האיראנים מסמנים שעידן חדש בפתח. האם זה יעבוד להם?

גאונים האיראנים האלה. עושים גלים ברחבי העולם כולו באמצעות פיגוע רחפן מתאבד על מכלית, אחר כך משתלטים על עוד מכלית. אבל בכל מה שקשור לנושא הגרעין, שתיקה מהדהדת. לא זו בלבד שהם לא רצים למו"מ הגרעיני עם ארה"ב בניסיון להסיר את הסנקציות, כלל לא בטוח שפניהם לשם. וכל הזמן הזה מתברר, כך על פי המידע שמסר השבוע שר הביטחון בני גנץ לשגרירים של מדינות חברות במועצת הביטחון של האו"ם, "איראן במרחק עשרה שבועות מהגעה לחומר בקיע שיאפשר להם לפתח פצצה גרעינית". כל הזמן הזה הם נותנים לארה"ב, בריטניה וישראל, פלוס רומניה וליבריה, להתפתל בשאלה איך מגיבים על ההתנהלות הזו, השוברת את כללי המשחק ועימם גם את חופש השיט והחוק הבינלאומי.

איראן רותמת אפוא את הכלים הכי קונבנציונליים כדי להשיג הישגים במשא ומתן הלא קונבנציונלי. ערב כניסתו של נשיא חדש, שמרני, אגרסיבי, בבת עינו של המנהיג העליון – האיראנים מסמנים שעידן חדש בפתח. עידן של נועזות, חציית קווים אדומים והחצפת פנים כלפי הקהילה הבינלאומית. האם זה יעבוד להם?

יום שישי שעבר. את שמי המפרץ חוצה כטב"ם מתאבד. הוא נוחת על סיפונה של מכלית הנפט "מרסר סטריט" המשייטת לא הרחק מחופי נסיכות עומאן, ומתפוצץ. הנזק אינו גדול. זמן קצר אחר כך משוגר רחפן נוסף היישר אל תאי המגורים של אנשי צוות המכלית. מה שאומר, תקיפה כדי להרוג. בפעם הראשונה מאז 2019 גובה מתקפה איראנית על כלי שיט במפרץ את חייהם של שני אזרחים, איש צוות בריטי והקפטן הרומני. קפיצת מדרגה בלי לקבל אחריות לתקיפה.

אבל מאמרים שהופיעו מיד לאחר הפיגוע באתרים איראניים חצי רשמיים, חושפים את הרקע לפעולה: פיגוע נקמה על הרג אנשי חיזבאללה בתקיפה ישראלית בשטח סוריה לפני עשרה ימים. הקשר הישראלי לספינה אמנם רופף, אפילו רופף מאוד. המכלית מופעלת על ידי חברת זודיאק מריטיים הבריטית, שבבעלות איש העסקים הישראלי אייל עופר. אך השיוך הזה כנראה הספיק לאיראנים לצורכי נקמה. מה גם שכנראה קשה מאוד לאתר ספינות סוחר ישראליות המשייטות לא הרחק מחופי איראן.

על פי גורם מודיעין ישראלי שצוטט בראשית השבוע בניו־יורק טיימס, המשמעות היא שאיראן מרחיבה כעת את פעילותה בזירה הימית. אם כן, המסר האיראני הוא כי טהרן משתמשת כעת בתקיפות בזירה הימית כתגובה על פעילות ישראלית יבשתית נגד איראן ושלוחיה ברחבי המזרח התיכון. בהקשר הזה, ירי הרקטות מלבנון השבוע הוא מסר נוסף ולפיו איראן פועלת נגד ישראל מרחוק ומקרוב, הן במרחק אלפי קילומטרים הן מטווח אפס.

"האיראנים מחפשים ספינות ישראליות ולא מוצאים", אומר ד"ר בני שפנייר, חוקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. "מכיוון שהם נחושים להגיע ליעד, הם מחפשים בנרות אפילו אוניות שיש להן איזשהו שיוך ישראלי ולו הקלוש ביותר. הסיבה היא הפעילות הישראלית החשאית נגד מכליות נפט איראניות, על פי פרסומים זרים".

כבר לפני חמישה חודשים פרסם וול־סטריט ג'ורנל כי ישראל אחראית ל־12 תקיפות לפחות נגד מכליות שהובילו נפט איראני לסוריה מאז 2019. חלק מהתקיפות נעשו באמצעות הצמדת מוקשים ימיים לספינות. הן אמנם לא טבעו, אך נגרם להן נזק. ההתקפות שיבשו העברת נפט לסוריה, וגם פגעו ברווחים שהפיקו האיראנים מעסקאות למימון אמצעי לחימה בעבור חיזבאללה.

הפרסום אז, שמקורו כנראה במידע שהודלף מממשל ביידן, שיקף את אי שביעות הרצון של הממשל מהפעילות הישראלית נגד איראן, על רקע המאמצים לחידוש המשא ומתן לחידוש הסכם הגרעין. אלא שמאז קרו כמה דברים. באיראן נערכו בחירות לנשיאות, והמנצח איברהים ראיסי מוביל מדיניות קשוחה הרבה יותר, שמבטאת את עמדת פטרונו המנהיג העליון חמינאי. ראיסי, בניגוד לקודמו רוחאני, משקף אחת לאחת את עמדותיו החשדניות של חמינאי ביחס למערב בכלל ולאמריקנים בפרט. לא זו בלבד: לאחר שישה סבבים של מו"מ מקדים לקראת המו"מ על הסכם הגרעין, המגעים תקועים. ביוני פסקו המפגשים עם האיראנים.

ד"ר בני שפנייר: "האיראנים מחפשים בנרות ספינות ישראליות ולא מוצאים. מכיוון שהם נחושים, הם מחפשים בנרות אפילו אוניות שיש להן איזשהו שיוך ישראלי ולו הקלוש ביותר"

זירה חדשה ומרוחקת

השבוע חלה התפתחות נוספת. ביום שלישי, חודשיים לאחר ניצחונו בבחירות, קיבל ראיסי את כתב המינוי שלו מהמנהיג העליון, ואתמול הושבע בפרלמנט האיראני (המג'לס) בנוכחות נציגים מעשרות מדינות, בהם נציגי האיחוד האירופי, רוסיה ואזרבייג'ן. ההערכה היא כי עם הכניסה לעידן ראיסי צפויים השמרנים באיראן להתחזק, להשתלט על כל זרועות הממשלה ולחלקן בין הימין השמרני לימין הרדיקלי, ולדחוק את הרפורמיסטים לשוליים.

ייתכן שהעיתוי של תקיפת מרסר סטריט בשבוע שעבר וההשתלטות על המכלית אספלט פרינסס השבוע משקף הלך רוח או הצהרת כוונות של משמרות המהפכה עם כניסתו של ראיסי לתפקיד. האיראנים חשים שהגיע הזמן לבטא בחופשיות את שאיפותיהם ולפרוש את כנפיהם שקוצצו בשנים האחרונות בסדרת תקיפות מסתוריות על מתקני הגרעין, מתקפות סייבר והתנקשות בשניים מבכירי בניה של הרפובליקה האסלאמית, מפקד כוח קודס קאסם סולימאני ומדען הגרעין פחריזאדה.

"איברהים ראיסי הוא חלק מה'דיפ סטייט' של איראן", אומר רז צימט, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. "יש לו קשרים טובים במשמרות המהפכה, וההנחה היא שעם כניסתו לתפקיד נראה הרבה יותר הרמוניה בצמרת האיראנית מאשר בתקופתו של רוחאני. בקרוב יתחלפו חצי מחברי המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן. ראיסי יצטרף ויביא את אנשיו, מה שייצור קונצנזוס איראני בין ימין שמרני לימין רדיקלי".

תקיפות הספינות, אומר צימט, "משקפות רצון איראני להגביר את הלחץ על המערב לקראת שיבה למו"מ על הסכם הגרעין. האיראנים מנסים כעת לצבור נכסים לקראת המגעים, ואם אכן יחזרו לשולחן זה יהיה מעמדה שונה המבטאת את המסרים התקיפים של חמינאי ומשקפת את העמדות הקיצוניות של הממשל החדש. מבחינתם, חזרה למו"מ עם אותם קלפי מיקוח אינה מספיקה. ייתכן שהמסר שמגיע ממשמרות המהפכה כעת הוא שמה שהיה לא יהיה עוד; יש באיראן נשיא חדש, מציאות חדשה ומדיניות נוקשה יותר, והם לא חוששים מהסלמה".

מבחינה זו, הפעילות ההתקפית האיראנית מבטאת נכונות לעלות מדרגה בעימות עם ישראל ועם המערב בזירה הימית. לכן, אומר ד"ר שפנייר, "ראוי לשאול עד כמה הפעולות הישראליות תורמות למערכה נגד תוכניתה הגרעינית של איראן, והאם הדרג המדיני שאישר אותם הביא בחשבון את התגובות האיראניות האפשריות במרחב הימי, מרחב שישראל תלויה בו בצורה מוחלטת בסחר שלה עם העולם".

"התקיפה האיראנית האחרונה שגרמה למותם של אזרחים בלתי מעורבים, כמו גם התקיפה הגלויה, הן עליית מדרגה ושינוי במציאות של 'המלחמה שבין המערכות' בין ישראל לאיראן", מדגיש שפנייר במאמר שכתב עם פרופ' שאול חורב, ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה וראש הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר. אם כן, האם אנו נמצאים בנקודה שבה הצדדים יסירו את המסכות ויצאו מהצללים?

"זירת הלחימה הנוכחית נמצאת במרחק אלפי קילומטרים מחופי ישראל", מדגישים חורב ושפנייר, "ובמובן זה ישראל בנחיתות משמעותית מול האיראנים. בנוסף, למדינת ישראל אין כמעט אוניות בבעלותה מאז מכרה בינואר 2004 את אחזקותיה ב'צים', ולפיכך סחר החוץ מסתמך באופן כמעט מוחלט על הספנות הבינלאומית. חברות ישראליות העוסקות בסחר ימי סברו שאי־שיוך אוניותיהן למדינה יביא לחסינותן מפגיעה, אך הדבר הוכח באירועים האחרונים כטעות. אולם כאשר פנו החברות לרשויות המתאימות בבקשה לקבל הנחיות כיצד לפעול נוכח מציאות זו, הן קיבלו הנחיות שהעידו כי הגורמים שאישרו את המערכה הימית נגד איראן כנראה לא הביאו בחשבון תגובה מהסוג שאנו עדים לו עכשיו".

להצטרף לכוח המשימה

נוכח הדברים, חורב ושפנייר ממליצים כי "בשלב ראשון מדינת ישראל צריכה להגדיר באופן פומבי וגלוי את אזור מזרח האוקיינוס ההודי ומפרץ עומאן, הסמוכים לאיראן, כאזור סכנה לספינות בבעלות ישראלית, או המופעלות על ידי חברות ישראליות שמקום מושבן הוא ישראל. על מדינת ישראל להנחות את הספינות שבבעלות ישראלית כיצד לפעול מבחינה ביטחונית. שנית, על ישראל להודיע כי כל הספינות האלה המפליגות באזור ייחשבו כספינות המניפות דגל ישראל, ככל שהדבר נוגע לניסיונות תקיפה מכל סוג. ואם כך, ניסיונות כאלה ייחשבו פגיעה בריבונות ישראלית ופעולת טרור ימי".

ברגע שהמסכות יוסרו וישראל תקבל על עצמה את האחריות לספינות המפליגות באזור זה, היא תוכל לבקש להצטרף ל"כוח משימה מספר 150", כוח המשימה הימי הרב־לאומי המשולב, הפועל באזור על פי החלטת מועצת הביטחון. בכוח משתתפות 33 מדינות והוא פועל מבסיסו בבחריין, מבצע פעולות פיקוח, בדיקת אוניות חשודות ועצירתן, כחלק מהמלחמה העולמית בטרור. משימתו של הכוח, הפועל בים האדום ובמפרץ עדן, להבטיח שהסחר הימי באזור יעבור בלי איומים. ומאחר שישראל חתמה על הסכם ביניים לכינון יחסים עם בחריין, כניסת כלי שיט של חיל הים הישראלי לבסיס הכוח המשולב עשויה להרחיב את שיתוף הפעולה בין המדינות. "אפשר יהיה אז להיעזר בנמלי איחוד האמירויות שבחופי מפרץ עומאן והנמצאים בסמוך לגזרת הלחימה, וזאת כחלק מקידום הסכמי אברהם והגברת שיתוף הפעולה בין המדינות", אומרים חורב ושפנייר.

"ישראל צריכה לפעול גם להגברת שיתוף הפעולה עם הצי החמישי האמריקני שבסיסו בבחריין, שהוא גם הצי החזק באזור", מוסיפים שני החוקרים. "לשיתוף הפעולה עם האמריקנים נודעת חשיבות הצהרתית בעת הזאת. יש לישראל אינטרס כי הממשל בארה"ב יכיר באופן פומבי במערכה המתנהלת באזור בין ישראל לאיראן, במיוחד בתקופה זו של המשא ומתן על הסכם הגרעין. האסטרטגיה הימית בת זמננו מדגישה את חשיבות הממד הבינלאומי והדיפלומטי על חשבון ממדים אחרים, וראוי לה לישראל שתמצה ממד זה תוך הפעלת שיתופי פעולה ומנופים מתאימים".