השלכת בקבוקי תבערה או אבנים לעבר מכוניות בכבישי יהודה ושומרון הפכה, למרבה הצער, לאירוע שגרתי. הוא איננו מדוּוח בחדשות, לא מעורר סערה ציבורית וכעת מתברר שגם את מערכת המשפט הצבאית הוא מעניין באופן חלקי למדי. מבדיקה שערכו בארגון לביא, העוסק ב"זכויות האזרח, מנהל תקין ועידוד ההתיישבות", עולה כי הפרקליטות הצבאית ובית הדין הצבאי ביהודה ושומרון לא ממש פועלים לענישה משמעותית למיידי אבנים או בקבוקי תבערה, ושואפים בעיקר לסגירה מהירה של התיק.
מהממצאים עולה כי כמעט כל התיקים שנפתחו נגד חשודים בהשלכת בקבוקי תבערה בשנים 2019־2020 והבשילו לכדי כתב אישום בבית הדין הצבאי – נסגרו בעסקת טיעון בין הפרקליטות לנאשמים בהסכמת השופטים, והדין לא מוצה עם הפורעים במלוא חומרתו. גם הרוב המכריע של מיידי האבנים שניצבו מול בית הדין הצבאי חתמו על הסדר טיעון, למעט בודדים שבאו על עונשם ללא הסכם בין הצדדים.
אגב, הבעיה איננה מוגבלת ליידוי אבנים ובקת"בים בלבד, אלא קיימת גם בעבירות טרור אחרות. בארגון לביא ערכו בדיקה מדגמית לתיקים שנסגרו בבית הדין הצבאי במשך חודש אקראי אחד – נובמבר 2020. בחודש זה מוצו ההליכים ב־211 תיקי עבירות טרור, וכולם הסתיימו בהודאה של הנאשם ובהסדר טיעון.
שומר החומות. צילום: AFP
הפרקליטות הצבאית מתבררת כמי שמקילה באופן ייחודי עם מחבלים. לשם השוואה, פרקליטות מחוז ירושלים הגישה לבתי המשפט השלום, המחוזי ולנוער בבירה חמישה־עשר כתבי אישום נגד ערבים ממזרח העיר בגין עבירות דומות. מתוכם חמישה בלבד נסגרו בהסדר טיעון, ועשרה, שהם שני שליש מהתיקים, הסתיימו בהרשעה וענישה.
לחוקק רף מינימום
עו"ד מוריס הירש, לשעבר ראש התביעה הצבאית באיו"ש, מכיר מקרוב את המציאות הכואבת הזו, שהוא ניסה לשנותה בעת כהונתו. בעיניו, מדובר ב"פגיעה חמורה בביטחון המדינה", לא פחות, זאת בשל הפגיעה בהרתעה וההשלכות העתידיות. "בתיקים הגדולים של רצח, ניסיון רצח, עמידה בראשות ארגון טרור – שם העונש ברור ללא עוררין, והוא יהיה תמיד מאסר ממושך", הוא אומר. "הפגיעה החמורה מגיעה דווקא בתיקים הקטנים. איפה שעוד ניתן ליצור הרתעה דווקא באמצעות ענישה על מעשים פחות חמורים".
הירש מצביע על קו ישיר בין העונשים הקלים שמשית בית הדין הצבאי על מעשי החבלה ה"קטנים", ובין צמיחתם של טרוריסטים שמבצעים מעשים חמורים יותר בעתיד. "לא פעם אנחנו רואים את המחבלים שמואשמים ברצח או פיגוע, ואלה אותם אנשים שבעבר הגיעו לבית הדין בגלל יידוי אבנים או בקבוקי תבערה. אם היו מקבלים בצעירותם עונש כבד יותר, ייתכן שלא היו חוזרים לטרור אחר כך".
שורשי הבעיה, לדברי הירש, נעוצים בקשיים של מערכת המשפט הצבאית להתמודד עם תיקים רבים כל כך, וכן במצב החוקי בתחום. "העבירות הללו הכי נפוצות", הוא מספר, "ובמערכת התקבע במשך שנים דפוס פעולה שלפיו התיקים האלה לא מעניינים אף אחד. טוב למערכת לסגור אותם בהסדרי טיעון, ויש לכך כמה סיבות.
שומר החומות. צילום: AFP
גם אם התביעה תנהל את התיקים הללו עד הסוף, אין שום ערובה לכך שבסוף בית המשפט יחמיר בעונש", מסביר הירש. "המחוקק קובע רף ענישה, אבל לפי השיטה הישראלית השופטים הם חופשיים ובעלי שיקול דעת מלא לקבוע את העונש. הפרקליטים למדו שבהסדר טיעון יושג עונש של עשרה חודשי מאסר אחרי הודאה במעשה, בעוד שללא הסדר טיעון העונש המקסימלי שהשופטים יקבעו יהיה 12 חודשים, אז לא משתלם ללכת את כל הדרך הזאת בשביל עוד חודשיים. זה לא שווה את המאמץ. העבודה מרובה, כוח האדם בפרקליטות דל, ולכן משתלם לכל הצדדים לסגור את זה באופן מהיר".
עו"ד אביחי בוארון, ארגון לביא: "משקיעים מאמץ אדיר ומסכנים חיי חיילים כדי ללכוד את המחבלים, ואז מגיע פרקליט צבאי ומציע עסקת טיעון קלה ונוחה – תודֶה ונשחרר אותך בתוך תקופה קצרה"
הדרך לשינוי בתחום, קובע הירש, עוברת בכנסת. "מה שצריך לקרות הוא שהמחוקק יקבע עונש מינימום לכל סוג של אלימות. זו חקיקה נדרשת, כך השופט לא יוכל להחליט סתם על עונש קל. כיום המצב הוא שרמות הענישה שקבע המחוקק, מול מדיניות השופטים, זה הבדל של שמיים וארץ. על פי חוק אפשר לגזור עד 20 שנות מאסר על זריקת אבנים, אבל השופטים גוזרים מקסימום שנה וחצי. בית המשפט מבזה את המחוקק, הפרקליטות הרימה ידיים, והתוצאה היא אפס הרתעה".
תחום נוסף שמטריד את מוריס בעניין הזה הוא המישור הכלכלי. "גם אחרי שהמחבלים האלה נכנסים לכלא, הם מקבלים כספים מהרשות הפלסטינית כפרס על חלקם בטרור. זה דבר בלתי נתפס", הוא אומר. "גם כאן צריך שינוי משמעותי והוספת עונש כספי, קנס שיוטל על כל מפגע בגובה המשכורת שהוא מקבל מהרשות הפלסטינית. כך תיפסק השאיפה להתעשר דרך עשיית טרור".
"הממצאים צריכים להדיר שינה מעינינו", אומר יו"ר ארגון לביא עו"ד אביחי בוארון, שחשף ופילח את הנתונים. "צריך להבין מה קורה כאן. יושבות מערכות שלמות בשב"כ ובצבא, אוספות מודיעין על מחבל במשך תקופה ארוכה, מפעילות ציוד טכנולוגי, מסכנות חיים של אנשי שב"כ, ומגישות את כל המידע המודיעיני לצבא. צה"ל נערך ללכידת המחבל, מכין פקודות, והחיילים יוצאים ללכוד את המחבל על פי המודיעין שהתקבל מהשב"כ, והכול תוך סיכון חייהם של טובי בנינו, חיילים, לוחמים ומפקדים.
"אחרי כל המאמץ הזה, שגם עלה למשלם המיסים כסף רב, מגיע פרקליט צבאי צעיר, ועל פי מדיניות שהוכתבה לו מציע עסקת טיעון קלה ונוחה למחבל – תודֶה ונשחרר אותך בתוך תקופה קצרה. המשפט אפילו לא נערך. המחבלים קולטים את המסר, מבינים שהכול משחק ומקבלים מוטיבציה לחזור לפעילות כי שום רע לא יאונה להם. זה ישראבלוף אחד גדול. הפרקליטות הצבאית בעצם ממסמסת את כל המאמץ שהושקע בלכידת המחבלים, ואינה חותרת למיצוי הדין ולהכרעה בתחומי אחריותה. המחבלים קולטים את המסר ובשיטת הדלת המסתובבת משתחררים ושבים לפגוע באזרחים".
לא משובת נעורים
בתנועת אם תרצו, שאנשיה עוקבים אחר עבודת הפרקליטות הצבאית, סבורים כי שורש הבעיה הוא בכך שמערכת המשפט הצבאית אינה רואה עצמה די הצורך כחלק מהמאבק בטרור. "הפרקליטות הצבאית נמצאת בחזית המאבק המשפטי בטרור, וככזו עליה להוביל מאבק חסר פשרות במי שיוזם ומבצע פעילות טרור", אומר אלון שוורצר, ראש אגף מדיניות ומחקר בתנועה. "התמונה שמצטיירת מניתוח הנתונים היא עגומה ביותר. במקום להיות חוד החנית במאבק בטרור ולחתור למגע ולניצחון, הפרקליטות הצבאית מעדיפה להגיע להסדרי טיעון עם המחבלים".
לדברי שוורצר, המדיניות המקילה של הפרקליטות מוכתבת מלמעלה. "לדוגמה, ב־2016 אושר חוק המאבק בטרור שקובע ענישה מחמירה למחבלים, אבל הוא אומץ ביו"ש רק לפני כשנה ורק בחלקים מסוימים. נותנים דה־פקטו פרס למחבלים. הגיע הזמן לשינוי כיוון בפרקליטות הצבאית. היא צריכה לאמץ קו תקיף ולוחמני כדי להגדיל את ההרתעה נגד הטרור, ובמקביל עליה לגייס כוח אדם מספק שיאפשר ניהול נכון ואפקטיבי של המאבק. אסור להשאיר את הפרקליטים לבד מול סוללת עורכי הדין של הרשות הפלסטינית".
ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן מצפה מהממשלה להוביל את הקו הלוחמני בנושא. "התביעה שלי היא לא מהפרקליטות הצבאית, אלא מהממשלה", הוא אומר לנו. "המדינה צריכה להגדיר את טרור האבנים ובקבוקי התבערה כטרור לכל דבר, ולהפסיק לתת לזה יחס של שובבות נעורים".
כמי שליווה תושבים וחיילים רבים שנפגעו מטרור האבנים, דגן מבקש להדגיש כי אבנים הורגות. "הייתי יחד עם ההורים של אדל ביטון הי"ד כשהם נפרדו ממנה שנתיים אחרי שנפצעה מיידוי אבנים. הייתי עד לאינספור מקרים שבהם אנשים נהרגו, נפצעו ונפגעו מהשלכת אבנים. חייל איבד עין, והיו אירועים קשים וחמורים. עד שלא ייכנסו לנושא הזה במלוא הרצינות, זה לא ייפתר. אם חסר כוח אדם, שיוסיפו כוח אדם, ואם צריך להקשיח חקיקה – אז יש לעשות זאת. כשזורקים אבנים ללא אכיפה משמעותית, זה מגיע מהר מאוד לפיגועי ירי. מי שזורק אבן מנסה בעצם לרצוח אזרח או חייל בסקילה, ויש להתייחס אליו כרוצח לכל דבר".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "כבכל ערכאה פלילית בישראל, גם בבתי המשפט הצבאיים מסתיימים תיקים רבים באישור הסדר טיעון מוסכם. הסדר הטיעון כולל הודאה ונטילת אחריות ומוביל לחיסכון בזמן שיפוטי. בבתי המשפט הצבאיים באיו״ש מתנהלים מדי שנה אלפי הליכים משפטיים. בכל תיק ותיק, נבחנת סבירות הסדר הטיעון באופן פרטני, בשים לב לנסיבות הנאשם לראיות שנאספו בחקירה, ובשים לב לענישה המקובלת במקרים דומים. בסמכותו של בית המשפט לאשר את הסדר הטיעון או לדחות אותו ולהטיל עונש אחר.
"בניגוד לנטען, מדיניות הענישה בערכאה הצבאית מבטאת שמירה על אינטרסים ביטחוניים ואינה שונה במהותה מהערכאות הפליליות בישראל, בעבירות מקבילות, ולעיתים אף חמורה יותר. ההליכים המשפטיים בבתי המשפט הצבאיים מהווים נדבך משמעותי בהתמודדות עם ארגוני הטרור באיו״ש, והם מתנהלים באופן מקצועי ועצמאי".
