות עצמה אינה חולקת על אי־תקינות המצב הקיים".
שנה לאחר מכן, ביוני 2018, אישרה מועצת הרבנות הראשית מתווה לניתוק הזיקה בין משגיחי הכשרות לבתי העסק המושגחים על ידם, ולפיו המשגיחים יועסקו על ידי חברות כוח אדם חיצוניות ולא על ידי בעלי העסקים. המתווה אמנם אושר, אבל מימושו נגרר שנים ארוכות וטרם יצא לפועל.
תעריפים שקופים ואחידים
שאלת המפתח בנושא היא אם אכן רק הפרטה מלאה של מערכת הכשרות, כפי שמוביל כעת השר כהנא, תרפא את החוליים ותשיג את התוצאות המיוחלות. לרבה הראשי של פתח־תקווה, הרב מיכה הלוי, יש הצעה אחרת שהוא מיישם בעירו, ליצירת מערכת כשרות יעילה ונקייה מניגודי עניינים. במכרז שפרסם הרב הלוי לפני כמה שנים, הוא הציע לחברות להקים גוף ניהולי שידאג להפעלת המשגיחים בפן האדמיניסטרטיבי בלבד, כאשר האחריות המקצועית הבלעדית על הכשרות עצמה נשארת אצל הרב.
רב העיר, מיכה הלוי: "בכשרות אתה לרוב לא רואה תוצאה חיצונית לעבודה, והדחף לעגל פינות גדול. הרב המקומי חייב להיות במגע צמוד עם המשגיחים, ולשמור על עיניים פקוחות כל הזמן"
חברת "כשרות באחריות" (בעבר כפ"ל) זכתה במכרז, והיא פועלת בעיר מאז שנת 2018. יו"ר החברה, שלום שמעון, מסביר לנו כיצד זה עובד: "אני מגייס משגיחים, מעביר אותם הכשרות, נותן לכל אחד מהם אחריות על כך וכך בתי עסק, מביא מחליפים למשגיחים שלא יכולים להגיע לעבודה, ודואג לשלם להם משכורות ולהפריש זכויות סוציאליות.
"לפני שנכנסנו לעבודה, כל בית עסק שילם תעריף אחר. עבור חלק מהמשגיחים זו הייתה בכלל עבודה מהצד, וגילינו פערי שכר עצומים. חלק קיבלו 8,000־10,000 שקלים, וחלק שכר מינימום. השלב הראשון בתיקון הפגמים היה לצמצם את מודל ההעסקה החלקית. לתפיסתנו משגיח צריך להתפרנס מהשגחה ולהיות פנוי להשקיע בעבודה שלו, ולכן לא יכול להיות שהוא יעבוד בפחות מחצי משרה. הנושא השני הם התעריפים לעסקים. הם צריכים להיות שקופים ואחידים, בהתאם להיקף העבודה ולאפיון של העסק. עשינו יישור קו ברמות השכר שמקבלים המשגיחים, והיום הם מקבלים 7,400 ברוטו על 162 שעות עבודה בחודש".
המשגיחים שקודם הרוויחו יותר, הסכימו להרעת התנאים שלהם?
"זה לא היה פשוט בכלל, אבל הגענו לזה אחרי משא ומתן מייגע מול המשגיחים. המועצה הדתית דחפה אותנו להעלות את התעריף המקורי שרצינו לשלם להם, ועשינו את המקסימום כדי לבוא לקראתם. הפערים היו לא רק בתעריף לשעת השגחה, אלא גם בהיקף כוח האדם. במקום לשלם ל־120 משגיחים במשרות חלקיות, רצינו להתכנס ל־70 במשרות מלאות. בהתחלה לא הצלחנו להגיע לשם ונשארנו עם 81. העובדה הזו, בשילוב עם משבר הקורונה, גרמו לחברה לדמם ולהיכנס לגירעונות כבדים. ברוך השם מצאנו משקיעים שהאמינו בחזון, הזרימו חמצן והרימו אותנו על הרגליים. היום אנחנו מעסיקים 70 משגיחים שנותנים שירות ל־500 עסקים בפתח־תקווה".
במהלך המשאים והמתנים על תנאי העסקתם, המשגיחים בפתח־תקווה התאגדו בהסתדרות והקימו ועד עובדים. "בהתחלה הייתה נגדנו עוינות", מספר על כך שמעון. "הוועד התקשר לעסקים ואיים עליהם שלא יתקשרו איתנו כי אנחנו פושטי רגל. ניסו לשים לנו מקלות בגלגלים. היו שלבים של קושי וטענות שהוועד מיליטנטי, אבל בסוף המטרה שלנו משותפת. ככל שעבר הזמן כולם ראו שהמודל שלנו משפר את המערכת ומייעל אותה, הזעם כלפינו פחת והאווירה השתנתה.
"אנחנו רוצים שמשגיחים יתפרנסו בכבוד ושלא ילכו הביתה עם משכורת עלובה. משרד הדתות קבע מינימום של 37 שקל לשעה, ואנחנו הגדלנו את התמורה באופן משמעותי. אגב, יש משגיחים שבוחרים לעבוד יותר שעות ומגיעים למשכורת של 10,000 ויותר. כשמדברים על תנאי המשגיחים צריך תמיד לזכור את הצד השני של המשוואה, בעלי העסקים. הם רק יצאו מהקורונה, ואנחנו לא רוצים להכביד עליהם בעלויות השגחה כבדות".
שני משגיחים במקום שמונה
מושיק שמעון, בנו של שלום שמעון, עובד בחברת "כשרות באחריות" במקביל לתפקידו כמנהל הישיבה הגבוהה בתל־אביב. "חלק מהעבודה שעשינו היה התייעלות ארגונית", הוא מרחיב. "קח למשל את הקניון בפתח־תקווה. היו בו 12 עסקים כשרים לממכר מזון, שקיבלו שירות משמונה משגיחים שונים. כל אחד היה מגיע בשעה אחרת, והם לא היו רואים זה את זה. אין בזה שום היגיון. החלטנו לחלק את המשגיחים בפריסה גיאוגרפית הגיונית. כיום יש בקניון שני משגיחים בלבד, אחד בשעות הבוקר ואחד בשעות אחר הצהריים והערב. לא צריך יותר מזה.
"לפני כן היה מצב שבו למשגיח פלוני יש עסק בקצה האחד של העיר, ועסק אחר בקצה השני. הוא לא יכול להימצא בזמן אמת בכל האזורים, ובכל רגע נתון יש לו 'שטחים מתים' בהשגחה. כרגע כל משגיח משויך לאזור, וההליכה בין העסקים שהוא אחראי עליהם לא לוקחת יותר מעשר דקות. לפעמים בשביל לרענן את המשגיחים, אנחנו עושים הצרחות ומעבירים משגיח מאזור לאזור".
מהי חלוקת העבודה בין החברה ובין הרב?
"הרב שולח נציג מטעמו שבודק את בית העסק וקובע את היקף ההשגחה הנדרשת – כמה שעות, אילו שעות, מה בדיוק תכלול העבודה של המשגיח. הוא גם מפעיל מפקחים אזוריים שבודקים את המשגיחים".
כיצד קובעים כמה שעות השגחה נדרשות לכל עסק? אני שואל את הרב מיכה הלוי. "תלוי באופי העסק", משיב רבה של פתח־תקווה. "קייטרינג גדול או אולם אירועים שמבשל כמויות של אוכל, צריך משגיח צמוד גם בשלב קליטת חומרי הגלם, גם בהכנה שלהם וגם בבישול. באולם שמארח חתונות, הכנת חומרי הגלם כמו ניפוי קמח אורכת שעות ארוכות. העבודה שם כוללת פעולות שדורשות דיוק הלכתי כמו צליית כבד. מנגד, דוכן פלאפל קטן צריך משגיח רק לשלב קבלת חומרי הגלם, ברירת החומוס ושטיפת הירק. בשאר הזמן הוא יכול לעבוד לבד. במסעדות זה באמצע, הן צריכות משגיח לשלב שטיפת הירקות, ניפוי הקמח והקטניות, ובשלב הבישולים אפשר להסתפק בביקורת פתע כדי לוודא שאין בישול נוכרי. יש עסקים שבהם אין כמעט עבודת כשרות, כמו פיצריות שמקבלות בצק מוכן ממפיץ אזורי, או שהקמח שלהן מנופה וכל מה שצריך זו הפרשת חלה".
בכמה עסקים יכול לטפל משגיח אחד?
"זה תלוי מאוד בסוג העסקים. אולם גדול יכול להעסיק משגיח במשרה מלאה. בעסקי מזון קטנים וקרובים גיאוגרפית, משגיח אחד יכול לתת שירות לעד 15 עסקים".
שלומי דיין הוא מנכ"ל חברת כשרות באחריות. בעברו שימש כמשגיח כשרות במשך עשור, למד משפטים והתפתח בתחום הניהול – כך שהוא מכיר את הנושא מכמה זוויות. אני שואל אותו אם אין התנגשות או ניגודי אינטרסים בין החברה לרב העיר.
"זה יישמע קצת מוזר, אבל החברה שאני מנהל לא עוסקת בכשרות. אני חברת כוח אדם שעוסקת בהשמה בלבד, כשהתחום שבו אני עוסק הוא כשרות. עסק שרוצה כשרות, לא מגיע אלינו אלא לרב. הרב מוציא דו"ח עם פירוט דרישות ההשגחה, וכשהוא מגיע אלינו אנחנו מעבירים אותו לרכז העסקים ישראל פלס, שגוזר ממנו תמחור מתאים. אנחנו חותמים על חוזה בין בית העסק ובין החברה, ומשבצים משגיח.
"המשגיח מדווח באפליקציה על כניסה ויציאה לבית העסק, כך שהוא לא יכול לדווח על חנות בכניסה לעיר אם הוא נמצא במרכז העיר. אני לא מפקח על תוכן העבודה שלו, אלא על הנוכחות שלו במקום העבודה. את הדיווח על תוכן הפעולות שלו המשגיח שולח בנפרד לרב, ורק ממנו הוא מקבל הנחיות והוראות.
"אם משגיח חולה או נעדר אנחנו מקבלים דיווח מבעלי העסקים, ויש לנו פול של משגיחים מחליפים שאפשר להקפיץ מיד למקום. העיקר הוא שהזיקה הכלכלית שבין המשגיח למושגח נותקה. המשגיחים מקבלים את המשכורות מאיתנו, ובעל העסק לא מדבר איתם בכלל על כסף. אגב, גם אם עסק פלוני נסגר, אני מחויב למשגיח ואמשיך לשלם לו משכורת מלאה. אנחנו בונים גם את גאוות היחידה של המשגיחים. עושים להם ערבי גיבוש והשתלמויות, מדברים איתם ומתקשרים איתם".
יד על הדופק
לצד המודל שהוא מציג ומפעיל בעירו, הרב הלוי מותח ביקורת מנומקת על ההצעות השונות להפריט את מערכת הכשרות, כמו זו שהציגה תנועת נאמני תורה ועבודה. "מה שעשינו פה זו לא הפרטת מערכת הכשרות, חשוב להדגיש את זה. אני בעד רפורמה, אבל כמו שאם היו רוצים לעשות רפורמה בפרוצדורות רפואיות בבתי חולים היה צריך להביא רופאים, ואם היו עושים רפורמה בתורות לחימה בצה"ל היו מביאים קצינים, כך בתחום הכשרות. רק רבנים עם ניסיון עשיר בתחום יכולים להוביל מהלך כזה. בעלי מקצוע שניהלו מערכות כשרות במשך 20־30 שנה, ולא ארגונים שצופים מבחוץ.
"הפרטת מערכת הכשרות משמעה שחברות פרטיות יעניקו כשרות, והרבנות תיתן פיקוח חיצוני בלבד. בעולם הכשרות זה לא יעבוד. אני יכול לכתוב עד מחר שהמשגיח צריך לעבור כך וכך שעות ולעשות את הפעולות האלה והאלה. אם אין מפקח מטעם הרב שנמצא בשטח ויש לו סמכויות, זה לא יעבוד. בכשרות אתה לרוב לא רואה תוצאה חיצונית לעבודה, והדחף לעגל פינות גדול. הרב המקומי חייב להיות במגע צמוד עם המשגיחים, ולשמור על עיניים פקוחות כל הזמן.
"במתווה רגולטורי תהיה בעיה של ניגוד עניינים. גוף פרטי שנותן שירותי כשרות, תלוי לפרנסתו במספר העסקים שהתקשרו איתו. יש לו אינטרס ישיר לא להוריד תעודה לאף עסק, ואני אומר את זה מניסיון עם הבד"צים. לרובם אין בכלל משגיחים משל עצמם, והם מעסיקים את המשגיחים של הרבנות, נותנים להם הנחיות משלהם ורק מוסיפים תעודה. רוב הבד"צים יעשו הכול כדי לא להוריד תעודה, כי אז הם מפסידים כסף".
גם חברת "כשרות באחריות" לא רוצה להפסיד עסקים.
"נכון, אבל זה לא תלוי בה. אם אני מחליט להוריד תעודה מעסק שהפר אמון והאכיל את הלקוחות במזון לא כשר, אין לחברה שום השפעה על זה. אני מודיע להם והם לא מתווכחים. הפרטה תוביל אותנו למצב דומה למה שקיים בחו"ל, שיש עשרות גופים שנותנים כשרות ורק 3־4 מהם ברמה סבירה".
הרב הלוי מראה לי דו"חות ביצוע שמילאו משגיחים בעסקים שונים. "יום יום אני עובר על הדו"חות הללו ונותן הערות. זו לא רגולציה, זו השגחה צמודה. אם אני לא מקבל דו"ח מפורט מהמשגיח, אני פונה למנכ"ל ומבקש הסברים. בלי העיניים הנוספות שלי, לא הייתה פה כשרות שאפשר לסמוך עליה".
במציאות הקודמת, מתאר הרב הלוי, "למשגיח לא היה אינטרס לעדכן אותי על בעיות כשרות שהתגלו בעסק, כי הוא ידע שאם העסק יאבד את התעודה ההכנסה שלו תיפגע. הייתי מדבר עם משגיחים ומבחינתם הכול היה תקין ולא היו בעיות. הגעתי לכנס משגיחים ואמרתי להם: אין מצב שאין בעיות. אנחנו נקים חברה שהיא תעסיק אתכם ולא העסק, ואז יהיה לכם קל יותר להיות גלויים איתי. היום הם מדווחים על הכול, כי ניגוד העניינים הוסר".
בעיה נוספת שהרב הלוי מצביע עליה בהצעת ההפרטה, היא שיתוף המידע הארגוני. "קח לדוגמה מצב שבו הגיע לעיר משווק בשר בעייתי שאנחנו לא יודעים מה מקור הבשר שלו, או ספּק ירקות שמשווק סחורה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות. כרגע כל המשגיחים בעיר עובדים תחתיי, ואני חלק מהרבנות הראשית לישראל. מידע שמגיע אליי עובר און־ליין גם למעלה לרבנות, גם לקולגות בערים אחרות, וגם למטה לכל המשגיחים. מפיץ בעייתי שנחסם אצלי, לא יוכל לעקוף אותי ולהמשיך במעשיו ברשויות אחרות.
"דוגמה נוספת מתחום הבשר: בכל הארץ יש לך היום 15 משחטות גדולות, ובגלל שהרבנות שולטת בכולן אין כמעט מצב של בשר לא כשר שמסתובב בשוק. בכל משחטה יש הרי אחוז מסוים של עופות שנפסלו בשחיטה והוגדרו כטרפות. היום כל העופות הללו מסומנים במדבקות עם צבע אחיד ומתועדים במחשב. הם משווקים במגזר הערבי, ואם בשר כזה הגיע בטעות למפיצים שמציעים אותו לקמעונאים יהודים – עולים על זה תוך רגע והרבנות מפרסמת אזהרות בכל הארץ. ריכוז הידע והשליטה מאפשר תגובה גמישה ומהירה לתקלות. כל זה לא יקרה כשהמערכת תהיה מופרטת.
"ויש גם את העניין הגיאוגרפי. רגולציה זה אומר מעבָר לחברות ארציות. הבעיה היא שרב מאילת לא יכול לנהל את הכשרות בפתח־תקווה. כשיש בעיה בעיר שלי, בעל העסק והמשגיח מגיעים לשימוע בו ביום ואני פותר את הבעיה. כשאני מוזמן לאירועים, אני נכנס לבקר את המשגיח במטבח. אני עם יד על הדופק, ולא רק רגולטור שמוציא דו"ח סתמי בסוף השנה. זו איכות אחרת לגמרי של השגחה".
"נקודה אחרונה היא היעדר השיניים. כרגע אם הורדתי תעודה לבית עסק, הוא לא יכול למכור מזון כשר בכל פתח־תקווה. במתווה רגולציה, אם אני מסיר השגחה מעסק הוא ילך לגוף כשרות אחר ויוציא ממנו תעודה. בעלי העסק ינהלו מו"מ מול גופי הכשרות, וילכו למי שידרוש מהם הכי פחות כשרות. זה יהפוך את הכשרות למסחרה".
"גם בתי העסק חשובים לנו מאוד", מוסיף רכז העסקים ישראל פלס. "עסקים שהוכיחו לנו שהם לא עבדו בימי הקורונה, קיבלו זיכוי מלא על התקופות שהם היו סגורים. מי שעבדו רק במשלוחים שילמו תעריף חלקי בהתאם. אנחנו משתדלים מאוד לבוא לקראתם ולתת להם שירות הוגן".
לאחר סיום השיחה יצאתי ממשרדי רבנות פתח־תקווה, הסתובבתי בעיר וחיפשתי בעלי עסקים שיוכלו לספר על הרפורמה מהזווית שלהם. פגשתי את אורן (שם בדוי), בעל מסעדה עם תעודת כשרות, שמרוצה מהרפורמה. "זה שאני לא צריך לנהל משא ומתן עם המשגיח על המשכורת שלו, זה מוריד לי המון כאב ראש. מבחינתי הוא עובד בחברת כוח אדם, נמצא כאן את השעות שלו, עושה את העבודה, בסוף החודש אני משלם לחברה ומקבל חשבונית. אנחנו ביחסים מצוינים. אני לא דתי, אבל בעיר הזו הרבה מהלקוחות רוצים אוכל כשר, והם יודעים שאפשר לסמוך עליי".
באו לקראתך בתקופת הקורונה?
"לגמרי. על תקופות הסגר לא שילמתי, וכשעשינו משלוחים שילמתי חצי. לא הייתי צריך להתווכח כדי לקבל את זה".
