עונת הפיליבסטרים: תמלילני הכנסת כורעים תחת העומס

הדרך אל מחלקת הפרוטוקולים, בקומה החמישית של בניין הכנסת, נסתרת כמעט כמו עבודת המחלקה עצמה. אפילו חלק מעובדי הכנסת מושכים בכתפיהם כשהם נשאלים איך בדיוק להגיע אל היחידה, שאחראית לעבודת התמלול וההנצחה של דברי חברי הכנסת – בנאומים ובדיונים, במליאה ובוועדות.

כשמגיעים אל המחלקה, ניתן לטעות ולחשוב כי מדובר בספרייה. דממה שוררת במקום, השוכן קומה אחת בלבד מעל המליאה. בניגוד לעימותים הקולניים שנשמעים משם, כאן לא צועקים. הדיבור נעים ורך, הטלפונים ברובם על מצב רטט. הרשמים מחוברים לאוזניות, יושבים על כיסאות ושולחנות ארגונומיים המתאימים לישיבה ממושכת. הדלתות כאן כפולות למניעת רעשי רקע, כדי שאלה לא יחדרו ויפריעו את הקולות הנשמעים באוזניהם של המתמללים, האמונים על תיעוד מדויק של הדיונים הארוכים בכנסת.

עבודת התמלול נעשית בקצב מסחרר אך קבוע. מאיה כהן־רחמים, מנהלת המחלקה, שופכת אור על סדרי העבודה. "בזמן הדיון באולם המליאה יושבים שם, מתחת למקומו של היו"ר, שני רשמים שמתחלפים בסבבים כל עשר דקות. לאחר שכתבו כל מה שקלטו, הם עולים לחדר לפענוח ולסידור של הדברים. כל עשר דקות הקלטה במליאה הן שעה של תמלול, הרשם מעלה את הטקסט המלא לאישור 'מנהל מליאה', שמפיק סטנוגרמה עם כל מה שהיה באותו יום. לאחר שהטקסט נבדק ואושר, הוא מועלה לאינטרנט ומופץ לציבור. את הפרוטוקולים של הוועדות צריך להגיש עד שבועיים".

אנחנו מתכנסים על רקע ההדים מן המליאה, שבניגוד למקובל לאחרונה הסתיימה הפעם כשבחוץ שורר עדיין אור יום. אבל כהן־רחמים צופה בדאגה אל הימים הבאים. "יש הרבה אי ודאות, אני כל הזמן מנסה לחשוב על תרחישים שיכולים לקרות. הרבה ועדות מתכנסות פתאום בלילה, כל פעם הדברים משתנים. צריכים כאן הרבה קלילות, לזרום עם הדברים. כל היום הראש שלי עסוק בתכנונים – למשל, איך נפעל אם המליאה תתארך. נוכל להביא עובדים שיכינו בלילה את הקבצים לתמלול, ובשש בבוקר יבואו עובדים אחרים להחליף אותם ולהתחיל לפענח את הכול. זאת לצד עוברים אחרים, שיעשו זאת מהבית".

29 רשמים עובדים במחלקה, מתוכם ארבעה בכירים שמוגדרים כ"מנהלי מליאה", ו־16 עובדים מסווגים בדרגות שונות. הסיווג הגבוה מכולם שייך לדיוני ועדת חוץ ועדת וביטחון, שאותה רק שתיים יכולות לתמלל. בזמני עומס מסתייעת המחלקה במיקור חוץ, ומעבירה חלק מהעבודה לחברת "חבר", המתמחה בתמלול. הטכנולוגיה והקדמה שאגף הטכנולוגיה והמחשוב של הכנסת מטמיע במחלקות המשכן, בהנחיית מנכ"ל הכנסת גיל סגל, מסייעת למחלקה בכלים ייחודיים. למשל מערכת זיהוי קולי שמזהה טקסטים שנאמרו במליאה, ומשמשת כלי עזר לעובדי המחלקה.

גם קללות נרשמות

המחלקה נסתרת אמנם מעיני הציבור, אך היא הוותיקה ביותר במשכן, והוקמה שנה לאחר הקמת המדינה. סמכויותיה נגזרות מכוח תקנון הכנסת, הקובע את הדרישה לתעד את עבודת הפרלמנט. הפרוטוקול עצמו הוא מסמך פרלמנטרי ומשפטי המתעד בכל רגע כל דיון שהתקיים בכנסת, ומטרתו שיקוף מדויק, בהיר ומהימן של הדוברים, ההחלטות וההצבעות.

כהן־רחמים הגיעה לכאן לפני שלוש שנים, לאחר שעבדה במחלקת קשרי החוץ של הכנסת. בעלה עובד גם הוא בכנסת, והשניים הכירו במשכן.

רמי בן־שמעון סוגר בימים אלו עשור במחלקה, הוא בן 56, גר בירושלים וזו קריירה שלישית עבורו. 21 שנים עבד בחברת בזק, ולאחר מכן למד משפטים ועבד כעו"ד בביטוח הלאומי. אל המחלקה הגיע בעקבות מודעה שראה באינטרנט. "יש לתפקיד הזה משמעות ענקית. אם יש חוק שעבר ומגישים נגדו עתירה בטענה שההליך לא היה תקין, איך יודעים? דבר ראשון הולכים לבדיקת פרוטוקול", הוא מתאר.

חנה כהן מהר־אדר, בת 63, עובדת כאן 25 שנה, היא מוותיקות המחלקה ואחת משתי היחידות שעוד מכירות את מלאכת הקצרנות, קוד סודי של כתיבה בשיטה מהירה באמצעות סימנים, שנהג בעבר. "בזמנו היה קורס קצרנות שנעשה בכנסת, התקבלתי אליו אחרי מבחנים שעשו להרבה מאוד אנשים, אני במקצועי קצרנית, לא רשמת", היא מבהירה. "אני עדיין כותבת בישיבות ועדה, בעיקר בחוץ וביטחון, דרך קצרנות. זה כתב מיוחד.

"יש לנו עבודה מעניינת מאוד", היא מוסיפה. "אנחנו נמצאים בליבת העשייה של הכנסת, בכל מקום. אם זה במליאה או בוועדות, אתה נמצא במרכז העניינים לטוב ולרע, חווה את החוויה במלואה יותר מכל עובד כנסת רגיל. בעיקר בחוץ וביטחון, כל אחד היה רוצה להיות זבוב על הקיר ולשמוע מה שיש שם. זה לא נמאס, אבל לא לכל אחד זה מתאים. למען האמת, באינטנסיביות הזו אני מקווה שכולנו נחזיק מעמד".

מה אתם רושמים בפרוטוקול כשח"כים מנבלים את הפה או משתמשים בתנועות גוף?

"תנועה מגונה אי אפשר להעביר, קללות בהחלט נרשמות. לא נתקלתי בקללות שאני לא יכולה לכתוב, ואנחנו אמורים לשקף כל דבר שקורה. בוועדות, אם הקריאות הן מהיציע אנחנו סוברנים להחליט אם להכניס, אבל אם זה קשור לדיון אז כל דבר נכנס. להפך, אנחנו משתדלים לקלוט את הדברים האלו כי אחר כך זה עובר לוועדת האתיקה. אם הח"כים שרים שירים, אפילו כגנאי, משמיעים קריאות ביניים, אם היו"ר אומר 'אל תמחאו כפיים'. המטרה של הפרוטוקול היא להעביר כמה שיותר מידע, אנחנו שואפים למאה אחוז".

בשבועות האחרונים, המאבק בין הקואליציה החדשה לאופוזיציה מאלץ את מחלקת הפרוטוקולים לעבוד בלילות לבנים עד שעות מאוחרות מאוד, בסבב של שלושה ימים רצופים. עם מידע מועט על משך המליאה והשלכותיה על המשך עבודת הוועדות שמתכנסות כמעט מידי לילה במקביל, תוך עיכובים בזמן של העובדים שכבולים למליאה.

"בשבוע שעבר ביטלתי את חגיגות יום ההולדת שלי", מספרת כהן־רחמים. "תכננתי יום כיף נחמד, אבל ביטלתי אותו כי ביום שני המליאה הייתה מאוד ארוכה, וביום שלאחר מכן נשארה הרבה עבודה. אז הבאתי לכאן את העוגות והיה כיף". במקרה אחר נאלצה להקפיץ את אחת העובדות שנסעה לצפון, כיוון שהמליאה נמשכה מעבר למצופה.

חנה כהן מספרת על היערכויות דומות: "לאירועים בימי שני־שלישי־רביעי אני מודיעה מראש שלא אגיע, כי אלו ימי מליאה. הילדים שלי התחתנו תמיד בפגרות". במשפחתו של בן־שמעון יודעים באילו ימים המליאה מתכנסת, ונערכים בהתאם. "בזמן מושב אנחנו לא לוקחים חופש באופן עקרוני".

הלילות הארוכים מתנהלים לרוב באי וודאות. "אני מביאה 12 רושמי מליאה, אבל הדיון יכול להיגרר עד ארבע לפנות בוקר, או לחילופין להסתיים כבר בארבע אחר הצהריים. חוסר הוודאות הוא אתגר".

לאור זאת, החלו במחלקה להנהיג פטנט חדש. "לפענח בשתיים בלילה זה לא כמו בשמונה בבוקר. בבוקר יש הרבה יותר ערנות. לכן אנחנו משאירים שני אנשים בלילה בזמן המליאה ללא החלפות עד הבוקר, והם לא מפענחים את המלל. בבוקר הוא מועבר לרשמים האחרים, אחרת אנחנו לא יכולים להתמודד", אומרת כהן־רחמים.

כדי להתמודד עם העייפות, חנה כהן "שותה קפה שחור ללא סוכר, כמה וכמה ביום, ואז יש כוח".

ואילו בן־שמעון מספר: "יצאנו אחרי מליאה נורא מתישה, ח"כ יואב קיש אומר לי: 'תגיד אתם באמת שומעים כל מילה שאנחנו אומרים?' הסתכלתי עליו בתדהמה ואמרתי לו 'בוודאי, יותר מפעם אחת'. הוא אמר 'אני מרחם עליכם'".

את שיא המהירות בדיבור
שבר ח"כ בצלאל סמוטריץ', ואילו האיטי ביותר הוא ח"כ אבי מעוז. "התפקיד שלנו הוא לקחת את השפה המדוברת בלי לפגוע במטרה, בלי לשנות את מה שהם ביקשו להעביר, בלי לחטוא לכוונה"

מה עושים עם שפת סימנים

אתגר ייחודי הציב בפני המחלקה נאומה התקדימי של ח"כ שירלי פינטו, שהועבר בשפת הסימנים. הוחלט להוסיף הערה תחת הדברים שנכתבו בשמה של פינטו, כי מדובר בתרגום משפת הסימנים. "זה משהו שלא היה בעבר. אנחנו מעבירים את מה שהיא אמרה בשמה, ומציינים שלא היא אמרה אותם אלא המתורגמנית שלה", מעירה כהן רחמים. בדומה לכך נוהגים בח"כים שמשלבים בדבריהם משפטים בשפות אחרות, ודבריהם נשלחים לתרגום. "אנחנו לא לוקחים על עצמנו אחריות בתרגום של הדברים", היא מבהירה.

את מי הכי כיף לתמלל?

בן־שמעון: "אחמד טיבי, יש לו עברית משובחת. גלעד קריב נהדר, לדב חנין כולם מתגעגעים, הוא היה מושלם, כל הזמן תיבל את הנאומים שלו בלטינית וצרפתית. לח"כים החרדים שהשפה שלהם מאוד תלמודית, בית מדרש. יש 120 ח"כים שחלק גדול מהם באים מרקעים שונים, העברית שונה מאחד לשני, וזה מספר את הסיפור של החברה הישראלית".

חנה מוסיפה: "עזמי בשארה היה נותן שיעורים בהיסטוריה, הייתי חייבת להיות צמודה לאינטרנט כדי להבין את המושגים. אתם זוכרים איך דיבר דוד לוי? כמה הוא דיבר לאט, היה לי קשה לכתוב אותו בקצרנות כי זה היה איטי מדי".

מבחינת מהירות הדיבור מציינים כאן את ח"כ אורלי לוי אבקסיס, שספרו לה 120 מילה בדקה. "זה המון", מציינת חנה. את שיא המהירות, הם מדווחים, שבר ח"כ בצלאל סמוטריץ', ואילו האיטי ביותר הוא ח"כ אבי מעוז. "התפקיד שלנו הוא לקחת את השפה המדוברת בלי לפגוע במטרה, בלי לשנות את מה שהם ביקשו להעביר, בלי לחטוא לכוונה", מסכם בן־שמעון.

עוד לפני לילות השימורים במליאה, השנה האחרונה אתגרה אותם במיוחד סביב מגפת הקורונה ומערכות הבחירות התכופות. "מצאנו את עצמנו נוסעים לבד עם עצמנו בכביש", משחזרת חנה כהן. "ערב יום זיכרון, ערב יום העצמאות, ערב פסח, ימי שישי. לא יודעים מתי מתחיל ומתי נגמר. בזמן שכל האנשים נשארו בבית, אנחנו היינו צריכים לייצר עבודה".

נוכח העלייה המחודשת בתחלואה, בן־שמעון חושש מהדבקה בכנסת: "אנחנו עובדים בצמידות לח"כים ועוזריהם, הם מסתובבים כל היום ואחר כך באים למליאה, ואנחנו איתם כל הזמן. דאגנו להיות מוגנים ולעשות שינויים טכנולוגיים כמו צפייה מרחוק. במליאה כל הזמן הולכים עם מסכות".

בקורונה, מתארת גם כהן־רחמים, אנשים פחדו לשבת במליאה והונהגו סדרי עבודה חדשים, שחלקם נמשכים עד היום. "הייתה הוראה מהכנסת שלא יתחלף אדם כל עשר דקות, ולכן עשו משמרות ארוכות יותר. כולם פחדו".

לצוות המחלקה הסכם עבודה ייחודי שנחתם לפני שמונה שנים עם תנאים טובים, שכוללים חמש שעות רישום בשבוע, וכל היתר פענוח מהמשכן או מהבית. כהן רחמים: "יש חוק שעות עבודה ומנוחה, הם יכולים לעבוד 16 שעות ו־8 שעות מנוחה. אני מקפידה לא לעבור את ה־12 שעות. זה לא אנושי לעבוד יום אחר יום כל כך הרבה שעות".

מה אתם עושים בזמן הפגרה?

כהן רחמים: "המכסה יורדת, מקבלים יותר ימי חופש שלא נלקחים בזמן המושב. אני נותנת להם לבדוק פרוטוקולים, עושים ימי עיון. כל מי שעובד כאן הם אנשים מסורים. יש הבנה שאם אנשים לא יבואו למליאה, אחרים יעבדו יותר קשה. זה בא על חשבון הזמן של הקולגות שלהם במחלקה".

עימותים סוערים מתפתחים במליאה כמעט מדי יום. השבוע למשל, אחרי חצות הלילה שבין שני לשלישי, התפתח אירוע חריג כאשר ח"כ איתמר בן־גביר סירב לומר "אדוני היו"ר", כנהוג בכנסת, לח"כ אחמד טיבי שניהל את המליאה. בן־גביר השיב לו "אתה לא אדוני, אתה מחבל", טיבי הורה לסדרנים להוציא אותו בכוח מהמליאה.

לפני חודש התנהל דו־קרב מילולי בין ראש הממשלה נפתלי בנט לראש האופוזיציה בנימין נתניהו, בזמן דיון ארבעים חתימות שיזמו באופוזיציה נגד התנהלות הממשלה הנוכחית במגפת הקורונה.

בן־שמעון עבר על הטקסטים מהדיון לקראת אישורם והפצתם. "מצער אותי מאוד שמתבטאים כך זה כלפי זה, אבל אני גם יודע שחלק גדול מזה הוא לא כי הם באמת חושבים כך אחד על השני. הכלי הפרלמנטרי היחיד שיש להם זה הפה. הם חייבים להשתמש בזה, לפעמים הפה הזה מצליף, לפעמים הוא מנשק, אבל אני בטוח ומרגיש שהם עובדים לטובת כל מי שגר בארץ".

כהן: "בחוץ חושבים שכולם אוכלים אחד את השני, אבל אנחנו רואים את העבודה היפה שהם גם עושים ביחד בחקיקות משותפות. אני זוכרת את אחמד טיבי עם אנשי ימין 'מסתחבקים' חבל על הזמן. זה דבר שאני מאוד אוהבת לראות פה ולהסביר לחברים שלי בחוץ. אני אוהבת להיות שגרירה טובה של חברי הכנסת".