תדרוך העיתונאים עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שהתקיים בפברואר 2019 בוורשה, החל באופן שגרתי למדי. כמקובל בנסיעות כאלו, בתום המפגשים המדיניים סקר נתניהו את הביקור בפני הכתבים שהתלוו אליו, והשיב לשאלות. העילה לאותה נסיעה הייתה "ועידת ורשה" שכינס מזכיר המדינה האמריקני דאז מייק פומפאו עם מנהיגים מהמזרח התיכון, בנוגע לאיום האיראני האזורי.
אחת השאלות שהופנו לראש הממשלה בתדרוך נגעה לחוק הפולני שאושר אז, המאפשר להגיש תביעה אזרחית נגד מי שטוענים כי פולנים שיתפו פעולה עם הנאצים בתקופת השואה. נתניהו השיב כי היו פולנים שאכן שיתפו פעולה עם הנאצים, אך לא ידוע לו כי מישהו נתבע בעקבות ציון העובדה הזו. הדברים צוטטו כאילו נתניהו אמר שהפולנים (בה"א הידיעה) שיתפו פעולה עם הנאצים, וחוללו סערה. זו התעצמה כאשר ממלא מקום שר החוץ דאז ישראל כץ התבטא כי הפולנים ינקו אנטישמיות עם חלב אימם.
פורום וישגרד – המשותף לפולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה – שאמור היה להתכנס בשבוע שלאחר מכן בירושלים, לראשונה מחוץ לאירופה, ביטל את הכינוס המשותף. חבר הכנסת דאז יאיר לפיד כתב בטוויטר בתגובה לפרשה כי "על השואה לא עושים משא ומתן. זה היה נכון בהתרפסות הקודמת של נתניהו, וזה נכון גם עכשיו".
"ההתרפסות הקודמת" שאליה התכוון לפיד היא ההצהרה המשותפת שגיבשו ראשי ממשלות ישראל ופולין ביוני 2018, לאחר הסערה שגרם חוק שאושר בפולין, ושטרם תיקונו כלל העמדה לדין פלילי ואף עונש מאסר למי שיטען כי הפולנים נושאים באחריות לשואה.
כמעט שלושה וחצי מיליון יהודים חיו בפולין ערב כיבושה בידי גרמניה הנאצית. כ־90 אחוז מהם נרצחו בשואה. בזיכרון היהודי צרוב היטב החלק שנטלו פולנים בזוועות, הן באמצעות הסגרת שכניהם למוות והן בשותפות בפועל במעשי התעללות ורצח. עם זאת, בתפיסה הפולנית גם מדינתם הכבושה נפלה קורבן לידי הנאצים, שהקימו בשטחה מחנות השמדה וניהלו אותם. האחריות הישירה לשואה היא של הגרמנים, הם מדגישים.
בצל הזיכרון ההיסטורי המהדהד, נקשרו בשנים האחרונות בין ישראל לפולין יחסי קרבה. אלה כללו שיתופי פעולה בתחומי הכלכלה, התיירות וגם הביטחון. עשרות אלפי תלמידי תיכון ומבוגרים מגיעים מדי שנה מישראל לפולין כדי לבקר במחנות ההשמדה. מעבר לכך, פולין והחברות האחרות בוישגרד היו ידידותיות כלפי ישראל באיחוד האירופי, וסייעו במשך השנים למתן החלטות ביקורתיות כלפיה במוסדות האיחוד.
על החבל הדק הזה נתניהו ניסה להלך בלוליינות זהירה ולאזן את האינטרסים העכשוויים מול זוועות העבר. לפיד, לעומתו, מאז שנכנס לתפקידו כשר החוץ, מתח מול פולין קו ברור של חוסר סבלנות מוחלט. חוק הרכוש, שגרם השבוע לשבירת כלים דיפלומטית, נוגע לכאורה באופן ישיר פחות בזיכרון השואה, לעומת החוק שאסר על אזכור האחריות הפולנית. למרות זאת, לאחר אישורו הסופי בשבת האחרונה החליט שר החוץ שלא לקמץ בצעדים חריפים. הוא הורה לממונה הזמנית על השגרירות בוורשה, טל בן־ארי, לחזור לישראל להתייעצויות ללא הגבלת זמן. השגריר החדש בפולין, יעקב לבנה, שאמור היה לצאת בקרוב לוורשה, לא ייצא בשלב זה, ומשרד החוץ המליץ לשגריר פולין בישראל מארק מגירובסקי, להמשיך את חופשתו בארצו. "כדאי שינצל את הזמן העומד לרשותו כדי להסביר לפולנים מה משמעות השואה בעיני אזרחי ישראל ועד כמה לא נסבול זלזול בזכר הנספים ובזיכרון השואה. זה לא ייעצר כאן", אמר השר לפיד. "פולין הפכה הערב למדינה אנטי־דמוקרטית, לא ליברלית, שאינה מכבדת את הטרגדיה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית. לָעולם אסור לשתוק. ישראל והעם היהודי בוודאי לא ישתקו".
בינתיים החליטו גם הפולנים כי השגריר שלהם לא ישוב כעת לכאן. במסיבת עיתונאים שקיים במהלך ביקורו במרוקו בשבוע שעבר התייחס לפיד להצהרה המשותפת מ־2018, ובמשתמע אמר כי היא אינה מחייבת יותר.
גם ידידי ישראל תמכו
חוק הרכוש, שנחתם בשבת בידי נשיא פולין אנדז'יי דודה, מגביל מאוד את יכולתם של יורשי הניצולים להשיב אליהם את הרכוש שנחמס ממשפחותיהם בימי המשטר הנאצי, ובהמשך הולאם בחלקו בידי המשטר הקומוניסטי. מבחינת הפולנים, החוק מסיר עננת איום שריחפה מעליהם ונוצלה בשנים האחרונות גם בידי גורמים פליליים. "עשרות אלפי אנשים נזרקו מבתיהם רק משום שבחוק שלנו הייתה הוראה המאפשרת החזרה של נדל"ן לתקופה בלתי מוגבלת", כתב השבוע ראש ממשלת פולין מטיאוש מורבייצקי בפייסבוק.
"החוק הזה עבר בתמיכה של 80 אחוזים מחברי הפרלמנט הפולני, בהם רבים ידידי ישראל", מציין צבי רבנר, לשעבר שגריר ישראל בפולין. "יש לנו אגודת ידידות גדולה בפרלמנט, שכוללת 160 חברים. אלו אנשים שנלחמים נגד אנטישמיות. הפולנים עשו פה טעות, הם היו צריכים לדעת שזה יפגע ביהודים, אבל אני מניח שהכוונה שלהם לא הייתה אנטישמית. הם רצו להגן על פולנים שחיים באותן דירות כבר 70 שנה, ולהבטיח לאנשים שזהו זה, מי שנתבע – נתבע, ונגמר. אני לא רואה מצב שהם חוזרים בהם מהחוק הזה, וקשה להאמין שזה יקרה תחת לחץ חיצוני. התוצאה היא שיחסים עם מדינה ידידותית נפגעו, ייפגעו שיתופי פעולה, וגם רכוש לא נקבל. אז כרגע שני הצדדים מפסידים. גינינו אותם בצדק, אבל לא הרווחנו כלום.
צבי רבנר, לשעבר שגריר ישראל בפולין: "יחסים עם מדינה ידידותית נפגעו, ייפגעו שיתופי פעולה, וגם רכוש לא נקבל. כרגע שני הצדדים מפסידים. גינינו אותם בצדק, אבל לא הרווחנו כלום"
"מעשית", מוסיף רבנר, "המציאות לא משתנה הרבה בעקבות החוק, כי ממילא גם עד אליו היה קשה מאוד להוכיח בעלות. אין בידינו נתונים כמה מהיורשים הצליחו אכן להשלים את התהליך ולהשיב לידיהם רכוש פרטי. רבים מהיהודים שפתחו בהליך כזה התייאשו בשלב מסוים. הליך התביעה דורש לא מעט זמן וכסף".
גורמים במשרד החוץ אומרים כי לאורך תהליך אישור החוק בוורשה ניסו גורמים ישראלים לבחון באופן ידידותי האם יש סיכוי לשנות את ההחלטה. לפיד אמר בפומבי עוד לפני החתימה כי לאישור החוק יהיו השלכות כבדות על היחסים בין המדינות. הנציגה בפולין בפועל, בן־ארי, נכחה בשימוע בפרלמנט וביקשה כי החברים בו יקשיבו לקולותיהם של ניצולי השואה וישקלו מחדש את אישור החוק.
"הפולנים מעולם לא הסכימו כי מדינת ישראל תיחשב ליורשת הרכוש היהודי", מסביר רבנר. "מבחינתם מדינת ישראל נוסדה ב־1948, המלחמה נגמרה ב־1945, ורק בשנות התשעים התחילו להחזיר את הרכוש ליהודים ולשאינם יהודים. עד אז לא הייתה אפשרות כזו כלל. מה שמבדיל בין פולין למדינות אחרות הוא שהאחרות מצאו פתרון, ולו סמלי, כגון מתן סכום כסף לטובת ניצולי שואה או נזקקים בקהילה היהודית, לטובת שימור בתי קברות או בתי כנסת. בדרך כלל הסכומים היו קטנים הרבה יותר מהרכוש שבפועל הותירו היהודים אחריהם. הפולנים התעקשו שלא לתת גם סכום כזה. הם העלו טענה, מוגזמת כמובן, כי הם יתמוטטו כלכלית בעקבות פיצוי כזה. עכשיו פולין כבר אינה ענייה כל כך, היא מדינה שחברה באיחוד האירופי ובנאט"ו. טענה אחרת שלהם היא כי אנחנו נוקטים איפה ואיפה, ויש מדינות שלא דורשים מהן, כמו אוקראינה למשל".
סגן שר החוץ הפולני פאוול יבלונסקי אמר השבוע כי על רקע המשבר המעמיק בוחנים בוורשה את המשך מסעות הנוער הישראלי למחנות ההשמדה בפולין. זה כמה שנים שפולין אינה מרוצה מהביקורים הללו, שהפכו אבן יסוד בחינוך לזיכרון השואה. לדברי בכירים שם, המסעות הללו גורמים לחיזוק הקישור בין פולין לשואה, במקום להטיל את האחריות על גרמניה. אם בשנות התשעים, כשפולין התמודדה עם כלכלה פוסט־סובייטית, תיירות השואה ומסעות החיים תרמו למשק המקומי, כיום פולין נמצאת במקום כלכלי אחר.
בתחילת השבוע ציין לפיד כי מתקיימות שיחות תיאום עם הממשל האמריקני בנוגע לדרכי תגובה בהמשך מול וורשה. בינתיים, ביום שני הסתפק מזכיר המדינה בלינקן בהודעה כי ארה"ב מאוכזבת קשות מאישור חוק הרכוש, וקוראת לפולין "לפתח הליך משפטי ברור ויעיל לפתרון תביעות רכוש שהוחרמו ולספק מידה מסוימת של צדק לקורבנות. בהיעדר הליך כזה, חקיקה זו תפגע בכל אזרחי פולין אשר רכושם נלקח שלא בצדק, לרבות רכושם של יהודי פולין שהיו קורבנות השואה".
שתי ההודעות האמריקניות בנוגע לפולין, זו שניתנה השבוע וכן זו בשבוע שעבר, שקיוותה כי הנשיא דודה לא יחתום על החוק, כללו גם התייחסות נרחבת לחקיקה הפולנית שמגבילה בעלות זרה על כלי תקשורת מקומיים. "האמריקנים כועסים על הפגיעה בערוץ דיסקאברי, שהוקם בהשקעה אמריקנית. קשה לדעת אם הם יסתפקו רק בהצהרה שניתנה או שיהיו צעדים נוספים", אומר רבנר, ומזכיר כי ארה"ב מחזיקה 5,000 חיילים בגבול פולין־רוסיה.
"אני לא מצדיק את הצעדים הפולניים, אבל עד עתה היו לנו יחסים עם מדינה ידידותית שהיו איתה שיתופי פעולה בכל התחומים, החל מביטחון וכלכלה וכלה בתרבות ואפילו בשימור השואה. הם שיתפו איתנו פעולה עם יד ושם, בשימור המוזיאונים באושוויץ, בטרבלינקה, במיידנק. צריך לקחת את זה בחשבון", מסכם השגריר לשעבר.
אחרים מתחו השבוע ביקורת קשה בהרבה, וטענו כי לפיד גורם נזק ממשי למתווה יחסי החוץ שבנה נתניהו. ח"כ לשעבר עמית הלוי (ליכוד), מייסד המכללה למדינאות, מאשים: "לפיד הוא אדם חסר שיעור קומה, שמנהל את היחסים המדיניים של ישראל במושגים שטחיים וגורם נזקים גדולים. הוא הרי הרחיב בנאומו את מושג האנטישמיות, אז בוא נדבר על מה עושות למדינת ישראל המדינות שהוא מקדם את הידידות איתן. הן מממנות ארגונים אנטי־ישראליים שמקדמים חרמות נגד ישראל. למה הוא לא מחזיר שגרירים ממדינות שמממנות גופים שמסייעים באופן ישיר לטרור נגד ישראל? הוא מעדיף להתחבר למדינות האירופיות ולדמוקרטים בארה"ב, שדוגלים לכאורה בערכים ליברליים, ב'מייק לאב, נוט ווֹר', ובפועל מביאים לא מעט מלחמה לעולם. אני נגד חוק הרכוש הפולני ורואה בו חוק רע. אבל זה כל העניין של מדינאות, של יכולת תמרון מדינית. אמורה להיות פרספקטיבה של שיקולים ופרופורציה בצעדים".
