כאשר מגפת הקורונה התפרצה בשנה שעברה, ממשלות ברחבי העולם הרבו לדבר על "חסינות עדר" – מצב שבו הנגיף מפסיק להתפשט באופן מעריכי כי מספיק אנשים מוגנים מפניו. היום זה נראה כמו פנטזיה.
המחשבה הייתה שהמגפה תאט, ושכאשר 60 או 70 אחוזים מהאוכלוסייה יחוסנו או יפתחו נוגדנים בעקבות תחלואה קודמת, הקורונה תתפוגג ברובה. אך זנים חדשים כמו זן הדלתא, שהם מדבקים יותר ומסוגלים לחמוק מהגנות כאלה, מעלים את הרף הנדרש לחסינות עדר למספרים כמעט בלתי אפשריים.
זן הדלתא מתפרץ גם במדינות כמו ארה"ב ובריטניה, שכבר נפגעו מהנגיף ונראה שיש להן מידה מסוימת של חסינות טבעית, נוסף על שיעורי התחסנות שעולים על 50 אחוז. הוא אף פוגע במדינות שהצליחו עד כה להרחיק את הנגיף כמעט לחלוטין, כמו אוסטרליה וסין.
החודש העריכה האגודה למחלות זיהומיות באמריקה שהדלתא העלה את הרף הנדרש לחסינות עדר ליותר מ־80 אחוז ואולי קרוב ל־90 אחוז. פקידים במערכת בריאות הציבור האמריקנית עוררו מחלוקת כשהעלו את הרף התיאורטי הנדרש שוב ושוב בשנה שחלפה, ולמעשה הגדילו את מספר האנשים הזקוקים להגנה לפני שארה"ב תגיע לחסינות העדר. אבל היסוסי התחסנות ומחסור בחיסונים פירושם שרוב המדינות לא יתקרבו אפילו לרף הנמוך, הראשוני.
"האם נגיע לחסינות עדר? לא, מאוד לא סביר", אומר גרג פולין, מנהל קבוצת מחקר החיסונים במרכז הרפואי מאיו קליניק ברוצ'סטר שבמינסוטה. לדבריו, אפילו שיעור התחסנות של 95 אחוזים לא ישיג אותה. "זהו מרוץ צמוד בין התפתחות וריאנטים שנעשים מדבקים יותר ומסוגלים לעקוף נוגדנים, ובין שיעורי ההתחסנות".
גם הטבע לא יפתור את הבעיה. לא ברור כמה זמן נמשכת החסינות הטבעית שנרכשת מהחלמה מקורונה, ואם היא תהיה יעילה במניעת זנים חדשים. זנים עתידיים, כולל כמה שעלולים להיות עמידים לחיסונים אף יותר מהדלתא, מעוררים את התהייה כיצד ומתי זה ייגמר.
"אם זה היה פשוט, למשל אם הידבקות אחת פירושה חסינות לכל החיים, זה היה נהדר, אבל אני לא חושב שזה המקרה", אומר ס"ב מהדבאן, מנהל ההסברה בדרום אסיה במרכז למחקר וחינוך לבריאות אסייתיים במרכז הרפואי באוניברסיטת סטנפורד.
כבר יש סימנים לכך שזנים חדשים עוד יותר מכים במדינות בדרום אמריקה, ובהן ברזיל.
ללא חסינות העדר, הנגיף עלול "להסתובב" בגרסה כלשהי שלו במשך עשרות שנים, ואולי לאלץ את המדינות החזקות בעולם לשנות את אסטרטגיות הגבולות והכלכלה שלהן.
מדינות כמו סין, שנקטו מדיניות אפס הדבקה כדי למחוק כל זכר של הנגיף, עשויות בסופו של דבר לשקול עמדה מקלה יותר. מדינות אחרות כמו ארה"ב ובריטניה, שפתחו מחדש את כלכלותיהן על אף התעוררות מחודשת של נגיף הקורונה, מסתכנות בגל אחר גל של הדבקה.
החיסונים לא סיפקו עד כה את הפתרון המהיר שהעולם קיווה לו. ישראל, בין המדינות המחוסנות ביותר בעולם, כבר החלה לחלק מנות דחף שלישיות של חיסוני פייזר, על רקע הראיות לכך ששתי מנות החיסון הראשונות, שניתנו לפני כחצי שנה, אינן מעניקות עוד הגנה במידה המקווה. שלשום הודיעה ארה"ב שגם היא תספק מנת דחף לכל אמריקני מחוסן החל ב־20 בספטמבר, והיא כבר החלה להציע אותן לבעלי מערכת חיסונית חלשה.
החיסונים היעילים ביותר, כגון זריקות ה־mRNA של פייזר ומודרנה, מסייעים להגיע לרמות חסינות גבוהות, אך גם הם אינם מונעים הדבקה באופן מוחלט. חיסונים אחרים – של החברות הסיניות, של אסטרהזניקה ושל ג'ונסון אנד ג'ונסון – עלולים להעניק הגנה חלשה עוד יותר.
חסינות העדר היא דבר אמיתי, המגן על רוב העולם מפני איומים נגיפיים מחצבת ועד פוליו; מדענים טוענים שהיא סייעה במיגור האבעבועות השחורות. הגדרת חסינות העדר כמטרה סייעה כנראה לעולם לאמץ אמצעים כמו עטיית מסכות וריחוק חברתי, אבל היא גם יצרה נרטיב שקרי.
"ההתמקדות ב'חסינות עדר' הייתה, לדעתי, מזיקה למדי", אומר ויליאם הנאג', אפידמיולוג ומומחה בדינמיקה של מחלות מדבקות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד. "היא מציגה לאנשים חזון לא מציאותי לסיומה של המגפה, ואינה מתייחסת למוטציות בנגיף או לאופי המחלה בהדבקות חוזרות".
כמה מדינות למדו את חסרונות חסינות העדר בדרך הקשה. לאחר פרוץ המגפה תכנן ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון להשתמש בה בתור הגישה העיקרית למאבק בקורונה, כשהציע שאזרחים "יספגו את האגרוף בסנטר" ויידבקו בנגיף באופן טבעי. כאשר ממדי המגפה התבררו המדיניות השתנתה.
אחרים נוקטים את הגישה הזו רק כעת, ואינדונזיה היא המובילה הקולנית ביותר. המדינה הרביעית בגודלה בעולם קבעה שבלתי אפשרי לעצור את הנגיף גם אם כולם יחוסנו. היא מכפילה את מאמציה לקידום עטיית מסכות וריחוק חברתי, ובד בבד ממשיכה לקדם את ההתחסנות, ששיעוריה נותרו נמוכים.
בינתיים, סינגפור ואוסטרליה מסירות בזהירות מגבלות לקראת חזרה מחודשת לשגרה, ומבטיחות שיעשו זאת כאשר יגיעו לרמות חסינות גבוהות מספיק. לאוכלוסיות במדינות "אפס הדבקה" יש בדרך כלל רמות נמוכות יותר של חסינות טבעית שהושגה בהדבקות קודמות.
על אף העדויות לכך שיהיה קשה או בלתי אפשרי להגיע לחסינות עדר, רבים במערכות בריאות הציבור אינם מוכנים לוותר על החלום, וממשלות ברחבי העולם מתמקדות בהרחבת תוכניות החיסונים שלהן.
אולם הגישה העצמאית של מדינות רבות והמחסור בחיסונים תורמים לבעיה העולמית. הסיכון שמציב הנגיף מאיים על כולם, כל עוד יש לפחות מדינה אחת שחווה התפרצויות קשות.
לפי מומחים, לא סביר שהעולם יתגבר על המגפה לפחות עד 2022. קו היעד עלול להתעכב עוד יותר אם הנגיף יעבור שינויים וייצור זנים מידבקים יותר או אפילו עמידים יותר לחיסונים.
יש אומנם תקווה לחיסונים חדשים ולגישות אחרות שיוכלו לעצור גלי הדבקה קשים יותר, אך אף אחת מהן אינה נמצאת עדיין בשלב הניסויים בבני אדם. עלולות לעבור עוד שנים עד שתהיה חלופת טיפול או התחסנות חדשה באמת. לעת עתה הנגיף ימשיך לגרום להתפרצויות ברחבי העולם, והמומחים מקווים שחיסונים, עטיית מסכות והתערבויות אחרות יסייעו להפחית את חומרתן.
"הדלתא אינו משהו שנוכל למגר", אומר הנאג'. "אפילו האלפא היה קשה. אך עם חסינות מספקת, המושגת באופן אידיאלי בחיסון, נוכל לצפות שהיא תהפוך למחלה קלה בהרבה".
מגפת השפעת הספרדית מ־1918 מראה כיצד סיפורה של הקורונה עשוי להסתיים, אומר פולנד מקליניקת מאיו. סביר להניח שזנים חדשים ימשיכו לצוץ, ויאלצו להשתמש בזריקות דחף או בחיסוני שגרה המיועדים לעמוד נגד הזנים החדשים יותר.
"אם יהיה לנו מזל, מה שצפוי לקרות הוא שהקורונה תהפוך למשהו שדומה יותר לשפעת", אומר פולין. "היא תהפוך לעונתית יותר, בדיוק כמו נגיפי הקורונה שכבר מסתובבים בעולם, ופשוט נצטרך להמשיך לחסן".
