ביום ראשון אמורה הממשלה לאשר את הצעתו של שר המשפטים גדעון סער למנות את ד"ר גיל לימון למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כפי שהמליצה ועדת האיתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. לימון יחליף את דינה זילבר, המשנה השנויה במחלוקת, שסיימה לא מכבר את תפקידה. במשרד המשפטים יודעים כי לא מדובר בחילופי גברי גרידא אלא בשינוי אווירה כללי. מעתה, אומרים שם, הלהבות יונמכו והסערות ישככו. לימון, מציינים בכירים במשרד, מייצג קו שמרני יותר ואקטיביסטי פחות.
זילבר, שעסקה בעניינים מנהליים, ועמיתה רז נזרי, המשנה ליועץ לעניינים חוקתיים, היוו מעין שני קטבים ולא אחת פרסמו חוות דעת סותרות באותה סוגיה. לעומת זאת נזרי ולימון רואים עין בעין, למשל, את עניין ההפרדה בין המינים באקדמיה או נושאי משילות, סוגיות שהביאו לידי ביטוי את האקטיביזם הליברלי של זילבר. "הוא לא בהכרח בקוטב של נזרי", מדייק באוזנינו גורם בכיר, "אבל הקו שלו שמרני יותר משלה, וזה ימתן מעט את תנועת המטוטלת שנענעה את המשרד". משכך, אך טבעי הוא כי נזרי עצמו, הלוטש עיניים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה אחרי פרישתו של מנדלבליט בסוף השנה, נמנה עם הממליצים על לימון.
אות לשינוי המתרקם בצלאח א־דין, ניתן אולי לראות בדברים שאמר לימון בהופיעו לפני ועדת האיתור. הוא הציג שם את תפיסת עולמו, הדוגלת "במתן כלים לדרג המדיני ליישם את מדיניותו גם בדברים שהם בעייתיים מבחינה משפטית. צריכים לנסות עד כמה שאפשר למצוא פתרונות בשיתוף והבנה".
גם ראש המל"ל היוצא מאיר בן־שבת, ציין בהמלצתו על לימון כי הוא "נוקט גישה הרואה ביועץ המשפטי כמי שתפקידו לסייע לדרג המדיני ליישם את מדיניותו גם בסיטואציות המערבות קשיים משפטיים ניכרים. הוא ניחן ביצירתיות, חדות מחשבה ויכולת לספק פתרונות לא שגרתיים על מנת לאפשר לדרג המדיני להשיג את מטרותיו במסגרת הדין".
הכשרת יורש או מכרז תפור
היכרותם המקצועית של לימון ומנדלבליט רבת שנים, עוד מימיו של מנדלבליט כפרקליט הצבאי הראשי. משם עבר איתו לימון לצלאח א־דין, לשמש עוזרו הבכיר. לימון אחראי, בין היתר לכך שיומנו של היועץ שקוף לעין הציבור וחשוף להערותיו. כעת נבחר לימון למשנה ליועץ, אחרי שלא הצליח להיבחר לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת שעליו התמודד לאחרונה.
השניים לא שיערו שהקדנציה הזו תהפוך לסוערת ביותר בתולדות מוסד היועץ המשפטי לממשלה בישראל. התמצאותו בסוגיות שונות, בעקבות תפקידיו הקודמים, סייעה לו בכתיבת חוות דעת רבות, ובמיוחד אלה שהיו קשורות למשפט נתניהו, בהן סוגיית המימון הפרטי להגנתו או עניין ניגוד העניינים. בריאיון לכאן רשת ב' הגן לימון על היועץ מול הטענות כי חקירת נתניהו לא הייתה חוקית, שכן היועץ לא אישר בכתב את קיומה. "השתתפתי בכל מאות הישיבות שהיו בזמן החקירה, וכל פעולה מהותית נעשתה באישורו של היועמ"ש", אמר לימון. "גם בית המשפט לא פסל את העובדה שההוראה לא ניתנה בכתב, אם כי אמר כי מוטב היה לו ניתנה בכתב". לימון היה חתום על כל ההתכתבויות בין לשכת היועץ לסנגוריו של נתניהו, החל בטענה שלא ניתן לקיים שימוע לפני בחירות 2019, וכלה בהסתרת חומרי החקירה.
אחד ממקורביו של לימון אומר לנו על התפקיד שמילא מנדלבליט, ולצידו עוזרו הבכיר: "בסוף היועץ מביא עימו את הערכים שהוא פועל לאורם, ובמקרה הזה אלה היו שלטון החוק, שמירה על הדמוקרטיה ושוויון לפני החוק. הוא לא הבליג והתעמת עם הדרג המדיני בדברים שהוא ראה כ'דגל שחור' של פגיעה קשה בדמוקרטיה, כמו ההכרח למנות שר משפטים בשעתו. הוא הצליח לשמור על המוסד ולעמוד על כך שיש דין אחד בישראל לקטן ולגדול. הוא פעל בצורה הגונה וישרה, למשל כאשר החליט שניתן להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו חרף כתבי האישום שכן זו הוראת החוק, ובית המשפט קיבל זאת. בתקופת הקורונה הוא סייע לדרג המדיני ליישם מדיניות של הגבלות, חרף השאלות העקרוניות בתחום שמירת הדמוקרטיה שהן מעלות, כמו הגבלת כניסה ויציאה מהארץ, איכוני שב"כ או ההפגנות. הוא הלך שם עד הקצה ונתן מטרייה רחבה".
בריאיון למקור ראשון ביוני 2019 אמר לימון: "היה גל ניסיונות חקיקה בעייתיים בתחום הפלילי, כמו חוק ההמלצות, החוק הצרפתי ועוד. ראינו גלים של חקיקה שמאתגרת את שלטון החוק ואת מעמד היועץ וסמכותו. זה דרש מאיתנו הרבה מאוד זמן והתייחסות, והכנסת סיפקה לנו הרבה מאוד עבודה. הכנסת האחרונה בהחלט ניסתה לאתגר את התפיסה המקובלת של מערכת המשפט".
המלצתו של מנדלבליט למנות את עוזרו למשנהו עוררה את מבקריו הרבים של היועץ, אך גם הם מודים כי מעבר לטענת ניגוד העניינים, מדובר במשפטן מהמעלה הראשונה הראוי לתפקיד. הטענה ממוקדת בהליך מינוי, והיא גורסת כי החלטת היועץ לעמוד בראש ועדת האיתור נגועה בניגוד אינטרסים חריף.
עו"ד גיא בוסי, מומחה למשפט חוקתי, מסכים כי לימון הוא בחירה מצוינת וכי היה בוחר בו בעצמו אילו היה יושב בוועדה, ואולם לדעתו דרך הבחירה מביישת, עקלקלה וספק־חוקית. "מי שרוממות האיסור על ניגוד עניינים בגרונו, ישב בראשות ועדה שממליצה לאחד התפקידים הבכירים ביותר בשירות הציבורי על העוזר האישי שלו, שמערכת היחסים האישית ביניהם נמשכת יותר משני עשורים. הדבר בלתי נתפס. הוא היה צריך להדיר את עצמו. מדובר במשאב ציבורי שלא רשום בטאבו על שם ד"ר מנדלבליט ומקורביו. מנדלבליט החליט וזהו, וגם אם אהרן ברק היה מגיש מועמדות הוא לא היה נבחר. הרי זה היה ברור. כבר לפני כמה חודשים יכולתי לומר מי ייבחר.
"השופט אדמונד לוי ז"ל אמר לי פעם", מספר בוסי, "כי אם המערכת חפצת חיים היא חייבת לחדול מהנפוטיזם ומה'נישואין בתוך המשפחה'. מעיין חייב למצוא מקור מים חיים כדי שימלא אותו".
גם התנועה לאיכות השלטון הודיעה כי בכוונתה לעתור לבג"ץ נגד הבחירה. במכתב ששיגר למנדלבליט עצמו מצטט היועץ המשפטי של התנועה, עו"ד תומר נאור, כי גם בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה בעצמו נקבע כי "בדומה לקרבת משפחה, גם יחסים של חברות קרובה עלולים ליצור ניגוד עניינים".
ואולם גורם בלשכת היועץ המשפטי דוחה את הטענות. "זה כבר קרה בעבר עם רז נזרי (שהפך מעוזרו של היועמ"ש יהודה וינשטיין למשנהו; מ"ט), ואיש לא טען אז כי מדובר בניגוד אינטרסים. התפקיד נוגע בכל דבר, והוא דורש קרבה ואמון עם היועץ המשפטי. אין כל עילה לכך שהיועץ המשפטי לא יֵשב בוועדת האיתור ואין כל ניגוד עניינים על רקע אישי ביניהם. הקשר ארוך השנים הוא מקצועי בלבד".
גם אמי פלמור, מי שהייתה מנכ"לית משרד המשפטים, אינה מזהה בעיה בהליך המינוי. "ועדת איתור אינה ועדת מכרזים. היא מיועדת לאתר מועמדים, להזמין אותם להתמודד, ולבחור על סמך ההיכרות הרלוונטית שלהם את השדה. בכל ועדת איתור היו"ר אמור לבחור את המתאים מבין הכפופים לו, שכן תפקידו להכשיר לפחות אדם אחד שיוכל להחליף אותו בבוא העת. הכשרת יורש אינה הופכת את העניין ל'מכרז תפור'. במקרה שלנו, הוועדה בחנה מועמדים נוספים שאתגרו את בחירת היועץ, בהם אנשים מעולים. שלא כמו במצבים אחרים שאני מכירה, הוא לא היה מועמד יחיד". פלמור מוסיפה שאין זה הגיוני להקפיא את בחירת ארבעת המשנים ליועמ"ש עד לבחירת יועץ חדש, שכן עלולה לחלוף שנה נוספת של ממלאי מקום וזה איננו מצב בריא.
מקורביו של לימון מבהירים שהקשר עם מנדלבליט מקצועי בלבד. "הם מכירים שנים רבות, אך הוא אינו נמנה עם באי ביתו של היועץ", אומר אחד מהם. "גיל מעולם לא הזמין אותו לאירוע משפחתי כמו נישואיו או הולדת ילדיו, והוא נכח רק באירועים של היועץ שהוזמנו אליהם כל עובדי הלשכה, כמו הבר־מצווה של הבן. גיל לא התארח בביתו אלא לצורכי עבודה, למשל בתקופת הקורונה כאשר העובדים התבקשו לא להגיע למשרד. הם ישבו בפינת האוכל עם מחשבים ועבדו. אין כל קשר חברי אישי ביניהם".
"לימון עצמו לא מתרגש מהמהומה", אומר אחד ממקורביו. "העליהום הזה פוליטי ונובע מהעובדה שהוא מזוהה עם היועץ וחותם על מכתבים וחוות דעת בשמו".
במסדרונות האו"ם
ד"ר גיל לימון (44) נולד בחיפה ומתגורר כיום בהוד־השרון עם רעייתו רותם העובדת במכון וולקני. הם הורים לשלושה ילדים, שהגדול בהם בן 11. אחרי סיום לימודיו (בהצטיינות) באוניברסיטה העברית כעתודאי החליט להירתם לשירות הציבורי. הוא הצטרף לפרקליטות הצבאית באזור יהודה ושומרון, וגולת הכותרת של פעילותו הייתה הליווי המשפטי של הקמת גדר הביטחון. לימון התמודד מול מאות העתירות שהגישו לבג"ץ גורמים פלסטיניים וישראליים, ואף מול הכנסיות בירושלים שחלק מהקרקעות שעליהן הוקמה הגדר היו בבעלותן.
הדוקטורט שלו, שהפך בהמשך לספר, עוסק בהתמודדות עם הטרור בעין המשפט הבינלאומי. בתקופת לימודיו נסע בעקבות אשתו לניו־יורק, וכך הגיע למשרת היועץ המשפטי של משלחת ישראל לאו"ם, תחת דני גילרמן וגבריאלה שלו, שאף שיגרה כעת המלצה חמה למינויו לתפקיד. באותם ימים למד שהזירה הבינלאומית היא מערכה מורכבת שהכלים המשפטיים אינם מספיקים בה, והיא זקוקה גם לכלים של דיפלומטיה ותקשורת. זו הייתה התנסות חשובה, ששימשה אותו בהמשך דרכו.
מקורב ללימון: "הוא ומנדלבליט מכירים שנים רבות, אך גיל אינו נמנה עם באי ביתו של היועץ. גיל התארח אצלו רק לצורכי עבודה, כמו בזמן הקורונה כשהעובדים התבקשו לא להגיע למשרד. הם ישבו בפינת האוכל עם מחשבים ועבדו"
בתחילת 2009 חזר למחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, היישר אל סערות צוק איתן ודו"ח גולדסטון שבעקבותיו. לימון מונה לרכז את נושא המאבק בדה־לגיטימציה למדינת ישראל, ובתפקיד זה החל לעבוד באופן אינטנסיבי עם הפצ"ר של אותם ימים, הלא הוא אביחי מנדלבליט. מסמך עב כרס שחיבר הוגש למזכ"ל האו"ם, ובו הציג לראשונה את התזה המשפטית והציבורית של ישראל בנושא ההגנה העצמית מול הטרור והתחמשות הארגונים בעזה, והניסיונות לצמצם ככל הניתן את הפגיעה באוכלוסייה אזרחית. המסמך שימש מודל לכל הפעולות העתידיות של צה"ל. גם המשט הטורקי נמסר לטיפולו, והוא ניהל את התגובות המשפטיות של ישראל בעקבותיו. במשך כשנה עבר לימון לעסוק בתחום הפלילי בפרקליטות הצבאית, וצבר ניסיון גם בו.
בשלב מסוים המגזר הפרטי קרץ לו והוא אף סגר עם משרד עורכי דין מסוים, אך הדבר לא יצא לפועל משום שמנדלבליט מונה למזכיר הממשלה וקרא לו להצטרף אליו כיועץ בכיר. מקבילו היה רונן פרץ, שכיסה את הנושאים הפוליטיים.
כעוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה עסק לימון גם בענייני התיישבות והסדרת הבנייה ביו"ש. בין השאר עברו תחת ידו סוגיות מצפה־כרמים, עמונה ונתיב־האבות. בעמונה הוא גיבש את הפתרון היצירתי לפינוי באותו מתחם, אך זה נפסל בבג"ץ ברוב של שניים נגד אחד.
בתפקידו הכין לימון את התשובות לעתירות לפינוי יישובים. "למחלקת הבג"צים בפרקליטות יצא שם של מחלקת שמאלנים עויני ההתיישבות. אני חושב שזה לא נכון, ושנעשה למחלקה הזאת עוול", אמר בריאיון. "בראייה ארוכת טווח, מחלקת הבג"צים לאורך עשרות שנים עובדת על פי החלטות ממשלה ומגינה עליהן בבג"ץ, גם מול עתירות מאוד קשות. בנוגע להתיישבות צריך לומר, הייתה בעיה. אני לא אומר זאת כביקורת. בכל פסקי הדין – נתיב־האבות, עמונה ומגרון – המדינה היא שהסכימה לפינוי ואחרי זה חזרה בה. אחרי פסק הדין על פינוי עמונה, הממשלה הבינה שזו טעות לומר לבג"ץ שאנחנו נפנה מבלי למצוא פתרונות הסדרה. ב־2015 הוקם צוות הסדרה שנועד להסדיר קרקעות. לגישה החדשה של המדינה היו הישגים כמו במצפה־כרמים, תפוח מערב, גבעת־היובל ועוד. ברגע שהדרג המדיני החליט לאמץ פתרון, מחלקת הבג"צים יישמה אותו".
שקד ודרעי המליצו
"הוא משפטן מבריק בכל מדד אובייקטיבי", אומרת אמי פלמור. "אתה לא יכול למלא את תפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בלי לעמוד במדדים של כישרון וידענות. אתה לא עובר מתפקיד לתפקיד בגלל שאתה נחמד או ש'כיף' לעבוד איתך. אתה אמור לספק ידע מקצועי. הוא הוכיח את עצמו הן בפרקליטות הצבאית, הן במזכירות הממשלה והן בתפקיד העוזר ליועץ המשפטי לממשלה. מבחינת הליכי ההכשרה המקצועית שלו, הוא עבר את התהליך המדויק ביותר מבין קודמיו בדרך להיות המשנה המנהלי. חשוב שהמשנה המנהלי יבין לעומק את חשיבות קידום מדיניות הממשלה בתחום ייעוץ החקיקה".
אדם אחר במשרד אומר לנו כי בנוסף למקצועיותו הרבה, לימון הוא גם פוליטיקאי, תכונה הכרחית בעיניו להצלחה בתפקיד. "זו תכונה שבדרך כלל מייחסים לה מאפיינים שליליים, שכן היא מזוהה עם ערמומיות וקידום אינטרסים, אבל איש לא יגיע לתפקידים בכירים כאלה בלי לגלות יכולות פוליטיות. לימון הוא בוודאי לא מהסוג של you get what you see. הוא מסתובב תמיד עם בת צחוק ערמומית על פניו, ולעולם לא תדע אם הוא בעדך או נגדך. זה לא מקום לאנשים תמימים. מול האתוס הצלאח א־דיני של שומרי סף ועמוד שדרה, שחלקו גם נכון וגם חשוב, הוא אדם גמיש יותר, לטוב ולרע. בוא נאמר, הוא יודע באיזו צד מרוחה החמאה".
מעורבותו של העוזר הבכיר הייתה במגוון רחב של נושאים, החל בהיבטים המשפטיים של מבצע מגן צפוני לחשיפת מנהרות חיזבאללה, ועד לעתירתה של פרופ' יעל אמיתי לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת השר אופיר אקוניס לפסול את חברותה בוועדה מדעית, משום שחתמה בעבר על עצומת סרבנות לצה"ל. בנושא זה הפתיע בית המשפט את הפרקליטים, כאשר התיר לשר אקוניס לייצג את עצמו. לימון ראה בכך ערעור של חוות הדעת של היועץ, ופתח לטענה מצד שרים נוספים כי הם רשאים להתנגד להחלטות היועץ. "זה מרכיב משמעותי בשלטון החוק, וזה לא עניין קטנוני אלא עקרוני", אמר בריאיון למקור ראשון.
רשימת הממליצים על לימון ארוכה. נמצא בה, למשל, יו"ר הסוכנות לשעבר נתן שרנסקי, שמשבח את לימון על חלקו בגיבוש מתווה הכותל: "מדובר במלאכת מחשבת של איזונים עדינים, אותה ביצע גיל בהצלחה רבה, שחייבה הבנה מעמיקה של הצרכים והאינטרסים השונים, פתיחות מחשבתית וחשיבה מחוץ לקופסה, ויכולת לקיים שיח שמבוסס על אמון עם גורמים המייצגים אינטרסים מנוגדים".
ברשימת הממליצים גם פרופ' יפה זילברשץ, ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב של המל"ג, פצ"רים ובכירים במשרדי המשפטים והביטחון, ואף שרים דוגמת איילת שקד ואריה דרעי.
גיל לימון מחליף בתפקיד את דינה זילבר, שקוממה עליה בעיקר חוגי ימין, דתיים וחרדים, בשל חוות דעתה ששללו הפרדה מגדרית באקדמיה או במרחב הציבורי, ובגלל התבטאויות בעייתיות שאינן מצופות מאדם בתפקיד כזה. בין השאר כינתה את נתניהו "פייק מנהיג". לימון אינו חשוד כמי שימשיך בדרך זו. הוא אמנם מצדיק את מנדלבליט שלא נקט צעדים חריפים יותר נגד זילבר הפורשת והסתפק במכתב נזיפה, אך הוא סבור שגם המכתב זה היה מעשה חסר תקדים מצידו של מנדלבליט. "לימון הוא לא זילבר, והסיכויים שיחטוף נזיפה כזו שואפים לאפס", מסכמים במשרד המשפטים.
