זמן קצר אחרי הזכיה במדלית הזהב בהתעמלות קרקע באולימפיאדת טוקיו 2020 התפנה ארטיום דולוגפיאט לענות לשאלות העיתונאים שהיו לא פחות נרגשים ממנו.
לשאלה איך הוא מרגיש אחרי הזכיה ענה: "אין לי מילים. אני בשמיים ומאוד מתרגש. פתאום נפלה עלי עייפות כיפית אחרי המדליה זה היה החלום הכי גדול שלי. ואני מקווה שאני אמשיך גם לייצג את ישראל בכבוד וגם להביא מדליות. ייקח לי עוד המון זמן לעכל את הזכייה הזו. אני מחכה לרגע הזה מגיל 6".
האמנת שזה יהיה זהב?
"האמת שעשיתי את התרגיל לא הכי נקי ולא הכי טוב, נלחצתי מאוד וחשבתי שזה לא יספיק. אבל באמצע התרגיל חשבתי שכבר הפסדתי הכל אבל לקחתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי שאם אני מסיים עד הסוף אני אהיה בשלישייה".
על התחושות בזמן שמיעת ההמנון הוא סיפר על הפעמים הקודמות שזה קרה ועל הפעם הזו: "שמעתי את ההמנון באליפות אירופה וזה מאוד מרגש ולצערי ב-2019 לא הספקתי לשמוע את ההמנון. מצד אחד רציתי לבכות ולא יכולתי כי כל האמוציות היו בפנים".
לשאלה אם עד עכשיו לא בכה ענה: "בכיתי עד עכשיו אבל בפנים".
כשנשאל מה היה הרגע המותח ביותר ענה: "אם הייתי עושה את כל התרגיל שלי טוב כמו במוקדמות, הייתי פחות לחוץ אבל בגלל שעשיתי את הפחות טוב שלי הייתי מאוד מאוד לחוץ". לדבריו, הרגע שהבין שהזהב שלו היה כשראה שהמתעמל הקאזחי עשה טעות ואז" הבנתי שהזהב שלי".
האמנת שאתה יכול לעשות את זה?
"אני אף פעם לא מרגיש שאני חוזר עם מדליה, שאני מקום ראשון או שאני הכי טוב. אני משתדל לבוא ממקום צנוע. אני מנסה לעשות את הכי טוב שלי, לעשות את התרגיל כמה שיותר טוב ולא לחשוב על דברים אחרים".
בסיום דבריו ביקש דולגופיאט להודות להרבה אנשים שהרגע הזה הוא גם בזכותם: "הכי חשוב להגיד תודה להרבה מאוד אנשים, למשפחה למאמנים למי שתמך בי, ספונסרים, ועד האולימפי, כל אחד מהם תודה. בלי זה אי אפשר להצליח. תודה, אוהב את כולם"טוקיו.
