בית המשפט המחוזי בירושלים הורה בשבוע שעבר למדינה לחשוף קברי מחבלים מהאינתיפאדה השנייה בפני משפחותיהם. זאת למרות התנגדות המשטרה, שחששה שהמקום יהיה מוקד עלייה לרגל לצורך הסתה, כפי שקורה פעמים רבות. הוראת בית המשפט מנוגדת גם לקביעת המכון המשפטי שהגופות כלל לא קבורות במקום.
בשנים האחרונות מגישות משפחות מחבלים עתירות לבתי המשפט בדרישה להעביר לידיהן את גופותיהם, או לגלות להם היכן נקברו. עתירה כזאת, המבקשת לחשוף את מיקום קבורת הגופות מתוקף חוק חופש המידע, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים לגבי שלושה מחבלים שביצעו פיגועים במהלך האינתיפאדה השנייה. שלושת המחבלים הם עלאא סלימאן זהד מרשוד, מחבל מתאבד שפוצץ את עצמו לעבר ג'יפ משמר הגבול ב־2002; דיאא דמיאטי, שנהרג באוקטובר 2002 בהיתקלות עם כוח משטרה ליד טייבה; ודרגאם זכארנה, שנהרג כשביצע פיגוע במחסום א־ראם באותה שנה.
בעקבות העתירה בדקה המדינה את מיקום הגופות לפי הרישום המצוי במכון לרפואה משפטית, וגורמים בצה"ל ניגשו לפתוח את הקברים. בדיקה גנטית שערך המכון גילתה שהגופות במקום הקבורה אינן גופות המחבלים, ושחלה טעות ברישום. "מוצו האפשרויות לאיתור, מבחינה מעשית אין אפשרות להשיבן למשפחות", הודיעה המדינה לבית המשפט. בתגובה ביקשו משפחות המחבלים לקבל את מיקום הקבורה אף שהגופות הקבורות שם אינן של קרוביהן.
משטרת ישראל הגיבה לעתירה בהתנגדות תקיפה, מחשש שהמקום יהפוך למוקד עלייה לרגל וביום השנה למות המחבלים יתקיימו בו טקסי אזכרה שיכללו קריאות הסתה, כפי שמתרחש פעמים רבות. עוד טענה המשטרה שהמידע נאסף לצורכי חקירה, ולכן חוק חופש המידע אינו חל לגביו.
השופט עודד שחם דחה את טענות המדינה וקבע ש"יש למסור את המסמכים האמורים לעותרים בלא השחרות או השמטות כלשהן". הוא נימק את החלטתו וכתב ש"לא ניתן לאפיין אותם, ולו בדוחק, כמידע שנאסף או נוצר לצורכי חקירה", וש"לא הונחה תשתית של ממש לטענה כי אין למסור פרטים מדויקים של מקום קבורתן של הגופות, מחשש להפיכת מתחם הקבורה לאזור שיתקיימו בו הפרות סדר או עלייה לרגל. קל וחומר שלא הונחה תשתית העשויה, על יסוד הטענה הזו, להקים חריג מן החריגים למסירת מידע המנויים בחוק חופש המידע". לפי הוראת בית המשפט על המדינה למסור את מיקום קבורת הגופות עד סוף החודש.
