בביקורו בן היומיים של יאיר לפיד במרוקו בשבוע שעבר היה קשה לזכור לפעמים שמדובר "רק" בשר החוץ. התחושה בקרב המארחים, בגלל הפמליה הישראלית המלווה וצוותי האבטחה, הייתה שזהו ביקור של ראש ממשלה בפועל. לפיד מצידו הקפיד לציין את תוארו הממלכתי של בנט במסיבת העיתונאים המשותפת שלו עם מקבילו שר החוץ נאסר בוריטה. "ראש הממשלה נפתלי בנט ביקש ממני לשלוח את ברכתו לכולם. והוא אמר לי, אתה נוסע למרוקו, תגיד להם שאני בדרך".
בביקור חנך לפיד את הנציגות הישראלית ברבאט במעמד ראש הנציגות, השגריר לשעבר במצרים דוד גוברין. שר החוץ נועד לשלוש פגישות עם שר החוץ המרוקני וחתם על שלושה הסכמים בתחומי התרבות, התיירות ושיתוף הפעולה בין המדינות. השר בוריטה הצהיר במסיבת העיתונאים שיש בקנה עוד עשרה הסכמים נוספים שממתינים לחתימה.
בישראל מעוניינים שהיחסים יתקדמו בקצב מהיר יותר, אבל המרוקנים שומרים על השלווה בדרך ליעד הסופי – הקמת שגרירות בישראל ומימוש ההסכם המורה על יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות.
היחסים הרשמיים בין ישראל למרוקו החלו עוד ב־1994, לאחר החתימה על הסכמי אוסלו. שנתיים אחר כך, עם יישום החלק השני של הסכמי אוסלו, פתחה ישראל ברבאט משרד לקשרים משותפים, ומרוקו פתחה משרד מקביל בתל־אביב.
לאחר מות המלך חסן השני ב־1999 שיגרה ישראל מברק תנחומים שהרחיב בדבר פועלו החיובי של המלך למען היהודים, אך שנה לאחר מכן, בעקבות אינתיפאדת אל־אקצה, סגרו מרוקו וישראל את משרדי הקשרים המשותפים. בשנת 2003 הגיע שר החוץ הישראלי סילבן שלום לביקור במרוקו ונפגש עם המלך מוחמד השישי; שש שנים אחר כך שוחח המלך עם ראש הממשלה אריאל שרון בנוגע למפת הדרכים במזרח התיכון, במסגרת הניסיונות של מרוקו לקדם את פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ב־10 בדצמבר 2020 הודיעה רבאט על חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ישראל באופן רשמי, וב־22 בחודש נחתם בין המדינות הסכם שיתוף פעולה בתחומי הסחר, הפיתוח, הביטחון, הטכנולוגיה וחילופי המידע.
מאז החתימה על ההסכם כיהן דוד גוברין, שהיה בשנים האחרונות שגריר ישראל במצרים, בתפקיד הנציג הישראלי במרוקו. הנציגות שכנה במבנה ברבאט שישראל החזיקה בו, וכעת הוא מיועד להריסה כדי לבנות במקומו נציגות מחודשת – אולי שגרירות של ממש, מקווים בישראל. בשבעת החודשים האחרונים מתגורר גוברין במלון, ובביקורו של לפיד הם חנכו מבנה זמני של הנציגות.
העבודה העיקרית של השגריר המיועד תהיה החייאתה של התשתית הדיפלומטית, שהייתה בהקפאה במשך עשרים שנה. היחסים החמים, הדלתות הדיפלומטיות הפתוחות לרווחה והרצון החיובי של המרוקנים זרים לגוברין, שכאמור שירת בשנים האחרונות בקהיר.
מי שדחפו לקידום היחסים בין ישראל למרוקו הם הממשל האמריקני הקודם בראשות דונלד טראמפ והממשל הישראלי הקודם בראשות בנימין נתניהו. הדבר לא קיבל ביטוי בהצהרה המשותפת של שרי החוץ לפיד ובוריטה. יו"ר ועדת החוץ והביטחון רם בן־ברק, שהתלווה ללפיד, אמר: "בשבילי הביקור פה הוא סגירת מעגל של שלוש שנים, אז פנה אליי גורם מרוקני שחשב שבגלל עברי במוסד אני יכול לסייע. הם חיפשו תמיכה אמריקנית באמצעות ישראל בנושא הסכסוך בסהרה. הבהרתי שהתמיכה הזו תהיה לאחר נרמול יחסים ותמיכה פומבית של המרוקנים בעסקת המאה של טראמפ. אחרי עשרה ימים הוא אמר שהם מוכנים".
לטענת בן־ברק, הצד הפוליטי בישראל תחת ממשל נתניהו לא סיפק את הסחורה ולא הביא את העניין לאמריקנים. "פניתי ביוזמתי לחבר בוושינגטון, ביקשתי שיחבר אותי לגרינבלט (שליח טראמפ למזרח התיכון, א"ג). חודש אחר כך הוא קבע לנו פגישה. המגעים הבשילו בסופו של דבר לפגישה של ראש הממשלה נתניהו עם שר החוץ נאסר בוריטה בשולי עצרת האו"ם. כאשר נתניהו נכנס לעניין, יצאתי מהתמונה".
רם בן־ברק דיבר על האינטרסים המשותפים לישראל, ובהם אינטרס כלכלי וביטחוני בתחומי התיירות והמסחר. "חשוב להם שיבואו לפה תיירים מישראל ושתיירים מרוקנים יגיעו לישראל. הם עובדים על פיתוח התיירות באופן מעשי. בנושא הביטחוני, למרוקנים יש גבול משותף עם אלג'יריה, מדינה שיש בה בסיסים של ארגון חיזבאללה וקשר טוב עם איראן".
בהצהרה המשותפת שנשאו לפיד ומקבילו ציין בוריטה כמה פעמים את החשיבות של מציאת פתרון לסכסכוך הישראלי־פלסטיני, לפי נוסחת שתי המדינות לשני העמים והקמת מדינה פלסטינית בקווי 67' שבירתה ירושלים. לדברי יו"ר ועדת החוץ והביטחון, "זו אמירה שהמרוקנים חייבים לומר, במפגשים שלי עם גורמים במרוקו לא דיברנו על אל־אקצה. נפגשתי עם דובר הפרלמנט המרוקני, והופתעתי מקבלת הפנים החמה. הוא אמר לי שדיאלוג הוא הדרך הטובה ביותר לנצח מלחמה, וזו הגישה שלהם". לדבריו, במהלך מבצע שומר החומות לא נערכו במרוקו הפגנות גדולות נגד ישראל.
הוא התייחס גם למפגש ביוני שעבר בין ראש החמאס בעזה אסמאעיל הנייה לראש הממשלה המרוקני, שמייצג את המפלגה האסלאמיסטית במדינה. "אפשר להתייחס לביקור בכמה דרכים. אפשר לומר שזה לא בסדר שקיבלו אותו ואפשר לומר שהנייה ביקר פה, אבל למרות זאת יש יחסים ונורמליזציה עם ישראל וחתימה על הסכמים".
הסוגיה הפלסטינית פחות מעניינת את המרוקנים, אף שמרוקו היא יו"ר הוועדה למקומות הקדושים. בעשרים השנים האחרונות לא כינס המלך מוחמד השישי את הוועדה, ובאופן כללי יותר העיניים המרוקניות לא מביטות מזרחה לישראל אלא צפונה לאירופה ודרומה לאפריקה. מבחינתם, ההכרה של ממשל טראמפ בטריטוריה הספרדית לשעבר של סהרה המערבית כשטח מרוקני הייתה היסטורית; אומנם הממשל האמריקני הנוכחי לא הקים שגרירות בדאח'לה שבסהרה כפי שטראמפ הבטיח, אבל העובדה שהממשל של ג'ו ביידן תיקף את הכרזת הממשל הקודם היא, מבחינת רבאט, המשך המגמה החיובית.
אהבת מרוקו ליהודים
בבית הכנסת בית־אל בקזבלנקה פגשנו בסרז' ברדוגו, ראש הקהילה היהודית במרוקו. הוא דיבר על חשיבות הקשר בין היהודים לבית המלוכה המרוקני. "ההיסטוריה היהודית במרוקו נמשכת שנים. הדמיון בין העמים גדול, ואין ספק שהיחסים הטובים הם דבר טבעי". השר לפיד הגיע עם בן־ברק ועם שר העבודה והרווחה מאיר כהן, יליד מרוקו, לביקור בבית הכנסת. נשיא הקהילה העניק ללפיד ספר המתעד את מיזם שיקום בתי העלמין היהודיים במרוקו בחסות המלך.
משלחת השרים פתחה את ארון הקודש, והרב ישראל חזות, מרבני קזבלנקה, נשא ברכה לבריאותו של המלך מוחמד השישי ולעילוי נשמתם של המלכים חסן השני ומוחמד החמישי. "היחסים בין ישראל למרוקו אינם מבוססים על אינטרסים. הם נבנו ונטוו במשך עשרות ומאות שנים, ונשמרו בין הקהילה היהודית ליהודי מרוקו באופן הדוק", אמר נציג ישראל במרוקו דוד גוברין. "אנחנו שמחים על כך, והעובדה שהיחסים נשמרו במשך שנים תסייע לנו לפתח את הקשרים בין שתי המדינות". הוא הוסיף שהשלב הבא ביחסים יהיה השגרירות. "בטקס החתימה נקבע ששני המדינות יקימו משרדי אינטרסים כשלב ראשון, כאשר המטרה הסופית היא קיום יחסים דיפלומטיים מלאים. זה אומר הקמת שגרירות".
במסיבת העיתונאים פגשתי גם בשתי עיתונאיות מקומיות, שדיברו על הקהילה היהודית במדינה כבסיס ליחסים בין מרוקו לישראל. "לעם המרוקני יש יחס חם כלפי ישראל במשך שנים", הן טענו. "בשנת 2000 הייתה אינתיפאדה ואז היחסים ירדו, אבל ככל שהשנים עברו אנשים הבינו שהיחסים ההיסטוריים עם היהודים ועם ישראל חשובים. חתימת המלך על ההסכם הסירה את הדילמה, והפכה את העניין לפשוט יותר".
עיתונאי מרוקני מבוגר יותר התעניין בכיפה שלי, ותהה איך היא נתפסת על הראש. הוא התהדר בכך שזכה לסקר שני מלכים, וסיפר על ילדותו. "אני בן שבעים, ועיתונאי כבר ארבעים שנה", אמר לי. "אני שמח לראות את היחסים המתחדשים עם ישראל והיהודים. אני זוכר את הילדות שלי עם יהודים יחד. למשפחה שלי היו הרבה חברים יהודים, אני זוכר ארוחות משותפות במטבח. הקשר נמשך אלפי שנים".
