"הקורונה לא יכולה לגמור אותנו, יש יותר פאניקה ממה שצריך"

נתב"ג, טיסות יוצאות, יום רביעי, 10:25

מילה לפתיחה: בגרם המדרגות שעולה לקומת הטיסות היוצאות בנמל התעופה בן־גוריון, הוצב לאחרונה שלט מתכת חדש ואפור. באותיות קידוש לבנה הוא מורה לציבור: "לבדיקות הקורונה היכנסו לקומה השנייה". ההכוונה הזו איננה חדשה, אך כעת היא לא מופיעה עוד בשלטי בריסטול מאולתרים. התחושה היא שהרוחות הנושבות מן הממשלה החדשה מבשרות, כמו השלט, על שינוי ביחסה של ישראל למגפת הקורונה. מתודעת מצב מלחמה וחירום, אנו עוברים לחיות לצד הנגיף במלחמת התשה קבועה, בעצימות נמוכה יותר.

בבוקר שבו שהינו בנתב"ג נראה שעיקר הטסים יוצאים לחגוג את חג הקורבן בטורקיה. אחרים בדרכם לאוקראינה, לקברות הצדיקים. הנמל לא נראה עמוס כמו בחודשי הקיץ בשנים האחרונות, אולי כי יש מי שלקחו ברצינות את הבקשות להימנע מטיסות.

שלום ימיני, 75, ראשון לציון

על המפה: אני כאן ללוות את הבן שלי, הוא טס לארה"ב אחרי ביקור של שבועיים. הוא היה חולה קורונה בארה"ב, אז אין סיבה שאפחד שהוא יבוא.

המצפן: אני מעורב בפוליטיקה, אבל מעדיף לא להגיד למי אני מצביע. אני כן יכול להגיד לך שזה שמאל. אני מבסוט מהממשלה, מרגיש רגוע יותר. בטלוויזיה הם נראים לי מגובשים, ואני מבסוט מהחשיבה שלהם. הם עושים הכול שקול.

הנגיף ואנחנו: לדעתי נגמר הסיפור. צריך להתחיל לחיות ליד זה, אין מה לעשות. הקורונה לא יכולה לגמור אותנו. יש יותר פאניקה ממה שצריך, זה מה שאני מרגיש. אנשים מבהילים אותנו כי יש להם אינטרס לכסח את מי שיושב למעלה, רוצים להכניס מקלות בגלגלים רק כדי לדפוק את הממשלה הזאת. אנשים צריכים להיות רגועים יותר והכול יסתדר.

מבט קדימה: אני פנסיונר. היה לי מוסך אבל עכשיו זהו, אני נח, ותענוג. כל גיל צריך לקבל באהבה. בעוד עשרה ימים אני נוסע לארה"ב לבקר את הבן שלי, יש לו שם סטודיו לריקוד. אין מצב שאני מבטל את זה.

עימאד ג'באלי, 52, טייבה

נאהשם ניהאד, 54, טייבה

על המפה:

עימאד: אנחנו טסים לאנטליה לכבוד חג הקורבן, כל המשפחה. נהיה שם שישה ימים במלון הכול כלול.

המצפן: הצבעתי למאוחדת, למנסור עבאס. אני שמח שהם נכנסו לממשלה. בשביל זה הצבענו לו. שבעים שנה אנחנו עם המשותפת, והם לא עשו למגזר שלנו כלום. בינתיים כל מילה שהמאוחדת אמרו, הם עומדים בה. אז אני מבסוט. אני גם בסדר בינתיים עם בנט.

הנגיף ואנחנו:

עימאד: לא חשבתי לא לנסוע, כי הקורונה נמצאת בכל מקום, כמו שהיא פה היא גם שם. אנחנו קוראים בחדשות שהטורקים מחוסנים בדיוק כמונו. חלק גדול מהם קיבל את החיסון, אז זה מרגיע. אנחנו נותנים לממשלה לטפל. לממשלה הקודמת היה יותר קשה, כי הם התחילו מאפס. עכשיו אנחנו כבר יודעים דברים ומחוסנים. לא נראה לי שיהיה שוב סגר.

נאהשם: זה מפחיד בכל מקום, אבל אין מה לעשות, לא נעצור את החיים שלנו.

מבט קדימה:

נאהשם: זאת הפעם הראשונה שלנו בטורקיה, אני שמח שכל המשפחה נוסעת.

עימאד: זאת הפעם הראשונה בחיים שאני עולה על מטוס. מעניין איך יהיה. בינתיים הכול רגיל, אני לא מפחד, אבל נראה.

רוחמה דרעי, 50, תל־אביב

אורן דרעי, 52, תל־אביב

על המפה:

אורן: אנחנו בדרך לטיול ברומא. בהתחלה הכרטיסים שלנו היו לדובאי, אבל ביטלו לנו את הטיסה ובחרנו את רומא במקום.

המצפן:

רוחמה: אני מצביעה לביבי. לא ממש מבינה בפוליטיקה, אבל התחושה כרגע היא שהממשלה היא גן ילדים.

אורן: אני מעדיף לא להיכנס פרטנית למי אני מצביע, אבל התחושה שלי לגבי הממשלה היא שאין מתווה אחד שמוביל את הקו שלה. המון דעות סותרות ותחושה לא נעימה כאזרח. התחושה היא לא של אחדות, אלא של הישרדות. אני חושב שרוב האנשים כמוני, לא הולכים עם מישהו אחד על עיוור, אלא צמאים לידיים טובות שיטפלו בנו.

הנגיף ואנחנו:

אורן: הטיסה הזאת הוזמנה חודשיים מראש, אבל אני מודה שיש לי התלבטות עד עכשיו. זה מרגיש לי קצת לא אחראי, מה שאני עושה. ראיתי את הבקשה של בנט לא לנסוע, ויש לי קצת תחושה לא נוחה עם זה. יש מצב שהייתי הולך על חופשה בארץ, אם זה היה תלוי בי, אבל אני לא לבד. בסוף האחריות של התושבים היא הבסיס להצלחה של המלחמה בקורונה.

רוחמה: פחדתי שזה יתבטל. אין לי דילמות אם לנסוע כי המחירים בארץ זה טירוף. יש גם לא מעט כאב ראש, כי צריך לעשות שם בדיקה במקום מסוים ולחכות כשנחזור.

מבט קדימה:

אורן: אנחנו הולכים לבחירות נוספות בתוך שנה גג, זאת התחושה שלי.

תמיר פלג, 32, ישיביה

על המפה: אני בדרך לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, לבעל התניא ולאומן. לכל הכוכבים.

המצפן: לא אכפת לי מפוליטיקה יותר מדי, אני חייב להגיד. אני מצביע ג', אבל אין עוד מלבדו. לא משנה לי מי עומד בראש הממשלה ומי מרכיב אותה כי אני יודע שיש מישהו אחד שעומד בראש כל הסיפור הזה. באמת לא משנה מה השאר עושים או יחליטו.

הנגיף ואנחנו: לא הייתה לי שום התלבטות על הטיסה הזאת. אני משתדל לראות חדשות כמה שפחות, כי שוטפים לאנשים את המוח. אני מעדיף לחיות את החיים, להישמר אבל גם לא להגיע למצבים של היסטריה. ישתבח שמו אין עוד מלבדו.

מבט קדימה: מחכים למשיח צדקנו שיבוא עכשיו. שיבוא מנתב"ג או מלא יודע איפה, העיקר שיבוא.

רחמים ויטוריו, 19, ירושלים

אסתר כהן, 32, ראשון לציון

גליה ויטוריו, 30 ירושלים

על המפה:

גליה: אסתר ואני קנינו כרטיס לאיים הקנאריים, one way, כיוון אחד. חיים פעם אחת, תן לחגוג אחי.

המצפן:

גליה: אנחנו לא מדברות פוליטיקה, עזוב.

רחמים: עזוב למי הצבענו, נראה לי שאתה קולט אותי גם ככה. אתה אוהב אדם? אכפת לך מהחברים שלך? נראה לי כמוני כמוך. חבל רק שביבי לא למעלה. הוא הנהיג ממשלה יפה, אבל הוא עוד יחזור. בורא עולם נתן לו אוויר במפרשים כמו המטוס הזה שאנחנו רואים למעלה. לכן הוא גם יחזיר אותו.

אסתר: עזוב פוליטיקה, תן ללכת לים.

הנגיף ואנחנו:

רחמים: אח שלי, יש בורא למעלה והוא קובע הכול. לא צריך חיסון ולא צריך כלום.

אסתר: לא הייתה לנו אפילו רבע התלבטות, ידענו שאנחנו נוסעות. אין קורונה, הכול המצאה של הפוליטיקאים שרוצים לחגוג עלינו. זה שקר של המדינה, הכול פוליטי. גם חיסונים, חס ושלום, לא נגענו וגם לא נתחסן. אנחנו נגד החיסון ונגד המחלה.

מבט קדימה:

רחמים: אני עוד רגע מתגייס לדובדבן. אני גולש ועושה מוזיקה ורואה טבע, נהנה מהחיים. העולם לפניי, החיוך על השפתיים ואני חדור מטרה. אני אגיע רחוק, אני אומר לך.