"זו המשלחת האולימפית הכי מוכשרת שהייתה לישראל"

מחרתיים בערב, שעון טוקיו, יתקיים טקס הסיום של האולימפיאדה, ואף שלפנינו סוף שבוע שעשוי להפוך את הכול לשמח וגדול אפילו יותר, כבר עכשיו אפשר לקבוע בוודאות שמדובר בהופעה המוצלחת ביותר של משלחת ישראלית במשחקים האולימפיים. ההופעה כללה השתתפות ב־15 מעמדי גמר עד כה – נתון שצפוי לגדול – וזכייה בשלוש מדליות, כולל מדליית זהב שנייה בהיסטוריה, וראשונה זה 18 שנה, של ארטיום דולגופיאט, בענף התעמלות הקרקע היוקרתי.

"הגעתי לגמר ההתעמלות היישר משגרירות ישראל ביפן, שם נערך טקס לזכרם של אחד עשר הנרצחים במשחקי מינכן, טקס שהסתיים בשירת ההמנון", אומר בשמחה גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי הישראלי. "ובדרך לאולם, דני אורן (מנהל היחידה לספורט הישגי; ד"מ) אמר לי – היום נשמע שוב את התקווה. אני אמרתי שאקבל בברכה כל צבע של מדליה בהתעמלות מכשירים, כי זה באמת משהו מיוחד, ומה שקרה לבסוף הוא פשוט חלום שהתגשם.

"ארטיום הוא בחור מקסים וצנוע, אתלט מחונן ברמה כל כך גבוהה, שעובד קשה ומצליח לשמור על השקט שלו גם ברגעים המלחיצים ביותר. מגיע גם לצוות שלו כל הכבוד. קודם כול למאמן סרגיי וייסבורג, שעובד איתו מגיל צעיר, ולפיזיותרפיסט אדם בדיר, שעושה עבודה נהדרת, והכול יחד עם האגודה שלו, מכבי תל־אביב, היחידה לספורט הישגי והוועד האולימפי. כדי להצליח ברמות האלה צריך לייצר מעטפת נכונה, והדרך שבה הם עובדים מבחינת אימונים, טיפולים ותזונה, נעשית בצורה מדויקת ומרשימה – גם באימונים בארץ, גם במסעות בחוץ לארץ, מה שעזר לארטיום להרגיש מאוד בריא ובטוח כאן בטוקיו".

הזכייה של ארטיום הייתה גם הפעם הראשונה שבה ישראל מצליחה לזכות בשלוש מדליות בטורניר אחד. "הזכייה ההיסטורית גם שברה את תקרת הזכוכית של זכייה בשתי מדליות, והיא גם הישג יוקרתי בענף ההתעמלות, אחד מענפי הליבה של האולימפיאדה, לצד השחייה והאתלטיקה, ענף שמעולם לא זכינו בו במדליה", מזכיר לוסטיג. "לראות את ארטיום במרכז הפודיום, את הדגל שלנו מונף לראש התורן ולשמוע את ההמנון – זה היה בשבילי רגע מרגש ומיוחד במינו".

גילי לוסטיג, 63, היה בעבר שחקן כדורעף ובהמשך אימן את נבחרות הנוער והבוגרים של הענף. בהמשך ניהל את היחידה לטיפוח ספורטאים מצטיינים צעירים, היה למנהל הראשון של האקדמיה למחוננים במכון וינגייט, ושימש ראש היחידה לספורט הישגי במשלחות מסידני 2000 ועד משחקי לונדון 2012. ב־2014 מונה למנכ"ל הוועד האולימפי. "אנחנו נמצאים היום בעולם אחר לגמרי משהיה בתקופה שבה התחלתי לפני כעשרים שנה", קובע לוסטיג, "הספורט הישראלי האולימפי נמצא היום במקום הרבה יותר יציב וחזק, גם ברמת האיגודים וגם בענפים.

"ב־1996, אחרי משחקי אטלנטה, ועדה בראשות השופט המנוח דב לוין הייתה אמיצה לקדם ולהוביל את שיטת הענפים המועדפים, ואת ההבנה שאין מה לעשות ואי־אפשר לתת לכולם אותו דבר, וגם אם זה לא פופולרי צריך לתת הרבה למעט, ולקדם ענפים ספציפיים שנבחרו בקפידה על פי קריטריונים שונים, ככאלה שעשויים להוביל אותנו להצלחות. המהלך הזה עזר לרכז מאמצים, לפתח מתקנים, למנות מאמנים בכירים, ואם אין בארץ להביא ממקום אחר, וכמובן להשקיע בכישרונות עצמם ולרכז אותם יחד, כדי לעלות את רמת האימון, לצד מעטפת מקצועית רפואית ברמה הכי גבוהה שיש".

השיטה ששינתה הכול

המסע המרגש של הנבחרת הישראלית בטוקיו החל כבר ביום המשחקים הראשון, עם זכייה היסטורית של אבישג סמברג במדליית ארד בטקוואנדו. "אבישג מאוד מוכשרת, היא בנויה בדיוק כמו שלוחם בענף הזה אמור להיות בנוי, ויש לה יכולת מנטלית בלתי רגילה", מנתח לוסטיג. "היא עובדת עם יחיעם שרעבי בצורה המקצוענית ביותר במרכז ברמלה, יש שם אפילו דירות צמודות לספורטאים. זו הייתה זכייה משמחת מאוד, גם מכיוון שזו פעם ראשונה שזכינו במדליה ביום הראשון, גם בגלל שרצינו מדליה בענף חדש וגם בשל העובדה שסימַנו את הענף הזה כמועדף לפני שנים, הרבה בזכות מישל מדר, שהיה מנכ"ל ראש איגוד הטקוואנדו במשך שנים ויש לו חלק גדול בהישג הזה". לוסטיג מודע לתמיהה שהעדפת הענף הזה עוררה, בפרט אחרי כמה אכזבות באולימפיאדות קודמות. אלא שבמקביל, הוא אומר, "בת אל גטרר ואבישג זכו באליפויות אירופה, ספורטאים נוספים הצטיינו, גברים ונשים, וידענו שאנחנו בכיוון הנכון".

לאחר ההצלחה ביום הראשון הגיע שבוע מוצלח פחות, כשבמוקד עמדה נבחרת הג'ודו. היא הגיעה בקבוצה אדירה של 12 ספורטאים, שחלקם, כמו שגיא מוקי, אלוף עולם ב־2019 ואלוף אירופה ב־2018, ופיטר פלצ'יק אלוף אירופה ב־2020, היו מועמדים בכירים לזכייה במדליה, אך כשלו יום אחר יום, תוך כדי תצוגות ג'ודו פושרות. מה שהשכיח במעט את כל זה ונתן טעם נהדר לסיום הוא הזכייה של נבחרת הג'ודו, גברים ונשים, במדליית ארד בטורניר הנבחרות, אחרי יום קרבות הרואי.

"בניגוד לעולם העוטף אותנו, אנחנו לא עפים לשמיים מכל הישג או נכנסים לדיכאון אחרי יום פחות מוצלח. אנחנו עקביים וממשיכים באותו קו", קובע דני אורן, מנהל היחידה לספורט הישגי, שהוא ולוסטיג הם כמעט יחידה בלתי נפרדת כאן בטוקיו. "ידענו שמהג'ודו צפויה להגיע מדליה כי נבחרת הגברים שלנו היא אחת הטובות בעולם. לצערנו זה לא קרה ביחידים, אבל שמחנו לתיקון בטורניר הקבוצתי, בטח כשזה קרה בשיתוף נבחרת הנשים, שהיו לחלק בלתי נפרד מההישג הזה. אחרי שנחזור לארץ אני מניח שאיגוד הג'ודו יעשה בדק בית לעצמו, במקביל לבדיקות שלנו, מה קרה בשבוע של התחרויות האישיות ולמה לא מימשנו את הפוטנציאל, אבל בסך הכול הענף עמד במטרה שלו והביא מדליה".

"המטרה שלנו היא להקרין שקט למערכת", מוסיף לוסטיג. "לא עשינו חגיגות בכפר כשזכינו במדליה, ולא נכנסנו לדיכאון ברגעים פחות טובים. אנחנו מתנהלים בצורה רגילה, קבועה וברורה, במטרה להשרות על המערכת כמה שיותר ביטחון, כדי ליצור יציבות מבחינת ההתנהלות. אם יש יום פחות טוב, אז דני ידבר עם המאמן או עם המנהל המקצועי של הספורטאי, לא איתו ישירות, וגם לא ניכנס לו לנשמה ולא נעשה לו ועדת חקירה בגלל יום פחות מוצלח, אלא בדיוק ההפך – נעודד אותו. אנחנו פה עם הרבה ענפים וזו הדרך הנכונה והיחידה להתנהל בה, וחשוב לשמור על קור רוח. את הסיכומים נעשה אך ורק בסיומם של המשחקים".

דני אורן (למטה), מנהל היחידה לספורט הישגי: "הספורט האולימפי הישראלי התבגר מאוד בשנים האחרונות, מסיטואציה שבה ההשתתפות היא העיקר, למציאות שבה המטרה היא להצליח ולנצח"

עוד שיאים לפנינו

אחד הסודות הגלויים כאן בטוקיו הוא הקרע בין הוועד האולימפי לבין איגוד הג'ודו, קרע שנראה שרק החמיר במהלך השבוע המאתגר באולם הבודוקאן. ברקע עומד המאבק בין יעל ארד, המדליסטית האולימפית הראשונה של ישראל וחברה בכירה בוועד, לבין יושב ראש איגוד הג'ודו משה פונטי, על ההתמודדות לראשות הוועד האולימפי, בבחירות שיתקיימו בעוד שלושה חודשים, אז יסיים יושב ראש הוועד הנוכחי יגאל כרמי את תפקידו. לקרע, שנוצר בשנים האחרונות, קדמו מאבקי אגו בין האיגוד לוועד ומחלוקות על תקציבים, וגם העובדה ששרת הספורט הקודמת מירי רגב דאגה לתקציבי ענק לענף הג'ודו, שבחר להתנהל באופן כמעט עצמאי. הדברים הגיעו לידי כך שבאיגוד הג'ודו סירבו אפילו להשתתף בצילומים המקדימים ליציאה לטוקיו, שאותם ערך הוועד האולימפי לענפים השונים.

המציאות הזאת צריכה להשתנות, קובע לוסטיג, "אין לנו שום מריבה עם המערכת המקצועית של איגוד הג'ודו, ואני חושב שצריך להפסיק את המלחמות האלה וששני הצדדים יפעלו פחות ממקום של אגו. כולנו כאן משלחת אחת, אני רואה את ענף הג'ודו כחלק חשוב ממנה והמדליה שלהם הייתה מאוד חשובה לנו. ההתנהלות מולם בכפר האולימפי הייתה כמו מול שאר הענפים, והמעטפת שאנחנו נותנים לאיגוד הג'ודו גדולה לעין שיעור מכל ענף אחר; אנחנו גאים בנתון הזה והם ראויים לזה. אני בתפקיד מקצועי ולא פוליטי ובכל נושא אחר אסור לי להתערב, וגם אילו יכולתי לא הייתי מתערב, כי אני איש של שלום ולא עוסק בדברים כאלה. בכל מקרה, אני מקווה שיהיו בחירות נקיות וראויות".

אחד הדברים הבולטים לטובה במשלחת הישראלית, הוא היכולת המנטלית הגבוהה של רבים מהספורטאים. הם הוכיחו יכולת לעמוד במתח ובציפייה, לקבוע תקדימים, לשפר שיאים אישיים ולקחת ענפים כמו ענף השחייה שנות אור קדימה. "אני חושב שהספורט האולימפי הישראלי התבגר מאוד ועשה כמה צעדים גדולים בשנים האחרונות", מנתח אורן, "מסיטואציה שבה ההשתתפות הייתה עצם העניין, למציאות שבה המטרה היא להצליח, לנצח ולהשיג מטרות גדולות יותר. בכל צוות שלנו היום ישנם פסיכולוגים ויועצים מנטליים, והם נמצאים סביב הספורטאים והמאמנים, ועוזרים ותומכים. גם כאן יש מקום לשיפור; אנחנו לומדים כל הזמן, מצליחים להרים את הרמה ונמשיך לקדם גם את האספקט החשוב הזה".

מבחינת הוועד האולימפי, חברי המשלחת הגיעו עד כה ל־15 מעמדי גמר. בחלק מהמקרים הקביעה הזאת נשמעת מעט מוזרה, בוודאי כאשר ברשימה נכלל הג'ודוקא טוהר בוטבול, שנהנה מפרישה של יריבים מאלג'יריה ומסודאן, ניצח בקרב אחד, הפסיד בשניים וסיים במקום השביעי בתחרות. "אנחנו מחשיבים מעמד גמר בדיוק כמו שעושים את זה בעולם כולו, זו לא המצאה שלנו", קובע אורן. "הוועד האולימפי הבינלאומי סופר מעמד גמר, וגם מעניק תעודה לספורטאי על ההישג, כאשר הוא מדורג בין שמונת הראשונים בטורניר שלו. אנחנו לא יכולים לדעת מראש אם מתחרה כלשהו יפרוש בקרב מול ספורטאי שלנו, וברגע שטוהר סיים את התחרות במקום השביעי, הוא באופן אוטומטי זכה במקום בגמר. זו הדרך שבה נקבעים הדברים מאז ומתמיד".

בתחילת המשחקים הצהירו בוועד על מטרה של 2־3 מדליות, בנוסף לעשרה מעמדי גמר, ושני היעדים האלה כבר הושגו. "זו המשלחת האולימפית הכי מוכשרת שהייתה לישראל בלי שום ספק, וחשוב לי להדגיש את זה כי יש תחושה שלפעמים שוכחים את זה בארץ", טוען לוסטיג. "אנחנו כאן עם המשלחת הכי גדולה אי פעם לאולימפיאדה, כמעט כפולה מזו שיצאנו איתה לריו; ולא שמישהו קיבל מתנה, אלה ספורטאים שעמדו בקריטריונים מחמירים והציגו יכולות גבוהות כדי להגיע למעמד השיא של הספורט העולמי. הגענו לכאן גם עם קבוצות, כמו בייסבול, התעמלות אומנותית וג'ודו, בתחרות הראשונה שהתקיימה אי פעם באולימפיאדה, מה שמעיד על עומק ובסיס הישגי רחב של 17 ענפים.

"היעד של עשרה מעמדי גמר היה שאפתני כי בריו חזרנו רק עם חמישה, ואני שמח שכבר השגנו פי שלושה, כולל בענפים כמו שחייה, אתלטיקה והתעמלות. ההצלחות בענפים הקטנים יותר משמחות אותי לא פחות, כמו הרכיבה הנהדרת של עומר שפירא בתחרות אופני הכביש, האחים שגיב בטריאתלון, איתי שני בחץ וקשת, שהפך להפתעת המשלחת שלנו עם טורניר נהדר, והניצחון ההיסטורי של הבייסבול, שעצם ההגעה שלהם לפה היא סוג של סנסציה".

בין ההצלחות של ישראל אפשר למנות את זו של חנה קנזייבה מיננקו, שעלתה לארץ מאוקראינה ב־2013 והגיעה למקום השישי בגמר הקפיצה המשולשת, ואת זו של סלאמוויט באיולין־טפרי, שסיימה עשירית בריצה ל־5,000 מטר – בגמר ראשון באתלטיקה מאז 1976 – ושקיבלה אזרחות רק באמצע אפריל החולף. "אני בעד לאזרח ספורטאים שרוצים להיות ישראלים, שרואים את עתידם אצלנו ובאים אלינו מתוך אהבה, לא כאלה שהם שכירי חרב, שבאים לנצל אותנו כדי להיות באולימפיאדה", פוסק לוסטיג. "יש גם צעירים שחיים אצלנו מגיל צעיר, שהם ישראלים לכל דבר, וצריך להקל עליהם את תהליך קבלת האזרחות ולא להקשות".

הרגל על הגז

לצד הסיפוק מהצלחת המשלחת עד כה, זה ממש לא הסוף ומצפה לנו עוד סוף שבוע של ספורטאים איכותיים וציפיות גבוהות. היום תיכנס למעגל התחרויות בשלב מוקדמות הקרב רב המתעמלת האומנותית האיכותית שלנו לינוי אשרם, סגנית אלופת העולם בקרב רב ב־2019 ואלופת אירופה ב־2020, שכבר שלוש שנים מצליחה לעלות על כל דוכן מנצחים בתחרויות הגדולות בעולם. יחד איתה תצטרף נבחרת ההתעמלות האומנותית, שצפויה גם היא להעפיל למעמדי הגמר שיתקיימו מחר.

מחר בשבע בבוקר (שעון יפן) תצא לדרך ריצת המרתון המסקרנת לנשים, שם תנסה לונה סלפטר־צ'מטאי, שנחשבת אחת מארבע הרצות הבכירות בעולם, לעמוד בציפיות האדירות ממנה. ביום ראשון באותה שעה יצא לדרך מרתון הגברים בהשתתפות שיאן ישראל מארו טפרי, ולצידו ירוצו גירמו אמרה ואיימרו עלמיה. השלושה לא צפויים לזכות במדליה, אבל אחרי ששיפרו את השיא הישראלי בשנים האחרונות באופן דרמטי, יש בהחלט ציפייה למיקום שיא בסיום. "ריצת המרתון צפויה להתקיים בתנאים קשים של חום ולחות גבוהה, אבל מדובר בספורטאים ברמה עולמית", אומר לוסטיג. "אנחנו מקווים שהם יהיו במיטבם מהרגע הראשון, ואני מקווה שלפנינו עוד רגעים מרגשים.

"אני בעד לאזרח ספורטאים שרוצים להיות ישראלים, שרואים את עתידם אצלנו ובאים אלינו מתוך אהבה, לא כאלה שהם שכירי חרב, שבאים לנצל אותנו כדי להיות באולימפיאדה"

"חשוב שנסיים את טוקיו כמו שצריך ואז נציב מטרות ויעדים חדשים, שבאופן טבעי יהיו גבוהים יותר. אנחנו בהחלט יכולים לחלום על מדליה בענף כמו שחייה, בטח כשיש לנו שחיינית נהדרת כמו אנסטסיה גורבנקו. המדינה צריכה להבין שצריך להשקיע כספים בספורט, בעיקר בגילים הנמוכים. צריך לעזור לעתודה הישראלית להתאמן כראוי ולהתחרות ברמה הבינלאומית. יש היום מערך של איתור כישרונות צעירים אבל צריך לשפר אותו ולהשקיע כמה שיותר, בעיקר בפריפריה. להקים מתקני ספורט ולדחוף לשם את הילדים, שלא ילכו למקומות פחות טובים. אני יודע שזה חלק מהתוכנית העתידית של שר התרבות והספורט, חילי טרופר, ותענוג לשתף פעולה איתו ועם האנשים סביבו, ויש לי רק מילים טובות להגיד עליהם".

ענף אחר שבולט בחסרונו במשלחת הישראלית הוא כדורעף החופים, אף שהתנאים בישראל מושלמים לפיתוח ענף כזה, ולמרות העובדה שלוסטיג ואורן מגיעים מהעולם הזה. "אתה לא מבין עד כמה אתה צודק", משיב לוסטיג לתהייתי, "מאז משחקי סידני אנחנו שמים לנו את זה כמטרה וזה לא מצליח. הרי יש לנו חוף לאורכה של המדינה ומזג אוויר מעולה לאימונים כל השנה. אנחנו רואים פה במשחקים מדינות קרות כמו שווייץ ולטביה שמצליחות בענף הזה. חשוב שייפסקו המלחמות בין כדורעף האולמות לכדורעף החופים וחייבים לשים את זה כמטרה – להביא את כדורעף החופים לפריז".

לוסטיג ואנשי הוועד האולימפי הגיעו לטוקיו כבר לפני כמה שבועות, ומאז הם מתזזים כאן יומם וליל בין המתקנים והענפים השונים. "אנחנו עם צוות קטן למדי אבל מאוד מגובש מאוחד ומשימתי, בראשות ראש הוועד יגאל כרמי, שמקרין שקט ונותן לנו רוח גבית ותמיכה בלתי מסויגת, גם בעליות וגם בירידות", מחמיא לוסטיג. "אלו משחקים אולימפיים אחרים ולעולם לא נשכח את האולימפיאדה של הקורונה. התקופה הראשונה כאן בטוקיו הייתה מאוד קשה ומאתגרת בעבורנו, ועד היום יש לא מעט קשיים, עם ההגבלות, הבדיקות היומיות, שמירת מרחק ואין סוף חוקים. זה שונה מכל מה שהכרנו, ומרגישים את זה בעיקר בכל מה שנוגע לתחבורה ותזוזה ממקום למקום.

"ועדיין, גם בכפר האולימפי, ובטח באולמות ובאצטדיונים והמפוארים, היפנים ארגנו כאן תחרות נהדרת. העם היפני מאוד מסביר פנים ורוצה לסייע. זו חוויה מיוחדת, וכשיש הצלחה מקצועית ההצלחה מתוקה יותר. אנחנו קמים בכל יום בשש בבוקר והולכים לישון באחת בלילה ולא מרגישים עייפות לשנייה. אסור לנו להרפות עד הרגע האחרון. אנחנו כבר מאוד מנוסים ולא מורידים לשנייה את הרגל מהגז, לא חוגגים ולא עצובים, פשוט ממשיכים קדימה".